20/3/13
קמנו בבוקר ליום גשום ונסענו למוזאון הילדים אשר בפארק וושינגטון בפורטלנד . החננו את המכונית בחניה מסודרת ומאובטחת, כך הורו השלטים ויצאנו שמחים אל עבר המוזאון. בתחילה הוא ניראה לנו מעט תינוקי, אך מהר מאוד הילדים התחברו לפעילויות ויצאנו ממנו רק עם סגירתו. היפה במוזאונים הללו שהם מזמינים למשחקי דימיון. יש אזור של סופר מרקט עם קופות, עגלות, אוכל, הכל ממש אמיתי. יש מרפאה וטרינרית כמו במציאות, יש אולם תאטרון עם במה, וילונות שנפתחים וניסגרים, כרטיסי כניסה ומה לא... המון פינות שניתן לבנות בהן בחומרים מענינים ואפילו אזור של יצירה בחמר שכולנו נהננו בו מאוד!
היה כל כך כיף שאפילו לא עשינו הפסקת צהריים, רק בחמש כשהמוזאון ניסגר ויצאנו החוצה הרעב החל להציק והחלטנו לנסוע למסעדה קרובה. דילגנו בשמחה אל עבר הקראוון, אנחנו ניכנסנו מהדלת האחורית, ענבל מהקידמית ולפתע ענבל צועק: משהו היה פה, גנבו לנו, טלי רוצי מהר אל התיק שלנו מאחור... רצתי מבוהלת ומבולבלת וגיליתי שאין תיק בו היה כסף מזומן, מסמכים, דרכונים, טבלט, מחשב.
גיליתי מייד שגם נגנבו לנו כל הנעלים החדשות שקנינו, נלקחו כל התיקים שלנו חוץ מאחד, משקפי שמש ראיה שלי, דיסקים, אינטרנט, אייפון, טלפון, גי פי אס, בקיצור גילחו אותנו היטב. בהמשך גילינו גם שנילקח התיק עם כל בגדי הים חדשים וישנים ואפילו הקלמרים של הילדים.
התחיל בלגאן, הילדים החלו לבכות ולצרוח, ענבל ואני נסינו להראות רגועים יחסית. ענבל רץ מהר למוזאון לדווח, אני ניסיתי להרגיע. הגיעו אנשי האבטחה של החניה שלא ברור היכן היו כאשר זה קרה, הגיעה המשטרה, טלפונים, דוחות, בלאגן, בכי, בילבול. השוטר הציע להתקשר לקהילה היהודית לקבלת תמיכה. בתחילה לא רצינו אך ידענו שאנו חייבים ליצור טבעת בטחון לילדים ולכן הסכמנו, מה שהתברר כמעשה חכם ביותר! השוטר המקסים הוביל אותנו אל מרכז הקהילה היהודית , שם קיבלו אותנו בחום רב, נתנו לנו ארוחה חמה( למרות שבקושי יכולנו להכניס משהו לפה), עשינו שם מקלחות חמות וישנו בחניה של המקום, מה שהשרה על הילדים המון בטחון. בינתיים עשינו טלפונים וברורים. נאמר לנו שאולי נצטרך לנסוע ללוס אנגלס או סאן פרנסיסקו כדי להנפיק שוב דרכונים, מה שקצת הלחיץ אותנו, אך לאחר ברורים הסתבר שנוכל לעלות על הטיסה מסיאטל לניו יורק רק עם רשיונות נהיגה. הרשיונות הבינלאומיים נגנבו, אך מזל שנותרו הישראלים. הכרנו אנשים מקסימים ופגשנו מרכז יהודי עשיר ומצוייד בכל מה שאנחנו בארץ יכולים רק לחלום עליו כמו, מחשב לפטופ לכל ילד בבית ספר, מרכז קהילתי עם מסעדה, אולמות ספורט, שתי ברכות, מקלחות מצויידות עם ג'אקוזי, מגבות, שמפו, מייבשי שער, סאונה. פעילויות כחוגים, קייטנות, שרותי ביביסיטינג ועוד... מדהים!!
בלילה לאחר המקלחת החמה, הלכנו לישון כשהילדים לצידנו מלאי מחשבות ופחדים אך בוגרים וגיבורים מעל ומעבר לכל ציפיה אם יש כזו בכלל...
