יום שבת, 27 באוקטובר 2012

ניו יורק , מסצ'וסטס ( בוסטון ) 20-26/10/2012

20/10/12


בבוקר לאחר ארוחת בוקר אמריקאית, דלת ירקות וגבינות ומלאת טיגונים כיאה לאמריקה, יצאנו אל מוזאון קורנינג מלאי ציפיות. אוטובוס מיוחד לקח אותנו אל המוזאון.

כשניכנסנו, לא ידענו על מה להסתכל קודם, הכל ניראה כל כך מפתה, נוצץ, יפה, התחלנו לקפץ בהתרגשות, רוצים לבלוע את המקום כולו בבת אחת, להתמכר אליו... מה עושים? לאן הולכים קודם? בילבול של כניסה למקום ענק, עמוס וחדש. לאט, לאט התחלנו להבין מי נגד מי ולהתלהב עוד יותר ...

הדבר הראשון שעשינו, היה ללכת עם הילדים ליצור כוסות זכוכית משל עצמם. שקד מאוד רצתה דוגמא מסוימת, אך אמרו לנו שהיא חייבת להתקרר במהלך הלילה ואפשר לקחתה רק למחרת.
בלית ברירה שקד נאלצה להתפשר על דוגמא אחרת. נתנו לכולנו משקפיים מיוחדים, עמם ניכנסים לאזור של התנורים הלוהטים בהם מחממים את הזכוכית. 


נטע סירב בכל תוקף להרכיב משקפיים ולכן לצערנו נותר מאחור. הושיבו אותנו{אני מלאתי את תפקידו של נטע}, נתנו לנו לבחור סוג של כלי שעליו הדבקנו כל מיני סוגים של מדבקות.



בשלב מסויים הצלחנו להוציא לנטע מדבקות מהמיתחם והוא הדביק על הכוס שלו ומאוד נהנה.

ואז, לאחר שמלאכת ההדבקה הסתיימה, ניגשנו עם עובדת המקום שנתנה לנו לצפות ולעזור במלאכה. במכשיר מיוחד מפזרים על הכוס חול ומכסים היטב את המדבקות. מוציאים מהמכשיר ומנקים היטב.
התוצר הסופי הוא כוס ועליה דוגמאות שקופות בכל מקום עליו הודבקה מדבקה. הכוסות יצאו מקסימות והבהירו לילדים כיצד יוצרים דוגמאות על כלי זכוכית שאנו רואים בחנויות. 

המשכנו להסתובב במוזאון. צפינו בהדגמה מרתקת של תהליך שלם של הכנת כלי זכוכית, שלב אחר שלב.


נהננו מאוד בקומה של המדע שבה הילדים יכלו להתנסות בצורות והשתקפויות בתלת מימד, לצפות דרך טלסקופ מה קורה מחוץ למוזאון, לבדוק כיצד צורות שונות של זכוכית, משקפות אותנו בצורות שונות ומצחיקות,


לראות איך אור נישבר ועובר דרך זכוכית ומה קורה ועוד. הילדים וגם אנחנו כמובן, נהננו מאוד!

לאחר 4 שעות מענגות ומעייפות במוזאון, יצאנו בנסיעה לאלבני, עיר הבירה של מדינת ניו יורק, לעצירה נוספת לפני בוסטון, היעד בו ניקח קראוון חדש. הזמנו מראש מלון, התמקמנו בו, יצאנו לחפש אוכל וחזרנו שוב עם פיצה. היינו עייפים ומותשים! לילה טוב.

