26/9/12
היום קמנו ליום קצת סגרירי, לאחר שבלילה
שמענו את זרזיפי הגשם מתדפקים לנו על הקראוון.
אכלנו ארוחה קלה ויצאנו אל הדרך לכיוון אלף
האיים. הגענו לעיירה ציורית ויפיפיה, שיושבת על נהר סנט לורנס gananoque {מזכיר
למשהו את האסופית? אן מאבונלי?}. בפתחה דגל של קנדה עשוי כולו פרחים, בתוך פארק
מדהים וירוק שחלק מעציו כבר עטו צבעי שלכת כתומים ואדומים,
ובאמצע המים הזורמים
שבמרכז הפארק, זורקת מזרקה עצומה מים לכל עבר, מרשים ביותר.
מעיירה זו לקחנו הפלגה
על הנהר לאלף האיים. הנהר מלא באיים קטנים שרובם אף מיושבים בבתים מרשימים בהם
גרים אנשים שכל מבוקשם כך ניראה הוא לעשות חיים ולחיות טוב. בחצרותהם על שפת האגם
ניצבים להם כיסאות נוח, משקיפים ונושקים להם בנחת את המים. הסירות חונות לצד הבתים
המפוארים. בקיצור לא רע בכלל... במהלך ההפלגה נתקלנו באי למכירה ודווקא שקלנו. דרך
אגב פעם האיים הללו עלו 25 דולר, היום מיליון, לא בשמים... הבעיה היא איך משיגים
כסף לסירה...
הפלגנו לנו בכיף כשמעלינו חגים אינספור
שחפים והרוח נופחת בנו כהוגן, תחושה של מרחבים, טבע וחופש..
לאחר ההפלגה המשכנו בדרכנו בדרך נוף יפה
שנושקת לאיים ואף עלינו בגשר לאי hill ,
גשר מרשים שממנו נשקף נוף מהמם של האיים.
אנו נוסעים, מידי פעם עוצרים, אוכלים
דומינוס פיצה על הדרך וממשיכים לכיוון מונטראול. לצידי הדרכים יופי מטריף של קיץ
אינדיאני, כמו מדורות, מדורות עוטפות את הכבישים, העצים והשיחים נצבעו כבר בצבעי
השלכת המרהיבים- הכתומים, אדומים, צהובים,העין לא שבעה מן המראות.
זהו האות שאנו
מצפינים ומתקררים ואנו יודעים שזוהי רק תחילת השלכת ואנו עומדים לצפות בכל התהליך
המדהים הזה שבו הטבע הופך למדורה אינסופית. איזה כיף לנו, אנו ברי מזל...
כבר בהכנסנו למחוז קוויבק, שם שוכנת
מונטראול, יכולנן לחוש בהבדל שבין המחוזות. שילוט בצרפתית, המון משטרות, האנשים
שונים, המון כושים , הודים , מוסלמים ואינדיאנים וכמובן השפה הצרפתית ברחובות.
זהו הגענו למבואות מונטראול, מתמרנים אל
ידידנו הוולמארט, קונים{כמובן} והולכים לישון...
27/9/12
קמנו בבוקר, התארגנו והנה אנו בדרכנו אל
מונטראול. הכניסה אל העיר עם הקראוון לא היתה פשוטה כלל, שוטטנו בחיפוש אחר מקום
חניה, עד אשר איש נחמד שפנינו אליו לעזרה הוביל אותנו עם המכונית שלו למקום
שלדבריו סגור כבר זמן רב ואין שום בעיה לחנות בו. היה זה בניין שבחזיתו שער ענק
נעול ועליו שלט שהשד רק יודע מה כתוב בו וכך סומכים על אותו אדם מקסים, החננו את
הקראוון שלנו, ממש "על המילימטר" ובשמחה שסוף, סוף מצאנו חניה, יצאנו
לדרכנו אל המודיעין. בדרך לנטע הציקה הבטן והיה לו קשה ללכת, הוא בכה ואני ניחמתי
אותו, מה שיפה כל כך היה לראות את התגובות של הקנדים, אדם אחר אדם ברחוב, הביעו
הזדהות, ניגשו, ריחמו, הגישו לו דף ציור או אמרו לי "כן, זה מוכר
לנו...", כל כך נחמדים וחמים, מוכנים תמיד לעזור, נעימים ונותנים תחושה של
בית בכל מקום! לאחר איסוף המידע, יצאנו להכיר את העיר דרך הרגליים. מדהים, כשנכנסים
בהתחלה לעיר היא תמיד נידמית כמנוכרת, זרה, גדולה ואף מפחידה במקצת, ברגע שמתחילים
לטייל בה וקצת להכיר, פשוט מתאהבים וזה בדיוק מה שקרה לנו עם מונטראול. עיר מהממת,
בנינים עתיקים, רובע סיני גדול ויפה {שהחזיר אותי ואת ענבל לשנות העשרים לטיול
במזרח ועורר געגועים}, ריחות של אוכל, צבעוניות של אנשים, חנויות, פירות.