21/3/13
בבוקר לאחר עוד מספר ברורים וארוחת בוקר בקהילה, נסענו להשלמת הציוד שניגנב. קנינו מחשב והזמנו מדבקות בעברית כדי שנוכל לכתוב בעברית בקלות, בנתיים אנו עם מקלדת וירטואלית. קנינו אינטרנט וגי פי אס שבלעדיהם אי אפשר לחיות... ושחזרנו בדיוק את הנעלים שנגנבו וכל כך אהבנו. קנינו לילדים בגדי ים חדשים שוב. הילדים היו פשוט מקסימים, היינו תשע שעות בסידורים והם איתנו בסבלנות ורוגע. בלילה חזרנו שוב אל מיתחם הקהילה כדי לישון בבטחון ולקחת את דוח השוטר. גם בלילה הזה עדיין ישנו צמודים לילדים. המון מחשבות ופחדים עלו, כמו הפחד שהגנב יודע מי אנחנו כי יש לו תמונות במחשב ומיסמכים עם תמונות. הפחד שזה עלול לקרות שוב, מי היה הגנב ולמה הוא עשה זאת, למה זה קרה ועוד ועוד... כולנו הבנו שמזל שאנחנו בריאים ושלמים ושיש דברים גרועים הרבה יותר. צריך לחזור לשיגרה,לטייל ולשמוח וזה מה שנעשה ממש ממחר!
22/3/13
אתמול בלילה ניסינו להיכנס למחשב החדש, אך ללא הצלחה. לכן הבוקר לאחר שנפרדנו והענקנו אבנים עם מילים טובות לכל האנשים שעזרו לנו, יצאנו לסדר את המחשב. משם סוף, סוף, חזרנו לתוכנית הטיול שלנו ונסענו להרגע בטבע ובמרחבים.
שקד אומרת שבטבע נירגעים ושוכחים הכל והיא כל כך צודקת! התחלנו בנסיעה על כביש 84 שהוא כביש נופי צמוד לנהר קולומביה החוצה ומפריד בין אורגון לוושינגטון. ביציאה 22 עברנו לנסוע בכביש יפיפה בשם: historic ccolombia river highway and scienic waterfalls הכביש מתפתל מעל הנהר ומגיע לנקודות תצפית מהממות ביופין.
לצערנו בתחילת היום הראות היתה לקויה, אך לשמחתנו לאט, לאט, התבהרו השמים והיום הפך מקסים וכחול. המשכנו הלאה עם הכביש שמעברו האחד הנהר ומעברו השני כמויות מים נופלות מההרים. הדרך משובצת מפלים גבוהים ומרשימים שניתן לראותם ממש מהכביש. ירדנו לטייל בתוך יערות גשם מצופים טחב ירקרק ונוטפי מים מכל פינה אותם מקשטים המפלים העצומים, האחד יותר יפה וגבוה ממשנהו.
הטיול בחיק הטבע עשה לנו טוב והרגיע את הנשמה. הקפדנו לקחת עמנו את כל הציוד החשוב על הגב, אך בכל זאת מבטנו נדדו כל אימת שרק ניתן היה אל הקראוון, לוודא שאף אחד לא ניכנס אליו... טראומה זו טראומה... במפל האחרון והגבוה ביותר היה גם מרכז מבקרים עם סבתא נחמדה שאימצה אותנו ועשתה לנו סיור במרכז. היא הראתה לנו קרניים ופרוות של חיות ופתחה מגרות של הפתעות.
בסיום היום המקסים הזה נסענו לאכול במסעדת בופה ולישון בוולמארט. הפעם חזרנו לשיגרה והילדים ישנים שוב במיטתם. הילדים לא הסכימו לישון יותר באורגון ולכן עברנו את הגבול למדינת וושינגטון , שם הם היו בטוחים שיותר בטוח .לילה טוב!
23/3/13
כיוון שאנחנו בשעון קיץ, אנו מוצאים עצמנו הולכים לישון מאוחר וקמים מאוחר. גם היום קמנו בסביבות תשע ויצאנו רק באחת עשרה , אך בגלל שהימים ארוכים ומחשיך רק בסביבות שמונה וחצי בערב , אנחנו "מספיקים לטייל בכיף. היום אנו בדרכנו להר הגעש סנט הלן. זהו הר געש פעיל שהתפרץ בפעם האחרונה ב1980 , התפרצות עצומה ואלימה שגבתה קורבנות רבים!
