וושינגטון הבירה ורג'יניה , צפון ודרום קרולינה 7-15/11/2012

7/11/12

את הלילה העברנו בקמפ ליד וושינגטון. בבוקר נסענו באוטובוס שיוצא מהקמפ אל עבר הרכבת תחתית המובילה לתוך העיר.

התחלנו לצעוד בעיר בעלת שדרות רחבות וענקיות. הכל מרווח ויש לצעוד המון ממקום למקום. לאחר שצפינו ביד וושינגטון שהיתה סגורה למבקרים כי עוברת שיפוצים, המשכנו אל סיור במטבעת הכסף של אמריקה. שם ראינו את תהליך ייצורם של שטרות הכסף, חבל שלא יכולנו להכניס לכיס כמה שטרות חלקים ויפים, הסיור כולו מאחורי זכוכיות עבות כמובן. לפני הסיור נטע שאל אם יתנו לנו פה כסף? שקד אמרה שהסיור חינם כי מה הטעם לשלם במקום שבעצמו מייצר את הכסף...

חומר למחשבה...

משם המשכנו למוזאון התעופה והחלל. הזמנו כרטיסים לסרט שניקרא "לעוף" ומסתבר שהוא הסרט imax הישן ביותר במוזאון, אך קראנו שהוא יותר טוב מהסרטים החדשים עם המשקפים ולכן קנינו אליו כרטיסים. בנתיים יצאנו לשוטט בין תערוכות המוזאון הממחישות את החיים בתוך חללית, מראות מהי תחנת חלל, מהם לווינים. מסבירות על חיי האסטרונאוטים. תערוכות על תעופה, תולדות התעופה וניסיונות האדם לעוף. תערוכות בהן ניתן לטוס ולהתנסות בניסויים הקשורים ללחץ אויר ואטמוספרה , תערוכה שממחישה היטב את החלל ומערכת השמש ועוד..  הסרט שהוקרן באולם ענק בו יושבים גבוה, גבוה, היה מהנה ביותר ובאמת מוצלח.

נהננו וגם התעייפנו מאוד!

ניגשנו לאכול במק דונלד היחיד בסביבה בתוך המוזאון ובשארית כוחותינו, עשינו סיבוב אחרון במוזאון עד שגירשו אותנו.

בדרך חזרה ניתקלנו בקיר ענק של מוזאון התקשורת, עליו מוסגרו הכותרות הראשיות של העיתונים שעסקו כמובן בבחירות.

הבטנו במפות הבחירות ותהינו מדוע דווקא מדינות הדרום לא בחרו באובמה- נציג שחור. ניגשנו אל בחורה צעירה ונחמדה ושאלנו אותה את השאלה, תשובתה הדהימה אותנו. היא הסבירה שדרך המחשבה של השחורים בדרום נעוצה בהסטורית העבדות שלהם. הם הורגלו שהלבנים "האדונים" הם טובים ומוצלחים יותר מן השחורים ולכן גם בימינו אנו, הם בטוחים שנציג לבן טוב יותר מנציג שחור... אבסורד לא? אבל ככה זה. כל כך מרתק ובלי ההסבר של הבחורה המקסימה הזו לא היינו יודעים זאת... זהו, עולים על רכבת, אוטובוס וחוזרים לקמפינג.

דרך אגב, מיכל ועופר דיווחו לנו על סופה חדשה שפקדה את אזור ניו יורק והפעם סופת שלגים.

מזל שאנחנו כבר לא שם! מאחלים לכם מיכל, עופר

והילדים לילות חמים ומלאי חשמל!

8/11/12

היום יצאנו להמשך השוטטות בוושינגטון. צעדנו בתחילה אל עבר הקפיטול, מקום מושבם של הסנאט ובית הניבחרים. המבנה מחולק לשני חלקים החלק של בית הנבחרים והחלק של הסנאט. ליד כל אחד מהם יש דגל. הדגל מורם לסמן מי מהם מתכנס...

הגענו למרכז המבקרים של הקפיטול, ממנו יוצאים סיורים. בכניסה הורו לנו לזרוק את כל בקבוקי השתיה והאוכל שלנו. היו לנו סנדוויצ'ים וחבילת עוגיות שלמה וכל כך התרגזתי שצריך לזרוק, אבל הם היו תקיפים ותוקפנים, ניסיתי להחביא בחוץ את האוכל כדי שנוכל לאסוף אותו כשנצא, אבל השומר שם לב וצרח עלי:" או שאת זורקת הכל לזבל או שאת לא ניכנסת!!" שום הסברים לא עזרו, הוא בדק שאני זורקת הכל, עד הטיפה האחרונה! האמריקאים האלה ראש בקיר! ניכנסנו אל הקפיטול, נטולי אוכל ושתיה והצטרפנו לסיור. חילקו לנו אוזניות כדי שנשמע את ההסבר ממדריכה מבוגרת עם פרצוף של "צנון" שדי דיברה לעצמה... נטע התעייף מהר והבין את העניין, כל מה שהוא רצה שזה ייגמר כבר. האמת שהסיור לא היה ארוך למזלו של נטע ולמזלנו. לא הכניסו אותנו למקום בו מתכנסים הסנאט ובית הניבחרים אלא רק למבנה שמסביב, שהוא מרשים ומפואר ביותר, עמוס בפסלים מרשימים מההסטוריה של ארה'ב והרבה קישוטים. נכנסנו גם אל בית המשפט העליון וראינו כיצד יושבים השופטים והמושבעים. בסך הכל, טוב שראינו, כדי שלא ניוותר סקרנים...

בתום הסיור אצנו רצנו לאכול במסעדת הקפיטול, כי הרי היינו נטולים...

מייד כששבענו, המשכנו בדרכנו אל מוזאון הטבע. במוזאון מוצג הפיל הגדול בעולם, דינוזאורים, חיי המים, פוחלצים של יונקים, עולם הפרפרים, עולם החרקים ועוד.. היה יפה ומעניין, אם כי הגענו כ-3 שעות לפני הסגירה וזה ממש לא מספיק, מרגישים כאילו שצריך לרוץ... הכל כל כך גדול! תוך כדי השיטוט במוזאון, ראינו גם כמה סרטים מאוד מוצלחים על כדור הארץ, השפעות האוקיאנוס והרוחות על מזג אויר ואקלים, על סופות וצונאמי וגם סרט על משפחת היונקים. היה מאוד מרשים!