21/10/12

בוקר טוב! על נטע ועלי עבר לילה די מתיש. לנטע היה חלום רע ומלפנות בוקר הוא לא נירדם ואני יחד אתו כמובן. הוא חלם על פרה, כך הוא טוען וזה די הגיוני עם כמות הפרות האינסופית שאנחנו רואים פה. אני חייבת לציין שהגענו למסקנה שיתרונות הקראוון עולים על חסרונותיו ואנו מוכנים להתפשר על מקלחות קצרות ולעיתים אף העדר מקלחת, תמורת החופש המוחלט שהוא נותן לנו להתקדם ולעצור היכן ומתי שרק מתחשק, ללא תלות בחיפוש מקום לינה. תמיד הילדים יכולים ללכת לישון ואנו ברוגע מחפשים מקום חניה, ותמורת האפשרות לאכול אוכל טוב וטעים וכן גם יותר מזין, אותו אנו מכינים בכיף בדיוק ברגע שרעבים, ללא צורך לחפש מסעדה שבסופו של דבר מכילה סוג של פיצה, המבורגר או כל ג'אנק אחר.

קראוון אנו מתגעגעים אליך חד משמעית!

זו היתה הערת סוגריים די ארוכה, אבל הייתי חייבת לשתף אתכם בעניין, עמכם הסליחה.

ולענינינו... החלטנו שמאחר והלילה היה כה מתיש, ניסע לנו הישר לבוסטון, דרך כבישים קטנים ויפים ונטייל בדרך בספונטאניות ורוגע, נישתדל להגיע מוקדם למלון. וויתרנו על שיטוט באלבני ויצאנו לדרך מקסימה, רווית אגמים ונהרות, צבעי שלכת מרהיבים, עיירות ציוריות. עצרנו לטייל על שפת אגם, שם נהננו להשתעשע בצבעיו של נטע המוסווים יפה בצבעי השלכת ומכאן זה הפך למשחק מחבואים ארוך ומשעשע.





משם המשכנו כשלפתע ראינו שלט לחוות מייפל. ניכנסנו אל תוך היערות הצפופים, יצאנו אל בינות מרחבים ירוקים, המון חוות פזורות וסביבן פרות, כבשים, טליים, סוסים ואנו נוסעים, המומים מהיופי שניסתר מהכביש הראשי ומחפשים. במקרה ובטעות, עצרנו בבית בו היו אנשים בחוץ. אשה מקסימה הסבירה לנו באדיבות ונעימות שייצור מייפל ניתן לראות רק באביב ושהחווה כבר ממילא סגורה, אבל אנו מוזמנים בשמחה ובחום לערוך קטיף תפוחים בחווה שלה. היא מייד הביאה לנו שקיות וממש עודדה אותנו לקטוף. נהננו מאוד והתפתחה שיחה נעימה ולבבית ביננו. היתה חוויה מקסימה ושוב כל כך בלתי מתוכננת!



נסענו משם עם כמות תפוחים לחודש שלם! המשכנו בדרכנו על כביש 2 המקסים עד הגיענו לפרברי בוסטון, צמוד לתחנת השכרת הקראוון. המלון השלישי שבדקנו , בו נישארנו. היה זה מלון קטן וביתי, מעין פנסיון, עם חדר חם בעליית הגג ובעלי בית שממש התנפלו עלינו באהבה ורצון טוב. מששמעו שאנו מישראל רף האהבה עלה עוד יותר. איזה כיף לישון במקום חם וביתי, לילדים במיוחד הביתיות היתה חסרה וזה ניכר מייד ביחסם למקום ובשמחתם הרבה לישון בו.
 חלומות פז.

22/10/12

בבוקר לאחר ארוחה מעולה של פנקיקים ענקיים, חביתות, טוסטים, שוקו, נסענו הישר לתחנת הקראוונים. הקראוון לא היה מוכן בהגיענו ולכן נסענו להסתובב קצת. כשחזרנו לתחנה לקחו את ענבל והילדים להחזיר את האוטו השכור שלנו לשדה התעופה ואני בנתיים סידרתי את כל הקראוון.