על אף שאמרו לנו שהדרכים אל ההר חסומות, לא וויתרנו ולאחר מספר טלפונים בבוקר הבנו שניתן להגיע קרוב להר. נסענו למרכז מבקרים מאוד מושקע ומרשים, בו הסתובבנו במוזאון שמסביר על ההר, הרי געש בכלל, שכבות סלע, פעילות וולקאנית ועוד. צפינו בסרט מרתק על התפרצות ההר ומלאנו חוברות ג'וניור רנג'רס. קיבלנו סיכה נוספת מספר 32!
יצאנו לסיבוב סביב אגם silver lake שהוא אגם שנוצר לאחר ההתפרצות הגדולה ב 1980. אז המיסה הלבה המתפרצת את השלגים וכמויות מים אדירות הציפו את האזור ויצרו אגם. ההתפרצות שינתה כליל את פני השטח, מדהים! מן האגם נישקף נוף ההר עדיין מכוסה עננים. לאחר מכן התחלנו לנסוע על כביש 54 לנסות ולהתקרב אל ההר. לא ידענו בדיוק לאן מובילה הדרך ועד היכן נוכל להתקרב. נהר ה toutle ליווה אותנו והתחלנו לעלות אט, אט במעלה רכס הקסקיד רואים מולנו כל הזמן מכל מיני זויות את הר סנט הלן. הדרך הפכה ליותר ויותר מהממת, מסוג הנופים הנדירים! רכסי הרים מושלגים, עצים אלפינים כורעים תחת נטל השלג, עומדים צפופים, אפורים, עד כי נידמה שהם לא אמיתיים בשל צבעם הכסוף, הבוהק באור השמש. עצים אחרים מלבלבים בצבע אדמדם הנימהל בלבן, יופי שקשה לתאר. בין לבין אגמים קטנים, זוהרים שהיופי סביב משתקף בהם והופך את הכל לגן עדן עלי אדמות.
להפתעתנו הדרך פונתה משלג והצלחנו להגיע ממש קרוב להר.
החננו את הקראוון ממש צמוד לשער שחוסם מלהמשיך בדרך. הילדים יצאו לגלוש על השלג. בינתיים הכנתי ארוחת צהריים ערב כשלפתע צעקות התלהבות רמות...ההר החל מעשן וענן עשן היתמר ממנו, איזה מראה מרגש, איזה כיף לנו... אכלנו, התקלחנו וגלשנו במורד ההרים, מצלמים את העשן.
הגענו לוולמארט לחניית לילה ועמנו קראוונים רבים. נחמד שיש חברה. לילה טוב.
24/3/13
לאחר שיטוט קצר בוולמארט יצאנו אל הדרך. במסגרת הפעילות הגעשית שלנו, היום פנינו אל הר הגעש ריינר. תהינו ביננו לבין עצמנו, עד כמה כבר יכול להיות הר געש מושלג זה, שונה מהר הגעש המושלג שראינו אתמול... למרות התהיות או בשלן, החלטנו לבדוק במו עיננו... נסענו בכיוון פרדייז על כבישים 12 ו7. אגמים ונהרות ליוו את דרכנו. כמו אורגון גם וושינגטון ניחנה בכמויות מים אדירות.
שלג החל לצוץ בצידי הדרך, מסמן לנו שאנו מגביהים, מתקררים ושאוטו טו, כמויות השלג ילכו ויגדלו. אכן כך היה, בהדרגה נערם יותר ויותר שלג בצידי הדרך עד לכדי חומה לבנה, ענקית ובצורה. הגענו למרכז המבקרים הראשון.
עדיין בגובה נמוך, מרכז פצפון. פילסנו דרכנו בשלג וקיבלנו חוברות ג'וניור רנג'רס והנחיה לקחת עמנו ליתר בטחון שרשראות לגלגלים, אם תחול הרעה בתנאי השטח. אם לא נשתמש בהן, יוחזר לנו כסף. מרכז המבקרים ניסגר מוקדם ולא רצינו להיות מוגבלים בזמן, לכן החלטנו לעזוב את עניין השרשראות שבלאו הכי אין לנו מושג כיצד מתקינים אותן.