קינחנו בגלידת מק דונלד, אך הפעם היה זה מק דונלד מלא בהומלסים ושיכורים כושים. אוירה לא מי יודע מה נחמדה. עזבנו את המקום מהר בדרכנו אל תחנת הרכבת. בדרך ניתקלנו בשוק רחוב נחמד, קנינו לחם טוב ולהתראות.

באוטובוס אל הקמפינג התידדנו עם משפחה מאלסקה שגם חונה בקמפ שלנו. היה מרתק לשוחח עמם וללמוד על החיים שלהם.

יאללה, לילה טוב.

9/11/12

היום התעוררנו לבוקר מקסים, כחול ומלא שמש. מיום ליום מזג האויר מתחמם לנו כאן ויותר מאיר פנים. כיוון שידענו שמזג האויר הולך ומשתפר, השארנו להיום את הטיול בין האנדרטאות והמבנים החשובים בעיר. התחלנו ביד וושינגטון, שבה היינו גם ביומנו הראשון, אבל בשמש היא הרבה יותר מרשימה.

המשכנו לעבר האנדארטה לזכר מלחמת העולם השניה, איזו אנדארטה מדהימה ביופיה ובעוצמתה. מעגל מצבות משיש עם זרי שיש שמיצגות את כל המדינות של ארצות הברית וכאלה שהיו שייכות לה, שני שערים עצומים מימין ומשמאל, על אחד כתוב אטלנטיק והשני פסיפיק, באמצע ברכה עם מזרקות ומפלוני מים. קשה לתאר את היופי והעוצמה של המקום.

יד וושינגטון משתקפת בברכה וממול רואים את האנדארטה המרשימה בפני עצמה של הנשיא ה-16 לינקולן הלוחם כנגד העבדות ומוביל הניצחון של הצפון על הדרום במלחמת האזרחים. לאורך ברכה נוספת, ממשיכים אל אנדארטת לינקולן. 88 מדרגות שיש מובילות אל ראש הבניין המפואר.{ספרנו היטב את המדרגות ו"התערבנו" על מספרן!}. בתוך המבנה ניצב פסל של לינקולן ישוב על כסא כשפניו אל המול, מול אנדארטת וושינגטון והקפיטול. הנוף הנישקף מן המדרגות, מהמם. ניתן לראות את יד וושינגטון ואת הקפיטול ואת ברכות ההשתקפות.

לצד האנדארטה, פארק יפה שמוביל לאנדארטה לזכר הלוחמים במלחמת ויטנאם. אל מול האנדארטה ניצב קיר ארוך ושחור עם שמות כל הלוחמים.
כשהגענו נערכה בדיוק אזכרה, הקריאו שמות של הנופלים והמון בני משפחה וחברים הגיעו להתייחד עם הנופלים. ראינו אנשים רבים שמעתיקים על גבי נייר מיוחד מהמצבה את שם יקירם שנפל. אחד היה זה אחיו ואחר סיפר שזהו אח של סבא שלו. איש אחד מישש בידיו את השמות שעל הקיר ולמרות או על אף היותו גדל מימדים, הוא קינח את עיניו הדומעות בידו שעל אצבעה טבעת חותם גדולה ומוזהבת.{בלט לעיני}. מראה רגיש ומרגש. בשלב מסויים אמרתי לענבל שמוות וחיילים מתים יש לנו מספיק בארץ ושמנו פעמינו, דרך פארק יפיפה עם ברכה וברווזים אל עבר הבית הלבן. כמה רצינו כבר לראות את הבית הלבן ולא רק בטלויזיה. האמת שרצינו מאוד לסייר בו, אך בשגרירות נאמר לנו שכבר אין סיורים לקהל הרחב. חבל!

הבטנו דרך הגדר ממרחק רב, בבית הלבן על מדשאותיו הרחבות והמטופחות ונהננו לחשוב שהנה אנו באמת רואים את המקום הכל כך מסוקר הזה. וואו! שקד נהנתה לפנטז שהיא בעצמה גרה בבית הלבן, הוא ניראה לה ארמון מלכותי והיא התענינה כיצד מתנהלים בו החיים וכיצד היא תוכל ביום מן הימים לגור בבית כזה {הסברנו לה שכניראה אנחנו לא ניבנה כזה}. סיכמנו שבבוא העת, היא תמצא בעל מאוד עשיר שיבנה לה ארמון. היא לא התרצתה ובקשה לדעת היכן מוצאים אחד כזה.... היא מחכה לתשובות, נא לשלוח דרך המייל בבקשה.

קינחנו את היום בארוחת צהרים{לא מאוד מוצלחת} ובסרט במוזאון הטבע בו שוטטנו אתמול. ראינו סרט איימקס על אלאסקה וחיי הטבע שבה, על הדובים, התחממות כדור הארץ והמסת הקרחונים בקצב מהיר ומה קורה בשל כך לעולם החי. מקסים ומומלץ. צילומים יפים, מוזיקה כיפית והמון ידע ומידע.

עייפים ומרוצים נסענו "הביתה". שיחקנו, צפינו בטלויזיה, התקלחנו ו.... לילה טוב.

מחר עוזבים את וושינגטון וממשיכים, עדיין לא ידוע לאן...

10/11/12

בוקר טוב! איזה בוקר מדהים וחם! מזג האויר הולך ומתחמם ואנו הולכים ומקלפים את שכבות הבגדים מעלינו. איזה כיף, הגוף מרגיש שוב חופשי. כל כך התרגלנו כבר לקור שב-20 מעלות או 72 פרנהייד, ממש חם ולוהט לנו. דרך אגב, למדנו כמובן לתרגם פרנהייד בדרך מהירה למעלות. החישוב הוא: מעלות פרנהייד פחות 32 ואת התוצאה לחלק ב-2. נחמד.

היום החלטנו לנסוע לפארק יפה ליד וושינגטון שקראנו שנמצא על נהר הפוטומק ויש בו 71 לוקרים עתיקים לספינות . קראנו שהספינות והלוקרים היו בהפרש 5 ס'מ ברוחב בלבד, כך שהספנים היו חייבים להיות מאוד מיומנים כדי לתמרן את הספינות בדייקנות מופתית אל תוך הלוקר. לפני הנסיעה אל הפארק, ניכנסנו לטארגט וערכנו קניות מפנקות. בגדים ומגנים לאייפונים החדשים שלנו שמשמשים משחק ניפלא לילדים....{לאן התדרדרנו...}.