בתיזמון מושלם, בדיוק כשסיימתי לארגן הכל, חזרו כולם משדה התעופה בבוסטון. שמחים וטובי לב יצאנו לדרכנו, עם קראוון ענק, מפואר ומדהים ושבאחוריו תלויים להם בנחת ארבעה זוגות אופניים שקיבלנו מהתחנה על מתקן מיוחד שגם אותו קבלנו!
נסענו לוולמארט הקרוב , ולאחר הצטיידות הלכנו להתקלח, אלא שאז גילינו שהמים מסרבים לרדת! או, או, מה קורה פה? התקלחנו בזרזיפי המים שטיפטפו לאיטם והלכנו לישון רטובים אך לא ממש נקיים...
בבוקר כשהתחלנו בנסיעה, התברר לנו מעל לכל ספק, שגם משהו לא בסדר בגלגלים של הקראוון, כי הוא השמיע קולות נוראיים כאילו עוד רגע הוא עומד להתפרק. אז כמובן שחזרנו לתחנה, שם בזבזנו עוד יום, על החלפת גלגל, החלפת משאבת מים שלא עזרה, מכונאי שהגיע. בנתיים נסענו עם רכב התחנה וקנינו לנטע טריילר{חיבור לאופניים של ענבל}. לפחות ניצלנו קצת את הזמן.
כשחזרנו לתחנה התבשרנו שהכל תוקן ואפשר סוף, סוף, לצאת לדרכנו.
נסענו לסאלם, עיירה שבה היה במאה השבע עשרה ציד מכשפות. 


העיירה ידועה כעיירה הכי מקושטת ומיוחדת לקראת ליל כל הקדושים שיהיה בסוף החודש הזה. קיווינו להתמקם בקמפ טוב, אך משהגענו אליו הסתבר לנו שאין בו כלום, אפילו לא מכונות כביסה, לכן החלטנו שאין טעם להשאר בו ונסענו לפארק סמוך, על חוף האוקיאנוס כדי לרכב רכיבת בכורה על האופנים החדשות שלנו. רכבנו להנאתנו בשבילים ובכבישים של סאלם, צופים בדרך בדייגים. היה כיף!



לאחר ארוחה טובה בקראוון החדש שלנו שניתן להרחיבו בעת החניה {משחק חדש ומקור מריבות חדש לילדים}, נסענו לישון במרכז קניות שמצאנו. החלטנו שמחר לא ניסע עדיין לבוסטון אלא נעשה יום רגוע ונטייל בסאלם.

23/10/12

בבוקר חיפשנו מקום חניה לקראוון, מה שלא היה פשוט כיוון שחצי ממרכז העיר הוא מקומות חניה שמורים. בסופו של דבר הגענו לאזור מרוחק יותר והצלחנו לחנות. התחלנו בצעידה ארוכה כשבדרך אנו פוגשים בבתים מקושטים בשדים, מכשפות, דלעות ומיני דברים מפחידים ומקוריים. כך הלכנו לנו, מתלהבים ומצלמים, עד שהגענו לאזור התיירותי של העיר. 






לאחר ברורים במודיעין, בחרנו את מוזאון המכשפות שנשמע לנו הכי מתאים לילדים, בו מתארים בצורה חויתית את ההסטוריה של סאלם והאזור ואת סיפורן של 19 נשים שניתלו באשמת היותן מכשפות. המוזאון התברר כלא מאוד מתאים לילדים ואנחנו לא הבנו היטב את ההסברים כיוון שהמדריך דיבר בקצב מסחרר... טוב שהסיור היה קצר וניגמר...


המשכנו לטייל במדרחוב של העיר שבו בכל מטר יש "בית רוחות" מעין מקום שאפשר להכנס אליו ולשלם כדי שיפחידו אותך, מזכיר את הביתנים המפחידים שהיינו עושים בפורים. בכלל החג הזה שיחגגו פה בסוף החודש מאוד מזכיר את פורים. כולם מתחפשים, כל החנויות מלאות תחפושות וגם הילדים קנו תחפושות ומתכוננים לחגוג את החג.
לאחר זמן מה, החלטנו לחזור לקראוון. הילדים ואני עצרנו בגן משחקים מקסים תחת עצים בשלכת וענבל הלך להביא את הקראוון. לאחר שחזר, החננו להפסקת שרותים קצרה ובבואנו להניע ולנסוע... המנוע לא מניע! שוב תקלה, הקראוון מקולל!
כיוון שלא היה לנו עדיין טלפון{בדיוק תכננו לנסוע לקנות}, ענבל רץ לגן המשחקים, שם מצא אשה מדהימה, ממש מלאך שלא משה מאתנו במשך שלוש שעות, עשתה עבורנו טלפונים, התקשרה לכעוס על כל מיני גורמים, עודדה והכל כששלוש בנותיה משחקות בנתיים עם הילדים.

