יום ראשון, 7 בספטמבר 2014

נחיתה בישראל - הלם !!!!!!!


 

14/4/13

זהו, זה הגיע הרגע לעזוב. סידורים אחרונים, פרדות, נשיקות, חיבוקים, דמעות ואנו יושבים באוטו עם עופר והמזוודות בדרכנו אל שדה התעופה. הפעם הכל הרבה יותר פשוט. עופר עוזר לנו לתפוס איש שרות עם עגלה. שמעמיס עליה את כל המזוודות ומוביל אותנו הישר אל הדלפק. עדיין אין תורים ארוכים, הגענו די מוקדם. אנו מתחילים לאתר את הדוסים שיטוסו  איתנו ומתפללים שאלוהים יהיה איתנו וידלל קצת את כמויות הצבע השחור. יש כל כך הרבה צבעים יפים... מתחילים בתשאולים, שקילת מזוודות, מבקשים שינסו לסדר לנו לשבת יחד, כיוון שאנו יושבים שורה אחרי שורה והילדים אמורים לשבת לבד. מבטיחים שינסו. תודה!

עוברים לתור השיקופים. הכל מתנהל בעברית, כולנו אחוקים וסחבקים והתחושה הרבה יותר נוחה מהתחושה שליוותה אותנו בדרכנו מסיאטל לניו יורק. עוד קצת תורים ואנו בדרך אל דלפק הטיסה. בושם קטנטן להרגיש דיוטי פרי ו... יושבים לנוח, ממתינים.

התחושה מוזרה, מי בכלל רוצה לחזור... 


איך תעבור טיסה כל כך ארוכה ללא האדרנלין שליווה אותנו בדרך הלוך?? מה כבר ניגמר?? איך שהזמן רץ לו... הילדים דווקא מאושרים, מתרגשים, סוף, סוף הם יצאו לחופשי וחוזרים אל קרית טבעון הקטנה, הבטוחה והחמה, אל הקן המוכר, החברים והכי חשוב, אל ערב יום העצמאות. הם צוהלים ואנחנו מנסים לעצור ולהסתיר את הדמעות... לא רוצים לחזור!! כנראה שלזמן החולף יש תוכניות משלו והנה אנו מוצאים עצמנו בפתח השרוול המוביל אל המטוס.  שם , שניה לפני העליה לטיסה, מנסים לעשות לנו מחטף לאחת המזוודות שתכננו להעלות איתנו. המחטף לא מצליח ואנו בכוחותינו האחרונים מנצחים ולוקחים עמנו את המזוודה שבתוכה התוף החשוב של כרמל. נכנסים אל המטוס הצפוף והעמוס. לצערנו רואים המון שחור בעיניים. מתיישבים ומגלים שאנו יושבים קרוב. שלושה מאתנו באמצע ובאותה שורה עוד שניים בצד. מצויין. הילדים מצליחים אפילו להציץ מהחלון מעבר לגברת שיושבת לידו ומתפללת. נקווה שלפחות התפילות יעזרו לנו ואולי הטיול יתחיל מהתחלה...

לאחר איחור של שעה בשל תור ארוך ומזדחל של מטוסים, מוזר שהמטוס הישראלי שלנו לא הצליח לדחוף.. יצאנו אל הדרך. הילדים מרוצים, צופים בערוץ הילדים אליו התגעגעו כל כך . מגיע האוכל ולא ברור אם הזמינו לנו מנות ילדים. הדיילת לא מרגישה בנוח, אך נטע וכרמל מרגיעים אותה מייד.  כרמל אומר שהוא בלאו הכי אוכל הכל, גם מנת מבוגרים ונטע מכריז שהוא בלאו הכי לא אוכל כלום, כך שזה לא משנה...