זהו, השעה 12:00 ואנו בדרכנו אל הפארק הנמצא צפונית לוושינגטון: הפארק ההסטורי הלאומי Chesapeake and ohio canal. יצאנו לטייל רכובים על האופניים שלנו לאורך הנהר והלוקרים עד שהגענו לאזור מקסים בנהר great falls בו המים רוחשים ושוצפים בהמון מפלונים הנישפכים בין סלעי בזלת שחורים המיזדקרים בפראות וחדות מן המים. כשהמשכנו עוד קצת, ראינו אנשים יורדים לשוט בקיאקים. פגשנו גם בציפור ענקית שאת שמה שכחתי והיא אופינית לוירג'יניה וקארולינה, על פי ההסבר שקיבלנו מעוברי אורח.

לאחר שמיצינו את היום היפה ואת הרכיבה הכיפית בבגדים קצרים, חזרנו אל הקראוון להכנת ארוחת צהרים. בסיום, כשהכל סביבנו כבר היה חשוך, המשכנו בנסיעה דרומה. הילדים בשלב מסויים עברו למצב שינה ואנו הגדולים המשכנו לנסוע עוד כשעתיים, ניתקלים בדרכנו החשוכה בעדר של צבאים, עד שעצרנו בוולמארט ליד העיר וויליאמסבורג. לאחר בדיקה קצרה בכתובים העתיקים וגם באלה המודרנים, הבנו שאנו בלב אזור חשוב, ושוויליאמסבורג היא העיר ההסטורית ביותר של ארה'ב! במאה ה-17 היא היתה בירתה של וירג'יניה. הלכנו לישון. בבוקר נחליט מה עושים.

11/11/12

והבוקר הגיע כמובן! קמנו ללמוד קצת סוף, סוף, כי האמת שבתוך כל האינטנסיביות של הטיול, קצת קשה לנו למצוא זמן ללימודים, אבל חייבים, הבטחנו שנמלא מחויבויות. אז התישבנו ללמוד חשבון. גם נטע לומד ועושה תרגילים, כותב מיספרים ומאוד נהנה. לאחר מכן אכלנו ושיחקנו. שקד הכינה במשך שלוש שעות ויותר, אוכל לכולנו מבצק! לאחר בוקר רגוע ומתמשך, יצאנו לדרך בצהרי היום לעבר וויליאמסבורג. רצינו לבדוק אם "קורץ" לנו להישאר ולשוטט בה. נסענו בכביש יפיפה שלצידו פזורות חוות סוסים ושוורים ומייד שמנו לב לבתים הבנויים אבן אדומה ומזכירים בדיוק בתים אנגלים. שונים מאוד מבתי הצפון הבנויים עץ. גדרות החוות גם הן משכו את עיננו, כיוון שהן בנויות בצורה מיוחדת כמוה לא ראינו לפני כן. כשניכנסנו אל העיר מייד יכולנו להתפעל מהמבנים העתיקים והמשומרים וכן קלטו עיננו מדרחוב ענק. החלטנו שנשארים ומטיילים מעט.

יצאנו אל יום יפיפה וחם. פשטנו שכבות, "עלינו" על קצר וקדימה אל הלא נודע. הגענו אל האזור העתיק של העיר, בו ניתן לראות בדיוק איך הכל ניראה במאות ה-16,17. לאורך הרחוב הרחב פזורים בתים עתיקים שבחצרם מבנה המטבח, מגורי העבדים השחורים, השרותים. כל הבתים בנויים באותו המיבנה. אנשים מחופשים לאנגלים לבנים ולעבדים הכושים מסתובבים בכל מבנה או חנות מהפזורות ברחוב, מה שתורם לאוירה האוטנטית כל כך. הבגדים שהם לובשים מזכירים את כל הסרטים על התקופה ההיא, השמלות, הסינרים הלבנים, כיסויי הראש הלבנים ומיוחדים כל כך והשמלות היפות והכפריות כמו של מרי , לורה וקארי מבית קטן בערבה. ואיך אפשר לשכוח את כרכרות הסוסים ברחובות להשלמת האוירה... נהננו להסתובב, להריח, לגעת, לשחק במשחקי עץ מיוחדים, לנגן ובעיקר להתחפש עוד ועוד ולדמיין שאנו חיים בתקופה ההיא... הביקור הבלתי מתוכנן בעיר הזו היה מאוד מוצלח ומאוד מומלץ!

משם נסענו לחפש בית פאנקיק שכמוהו ראינו בכניסה לעיר, אך לא הצלחנו לצערנו לשחזר את מיקומו והמשכנו הלאה בדרכנו, עד שעצרנו בוולמארט, איפשהו בדרך על גבול צפון קארולינה, לשנת הלילה שלנו. מחר מטרתנו להגיע למוזאון האחים רייט. אם שום דבר לא יצוץ בדרך, נגיע מחר ואם יצוץ, נגיע מתישהו, הרי זה הכיף הגדול לנוע בקצב לא ידוע ובלי יותר מידי תכנונים...לילה טוב.

12/11/12

הגענו אל קיטי הוק המקום בו האחים רייט ערכו את טיסות המבחן הראשונות שלהם. במקום נמצא מרכז מבקרים בו ניתן לראות דגמים של המטוסים הראשונים, לראות כיצד פעלו ולשמוע הדרכה בנושא.

הילדים הגיעו מצויידים בספר שהבאנו מהארץ ומספר את ספורם של האחים רייט בפרוט רב. הילדים ובמיוחד שקד זכרו פרטי פרטים מהספר. שקד נשאה עמה את הספר כדי להראות אותו לרנג'ר שהתלהב מאוד ואף נתן לילדים להחתים חותמת מיוחדת על הספר. לאחר שקבלנו חוברות רנג'רים צעירים ועל אף שהילדים קבלו מראש הפעם את הסיכות, יצאנו למלא את המשימות. ניגשנו לראות היכן האחים רייט הכינו את המטוס לטיסות הראשונות והיכן בדיוק מוקם מסלול הדאיה של המטוס. עלינו על הגבעה שממנה הם טסו. והיה מעניין ללמוד שהגבעה בעבר היתה קרובה הרבה יותר ממקומה הנוכחי ומכיוון שזוהי גבעת חול היא זזה כל הזמן. כיום שתלו צמחים רבים על הגבעה ומסביבה שיעצרו את תזוזתה ואכן הצליחו לעצור אותה. במקום נימצא גם מטוס גדול שניתן לטפס עליו. 