בסופו של דבר הגיע מחלץ והצליח להניע את הקראוון, אך הסתבר שגם מד הדלק לא עובד ועלינו לחזור בדחיפות שוב אל התחנה ממנה שכרנו את הקראוון. איזה כיף... מיואשים ומותשים, מנסים לשמור פאסון בפני הילדים, החננו בתחנת הקראוונים, התחברנו לחשמל ומים, עשינו מקלחת מעולה ולישון. איזה מזל שטיילנו בסאלם ולא הרחקנו לבוסטון.

24/10/12

בשעת צהריים יצאנו מהתחנה לאחר הרבה צעקות, עוגמת נפש ובטריה חדשה שאמורה לפתור את הבעיות שנוצרו. רק אלוהים יודע מה יהיה בהמשך, אך מה שבטוח הוא שאנו רוצים לעזוב את המקום הארור הזה וכמה שיותר מהר! החלטנו שניסע לקמפ מדרום לבוסטון ולמחרת ניכנס במעבורת כפי שהומלץ על ידי משפחות מטיילות אל העיר. עלינו על האוטוסטראדה המהירה כשלפתע הבריק רעיון גאוני במוחו של ענבל... מדוע שלא נחפש מרכז קניות גדול בפאתי העיר, נחנה בו וניקח מונית לעיר?? באמת למה לא? וכך עשינו. סטינו מדרכנו, מצאנו אזור מסחרי גדול והחננו. לאחר ברורים הסתבר שאנו ממש ליד קו רכבת תחתית אל תוך בוסטון וכל הנסיעה תארך 10 דקות! גאוני! ברגע שהילדים שמעו את המילה רכבת, הם התמלאו אנרגיות, קפצו משמחה, הכנת תיק עם אוכל והופ, אנו בדרכנו לבוסטון, כמה חיכינו לזה.


