יום שבת, 13 באפריל 2013

עוזבים את הקראוון וטסים לניו יורק לבילוי עם מיכל , עופר והילדים 2-13/4/2013


. . . רק בתשע בלילה גילינו שרכבת עוברת בצפירות חזקות ומרעידה את הקראוון שלנו כי היא כל כך קרובה ובעצם צמודה אלינו. מה נעשה? למצוא בלילה מקום לישון זה לא כל כך קל... המשך יבוא...



2/4/13


בסופו של דבר, נישארנו לישון במקום, נהנים משריקות הרכבת שבשלב מסויים של הלילה פסקו והחלו שוב בבוקר. בארצות הברית כמעט מכל מקום שומעים את הרכבות והרעש שלהן הפך עבורנו להרגל. תמיד מתמקמים בוולמארט או קמפינג ואז מזהים את הרכבת, רק שהפעם היא היתה ממש עלינו. אין דבר, גם זה חלף. הבוקר יורד גשם הגורם לנו שלא למהר לשום מקום. אנחנו קוראים קצת בספר התורה של כרמל ומתארגנים ליציאה. רצינו לנסוע לכיוון חוף האוקיאנוס בפעם האחרונה, להיפרד. נסענו קצת עד שהתייאשנו ממזג האויר והחלטנו לנסוע לכיוון סיאטל אל הקמפינג חזרה.


הגענו אל הקמפינג בו התקבלנו בשמחה, חום והתרגשות. נסענו לאכול, מקלחות ולמיטות.

3/4/13


היום אנחנו ביום של אריזות ונקיונות לקראת הטיסה והחזרת הקראוון, כיוון שמחר נצא לשייט לוויתנים ולא נוכל לעשות זאת.  את הבוקר אנו פותחים בחגיגת יום הולדת לשקד. אומנם זה עדיין לא התאריך, אך שקד רצתה לחגוג גם בקראוון כמיטב המסורת שהתפתחה לה בטיול. לכן חגגנו עם שולחן ברכות , כדורי שוקולד ובלונים.




 

לאחר מכן התחלנו לעסוק באריזות ובניקיונות. הילדים מקסימים, יודעים שהם חייביםמלעזור לנו  ויוצאים לשחק בחוץ. למזלנו יש יום יפיפה עם שמש, המאפשר בילוי בחוץ. הם מוצאים חברים נחמדים ומזמינים אותם לעשות יחד טיפטופי נרות עם כל הנרות שנותרו לנו מחנוכה.


 

החברים האמריקאים מאוד מתלהבים, הם לא הכירו פעילות מסוג זה ואפילו האמא מצטרפת בהתלהבות.  בין לבין גם רוכבים על האופנים של הקמפ ומשחקים במכוניות על שלט. בקיצור עבורם זהו יום של כיף, כפי שנטע הגדיר זאת, יום רגוע וזה מה שהם בדיוק רצו.


אנו מסיימים את כל הסידורים סוף, סוף. הרגשות מעורבים. ניקשרנו אל הקראוון, ביתנו במהלך שבעה חודשים! בעצם, נקשרנו בעיקר לתחושת הנדודים והחופש. לקום כל יום אל הרפתקאה חדשה, בלי דעת מה יביא יום, להתמודד עם הדברים הכי בסיסיים ופשוטים, היכן אוכלים, מה עושים ואיפה ישנים וגם אותם לעשות ללא תיכנון ארוך מידי. החזרה אל השיגרה ברור לנו שלא תהיה פשוטה במיוחד לאור העובדה שאנו חוזרים לתקופה העמוסה בשנה עבורנו. מצד שני, תחושת סיפוק ושמחה שהצלחנו להגשים את החלום העצום הזה שנירקם במהלך שנים ארוכות ואושר גדול שיש לנו אל מי ולאן לחזור ויש לנו שיגרה ברוכה שבזכותה נוכל להתחיל וכמה שיותר מהר, לרקום חלום חדש.( כבר יש לנו לא מעט רעיונות...)

עבר עלינו יום מעייף במיוחד גם פיסית וגם רגשית. סיימנו אותו בארוחה טובה בהום טאון בופה, מסעדת בופה מעולה והלכנו לישון, די  בקושי.


4/4/13


בלילה לא ממש ישנו. כולם התעוררו ממחשבות וחלומות. למרות זאת, לא התעצלנו.

קמנו בשבע בבוקר כדי לא להיכנס לפקקים של סיאטל ונסענו לעיר  Everett ממנה אנו עולים על שייט , לצפות בליוויתנים האפורים. יום גשום וערפילי מקדם את פנינו. אנו מגיעים מוקדם אל מקום ההפלגה, מחנים, אוכלים ומתארגנים. בשעה עשר וחצי בדיוק, עולים אל הספינה ומפליגים אל מרחבי הים הפתוח. פוגשים פה ושם כלבי ים ונשרים וקופאים מקור.