 סימון על ידי כל אבן מאיפה החלה הטיסה ( ביום הראשון היו 4 טיסות)

 הטיסה הראשונה יצאה מאבן זו !

 האנדרטה בראש הגבעה - הגבעה זזה .

על בל מספרי הרכב בצפון קרולינ רשום " הראשונים לטוס"

נהננו מאוד, פתרנו את חוברות הרנג'רים ואז סיפר לנו הרנג'ר שלא ניתן להמשיך בנסיעה יותר דרומה על קו החוף כי כל האזור נהרס ונימחק לגמרי בסופה האחרונה. עוד סיפר שבקרבת מקום יש דיונות חול ענקיות הגדולות ביותר בחוף המזרחי. כמובן שנסענו אל הדיונות שהתגלו כעצומות ומדהימות, הדיונות נמצאות ב-j0ckeys ridge state park על חוף ים מקסים ובדרך לגונות קטנות של מים שיתכן ששטפו את החוף בסופה האחרונה. הילדים רצו, טיפסו, התגלגלו והתמלאו בכמויות של חול.

חזרנו עם השקיעה למקלחת בקראוון.  בעוד אני מתחילה להכין אוכל שניראה היה שיקח זמן רב כיוון ששכחתי להפשיר את הבשר, ובטננו בנתיים קרקרו יותר מהרגיל, מצא ענבל באופן מפתיע ביותר מסעדת גריל בדיוק במקום שבו חנינו את הקראוון. איזה כיף... ארזתי מייד את כל האוכל שהוצאתי וירדנו לאכול במסעדה.

האוכל היה מעולה! לילדים היו מנות שהם אוהבים וענבל ואני נתנו נפשנו בידי מלצרית מקסימה במיוחד שהביאה לנו מנות על פי בחירתה וטעמה שהסתבר כמעולה. לסיום השתלטו הילדים על עוגת שוקולד עם המון קצפת. היה מצויין!

לילה טוב!
הילדים למיטות ואנו ממשיכים בדרכנו לכיוון דרום קרולינה, מתקדמים אט, אט אל עבר אטלנטה, היעד הבא שלנו. הגענו לאן שהוא, החננו בוולמארט והלכנו לישון מותשים.

13/11/12

את הבוקר התחלנו בנחת. לימודים, קריאת ספר, ארוחת בוקר. התחלנו בנסיעה בשעות הצהריים.

בדרך לפתע ניתקלנו בשלט על הכביש הראשי שמורה על מוזאון בנושא גידול הטבק. החלטנו לבדוק במה מדובר. מכיוון שאחד המאפיינים של אזור הדרום הוא גידול הטבק, נוסף על כותנה ותירס, חשבנו שחשוב ללמוד את הנושא, על אף התנגדותנו הנחרצת כמובן לעישון טבק. הגענו למוזאון מקסים וריק לחלוטין. בכניסה קבלה את פנינו אשה נחמדה ומופתעת שלא הבינה איך בדיוק הגענו למוזאון שכוח האל הזה. הסיור ניפתח בסרט מעניין שמלמד על גידול הטבק לכל שלביו עד מכירתו בשווקים. מסתבר שגידולו של צמח הטבק הוא לא פשוט בכלל ולוקח כ- 4 חודשים בהם מנביטים אותו על מצע של מים ואז זורעים ובמהלך צמיחתו מתערבים עוד מספר פעמים כדי להשביחו ולעודד צמיחתו כולל ריסוס מיוחד שמכיל אלכוהול נגד מזיקים. לאחר שקוטפים אותו עוד צריך ליבשו ולהקטין ניפחו באמצעות מכונה שמוחצת אותו. בסביבות ספטמבר הוא מוכן למכירה בשווקים.{התהליך מתחיל באפריל}. לאחר שהסרט הסתיים יצאנו אל המוזאון שכמו כל המוזאונים בארה'ב, עוצב במחשבה ובצורה שמגרה את הסקרנות וגורמת להתעניין. ראינו כיצד חיו במאה ה-17, איך ניראו החוות, תהליך גידול הטבק, מכירות פומביות של טבק, התלבושות של התקופה, כיצד ניראו הבתים, המטבחים, כיצד נראתה חנות לממכר פריטים הקשורים בתפירה ועוד... הילדים יכלו להתחפש ולהכין אוכל במטבח בו פרטי משחק "אמיתיים".  שמחנו שמצאנו הפוגה מעניינת ובלתי מתוכננת בדרך.

על אף שהיום היה גשום הצלחנו לתמרן ולהנות. אכלנו צהרים והמשכנו בנסיעה לעבר דרום קרולינה, ברצוננו להגיע לפארק של עצים מיוחדים. בדרך עצרנו לקינוח שלאחריו הלכו הילדודס לישון. ענבל ואני הגענו בנסיעת לילה קצרה ל-sumter עיר בקרבת הפארק שבו נבקר מחר,  congaree national park.

14/11/12

הבוקר כרמל שבר שיאים וקם בתשע בבוקר! זה משהו ראוי בהחלט לציון, כיוון שכרמל מאוהב בשעה שבע בבוקר דווקא ולכן לא ברור מה קרה הפעם. האמת שהתפללתי שהוא יקום מאוחר, אבל שכחתי לבקש שנטע לא יחליט להתעורר מוקדם וזה מה שקרה בדיוק, נטע להפתעתי הרבה החליט לקום שלא כמנהגו דווקא מוקדם. אוף... למה אין תאום בין כולם?? לא נורא, הצלחנו להמשיך להמרח במטה עד תשע וקמנו לאיטנו. התארגנו ונסענו אל הפארק.

