21/1/13
נותרו
לנו עוד 4 שעות נסיעה עד סאן דיאגו. כרמל ואנכי יושבים ללמוד קצת סוף, סוף. לא
נעים, החברים מדווחים על התקדמות משמעותית בחוברות הלימוד בכיתה ואנחנו כאן רק
מבלים. התחלנו ללמוד ברצינות רבה, עד אשר החלו להישמע קולות וגניחות סיפוק ושמחה
מהנופים הנשקפים מבעד חלונות הקראוון. אני מנסה לשדל את כרמל להתרכז בחומר
הלימוד, עד אשר גם אני מבינה שזה די אבוד ושעדיף להביט מהחלון ולנצור בלבנו
ומוחנו את הנופים היפים, שלא נחזה בהם שוב לעולם. אם כן, הפסקת לימודים, השד יודע
עד מתי...
והנופים
הנישקפים מהחלון, הם נופי הרוקיס המושלגים ברקע המידבר שאט, אט מתחלף לנופים
ירוקים, גבעות ציוריות, דקלים, צמחיה עבותה, בתים ציוריים. הנוף השתנה לחלוטין כבמטה קסם, פשוט מדהים! עד
עתה היינו במידבר צהוב וחום ועתה אנו במרבדים ירוקים. מידבר צל גשם אופייני ומומחש.
אנו
מגלים שהאינטרנט שלנו ניגמר ועושים עצירה בוולמארט בדרך כדי למלא בדקות את המכשיר.
בינתיים כמובן גם קונים עוד כל מיני דברים, שיהיה...
ממשיכים
בדרכנו עד אשר מגיעים בסביבות שלוש אל סאן דיאגו לקמפינג נחמד אך רועש עד מאוד.
אוכלים ארוחת צהרים וממהרים אל חוף הים להספיק לראות שקיעה קיטצ'ית טיפוסית.
התמונות לפניכם. תהנו!
22/1/13
היום
אנו נוסעים לעולם הים. הילדים מתעוררים בשמחה וחדווה ומתארגנים במהירות.{שלא
כהרגלם}. כנראה זו השיטה, כל יום לנסוע לפארק אחר.
מגיעים
אל הפארק, קונים כרטיסים בעשרים אחוז הנחה בשל העובדה ששירתנו בצבא ונכנסים.
המקום פתוח בחורף, רק עד השעה חמש וניפתח בעשר בבוקר. הזמן לא מספיק כדי לראות
ולעשות הכל. אנו רצים ממופע למופע ומנסים בין לבין גם לבקר בנקודות תצפית והאכלה
של חיות. המקום הכי מקסים ומרגש הוא האזור של הדולפינים. יש שעה מסויימת שבה אפשר
לגעת בהם כשהם שוחים בברכה ומתקרבים אל הדפנות. המאמנים מובילים אותם קרוב, קרוב
אל הקהל וניתן להנות ממגע עורם החלק. איזו חיה מקסימה, יש בה משהו מרגיע, שמח
ומהפנט. נהננו מאוד ובקושי רב נפרדנו . חיה מקסימה נוספת היא אריה הים. מקסים
לראות כיצד הם נעמדים, מוציאים קולות וממש מתחננים שיאכילו אותם בדגים. ברגע
שניזרק דג, קופץ לו שחף זריז וחכם ותופס אותו באויר, האריה נותר המום ורעב... ככה
זה , בטבע הכי כדאי להיות מהיר.. ועם כנפים...
צפינו
בהופעות ניפלאות ומושקעות. הופעות של לויתן קטלן שבהן יש אזור רטוב. שם מי שיושב
חוטף שפריצים וסילוני מים הישר מחיות הים העצומות. כרמל ושקד מצויידים במעיל ובגד
ים, עמדו הכי קרוב שאפשר והתקלחו במכות המים העצומות של זנבות הליויתנים. איזו
עוצמה אדירה, מרשים!
ההופעה
של הדולפינים היתה מלווה בהפקה מרשימה של אקרובטיקה, מאמנים ששוחים עם הדולפינים
במים, תוכים מעופפים מעל ומה לא. אה.. כמובן.. גם השפרצות. הפעם כולנו נירטבנו.
ההופעה
המקסימה ביותר בעיני, היתה דווקא של חיות יבשתיות לגמרי ומוכרות לנו כל כך, חיות
הבית. חתולים וכלבים, חזירים ואפילו כמה קנגרו ובנות יענה, במופע בלתי נישכח. היה
מדהים לראות מה ניתן לעשות עם חיות.