התחלנו לנסוע במעלה ההר שגובהו 4400 מטרים, הגבוה ביותר ברכס הרי הקסקד, סביבו 26 קרחונים! הסכנה הגדולה הנישקפת מהתפרצות געשית של ההר, היא בעיקר המסת הקרחונים שיציפו שטחים אדירים ויהרסו מכל הבא ליד... הדרך החלה להיות יפה יותר ויותר, כל כך שונה בנופיה מהר סנט הלן. הפעם הדרך עברה בתוך יערות של אשוחים ירוקי עד הכורעים תחת עומס השלג המונח על עליהם וגזעיהם. דרך צרה עד מאוד, משני צידיה חומות גבוהות של שלג, כה גבוהות עד שלא ניתן היה לראות מה שמעבר.. מידי פעם, בין חריצי העצים והשלג, אפשר היה להתפעם מרכס ההרים העצום, המחודד והמושלג או מעמק לבן ומושלג מחורץ בנהר הפרדייז, מבליח לפתע במלוא הדרו. הקטע הכי יפה ומרשים של הדרך, היה זה אשר הפגיש אותנו עם שני מפלים זורמים בינות אבני בזלת שחורות ורטובות לצידם נטיפים קפואים וברקע העצים הירוקים עם הכתמים הגדולים הלבנים. למטה זרם הנהר העצום וכל התמונה נילקחה כאילו מפוסטר.
אפילו התמונות לא יכולות להמחיש את היופי וההוד של הבזלת השחורה, השלג הלבן, קרח הנטיפים וירוק העצים. המשכנו הלאה לאחר עצירה ליד המפלים, עולים ומטפסים עוד ועוד מלווים בזרזיפי שלג שיורדים גם מהשמים אך גם ממפולות מהעצים. הגענו למרכז המבקרים הגבוה יותר הקרוב להר. ההר כמעט תמיד מכוסה בעננים, כך שלא ראינו בברור את פסגתו. למרגלותיו כמויות שלג עצומות והמון אנשים גולשים על אבובים, פלסטיקים או מיגלשיים. במרכז המבקרים ראינו סרט מעניין ואחר כך קיבלנו הסברים מענינים על שאלותנו מהרנג'רית. עבדנו קשה על החוברות שרוב העבודה בהן היתה באנגלית והילדים קיבלו את הסיכה המיוחלת. אחר כך עלינו לתערוכה אינטראקטיבית ומענינת, קנינו פטצ'ים ושקלנו לצאת לגלוש קצת. הקור החודר לעצמות והעובדה שאין לנו בגדים הולמים לקור שכזה, הכריעו.
התחלנו לרדת חזרה. עצרנו ליד אגם מקסים לארוחת צהריים מאוחרת ולשינה בוולמארט קרוב. הערב היה זמן קריאטיבי ואפקטיבי. לימודים, משחקים ואפילו תיפוף. לילה טוב!
שלג החל לצוץ בצידי הדרך, מסמן לנו שאנו מגביהים, מתקררים ושאוטו טו, כמויות השלג ילכו ויגדלו. אכן כך היה, בהדרגה נערם יותר ויותר שלג בצידי הדרך עד לכדי חומה לבנה, ענקית ובצורה. הגענו למרכז המבקרים הראשון.
עדיין בגובה נמוך, מרכז פצפון. פילסנו דרכנו בשלג וקיבלנו חוברות ג'וניור רנג'רס והנחיה לקחת עמנו ליתר בטחון שרשראות לגלגלים, אם תחול הרעה בתנאי השטח. אם לא נשתמש בהן, יוחזר לנו כסף. מרכז המבקרים ניסגר מוקדם ולא רצינו להיות מוגבלים בזמן, לכן החלטנו לעזוב את עניין השרשראות שבלאו הכי אין לנו מושג כיצד מתקינים אותן.
התחלנו לנסוע במעלה ההר שגובהו 4400 מטרים, הגבוה ביותר ברכס הרי הקסקד, סביבו 26 קרחונים! הסכנה הגדולה הנישקפת מהתפרצות געשית של ההר, היא בעיקר המסת הקרחונים שיציפו שטחים אדירים ויהרסו מכל הבא ליד... הדרך החלה להיות יפה יותר ויותר, כל כך שונה בנופיה מהר סנט הלן. הפעם הדרך עברה בתוך יערות של אשוחים ירוקי עד הכורעים תחת עומס השלג המונח על עליהם וגזעיהם. דרך צרה עד מאוד, משני צידיה חומות גבוהות של שלג, כה גבוהות עד שלא ניתן היה לראות מה שמעבר.. מידי פעם, בין חריצי העצים והשלג, אפשר היה להתפעם מרכס ההרים העצום, המחודד והמושלג או מעמק לבן ומושלג מחורץ בנהר הפרדייז, מבליח לפתע במלוא הדרו. הקטע הכי יפה ומרשים של הדרך, היה זה אשר הפגיש אותנו עם שני מפלים זורמים בינות אבני בזלת שחורות ורטובות לצידם נטיפים קפואים וברקע העצים הירוקים עם הכתמים הגדולים הלבנים. למטה זרם הנהר העצום וכל התמונה נילקחה כאילו מפוסטר.