העיר
מטופחת, מלאה במזרקות ופסלים שמשולבים בגינון ועצים בצבעי שלכת, גרפיטי על קירות,
כנסיות. הצרפתי והבריטי מעורב בכל פינה. בניין מרכזי צרפתי ולידו מייד אחד בריטי,
מסעדה צרפתית ולידה פיש וצ"יפס.
יצאנו לסיור בעיר עם אוטובוס אמפיבי, זהו
אוטובוס שנוסע על היבשה ואז ניכנס לתוך מי הנהר סנט לורנס, עליו יושבת העיר. זה
היה גימיק נחמד ביותר שסחט הרבה קריאות התפעלות מכולנו. הסיור היה מעניין, היה
מדריך משעשע וחילקו שמיכות פליז כנגד הקור...בר.. היה קר...
כשחזרנו מהסיור מלאנו בטננו באוכל איטלקי
משובח, פסטות שהשף הכין בשניות לנגד עיננו, תוך שהוא מקפיץ הכל במחבת במיומנות
ראויה להערצה, ממש כלהטוטן המלהטט עם הכדורים שלו. היה טעים, היינו רעבים!! מלאנו
כיסנו בסוכריות מנטה טעימות{כיאה לישראלים מצויים...} ויצאנו לדרכנו בכיוון
הקראוון, ממשיכים להנות מהעיר ומהטיילת היפיפיה שלה על שפת הנהר. היה יום מדהים,
התידדנו עם העיר ובכל זאת החלטנו להמשיך הלאה ולהותיר בפינו טעם של עוד...
הילדים התארגנו לשנת לילה, כדי שכשיהיו
עייפים יוכלו ללכת לישון ואנו נוכל להמשיך בנהיגה. ואכן כך היה.. נטע פרש ראשון
לשינה, כרמל ושקד נהנו להם מהשקט ומנסיעת הלילה שבהחלט יש לה קסם מיוחד משלה. בשלב
מסויים גם הם פרשו לישון וענבל ואני נהננו מנסיעה שקטה ורגועה על כביש מהיר, לא
עמוס בשל השעה, מוסיקה טובה של דיויד ברוזה מתנגנת ברקע ובלי תיכנון מוקדם, פשוט מתוך
התמכרות לנסיעת הלילה השקטה הגענו עד מחוז חפצנו, העיר קוויבק.
ניכנסנו אל עיר שנראית כחלום או אגדה, כולה
בנינים עתיקים ויפיפיים, מוארים באורות צבעוניים ושדרות של חנויות ומפי יצאה
קריאה- וואו... מדהים!! המשכנו להכיר את העיר דרך הקראוון, עייפים
מאוד{השעה 11 בלילה}, מחפשים כהרגלנו מקום חניה. לאחר סיבובים רבים, הגענו לחניון
גדול שמותר להחנות בו קראוונים ותוך חמש דקות, שקענו בשינה עמוקה. לילה טוב.
28/9/12
הילדים ישנו כמו הדובים של קוויבק וכולנו
התעוררנו בסביבות שמונה במטרה לצאת לצפות בהחלפת משמרות במצודה של העיר.ניסינו
להתארגן מהר, מה שלא כל כך פשוט עם שלושה ילדים בקראוון צפוף, אבל תוך שעה היינו
מוכנים. טוב, מה עושים? העיר ניראתה בלילה מאוד רחוקה מהחניון, הולכים ברגל?
אוטובוס? יש? מאיפה? בעודנו מתארגנים והילדים רצים בחניון הגדול והריק ועושים
התעמלות בוקר, עוצר לידנו עוד קראוון קטן ומתוכו יורד זוג קנדים חביב שמייד עורך
הכרות עם ענבל ומתעקש לתת לנו כמה שיותר מידע, כיוון שהם מטיילים המון ומכירים
מעולה כל פינה. שוחחנו וקיבלנו מידע שגרם לנו להחליט על נתיב נסיעתנו בהמשך {שעד
רגע זה בעצם לא היה מתוכנן לפרטים}. הם גם התעקשו ללוות אותנו לתוך העיר שהסתבר
שמאוד פשוט להגיע אליה ברגל, מרחק של 15 דקות הליכה בערך. הלכנו יחד והם הסבירו
והראו לנו קצת את העיר. השיחה איתם היתה מאוד נעימה וממש התדדנו. לאחר תמונות
משותפות וחיבוקים חמים פנינו איש איש לדרכו.
הכניסה אל העיר העתיקה שנמצאת במעלה גבעה,
מרשימה ביותר ואפילו ניתן לומר מרגשת. היופי שניגלה עוצר נשימה, הבניינים העתיקים,
ציורי הקיר, עם נוף הנהר והעצים האדומים- כתומים, הכל יחד הופך לציור שכמותו לא
ראינו. .