הגענו למרכז מבקרים מקסים ובו ראינו חלק ממה שאנו עומדים לראות בדרך. בחרנו במסלול שכולו על כלונסאות ואורכו 4 מייל. קיבלנו חוברות רנג'רים צעירים כדי לקבל כמובן סיכות בסוף ויצאנו לדרכנו. היה יום קר והיינו חייבים לנוע כל הזמן כדי לא לקפוא. הפארק הוא פארק של עצים מאוד גבוהים שבחורף ותחילת האביב הם מוצפים לגמרי במימו של הנהר הזורם במקום , לכן יש תופעות מאוד מוזרות ומיוחדות לעצים במקום וניתן לראות בברור את סימני המים והלחות עמם הם מתמודדים. התופעה המיוחדת ביותר היא הברכיים שהעצים שולחים על פני האדמה. ברכיים אלה מכונות גם שנורקלים כיוון שהעצים משתמשים בהן לשאוף אויר בזמן ההצפות. הברכיים גם מייצבות את העצים כך שבעת סערה חזקה הם לא נופלים. הברכיים הללו מספקות גם יותר מזון לעצים. ההליכה בתוך היער הזה הזכירה לי הליכה בגן של פסלים. הברכיים הללו והעצים עצמם עוצבו על ידי הטבע בצורות שונות ומשונות וכל פעם יכולנו לדמיין שאנו רואים משהו אחר. נטע לא נרגע וכל שניה עצר אותי{נטע, קר לי!}, כדי להראות לי עוד צורה או עוד משפחה שנידמה לו שהוא רואה בברכי העצים. גם על העצים עצמם צמחו צמחים משונים חלקם ניראו ממש כמו שערות של אדם, שורשים שמטפסים על עצים, סבכים מוזרים וגם עצים שהתחברו ומיני גזעים משונים. המון גזעים נמצאו שכובים על פני האדמה, חלקם עם כל השורשים בחוץ. למדנו שאין להזיזם מהמקום כיוון שהם משמשים מזון ומקלט לחיות וצמחים ביער.

בנקודת תצפית אל הנהר הגיע הרנג'ר ואמר לנו שיש המון צבים שבדרך כלל ניתן לראות כאשר הם עולים מעל פני המים כדי לנשום ולאכול, אך כיוון שהיה מאוד קר הצבים העדיפו שלא להוציא את האף שלהם החוצה. צודקים! הרנג'ר גם פיתח בנו תקוות לראות חזירי בר, הוא אמר שאתמול ראה 25 חזירים. אבל לא חזירים ולא יער, רק המוני סנאים שמה לעשות, עבורנו הם כבר לא אטראקציה כזו גדולה...

[אך, היכן הימים של תחילת הטיול, אז סנאי היה נדיר כדברי כרמל].

נהננו ולמדנו המון מהשמורה המרתקת הזו. שקד מלאה במרץ ובחריצות האופיינית לה את החוברת ובזכותה קיבלו כל השלושה סיכת רנג'רים צעירים, הרביעית במספר.

יצאנו מהשמורה ונסענו אל עבר Colombia בירת קרולינה הדרומית, מרוחקת רק כחצי שעה מהפארק. החלטנו שהיום לא נעשה נסיעת לילה ומחר שאמור להיות יום גשום, ניכנס למוזאון ילדים בעיר, נבלה בו קצת ונמשיך ליעדנו, העיר אטלנטה. עצרנו כמובן בוולמארט. הילדים שקלטו בזווית העין המאוד חדה שלהם{בעיקר חדה לדברים מסויימים}, מקדונלד עם משחקים, יצאו עם ענבל לשחק ואני הכנתי ארוחת צהריים. מסתבר שהם מצאו חברים והמשחק התארך מעבר למשוער, אבל חברים זה יותר חשוב מאוכל, אין ספק! אכלנו, שבענו, הכנו קינוח ביתי חצי מוכן, טעים ועם ריח של בית, התקלחנו, למדנו המון ובשקיקה, שיחקנו, תיקנו סתימה בשרותים, כתבנו לבלוג וברגע זה ממש סיימנו הכל. איזה שקט, תענוג! 

15/11/12

היום נסענו לקולומביה בירת דרום קרולינה כדי לבקר במוזאון הילדים הגדול במדינה. היינו בטוחים שניכנס חינם בזכות כרטיס החברות שעשינו בארץ ומשמש אותנו גם למוזאוני מדע וגם למוזאוני ילדים, אך נכונה לנו הפתעה... צריך לשלם והרבה! אז שילמנו כמו ילדים טובים והתחלנו להתלהב משפע הרעיונות והעיצובים המדהימים. הכל כאן עשוי כמו במציאות. בית חולים לחיות עם מכשיר שיקוף- סי. טי שניתן להעביר את החיות, כלובים, כלי אוכל, מכשירים רפואיים ומה לא. שקד ונטע לא רצו לזוז משם. אלא שבהמשך הם הגיעו לעוד מקומות שלא בדיוק מתחשק לעזוב, כמו, סופרמרקט אמיתי שבנוי משלב סידור הסחורה, העברתה ועד תצוגת המצרכים על המדפים. יש גם אזור חקלאי בו ניתן לקטוף תפוזים, לאסוף ביצים ישירות מהלול ולחלוב פרה {יוצא נוזל!}. יש מכונית שניתן לתקן בה פנצ'ר בגלגל אם רק רוצים ותחנת מכבה אש. יש מטבח עצום עם אוכל, תנורים, מיקרוגל ועוד.. גם שם שקד שחקה המון. יש תחנת טלויזיה שניתן "לשדר" ולעבור מחלק לחלק באולפן כמו במהדורה אמיתית וגולת הכותרת של המוזאון היא דמות ענקית בגובה של 3 קומות שניצבת במרכז המוזאון ושמה "אדי", בה ניתן לטפס ולהתגלש. הדמות עשויה חללים שהם בעצם הגוף של אדי. ניתן לגלוש בתוך הידיים והרגליים שלו, לעבור בלב כולל פעימות ליבו הנישמעות כל הזמן, להחליק בראות ולגלוש על עמוד בתוך ראשו. מהמם!!! זה המתקן שכרמל הכי אהב. כל מעבר לאגף אחר כלל טיפוס על אדי.