4 ימים אנו ליד העיר, כמעט בעיר והנה סוף, סוף אנו פה! מרגע זה החלטנו שהטיול שוב מתחיל ברגל ימין וצרות הקראוון מאחורנו. באמת החל יום מדהים ומענג באופן מיוחד.
דבר ראשון הלכנו לבקר את אנדרטת השואה שהיתה עבורנו הדבר החשוב ביותר. האנדרטה  בנויה מששה משטחי זכוכית שקופים ועליהם ששה מיליון מספרים של כל הניספים! בדרך כלל גם יוצאים אדים חמים מתחת למשטחי הזכוכית, אך הפעם לא היו אדים. הסיבה לא ידועה לנו. האנדרטה היתה מרשימה ומרגשת. אומנית חיזקה את האותיות על המצבה ורשמה שואה באותיות אנגלית-shoah היא בקשה שנאמר שואה בקול רם וניסתה להבין כיצד מבטאים את המילה. מרחוק שמענו צעקות ומוסיקה, הותרנו את האנדארטה מאחור וניסחפנו אל הקולות.
חבורת כושים רקדו ברייק דאנס בקצב סוחף ושמח. נהננו להתבונן בהם והמשכנו אל הקווינסי מארקט. זהו שוק מקורה וססגוני שיש בו המון, המון סוגים של אוכל. כשרעבים המראות, הצבעים והריחות, הופכים לבלתי ניסבלים ממש. כל כך קשה להחליט מה לאכול, הכל ניראה טעים ומזמין וכמה קינוחים מפתים. הלכנו בשוק הלוך וחזור מנסים להבין מה אנו רוצים, כל כך מבלבל. בסופו של דבר הצלחנו לבחור ונשאנו את הצלחות שלנו אל האזור המרכזי בו יושבים ואוכלים כולם יחד על שולחנות עץ ולא יאמן כמה נקי סביב! איזו חוויה מיוחדת לשבת יחד עם כושים, הודים, היספנים, תיירים ומקומיים ולאכול יחד. קשה גם להאמין שיש אוכל כזה טעים כאן, כי עד היום ניתקלנו רק בג'אנק פוד. כשסיימנו לאכול עברנו לאגף הקינוחים. לאחר התלבטויות קשות, בחרו הילדים גלידות ענקיות וחלומיות מלאות עוגיות, גלידה, סוכריות, כל אחד על פי רצונותיו המיוחדים ועם חיוך ענק על הפנים ובטן מלאה, יצאנו לדרך לשוטט בעיר מלאי כוחות ומרוצים. התחלנו ללכת בעיר שנגליתה אלינו כמו פרח שאט, אט ניפתח, מגלה את השכבות שלו והיופי ניגלה וככל שהוא ניגלה יותר, כך מתאהבים יותר, משתאים יותר ומתמכרים! בוסטון עיר מהממת! הישן עם החדש חוברים להם יחד בפסיפס מרתק. בכל צעד ניתקלים בבניין יותר יפה מרעהו ומרוב שהתלהבתי הילדים ערכו משחק בו אני עוצמת עיניים ופותחת אותן להפתעה חדשה, עוד בניין מהמם. טיילנו בעיר יותר משלוש שעות רצופות מבלי שאף אחד מאתנו רצה לעצור ולו לרגע! העיניים נישאו אל הבניינים שחלקם נמצאים בדרך החרות המרוצפת בלבנים אדומות כדי לסמן אותה ועליה מבנים ופסלים הסטורים רבים שקשורים למאה השבע עשרה ולמתישבים הראשונים בארה'ב. בדרך ניתן לראות את בתי הממשל של המדינה ואת העיריה. חלפנו על פני פארקים מקסימים, ראות ירוקות ועמוסות טבע בתוך העיר. פארק אחד יפה במיוחד בו שטו ברבורים וברווזים באגם והמוני סנאים קיפצו ללא פחד על הדשא הירוק. צפינו במשחק צלחת מעופפת וראינו איך תושבי בוסטון מבלים את זמנם הפנוי בשמש המדהימה והקיצית. כך הלכנו והלכנו, מביטים, מקפצים, משחקים, עושים שלום לאוטובוסים חולפים ובתמורה מקבלים שלום המוני וצפירה וכך בכיף מגיעים לאפל סטור לשמחתו הרבה של ענבל ועידודם המתלהב של הילדים, מבלים שם לא רע בכלל וגם מצטיידים בשני טלפונים כדי שגם אנו נהיה סוף, סוף אנשי העולם הגדול. השעה שבע בערב ואנו צועדים אל הרכבת, בדרך לא מתאפקים וניכנסים לחנות ממתקים יפיפיה, מקבלים שוקולדים שעל עטיפותיהם יש כמובן דלעות ונהנים מהמתוק, מתוק הזה.  זהו, הגענו שוב לקראוון, עייפים ומאוד מרוצים. בוסטון יפיפיה אמיתית והיה כיף להכירה דרך הרגליים. אז לילה טוב, נוסעים לחנות בוולמארט ויוצאים מהעיר.