אפילו התמונות לא יכולות להמחיש את היופי וההוד של הבזלת השחורה, השלג הלבן, קרח הנטיפים וירוק העצים. המשכנו הלאה לאחר עצירה ליד המפלים, עולים ומטפסים עוד ועוד מלווים בזרזיפי שלג שיורדים גם מהשמים אך גם ממפולות מהעצים. הגענו למרכז המבקרים הגבוה יותר הקרוב להר. ההר כמעט תמיד מכוסה בעננים, כך שלא ראינו בברור את פסגתו. למרגלותיו כמויות שלג עצומות והמון אנשים גולשים על אבובים, פלסטיקים או מיגלשיים. במרכז המבקרים ראינו סרט מעניין ואחר כך קיבלנו הסברים מענינים על שאלותנו מהרנג'רית. עבדנו קשה על החוברות שרוב העבודה בהן היתה באנגלית והילדים קיבלו את הסיכה המיוחלת. אחר כך עלינו לתערוכה אינטראקטיבית ומענינת, קנינו פטצ'ים ושקלנו לצאת לגלוש קצת. הקור החודר לעצמות והעובדה שאין לנו בגדים הולמים לקור שכזה, הכריעו.
התחלנו לרדת חזרה. עצרנו ליד אגם מקסים לארוחת צהריים מאוחרת ולשינה בוולמארט קרוב. הערב היה זמן קריאטיבי ואפקטיבי. לימודים, משחקים ואפילו תיפוף. לילה טוב!
25/3/13
את הבוקר התחלנו די מבולבלים. היום ערב פסח ועדיין לא ברור לנו איך, האם והיכן אנו חוגגים. קיבלנו טלפון של רבי חבדניק שאחראי על הסדר הציבורי בסיאטל. התקשרנו אליו ובקשנו שישלח אלינו את הכתובת של הסדר. התלבטנו אולי להצטרף לסדר שכזה, אך לא היינו בטוחים שזה מה שאנו רוצים באמת. בררנו עם הילדים מה רצונם. לגדולים לא ממש היה אכפת ונטע ממש לא רצה. בנתיים הרבי משום מה לא שלח את הכתובת. כיוון שמהמפגש עם הקהילה היהודית בפורט לנד לא יצאה לנו הזמנה לסדר, מההודעות בפורומים גם לא ועכשיו גם לא הגיעה הכתובת, החלטנו שכנראה סדר עם זרים זה לא בשבילנו ובמקום סדר נחגוג יחד כולנו בארוחה טובה ומלאת חמץ במסעדה. לחיי הסדרים בשנים הבאות ויסלח לנו האל... הנושא השני שהותיר אותנו מבולבלים הבוקר הוא חוסר הידיעה היכן נעביר את הלילות הבאים בסיאטל. גם כיוון שכל הקמפינגים רחוקים מהעיר, גם כיוון שלאחר טראומת הגנבה שעברנו אנו חוששים להחנות את הקראוון בעיר ולעזוב אותו לזמן ארוך וגם כיוון שהגנבה אין מה לעשות ערערה את הבטחון שהיה לנו וגרמה לנו לחוש עתה יותר חשופים מתמיד. בערים גדולות גם כך חשים הרבה פחות בטחון... הרצון החזק שלנו הוא לצאת אל הטבע, אל האוקיאנוס ורעש הגלים המתנפצים, אך אנו יודעים שסיאטל יפה וחבל שנפסיד אותה. טוב, אז לקחנו עצמנו בידיים, התקשרנו לקמפינג של koa שזו חברת קמפינגים יותר יקרה אבל טובה ובטוחה, הזמנו מקום, החלטנו להתגבר על הפחד ולא לתת לו לנהל אותנו והנה אנו בדרכנו אל העיר לבקר בפארק יפה ballard locks בו ניתן לראות את הלוקרים שמחברים את שני האגמים של סיאטל, היוניון וושינגטון עם הנהר והים ומאפשרים מעבר חופשי של אוניות עצומות וגם יאכטות קטנות בכמה לוקרים ניפרדים. ביולי ניתן גם לצפות שם במדרגות מיוחדות שיצרו ליד הסכר עבור דגי הסלומון שבאים להטיל בתקופה זו בנהר, כדי שיוכלו לעבור בו בקלות. נהננו לצפות בלוקרים העצומים הניסגרים וניפתחים על מנת להשוות את גובה המים כדי שאוניית משא עצומה הנידחפת על ידי גוררת תוכל לעבור ועקבנו אחר שני ברווזים שניקלעו בין האוניה ללוקרים ודי נלחצו מהמצב.