הילדים נרדמים חיש קל וחורפים לאורך רוב הטיסה, לעומתם אנחנו לא עוצמים כמעט עין. איך אפשר לישון כשכל הזמן מתפללים סביבך? איך אפשר לעצום עיניים כשתינוקות צורחים ללא הפסקה?? סיוט... רחמים על הדיילים. גם ללכת לשרותים זה מבצע לא פשוט, הפתח שלהם חסום הרמטית עם עשרות דוסים השקועים בנדנודי תפילה מלאי תשוקה ואני כל תשוקתי באותו הרגע הוא להגיע כבר לשרותים... כך עוברת לה הטיסה, קולות התפילות מתמזגים עם הצרחות, עצבנות המנסים לישון, זעה קרה, זעה חמה, חנק ו... הבאנו שלום עליכם... הגענו בשעה טובה ובעזרת האל לארץ ישראל.

15/4/13



עמוס בעלה של אחות של ענבל, אורי ובר ילדיהם המקסימים מחכים לנו ומפתיעים את הילדים{שמרנו בסוד}. הם לוקחים אותנו בכבישי הארץ הנכספת שנראת לנו עתה יותר כמו עזה מאשר כמו ישראל. הכל נראה צפוף, מוזנח, מלוכלך ומכוער. זו ארצי, כאן אני נולדתי.. מכות בי מילות השיר ביתר עוז.. כמה חבל.. אבל כאן החברים והמשפחה, החום והאנושיות ולכן כאן הוא ביתנו. הדואליות הזו מלווה אותנו כל הזמן, השם מול הכאן, הנוחות והניכור אל מול פחות נוחות חומרית אבל המון חום ואהבה. כניראה ובעצם בטוח שאין משהו מושלם וכל אחד בוחר ביתרונות והחסרונות הכי מתאימים עבורו. בדרך כבר מתחילים הטלפונים מהאמהות. אנו נזכרים בדביקות המשפחתית על יתרונותיה וחסרונותיה.

מגיעים הביתה לטבעון, כולם מחכים לנו, ארוחת צהריים חגיגית, חברים טובים ומופלאים מגיעים עם עוגה מדהימה, הבית מקושט, המון ברכות. מחמם את הלב.





אנו לא מספיקים להבין שהגענו וערב יום העצמאות קורא לנו. הילדים כבר מזמן מתרוצצים ברחוב בין החברים ואנו מתארגנים ליציאה. המוסיקה ברחובות כבר מתנגנת, שירי ארץ ישראל ואנו בכלל עוד מרחפים לנו אי שם. אוספים את החברים הטובים ויוצאים אל הרחובות, שם עטים עלינו המוני אנשים, מברכים, מחבקים, מנשקים, שואלים ואנו במעין בועה ענקית, קצת מטושטשים, מהתרגשות, חוסר שינה ובעיקר הלם אחד ענק!
הילדים מתמזגים חיש מהר בחברים שלהם, כרמל אפילו כבר רוקד במעגל הכיתתי, מבלי לדעת אף צעד. זורמים הלאה אל ההופעות, מעורפלים לגמרי, פוגשים עוד אנשים, עוד חיבוקים, שאלות ותשובות. הערב ההזוי הזה מסתיים. כרמל ושקד הולכים לישון אצל סבא וסבתא, נטע נירדם לנו על הידיים, אך מתעורר ברגע שאנו ניכנסים הביתה ולא מצליח להרדם שוב. לילה לבן עובר על כוחותינו המותשים ממילא... למחרת עושים "על האש" והפעם לא עם המבורגר מגעיל של אמריקה, אלא עם פרגיות ושישליק ישראלים למהדרין. הבעיה היא שאצלנו עדיין לילה בעצם ואנו לא מצליחים להרגיש רעב. מושכים את הזמן עד הערב, כי הבית מבולגן לחלוטין עדיין והולכים לישון. שקד בחדר של כרמל ואנו בחדר של שקד, כיוון שחדרנו עדיין עמוס כמחסן. כל הלילה מחליפים מיטות, לא ממש ישנים. עניין בלבול השעות ממש מתיש!  למרות שלא ישנו כל הלילה, בבוקר מעירים את הילדים ושולחים אותם לבית הספר ולגן. אנו צועדים ברגל, נטולי מכוניות וגם במגמת כושר. הילדים על אף העייפות זורמים הישר אל תוך הכיתות והגן.
אנו חופשיים לסדר את הבית. בצהריים חוזרים כולם מאושרים, היה להם כיף. כנראה שהם התגעגעו!