בסוף
המופע נישארנו ללטף את הכלבים המקסימים.
כל החיות הן חיות שהצילו ואימצו אותן!
הילדים
רצו מאוד גם להספיק את המיתקנים האתגריים כרכבת ההרים. לסיום היום ניסינו למהר
ולעלות על כמה מהם. לא הספקנו הכל ואולי נחזור לעוד יום. יש סידור שניתן לחזור שוב
באותו המחיר. בסיום היום נסענו לאכול. קצת צופים בסרט " בית קטן בערבה",
קוראים על האתרים בעיר ולילה טוב.
היה
יום ניפלא.
23/1/13
קמנו
בבוקר והחלטנו לשוב אל עולם הים. הגענו אל הקופות והשלמנו למחיר מלא ללא ההנחה
שקיבלנו אתמול. מעתה אנו מנויים של עולם הים. עם הכרטיס הזה ניתן לחזור לאתר במהלך
שנה, כמה פעמים שרק רוצים. כבר סיבה טובה להישאר לגור בסאן דיאגו... נכנסנו פנימה
והלכנו לראות את הכרישים שלא הספקנו בביקור אתמול ואת הצבים. לאחר מכן הגענו בדיוק
להאכלת הבונים. חיה מתוקה, אוכלת לה בשכיבה על הגב על פני המים. היה משעשע להביט
בה. לאחר מכן ניגשנו ללטף את חתולי הים. חיה שמגעה חלקלק והיא מאוד ידידותית מסתבר
ואוהבת שמלטפים אותה. נטע מאוד התלהב, אני אישית די נגעלת מהחיה המוזרה הזאת
שנראית כמו עטלף מימי. מעל בריכת חתולי המים שוכנת לה רכבת הרים אימתנית שכרמל כבר
מאתמול רוצה לעלות עליה, אבל הוא מאוד רוצה מלווה. ענבל מייד פסל את הרעיון וגם לי
הוא לא כל כך ניראה אבל ריחמתי על הילד האומלל שכה רוצה. לא רציתי שיפסיד רק בגלל
שאף אחד מאתנו לא עולה איתו. הבטתי שוב ושוב ברכבת והיא נראתה לי מפחידה. ילדים
בני שבע ושמונה עולים ויורדים עם חיוך ואני מהססת? יאללה, מה כבר יכול להיות? קטן
עלי. עליתי עם כרמל וגם שקד החליטה להצטרף. התשבנו ברכבת. היא החלה לזוז ונעצרה
בחושך. מוזיקת מתח נשמעה ולפתע ללא הכנה מוקדמת, הרכבת החלה לטוס במהירות שכמוה
לא הרגשתי מעולם. זה היה מטורף, סיוט נוראי, החזקתי חזק, נצמדתי לכיסא, עצמתי
עיניים כי כשפתחתי הכל עף במהירות מסחררת ופשוט חיכיתי שהסיוט הזה יסתיים כבר.
שום
דבר לא הכין אותי לכזו מהירות, מי ממציא מיתקנים חולניים שכאלה. לא הרגשתי אפילו
את ההיפוכים והפיתולים מרוב סבל... כשהרכבת עצרה, הייתי בטוחה שזו עצירה לשם המשך
הסיוט. שקד אמרה לי: "אמא, זהו ניגמר, עשית את זה". אני יצאתי חיוורת,
כולי בחילה והרגשה איומה, שקד החלה לבכות וכרמל רצה מייד לעלות שוב, הפעם כמובן
לבד. למטה בבריכת הדולפינים חיכו לנו שמחים ומאושרים נטע וענבל. אני לא יכולתי
להצטרף לחגיגה. שקד ליוותה אותי לשרותים והקאתי את נישמתי. לאחר מכן שתיתי בקבוק
קולה ו...חזרתי לעצמי. איזה כיף!
ניגשנו לצפות בהופעה של הדולפינים. ההופעה היתה
עוד יותר מושקעת ומדהימה מאשר אתמול. הסתבר לנו שיש צוות צילום באצטדיון ולכן
השואו היה מושקע יותר. שאלנו את צוות הצילום אלו עוד הופעות הם מצלמים וצעדנו
בעקבותם! צפינו שוב בהופעה של חיות הבית. מדהים כל פעם מחדש לראות מה ניתן לעשות
עם חיות. וצפינו בהופעה של שאמו, לוויתני הענק הקטלנים והמקסימים. כרמל עלה על עוד
מיתקן מסחרר, עלינו גם על מגדל גבוה שניתן לצפות ממנו על כל הפארק והרבה מעבר לו.