כמובן שהם ניצלו... הלוקר ניפתח והם צללו בשמחה אל החופש... לאחר ההתבוננות המרתקת בלוקרים ניכנסנו אל מרכז המבקרים בו נהננו מסרט מעניין המסביר על בניית הלוקרים, מטרתם ועל הפארק היפה סביבו. שוטטנו קצת בתערוכה במקום ויצאנו לטייל בפארק היפיפה. היה יום שמש מקסים, חמים עם שמים תכולים, לא אופייני לסיאטל האפורה והגשומה. צעדנו בינות הנרקיסים הלבנים והצהובים שריחם נפוץ לכל עבר ובין עצי הדובדבן הפורחים במלוא הדרם. מדשאות עצומות הבנויות בשיפוע חד ועליהן טראסות, טראסות של דשא, פונות לכיוון הנהר. אנשים יושבים, שוכבים ועורכים פיקניק על הטראסות המהוות כספסלים נוחים ובינהם אווזי בר קוראים בקול. שאפנו לקרבנו את היופי ואת חום השמש הנעים וחזרנו אל הקראוון החונה בחנייה ציבורית כדי לגלות שהוא בריא ושלם לשמחתנו ורווחתנו.
משם נסענו אל הקמפינג בו קיבל את פנינו צוות מקסים שפרט לנו קצת כסף מזומן שיהיה לנו לכביסות ותחבורה ציבורית. קיבלנו כרטיסי חינם לאוטובוס וגם הצעה להפקיד את הציוד שיקר לנו במשרד הקמפ.
לאחר התארגנות קלה נסענו לאכול ארוחת ערב לזכר ליל הסדר במסעדת בופה שאנו אוהבים. הג'י פי אס הוביל אותנו למסעדה אך משהגענו שמה היה שונה.... בסופו של דבר התברר לשמחתנו שזו אותה הגברת בשינוי אדרת... ניכנסנו ואכלנו בהנאה מברכים בחג שמח. אז, שיהיה לכולנו חג פסח אביבי, מאיר ושמח, מאחלים מכל הלב משפחת גיא!
כמובן שהם ניצלו... הלוקר ניפתח והם צללו בשמחה אל החופש... לאחר ההתבוננות המרתקת בלוקרים ניכנסנו אל מרכז המבקרים בו נהננו מסרט מעניין המסביר על בניית הלוקרים, מטרתם ועל הפארק היפה סביבו. שוטטנו קצת בתערוכה במקום ויצאנו לטייל בפארק היפיפה. היה יום שמש מקסים, חמים עם שמים תכולים, לא אופייני לסיאטל האפורה והגשומה. צעדנו בינות הנרקיסים הלבנים והצהובים שריחם נפוץ לכל עבר ובין עצי הדובדבן הפורחים במלוא הדרם. מדשאות עצומות הבנויות בשיפוע חד ועליהן טראסות, טראסות של דשא, פונות לכיוון הנהר. אנשים יושבים, שוכבים ועורכים פיקניק על הטראסות המהוות כספסלים נוחים ובינהם אווזי בר קוראים בקול. שאפנו לקרבנו את היופי ואת חום השמש הנעים וחזרנו אל הקראוון החונה בחנייה ציבורית כדי לגלות שהוא בריא ושלם לשמחתנו ורווחתנו.
משם נסענו אל הקמפינג בו קיבל את פנינו צוות מקסים שפרט לנו קצת כסף מזומן שיהיה לנו לכביסות ותחבורה ציבורית. קיבלנו כרטיסי חינם לאוטובוס וגם הצעה להפקיד את הציוד שיקר לנו במשרד הקמפ.
לאחר התארגנות קלה נסענו לאכול ארוחת ערב לזכר ליל הסדר במסעדת בופה שאנו אוהבים. הג'י פי אס הוביל אותנו למסעדה אך משהגענו שמה היה שונה.... בסופו של דבר התברר לשמחתנו שזו אותה הגברת בשינוי אדרת... ניכנסנו ואכלנו בהנאה מברכים בחג שמח. אז, שיהיה לכולנו חג פסח אביבי, מאיר ושמח, מאחלים מכל הלב משפחת גיא!