* נר מיוחד מסדונה ארה"ב

ענבל ואני מאוד מבולבלים. הכל ניראה יותר טפל, משעמם, קטן, צפוף, סתמי. המון מחשבות, תהיות, שאלות והתלבטויות מלוות אותנו. המון חיפוש עצמי. הפרופורציות משתנות, ראיית הדברים, אפילו הטעמים ותחומי העניין. אנחנו לא פותחים טלויזיה, לא קוראים עיתון, זה פשוט לא מעניין אותנו.הכל  סביבנו נותר כשהיה,  לא הפסדנו בעצם כלום, אבל אנחנו השתננו והתחושה מאוד מוזרה ואפילו מעיקה.

הטיול שינה אותנו ואנו מקווים שהשינוי יביא עמו גם שינוי טוב בחיים העכשוויים שלנו פה, בשיגרה. למדנו המון, חווינו, ראינו וזה לא פשוט לרדת עתה אל הקרקע. אני בטוחה שהזמן יעשה את שלו ומקווה שמה שצריך להישמר ולהישאר מהחוויה העצומה הזאת ישאר לעד.

כמובן שאנו חולמים על עוד טיול, אך החוכמה לדעתי היא גם לחלום על שינוי חלומי בחיי היום יום, כזה שיביא לנו הגשמה וסיפוק ללא הצורך המיידי לפרוש כנפיים ולעוף שוב.

בטווח הקרוב נתחיל להגשים חלומות קטנים יותר עד לטיול הגדול הבא שיבוא והוא יבוא!!



 כול המדבקות והסיכות שכל אחד מהילדים עשה בפארקים הלאומיים בארה"ב .



הודעה בפייסבוק שטלי כתבה לעברי לידר.

10/7/13
עברי יקר, אנחנו משפחה שחזרה זה עתה מטיול קראוונים ארוך מאוד בארצות הברית וקנדה. רצינו לומר לך שכל הטיול ליווית אותנו עם השירים המדהימים שלך והשיר על המשפחה שמטיילת באוטו גדול ורוצה לדעת כשתביט לאחור שעשתה משהו בחיים... הפך להימנון שלנו. בכל פעם שאנו שומעים את השיר יורדות לנו דמעות... אז המון תודה לך! בהופעה בשוני אנחנו נהיה עם שלושת ילדינו בני 5, 8 ו 10 שנקשרו אל השירים מאוד. נשמח שתדע שאנחנו שם. נשמח לומר שלום מקרוב, אם זה יתאים לך ולא יציק מידי. ואם תקדיש לנו את השיר הזה, נהיה מאוד מאושרים. שוב תודה!! משפחת גיא- ענבל וטלי ההורים, שקד, כרמל ונטע הילדים. מקרית טבעון. בבלוג שלנו "חלום של טיול" יש איזכורים גם לשירים שלך.



16/7/13

אנו משפחת גיא מטבעון מגיעים להופעתך בשוני בהרכב מלא .
השירים שלך מהאלבום החדש ליוו אותנו לאורך 7 חודשי טיולינו בקראוון בקנדה וארה ב , הרבה משכננינו המטילים בקראוונים בארהב שמעו ונהנו ... מחכים ליום שישי !!!

אמא של עברי קראה את ההודעה שלנו ועברי הקדיש לנו את שירו ...
בסוף ההופעה נפגשנו איתו לצילום !!!




יוטיוב : הקדשה של עברי לידר " תמונה משפחתית " שוני 2013

http://www.youtube.com/watch?v=jsGSdh9iQ4M

ההופעה בט"ו באב - יום הנישואים שלנו !!!!