במוזאון פגשנו משפחה מקסימה. אמא ושני ילדים והסבתא. שקד התחברה עם הבת ששמה אמה ואני מאוד התחברתי אל האם ליז. מהר מאוד הסתבר ששם משפחתי המקורי "גפני" זהה לשם העיר שבה המשפחה גרה. מדהים לא?? אין סוף לצרופי המקרים. מאוד התרגשנו מהגילוי, אני מאמינה גדולה בגורל ושום דבר לא קורה במקרה. ליז התגלתה כמומחית רצינית ומרשימה לכל הנושא של הפארקים באורלנדו והיא נתנה לנו תידרוך מקיף כולל טלפונים וכתובות רלוונטיות. הנושא עמוס ומבלבל. ליז ומשפחתה בקרו שם כבר מספר פעמים והם נוסעים לשם שוב בערך בתאריכים שלנו. האמריקאים מכינים את הביקור בדיסני חודשים רבים מראש, הם יודעים תיזמונים מדוייקים, לאן ללכת, מתי, מה קודם ומה אחר כך. יש טבלאות עומס מבקרים בפארקים ואפילו כמה זמן לוקח לעמוד בתור למיתקנים. הם גם צועדים על פי תוכנית עשויה מראש. לא יאמן... היא הצליחה להלחיץ אותנו להזמין כבר מקומות, אבל לאחר שהתאוששנו ניזכרנו שאנחנו לא בנויים לתכנונים ארוכי טווח שכאלה וכדאי שנירגע. האמת ששיחת טלפון למיכל עזרה לנו להיזכר בעובדה שאנו ישראלים ספונטאנים ולא אמריקוקים מתוכנני דיסני. אז כניראה שנחכה לרגע האחרון כרגיל. יהיה מה שיהיה... ליז ספרה לנו שהילדים שלה לומדים בתוכנית של home schooling שמאוד מפותחת ונפוצה בדרום קרולינה. במוזאון היו עוד אמהות שילדהם בתוכנית. זו תוכנית מאוד מסודרת שנמשכת מיסודי ועד גיל 18. הילדים לומדים דרך תקשורת אינטרנט עם מורים שמכוונים לעניין. יש להם ספרים ומשימות ואפילו מבחנים ועבודות, הכל דרך המחשב הביתי. כשרוצים ללכת למוזאון ילדים במקום ללמוד, זה אפשרי בכיף. וחברים?? מוצאים בחוגים של אחר הצהרים. הילדים של ליז פורחים בשיטה הזו ואוהבים אותה הרבה יותר מבית ספר שבו שהו עד לפני שנה.{וויליאם הבן , בן 11 ואמה בת 8}. לנו זה נשמע מדהים וגם לשקד שמייד רצתה ליישם. היא לא מתגעגעת למסגרת בית ספרית. לחברות כמובן שכן. ניפרדנו מהמשפחה המקסימה, לא לפני שהחלפנו פרטים ורצון משותף לשמירת קשר. הלוואי.

בדרך החוצה מהמוזאון קבענו עם כושית חביבה ששמעה שאנו מישראל וכמו כולם רצתה לבוא עמנו לארץ, פגישה בסוף הטיול וטיסה עמנו חזרה. היא בקשה שלא נשכח אותה, אבל היא לא יודעת שלפניה משתרך כבר תור ארוך... מה יש בארץ הקודש שלנו, זבת חלב וטילים שכולם רוצים כל כך לבוא אליה???

המשכנו בנסיעה לאחר ארוחת פיצה האט זבל מהירה. הגענו לפאתי אטלנטה בעשר בלילה.

קפה טוב {לא עלית, כבר לא טעים לנו, לידיעתכם מיכל ועופר}. ענבל קנה לנו טעים כזה...

ולילה טוב.
  

פנסילבניה 4-7/11/2012

4/11/12

היום כולנו יוצאים לבילוי משותף בהארשי, העיר בה נימצא מפעל השוקולד המפורסם. כמה כיף להמשיך ולבלות יחד עם מיכל, עופר והילדים. אנחנו נוסעים יחד כולנו, במכונית של עופר ומיכל כפי שהורגלנו במקומותנו הקבועים, אל מפעל השוקולד.

ניכנסנו אל המפעל ומייד הגיעה נציגה מהמקום שהחלה להסביר לנו על כל מה שאפשר לעשות ועל כל האטראקציות הקיימות. מיכל ואני התחלנו להתבלבל ולהתלבט אך עופר מייד חתך ואמר, עושים את הכל, הרי בשביל זה אנחנו כאן! ההחלטיות שלו דבקה בכולנו שהסכמנו פה אחד, הולכים לכל האטראקציות וממצים את הארשי עד תום. לאחר שסיימנו עם בירוקרטית הקופות, תאום השעות בין כל האטרקציות והראש האמריקאי הקשה, יכולנו סוף, סוף ובשעה טובה להיכנס לאטראקציה הראשונה- סרט.

חמשנו משקפים לתלת מימד וצפינו בסרט מדהים, מלווה באפקטים, כולל ריח שוקולד שפוזר באויר והגיע בדיוק למקום אליו כוון, זה שמפעיל היטב את בלוטות הרוק שמפעילות את המוח שרוצה כאן ועכשיו שוקולד! ואכן הארשי היא מכונה משומנת היטב שיודעת איך להוציא כסף מהקהל ויודעת איך לשטוף את ראשי האנשים בצורה מוצלחת ומשכנעת. אך לנו מה איכפת, אנו נותרים נאמנים לעלית וממשיכים להנות בהארשי.

לאחר הסרט המהנה במיוחד שהותיר חיוך ענק מרוח על פנינו, עברנו לטעימות שוקולד.

קיבלנו הסברים על סוגי שוקולד שונים ואיך מבדילים בינהם. למדנו להביט בצבע השוקולד ככל שהוא יותר כהה, יש בו יותר אחוז קקאו. להקשיב לקול השבירה שלו- עמום או חזק ואז לטעום. היה נחמד ובעיקר טעים ולבסוף קיבלנו תעודה של טועמי שוקולד מדופלמים.

אחר כך עלינו על אוטובוס שלקח אותנו עם מדריך ברחבי הארשי.

בסיור סיפרו לנו על ההסטוריה של הארשי שהיה אדם מדהים חסוך ילדים שהוא ואשתו השקיעו את כל מירצם וכספם בהקמת פנימיה לילדים שזקוקים לבית. המבנה בו שוכנת הפנימיה מדהים ביופיו ומשמש גם לכנסים וקבלת תארים אוניברסיטאים. ברחבי הארשי פזורים בתים בהם חיים ילדי הפנימיה והמדריכים שלהם. מפעל השוקולד של הארשי הוא הגדול בעולם, מגיעים אליו כשבעה מיליון תיירים בשנה!  בסיור עברנו בתחנות חשובות בהסטוריה של הארשי, קיבלנו המון שוקולד ובעיקר התאמצנו להבין את האנגלית המהירה של המדריך.

לאחר ארוחת צהרים נוראית שקיבלנו בתלושים עם הכרטיסים שקנינו, המשכנו הלאה והפעם לסיור במפעל או הדמי מפעל, כדי לצפות בתהליך יצור השוקולד. לשם כך, עלינו על קרוניות וניכנסנו אל בית החרושת לשוקולד. נסענו בין התחנות השונות על פס הייצור וצפינו בשלבים השונים, ניקוי, חיתוך, יבוש, הוספת סוכר וחלב לקקאו, עירבוב ועוד... הכל עשוי מקסים, מושך את העינים, מלווה בפרות ענקיות ששרות, הרבה ניצנוצים ו... חוויה אמריקאית מהנה.