טיפסנו למעלה אל ראש הגבעה אל המצודה שהגנה
על העיר. איזה נוף, קשה לתאר במילים... הסתבר שכבר אין החלפת משמרות של החיילים
בתקופה זו.
ירדנו אט, אט מן המצודה, שוב אל עבר העיר.
בדרך חילצו הילדים עצמות בטיפוס על הגבעות הירוקות ובכניסה לתוך מינהרות השייכות
למצודה העתיקה. באחת הכיכרות היפות
שבטיילת הצופה אל הנהר, גילינו פסל??
הבנו די מהר שמדובר בשחקן מוכשר צבוע כולו
זהב, עומד כפסל, וכשזורקים לו מטבעות, הוא זז ומוציא מעין קולות- שריקות מוזרות
ומצחיקות שכאלה.
כמובן שהתלהבנו ונתנו לו מטבעות, זכינו
לשריקות ותנועות רבות, לצילום ולכאפות. נטע סירב לזוז מהמקום וממש התחבר אל האיש,
חיקה את תנועותיו ועמד כמוהו, עד שחשבנו שהנה, סוף ,סוף, מצאנו דרך להרוויח קצת
כסף בטיול הזה ולא רק לבזבז, ומה רע שנטע "יעבוד" קצת בשביל הטיול...
לאחר ששלינו את נטע מהמקום, המשכנו לרדת
אט,אט, נהנים מהעיר, צופים באיש שמנגן על כוסות עם מים, שוחחנו ארוכות עם אחד
הציירים בסימטה של אומנים ואף עקבנו אחר ציור ממש בהתהוותו.
ציירת אחרת זיהתה את
שפתנו והסתבר שאחים שלה חיו בחיפה {אנו מגלים הרבה קנדים עם סיפורים ישראלים}.
אכלנו "על הדרך" גלידה טעימה ונהננו משמש מדהימה ושמיים כחולים. המשכנו מטה, מטה, עד הנמל המקסים, שם עגנו שלוש
אוניות עצומות בגודלן שמשכו את תשומת ליבנו ועוררו את חלומותינו וחלומותיה של שקד,
להפליג באחת כזאת{וגם לטוס בכדור פורח} ו"אמא אני רוצה בטיול הזה להגשים את
כל החלומות". אין בעיה שקד, אם ישאר
כסף... למה לא להגשים בגיל 10, את כל החלומות???
בהמשך דרכנו גילינו סוף, סוף, לוקרים אותם
ענבל חיפש כדי להראות לילדים.
הלוקרים יוצרים השוואה של גובה המים כדי
שאוניות יוכלו לעבור מגבהים שונים. היה מעניין לראות את הלוקרים בפעולה ותוך כדי
גם להביט ולפנטז על היאכטות היפות שעברו בנהר{הנה שקד, מצאנו עוד חלום, איזה
מזל...}.
המשכנו רעבים מאוד, עד אשר הגענו אל
הקראוון החונה לו בנחת.{הוא לא התעייף היום}. החלטנו להכין ארוחת צהריים מהירה כי
כולם גוועו כבר.
אכלנו, ענבל פרש למנוחה ואני הקראתי לילדים
את "האסופית" שהתאורים בה של הדרכים האדומות והתפוחים, נוגעים בדיוק
באותה התקופה בה אנו מטיילים, מה שהופך את הסיפור למרגש במיוחד. אחר כך הלכו
הילדים עם ענבל לראות הפלגה של אחת הספינות הגדולות, אך זו מסתבר דחתה את ההפלגה
בשל תקלה. במקום זאת, הם הצליחו להיכנס לתחנת שידור בה שידרו את הפלגת הספינות
ועגינתן בקוויבק כאייטם חדשותי מרתק...
אני בנתיים נותרתי בשקט בקראוון כדי לכתוב
לכם על הכל.. רגעים נדירים וממלאים.
מפה לשם, נשארנו עד הערב בקוויבק, כדי שגם
הילדים יוכלו להנות מהאורות המרהיבים של העיר בלילה וכן, כן, האוניה הענקית
מפליגה, יש! הצלחנו לראותה מרימה עוגן!
זהו, השעה שמונה בערב ואנחנו בדרכנו אל
קמפינג קרוב. הגענו לקמפינג ענק ועמוס ממש כמו עיר, למזלנו במקרה בעלי הקמפ עוד
שהו במקום והם הובילו אותנו לחניה בשלום.
לילה טוב.
אנשים נחמדים נדבקים לאנשים נחמדים אחרים (על משקל כסף נדבק לכסף), קוראים יחד בהתלהבות את קורותיכם...
השבמחקאנא הוסיפו תמונות גם של הנהג :)
מתגעגעים.... הקיבוצניקים
איזה כיף לכם!
השבמחקיופי של תיעוד,
תמשיכו להגשים חלומות,
מתגעגעים מאוד!!!