26/3/13
הלילה היה לנו ליל שימורים. שקד התעוררה ולא הצליחה להרדם. טראומת הגנבה גורמתלה פחדים. היא העירה אותנו ולנו החלו חלומות ביעותים. אחריה גם נטע התעורר וענבל קיפץ ממיטה למיטה. בקיצור, חוויה... בבוקר ענבל המשיך עוד קצת לישון בעוד אנחנו מתארגנים ומארגנים הכל ליציאה לעיר. בסביבות השעה עשר וחצי מצאנו עצמנו עומדים בתחנת האוטובוס, לאחר שהפקדנו את התיק עם דברי הערך שלנו במשרד הקמפ. חיכינו בסביבות עשרים דקות והנה האוטובוס המיוחל הגיע.
נסענו עד תחנה אחרונה ומשם עלינו על רכבת שהובילה אותנו הישר אל ה
down town. טיילנו בpike place market שוק צבעוני ומקסים הנמצא בצמוד לרציפים שעל הים.
בשוק ניתן למצוא המון מאכלי ים, דגים, צדפות, סרטנים ואפילו תנינים! לאכילה ולמכירה. דוכנים עמוסי פרחים יפיפיים עם סידורים מקסימים מנרקיסים, צבעונים ועוד מיני מינים ריחניים ומרהיבים בצבעוניותם. דוכני אוכל מכל הסוגים, תבלינים, בגדים, תכשיטים, מאפים ועוד... דוכן אחד משך את עיננו. היו בו קישוטים מיוחדים לשער. המוכרת הדגימה לנו כיצד מתקינים אותם ושקד התפנקה בקניית חמישה קישוטים צבעוניים. אני התנדבתי " לפרסם" את המקום וקיבלתי חינם עוד אחד... המשכנו לטייל בשוק, עושים הפסקה על חוף הים לארוחה קלה יחד עם המון תיירים, חברה צעירים והמון הומלסים מוזרים. לאחר מכן צפינו בהכנת מאפים במאפיה על הרחוב. מתחו בצק ענק, מרחו בממרח חום מתוק וגילגלו לרול ענק. המראות נתנו לנו חשק למתוק וקנינו עוגות קינמון שכל כך אהובות עלינו.
המשכנו לצעוד לכיוון מרכז סיאטל. בדרך עצרנו בחנות לעבודות זכוכית. ניכנסנו מהססים ובעל המקום ממש זינק עלינו בחביבות, נתן לשקד יד והוביל אותנו אל סדנת הזכוכית, בה יכולנו לצפות בתהליך הכנת העבודות שנמכרות בחנות. כבר כמה וכמה פעמים יצא לנו לראות עבודה בזכוכית, אך הפעם נהננו לראות את עבודת הצוות הניצרכת בעבודות מסוג זה. בעוד אחד מסובב את הזכוכית הרותחת, השני נושף בה כדי לנפחה, השלישי לובש חליפה מיוחדת כדי להכניס את החלק המוכן לתנור הרותח ב 450 מעלות צלזיוס. אפילו השרותים במקום עשויים זכוכית. הקירות מצופים עבודות זכוכית, הכיור מזכוכית, בתי המנורה, הכל!!
עזבנו את המקום היפה והמשכנו לעבר ה space needle שהוא בנין גבוה וארוך ממנו ניתן לערוך תצפית על כל העיר סיאטל. ממש בצמוד אליו ישנה תערוכה של אמן הזכוכית צ'יהולי. החלטנו להיכנס ולתת גם לילדים להתרשם מעבודותיו. קנינו כרטיסים משולבים גם לבניין התצפית וגם לתערוכה וניכנסנו. עבודות זכוכית צבעוניות ומרהיבות קיבלו את פנינו.
כל חדר היה בנושא אחר, מים, גינה פורחת ועוד. בחוץ שולבו העבודות בגינה הטבעית. לסיום צפינו בסרט המראה על תהליך העבודה של צ'יהולי ועל התערוכות שלו ברחבי העולם.
משם עלינו לתצפית במיגדל. מעלית שבחלקה שקופה העלתה אותנו מעלה, מעלה. למעלה נישקף נוף עוצר נשימה של העיר על אגמיה , נהר וים והמיגדלים העצומים.