לסיום, הלכנו להכין את השוקולד בר שלנו. ההכנות בכניסה היו רבות ומקפידות. טוב, אנחנו הולכים כניראה להכין שוקולד, לערבב ולהיות טבחי שוקולד אמיתיים, הנה, מלבישים לנו כובעים וסינרים, בודקים לנו צפורנים ודורשים שנישטוף ידיים, חייבים גם לכסות עגילים ןממני דורשים בתוקף להסיר את העגיל מהאף או לכסות את האף בנילון מיוחד. איזו סטריליות... סוף, סוף, אנו ניכנסים אל "המטבח" ומתבקשים בשלב ראשון לבחור איזה סוג שוקולד אנו רוצים ומה אנחנו רוצים שיהיה בו. בשלב שני, אנו מתבקשים לעצב לעצמנו את העטיפות לשוקולד והכל באמצעות מחשב טאץ. אחר כך ניכנסים ובאמת מבינים מדוע כל  כך  הקפידו על היגיינה....

ובעצם לא מבינים כלום! כל מה שהיה עלינו לעשות הוא לצפות בהכנת השוקולד שלנו דרך זכוכית עבה.

מזל שלא שלפתי את העגיל מהאף! צפינו בתהליך וראינו כיצד השוקולד שלנו האישי מתמלא ומצופה בדיוק במה שביקשנו ואחר כך נעטף בעטיפה אותה עיצבנו וניכנס אל תוך קופסת פח יפה. כל אחד קיבל את השוקולד האישי שלו על פי שם. מקסים וגאוני.

לאחר שהתלהבנו ונהננו, דרשו הילדים סיבוב נוסף על הקרוניות לצפות שוב בייצור השוקולד, אז עלינו שוב על הקרוניות, נהנים עוד יותר מהפעם הראשונה ומצלמים כל מילימטר מהחוויה.

זהו, הסתיים עוד יום של כיף בחוויה האמריקאית כל כך הזו. חוזרים למלון ולחניית הקראוון ובדרך פוגשים המון במבי מתוקים.

ועכשיו מגיע החלק השני בתוכנית האומנותית של היום הזה והוא רחצה מהנה בברכת המלון כולל מגלשה למים ,משחק מיני גולף מהנה ואכילת פופקורן.

בשעה תשע, כולם הולכים לישון. יש!

שכחתי לספר שיש תעלומה שאנו מנסים לפתור. על פניה וגופה של שקד החלו לצוץ פצעים מוזרים ואנו חושדים שאולי יש לנו פישפשים בקראוון, מה שאומר החלפת קראוון וזריקת כל החפצים שלנו. לכן, כדי לפתור את התעלומה, ענבל ישן הלילה במיטה של שקד כדי לבדוק אם הוא יעקץ גם.  נחכה וניראה...

5/11/12

בוקר טוב! ענבל לא נעקץ! כניראה שזה לא פישפשים, אבל לאור העובדה שזה מגרד ומציק, נצטרך לראות מה עושים.

בינתיים אנו מתארגנים, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לחגוג בחדר של מיכל ועופר יום הולדת לנטלי. אומנם הוא יחול ביום חמישי, אבל נטלי מאוד רוצה שנחגוג יחד. הילדים מכינים לה ברכות ואנו יוצאים לחדרם. שם אנו מחליטים להכין לה עוגות שמגיעות כמעט מוכנות, רק צריך לשים בתנור. מיכל ואני משמישות לראשונה את התנור גז בקראוון ומחכות, מחכות ומחכות עד שהתנור מועיל בטובו להתפיח את העוגות. בעוד אנו מחכות, הילדים מנצלים את הזמן לעוד קצת מיני גולף. זהו, העוגות מוכנות,

שמות נר יום הולדת וחוגגים יחד בשמחה.

היום אנחנו ניפרדים, לאחר שהרווחנו עוד יומיים של טיול משותף, נעים וכייפי. כל כך כיף לנו יחד שבאמת קשה וחבל להיפרד, אבל אנו יודעים שניפגש בוודאות לפחות עוד פעם אחת בטיול הזה ואולי אפילו יותר וזה מקל מאוד על הפרדה. מיכל, עופר והילדים נסעו לכיוון הבית שלהם בידיעה שהחשמל חזר סוף, סוף ואילו אנו המשכנו לכיוון אזור האיימישים אותה כת שהתפרסמה בעקבות הסרט "העד" למי שזוכר.

האימישים מנהלים חיים ללא ציוויליזציה, אין חשמל, מכונת כביסה, מכוניות. הילדים שם לומדים בכיתות מגיל שש עד 14 יחד והם לבושים בבגדים שמזכירים ממש את "בית קטן בערבה". כובעי קש, מטפחות, שמלות נפוחות בצבעים אחידים. כיוון שמוצאם מגרמניה, הם ברובם בלונדינים עם עיניים כחולות, יפים כאלה. הגברים עם זקן ארוך והנשים עם שער ארוך ואסוף כי הם לא גוזזים את שערם. באזור בו היינו ראינו כיצד הם חיים ממש בשילוב עם הציוויליזציה.

מכוניות נוסעות ובינהן העגלות עם הסוסים שלהם. טרקטורים חורשים והאימישים חורשים עם סוס ועגלה. ראינו גם כמה מהם נוסעים במכונית... מה קורה פה??

האימישים מגדלים את כל התוצרת החקלאית שלהם בעצמם, הכל אורגאני כמובן. אפשר לראות תרנגולות, עיזים, פרות בחצר וערוגות של עגבניות, חסה, דלעת ועוד.

נסענו בין החוות הציוריות שלהם, עצרנו לקנות בננות וענבים באחת החנויות שלהם ושוחחנו איתם.

אחר כך, ראינו שיוצא סיור בעגלה עם סוסים. אצנו רצנו והספקנו לעלות לסיור האחרון עם איימיש מקסים שנהג בעגלה. את הילדים הוא הושיב קדימה, ממש לידו ואנו ניכנסנו לתוך הכרכרה מאחור עם עוד כמה אנשים נחמדים.