26/10/12

היום קמנו בבוקר והלכנו לנסות למצוא כל מיני דברים בוולמארט. הילדים בחרו תחפושות להאלווין, החג שמתקרב וקנו סלסלות בצורת דלעות בצבעים זוהרים, כדי שיוכלו למלא אותן בסוכריות על פי מנהגי החג. {הילדים עוברים בלילה בין הבתים של השכנים, אלה המוארים מסמנים שיש בהם סוכריות. הילדים המחופשים נוקשים בדלת, אומרים"טריקס אנד טריס " או משהו כזה... ומקבלים סוכריות.} הילדים שלנו מתכננים לחגוג את החג עם משפחה שקשורה אלינו והזמינה אותנו ולכן הם מתארגנים בהתרגשות רבה לעניין. אני מאוד מקווה שיוכלו לחגוג, כי בנתיים החדשות מדווחות על סופת הוריקן... לאחר שסיימנו את הקניות, נסענו לplymouth, עיר יפה ששוכנת על האוקיאנוס במעין מפרץ מקסים שיוצר אזור עם מים רגועים. טיילנו בטיילת היפה וניכנסנו למוזאון של האוניה mayflower האוניה שעליה הגיעו המתישבים הראשונים בעיקר מאנגליה ומעוד ארצות אירופאיות להתישב בארה'ב. היו על האוניה 103 אנשים מלבד אנשי הצוות, העיזים, הכלבים, החזירים והתרנגולות. ראינו כיצד הם חיו על האוניה, כיצד ישנו, מה אכלו ואיך שימרו את האוכל, כיצד אנשי הצוות מדדו מרחקים וזמנים. למדנו על התקופה ועל המניעים של המתישבים להגיע לארה'ב בה הם פגשו את האינדיאנים. על האוניה ישנם שחקנים הלבושים באוטנטיות ומדברים במבטא אנגלי כבד. הם מציגים, מספרים ועונים על שאלות. מקסים! המשכנו לטייל, נהנים מהים, האוניות, השחפים והקורמורנים, מכלבים מזדמנים ומאבנים שאפשר לטפס עליהם ואין מאושר מנטע לטפס על הסלעים. בשלב מסויים עייפנו וישבנו לאכול באחת המסעדות על החוף ולאחר מכן נסענו סוף, סוף לקמפ קרוב שיש בו הכל כולל כביסה שהיינו זקוקים לה כבר נואשות, כיוון שיותר משבוע לא מצאנו קמפ נורמאלי שאפשר גם לכבס בו. איזה כיף, ערב רגוע ונינוח, טלויזיה, מחשב, לשחק, לקרוא, לכתוב, לכבס, לקפל ובעיקר להיות במנוחה ובשיגרה ביתית. זה כבר היה חסר לכולנו מאוד!
מחר נמשיך לטייל פה ונבקר בשחזור של כפר המתאר את חיי המתישבים הראשונים.
בנתיים, לילה טוב. 

* האינטרנט כאן בקמפ מאוד איטי נכניס עוד תמונות מחר !!!

יום שישי, 19 באוקטובר 2012

דבר שקד - כרמל - נטע ותמונות ...


א
נחנו כרמל שקד ונטע רוצים לספר משהו מיוחד שחווינו בינו.           היום אנחנו עוברים להרצות הברית אנחנו מעוד מתרגשים .אחר כך אנחנו ניקח את האותו בבופלו. למחרת נחזיר את הקראוון .אחשב נטייל במיין שם יש לנו חברים..
לכרמל נפלה שן אז נגיד לא מזל טוב.
גם כרמל למד לקשור סרוחים.    J                                                                                                             

בסוף החודש יש פו חג שקוראים לא הלווי אנחנו רואים איך הם מתגרנים יש חנויות של דלעות ותחפושות .רואים בבתים מכשפות דלעות זה מיוחד לא .לא יודעת מה איתכם אבל באני זה יפה.כמובן אנחנו אוצרים ומצלמים.




יש תוכנית של הפרקים שנותנים חוברת שצריך ללמוד על המקום ולענות על שעלות ובטקס מיוחד מקבלים סיכות. היום באקדיה קיבלנו בפעם הראשונה תג רנזר.




נטע מדגים איך נראים האנשים המבוגרים במקדונלד !!! שמנים ומדושנים ...