עייפים מהיום הארוך וההליכה הרבה התחלנו צועדים חזרה אל תחנת הרכבת. תחרויות ריצה השכיחו מנטע את העייפות והצורך לרכב על כתפי ענבל והגענו בקלילות חזרה אל התחנה בדרכנו אל הקמפינג.
בשעה שבע וחצי , לקחנו את הציוד שהפקדנו ונסענו לאכול במסעדת הבופה, פינוק. מקלחות ולילה טוב!
נסענו עד תחנה אחרונה ומשם עלינו על רכבת שהובילה אותנו הישר אל ה
down town. טיילנו בpike place market שוק צבעוני ומקסים הנמצא בצמוד לרציפים שעל הים.
בשוק ניתן למצוא המון מאכלי ים, דגים, צדפות, סרטנים ואפילו תנינים! לאכילה ולמכירה. דוכנים עמוסי פרחים יפיפיים עם סידורים מקסימים מנרקיסים, צבעונים ועוד מיני מינים ריחניים ומרהיבים בצבעוניותם. דוכני אוכל מכל הסוגים, תבלינים, בגדים, תכשיטים, מאפים ועוד... דוכן אחד משך את עיננו. היו בו קישוטים מיוחדים לשער. המוכרת הדגימה לנו כיצד מתקינים אותם ושקד התפנקה בקניית חמישה קישוטים צבעוניים. אני התנדבתי " לפרסם" את המקום וקיבלתי חינם עוד אחד... המשכנו לטייל בשוק, עושים הפסקה על חוף הים לארוחה קלה יחד עם המון תיירים, חברה צעירים והמון הומלסים מוזרים. לאחר מכן צפינו בהכנת מאפים במאפיה על הרחוב. מתחו בצק ענק, מרחו בממרח חום מתוק וגילגלו לרול ענק. המראות נתנו לנו חשק למתוק וקנינו עוגות קינמון שכל כך אהובות עלינו.
המשכנו לצעוד לכיוון מרכז סיאטל. בדרך עצרנו בחנות לעבודות זכוכית. ניכנסנו מהססים ובעל המקום ממש זינק עלינו בחביבות, נתן לשקד יד והוביל אותנו אל סדנת הזכוכית, בה יכולנו לצפות בתהליך הכנת העבודות שנמכרות בחנות. כבר כמה וכמה פעמים יצא לנו לראות עבודה בזכוכית, אך הפעם נהננו לראות את עבודת הצוות הניצרכת בעבודות מסוג זה. בעוד אחד מסובב את הזכוכית הרותחת, השני נושף בה כדי לנפחה, השלישי לובש חליפה מיוחדת כדי להכניס את החלק המוכן לתנור הרותח ב 450 מעלות צלזיוס. אפילו השרותים במקום עשויים זכוכית. הקירות מצופים עבודות זכוכית, הכיור מזכוכית, בתי המנורה, הכל!!
עזבנו את המקום היפה והמשכנו לעבר ה space needle שהוא בנין גבוה וארוך ממנו ניתן לערוך תצפית על כל העיר סיאטל. ממש בצמוד אליו ישנה תערוכה של אמן הזכוכית צ'יהולי. החלטנו להיכנס ולתת גם לילדים להתרשם מעבודותיו. קנינו כרטיסים משולבים גם לבניין התצפית וגם לתערוכה וניכנסנו. עבודות זכוכית צבעוניות ומרהיבות קיבלו את פנינו.
כל חדר היה בנושא אחר, מים, גינה פורחת ועוד. בחוץ שולבו העבודות בגינה הטבעית. לסיום צפינו בסרט המראה על תהליך העבודה של צ'יהולי ועל התערוכות שלו ברחבי העולם.
משם עלינו לתצפית במיגדל. מעלית שבחלקה שקופה העלתה אותנו מעלה, מעלה. למעלה נישקף נוף עוצר נשימה של העיר על אגמיה , נהר וים והמיגדלים העצומים.
עייפים מהיום הארוך וההליכה הרבה התחלנו צועדים חזרה אל תחנת הרכבת. תחרויות ריצה השכיחו מנטע את העייפות והצורך לרכב על כתפי ענבל והגענו בקלילות חזרה אל התחנה בדרכנו אל הקמפינג.
בשעה שבע וחצי , לקחנו את הציוד שהפקדנו ונסענו לאכול במסעדת הבופה, פינוק. מקלחות ולילה טוב!