לסיום הוציאו הילדים הרבה מרץ בטיפוסים וקפיצות על מיתקן של מתנפחים וחבלים. שקד
הלכה קצת להרטב, היא לא יכולה לראות מים ולא להיכנס. פגשנו גם משפחה מטבעון ששמחה
מאוד לראות אותנו. בכלל, הפארק גדוש ישראלים והעברית נישמעת מכל עבר.
היום
השני בעולם הים, היה אף יותר מהנה מהראשון. הילדים בקשו לחזור שוב. הכל אפשרי..
24/1/13
היום
ביקרנו בפארק לאומי על שם קאברילו Cabrillo national
monument. הפארק
נימצא בפוינט לומה, שהיא לשון יבשה הפולשת לתוך הים וחלק גדול ממנה הוא שטח צבאי.
הפארק מוקדש לזכר קאברילו שגילה את קליפורניה. בפארק מיגדלור עתיק שניתן לטפס עליו
ולחזות באורח חייהם של אחראי המיגדלור שחי שם יחד עם משפחתו. בתקופה זו יש
ליוויתנים באוקיאנוס, אך לא הצלחנו לראותם. הפארק נימצא גבוה, גבוה וממנו ניתן
לצפות בנוף של סאן דיאגו ובאוניות הרבות השטות באוקיאנוס. מייד כשהגענו, ניגשנו
למרכז המבקרים וקיבלנו משימות לג'וניור רנג'רס. צפינו בסרט על הליוויתנים ויצאנו
לתור את האזור. טיילנו במיגדלור, חיפשנו ליוויתנים ומלאנו את החוברת שהיתה הפעם
מאוד קשה וענבל ואני נאלצנו ממש לעשות אותה תוך לימוד והכוונת הילדים. {כל המשימות
היו שאלות פתוחות באנגלית}.
השקפנו אל נוף העיר, הבטנו בפסל של קבארילו. חזרנו
לקבל סיכת רנג'רים, קנינו פטצ'ים כמובן ונסענו אל בריכות ה- tide
pools.
אלו הן
ברכות בין הסלעים והמפרצונים של האוקיאנוס שכאשר יש שפל ניתן לצפות בעולם החי
במים. שעת שיא השפל היתה בשתים ורבע בצהרים ואנו הגענו בערך בשלוש. טיילנו בין
הברכות ופגשנו חיות מים מיוחדות, כאלה שצמודות לסלעים ונראות ממש כסלע בעצמן.
נגענו בהן והן ניסגרו והתכווצו, לאחר זמן, ניפתחו שוב. המון צדפות, סרטנים, חלזונות, דגים. מקסים.
עוצמת הים והגלים גם הם הקסימו אותנו. אט, אט החל הים לעלות ולהציף את הסלעים.
הגלים התנפצו בעוצמה אדירה וקצף לבן התפשט. אחד הרנג'רים הורה לנו על סלע עצום
ששכב על החוף צמוד למים וסיפר שעד לא מזמן הסלע הזה היה למעלה על הגבעה עליה
עמדנו. מדהים. אך בקושי עזבנו את המקום השובה הזה, עם סגירתו.
נסענו
להתמקם לארוחה. הגענו לחוף ים יפה. הילדים יצאו לגן משחקים על החוף. הסתבר שהוא
כולו בחול והבנים כמובן שכחו מגן המשחקים והחלו להתפלש בחול. אני הכנתי אוכל.
מקלחות, ארוחה טובה ונוסעים להתמקם בקרבת היעד שלנו למחר, שכונת la
jolla , בה
ניצפה בכלבי הים.
החננו את הקראוון ממש מעל למקום שכלבי הים נמצאים בו. הצלחנו
לראותם ככתמים שחורים על החוף בלילה הקודר. הלכנו לישון כשקולות הגלים המתנפצים
באוזננו. איזו מנגינה ערבה.
25/1/13
קמנו
בבוקר למראות מופלאים. מחלונות הקראוון אנו צופים בעשרות כלבי ים שמנים,חלקם
רובצים להם בנחת על החוף, חלקם קופצים ראש בין הגלים וניסחפים עמם חזרה. במרחק
נגיעה מאתנו הטבע במיטבו. אנו יורדים מהקראוון ומתקרבים כדי לראות טוב יותר.