הילדים ישבו מאושרים והחיוך לא מש מפניהם. נסענו לאיטנו וניכנסנו עמוק אל תוך החוות האימישיות. היתה חוויה נעימה ביותר. הצלחנו להרגיש קצת אימישים. לאחר מכן רצנו בקור המקפיא לאכול במסעדה אימישית. שקד מאוד סבלה ושמנו לב שהצטרפו עוד פצעים, לכן שאלנו את המלצרית אם ידוע לה היכן יש רופא באזור. בנתיים כל המסעדה כמעט החלה להתעניין בנו, לדאוג ולומר שיתפללו עבורנו. סיימנו לאכול והתחלנו בנסיעה לכיוון המרפאה שהמליצו לנו עליה. בדרך עצרנו ליד אוטו חונה עם אורות בחצר של בית על הדרך. רצינו לשאול ולוודא שאנו בכיוון הנכון.
מהאוטו יצא בחור נחמד שתוך כדי שיחה, הסתבר שהוא יהודי שלמד בארץ בישיבה ויודע אף קצת עברית. הוא כל כך התרגש ואמר שאלוהים שלח אותנו אליו. הוא כיוון אותנו והמשכנו הלאה. הגענו אל המרפאה ולשמחתנו הם יכלו לטפל בנו. קיבלה אותנו אחות מקסימה ונעימה שתישאלה אותנו, שקלה את שקד, בדקה חום, דופק ולאחריה הגיע הרופא. הוא בדק והחליט חד משמעית שלשקד יש אבעבועות רוח! מוזר, היא היתה חולה במחלה וגם חוסנה, אז איך זה יכול להיות? אבל הרופא היה נחוש. לאחר שהסדרנו תשלום, נסענו לקנות תרופות ולהתפלל שאף אחד מאתנו לא ידבק במיוחד נטע שעדיין לא היה חולה. תחזיקו לנו אצבעות...

לילה טוב.

6/11/12

היום קמנו והלכנו לקנות מספר דברים בוולמארט בו ישנו. לאחר מכן המשכנו לטייל בחבל לנצ'סטר, האזור של האימישים. הילדים סרבו לעזוב את האזור ולכן החלטנו להמשיך ולטייל כאן עוד חצי יום. מאוד רצינו לראות בית ספר אימישי מבפנים ואם נוכל לצפות בשעור ממש זה יהיה מעולה! בעודנו נוסעים ניתקלנו בבית ספר הראשון, הילדים שחקו בחצר, הבנות בשמלות ומטפחות והבנים עם מכנסים חומים ואפורים עם שלייקס, חלקם עם כובעי קש.{ממש בית קטן בערבה}.

בקשנו מאחת הילדות לקרוא למורה. הגיעה מורה צעירה, ממש ילדונת, בת 20 בלבד. היא הרשתה לנו להיכנס ולראות את בית הספר מבפנים, אך בקשה שכדי לצפות בשעור נבקש רשות מהמנהל שגר הרחק מבית הספר. הסתפקנו בלראות את המבנה. בבית הספר לומדים 26 ילדים בחלל אחד. בית הספר הוא אולם גדול אחד בלבד עם לוח שחור כמו של פעם אבל ארוך, ארוך. המורה יושבת מאחורי שולחן עץ, כמו שרואים בסרטים ולכל ילד שולחן משלו עם תא פנימי לספרים. על הקירות והתיקרה משפטים מקסימים כמו:" ההורים הם המפתח להצלחה שלנו " או האורחים מאירים אותנו". על הלוח כתבה המורה לתלמידיה:" אני מברכת אתכם ביום נעים, אני חושבת על כל אחד ואחד מכם ומתפללת עבור כל אחד מכם. אני אוהבת את כולכם!" כמה חם ונעים. משיחה עם המורה התברר שיש להם שעורי אוריתמיה והם לומדים על פי תקופות, ממש מזכיר את החינוך האנתרופוסופי. בבית הספר כמובן שאין חשמל. החצר בסיסית לגמרי, דשא, שערי כדורגל וארבע נדנדות. אל בית הספר מגיעים הילדים על האופנים או הקורקינטים שלהם! היה מעניין ובכל זאת לא הגענו עדיין לסיפוקנו. רצינו לצפות בשעור. לכן ברגע שניתקלנו בעוד בית ספר שבו היו הילדים בהפסקה, קראנו מייד למורה, עוד צעירונת שעדיין ניכרים על פניה פצעי בגרות, נעימה ונינוחה שכזו... היא אמרה שהיא מורה מחליפה. הסברנו לה שאנחנו מורים מישראל ומאוד רוצים לצפות בשעור ולהפתעתנו היא הזמינה אותנו להיכנס. ההפסקה אמורה להסתיים בעוד 20 דקות, אז נסענו קצת לטייל ולהנות מהמראות וחזרנו בשעה 12 בדיוק. הילדים כבר היו בכיתה ואנו צעדנו בשקט וניכנסנו. התקבלנו בסבר פנים יפה ונעים. ניכנסנו בזמן קריאת סיפור. המורה יושבת מאחורי השולחן ומקריאה. הילדים חלקם עוקבים, חלקם חולמים והמורה בשלה. לאחר הסיפור אמרה המורה שהגיע זמן שעור אנגלית. מייד קמו הילדים, לקחו ספרים והתישבו במקומותיהם. הגדולים, בני 11 עד 14 בערך, יושבים מאחור והקטנים קדימה. הגדולים עובדים באופן עצמאי, מחפשים פרושי מילים במילון ובנתיים המורה קוראת לקבוצות, קבוצות מהקטנים ועורכת עמם משחקי איות. מראה להם כרטיסיות עם מילים והם צריכים מהר לקרוא את המילה. כשסיימה עם קבוצה אחת, נתנה להם חוברות לעבודה עצמית ועברה לקבוצה נוספת בוגרת קצת יותר לתרגילים משלהם. כך עברה מקבוצת גיל אחת לשניה כשבנתיים השאר עובדים לבד. אין בעיות משמעת!!! היה מרתק. ביוצאנו החוצה קראנו על הדלת"כנסו עם חיוך" ומצוייר חיוך ענק. מקסים.

לאחר שהגענו אל סיפוקנו פחות או יותר, כי תמיד אפשר לחקור ולראות עוד, המשכנו לטייל מצלמים עוד ועוד ועוד עגלות עם סוסים שמהם הילדים פשוט לא שבעו. הגענו למאפיית בייגלה שנערכים בה סיורים רק בשבת. סיור לא היה אבל ביגלה כן! אז אכלנו, נהננו, ניפרדנו בקושי רב מהאיימיש ים ועלינו לאוטוסטראדה לכיוון וושינגטון די.סי. ברקע נישמעו קריאות"זה לא בסדר, לא נתתם לנו להיפרד מהאימישים..."