מעלינו דואים שקנאים ענקיים וצבעוניים, גלי הים מתנפצים בעוצמה אדירה והאויר רענן
וקריר. טיפטוף גשם וערפילים מוסיפים לתמונה הציורית במיוחד הזאת.
אנחנו מתקשים
להאמין שאנו חלק מהסרט המרהיב והנדיר הזה. אנו עוד יותר מתקשים להאמין שישנם אנשים
שאלו הם חייהם!
לידנו עומד צלם סיני שמסתבר שאשתו יהודיה והם נוהגים לבקר בארץ.
הוא מצלם עבור אתר אינטרנט את כלבי הים כדי שניתן יהיה לעקוב אחריהם בכל העולם.
בתחילת פברואר יהיה ניתן לחזות בהמלטות שלהם שמתרחשות באמצע הלילה. בלב האוקיאנוס
בעלי חיים רבים, לעיתים ניתן לצפות כאן גם בדולפינים. בשל שובר הגלים הטבעי באזור
זה, לוויתנים לא מתקרבים אל החוף, אך מעבר לבעלי החיים יש גם עולם תוסס של בני אדם
שגולשים, שטים בקיאקים ואפילו ניכנסים לשחות בתוך גלי הענק! {ממש מפחיד!}.
המשכנו
לטייל במעלה הטיילת היפה שעל החוף, מותירים את הקראוון הרחק מאחור. זרזיפי גשם
מלווים אותנו, אפור היום. אנו פוגשים איש נחמד שקורא ספר להנאתו תחת אזור מוגן
מגשם. פעמיים בשבוע הוא צועד עם אשתו 2 מייל כדי ללוות אותה לחוג יוגה ולשבת לו
בשקט לצפות בטבע המרגיע.
הוא
מספר לנו שבהמשך נוכל לצפות גם באריות ים. נלהבים אנו ממשיכים לחקור את האזור
המפתיע הזה. מגיעים ללהקת אריות ים שיושבת על הסלעים. הם רובצים אחד על השני כמו
ערמת סרדינים. חלקם יורדים אל המים לשחיה ועולים שוב, מדדים ועושים קולות רמים
ומשעשעים.
ירדנו אל הסלעים קרוב, קרוב. מהפנט להביט בהם ועוד יותר מהפנטים הגלים
המתנפצים. עוצמת גלי האוקיאנוס היא אדירה. את כרמל האוקיאנוס ממש מרגיע וקשה לנתקו
ולהמשיך הלאה. ממשיכים לטפס במעלה הצוק. לכל אורך הדרך מלווים אותנו אריות ים
ששוחים במים או מתיבשים על הסלעים. על אחד הצוקים אנו מגלים מושבה ענקית של
שקנאים, מחזה מרהיב ביופיו. גם שחפים רבים ועוד סוג של ציפורים שחורות פזורים לכל
האורך. איזה קסם.. בקצה הטיילת שוכנת לה חנות קטנה ומטריפה של צדפים. ניכנסים
להתבונן וממשיכים הפעם בכיוון ירידה. יורדים אט, אט את כל הדרך, מביטים ומצלמים
עוד ועוד, לא שבעים מהמראות. קשה להבין שהכל פה אמיתי שאנו באמת זוכים לצפות בפלא
הזה שבדרך כלל רואים רק בסרטי טבע בנאשיונאל ג'אוגראפיק.
אנו
חוזרים אל הקראוון ושם מחכה לנו דוח חניה על השמשה. כיוון שחנינו על 3 חניות ולא
על פי הסימונים הלבנים שעל הכביש. כל ההסברים שלנו שאין מקום חניה לקראוונים ושלא
כתוב, ששאלנו אנשים ושאנו תיירים, לא צלחו. מה לעשות... בנתיים לא מתכוונים לשלם
וניראה מה יהיה. אמריקאים מעצבנים! ( אל דאגה מחר נדבר איתם בטלפון ונבטל את הדוח )
נסענו
לאכול ולקנות קצת בגדים נורמאלים לילדים. הגשם לא מפסיק לרדת ואנו מקווים שלא
ישבית אותנו מתוכניותנו למחר.
מה זה? סאן דיאגו בגשם? אנו דמיינו שמים כחולים, שמש
ושקיעות. מאכזב!
לילה
טוב.