נמצאים בציפיה דרוכה לראות לוויתן. שטים בסביבות שעה, מביטים לכל הכיוונים ולפתע זרנוק מים וקפיצה, מפתיעים את כולנו. לוויתן עצום ניצפה, אך עתה הוא שוב מסתתר מתחת המים ויש לחכות דקות ארוכות כדי לצפות בו שוב. מנסים לאתר את המקום הבא ממנו הוא יצוץ. קשה להביט במים ולזהות אותו, הכל אפור היום, השמים, המים והלוויתן. ברווז שט לו ואנו לומדים שעופות המים שוחים בעקבות שיירי האוכל שהלוויתנים מותירים אחריהם, כך שניתן לעקוב אחר תנועת הדג העצום הזה בעזרת מעקב אחר הברווז. הופ, שוב מגיח הלוויתן. הפעם אנו יותר קרובים אליו וחשים את עוצמתו. הוא ענק!






 הבעיה עם הלוויתנים שהם מעל המים לזמן קצר ואז צוללים לעומק האוקיאנוס לדקות ארוכות. חייבים להיות מאוד מרוכזים כדי לא לפספס את ההופעה הבאה שאינה מאחרת לבוא בסילון מים עצום וזנב מוטח. הכל קורה מהר וקשה להנציח את המראות במצלמה. במהלך יותר משעה, אנו נהנים ממופע טבע מרהיב. השייט מסתיים כעבור שלוש שעות ואנו מפליגים לדרכנו, הפעם בקראוון, לסידורים אחרונים, ארוחה, שקילת מזוודות ושינה. מחר אנו מחזירים את ביתנו הנייד, נועלים מאחורינו פרק שלם ועולים על טיסה לניו יורק. אנו מצויידים בחמשה תיקים גדולים, חמש מזוודות לעליה למטוס, שני תיקי גב, תוף ענק ושתי מכוניות על שלט. רק אלוהים יודע כיצד נסחוב הכל וזה אחרי כל מה שנתנו וזרקנו... שבעה חודשים בלבד וכל כך הרבה ציוד.. טבע האדם.. לצבור ולצבור...

5/4/13


מי היה מאמין. הגיע התאריך שנראה כל כך רחוק ובאופק והנה הוא פה. תמיד ברור שיגיע הסוף, תמיד זה כל כך מפתיע ומהיר. איך הוא כבר הגיע? כל הלילה ירד גשם ואני התמלאתי מחשבות, כיצד נסחוב את כל הציוד בגשם אל תחנת הקראוונים וממנה אל המלון. אז, עלה בי הרעיון לבדוק אם ניתן לשים קודם את החפצים שלנו במלון ורק אז לנסוע להחזיר את הקראוון. הרעיון התברר כמוצלח. יצאנו יותר מוקדם, קיבלנו חדר במלון, הנחנו הכל בחדר ונסענו חופשיים אל הוולמארט להחזיר כל מה שכבר אין לנו בו צורך( אמריקה, אפשר להחזיר הכל) ולתחנה. תהליך ההחזרה לקח זמן, נערכה בדיקה מדוקדקת לקראוון, נאלצנו לשלם 300$ על המנעול ששבר הגנב המוכשר שלנו וכסף על מיילים נוספים שעשינו. ( סך הכל 31640 קילומטרים בשבעה חודשים!). דוח חניה קטן אחד שהגיע ישירות לתחנה, קיזוז עם הימים שבזבזנו בבוסטון כשקיבלנו קראוון לא תקין וזהו, סיימנו.




 

הזמינו לנו מונית למלון על חשבון חברת הקראוונים. הענקנו אבן אחרונה בהחלט לאיש הנחמד שטיפל בנו, עליה כתובה המילה, תודה בצבעי זהב נוצצים.(שקד המוכשרת!) המונית הגיעה ואנו נוסעים ונוחתים במלון. חדר מרווח, שתי מיטות גדולות, אמבטיה אמיתית, גדולה עם מים חמים אינסופיים ובכל זאת הרבה דמעות געגועים לקראוון זולגות מכל עבר. הלילה בארבע לפנות בוקר אנו בדרך לשדה התעופה. בנתיים, להתראות.


6/4/13


השעה שלוש ורבע לפנות בוקר ואנו מתעוררים או יותר נכון מזנקים מהמיטות לצלילי מוזיקה מצחיקה ומחרישת אוזניים. משהו לפנינו כיוון שעון מעורר ועתה הוא העיר גם אותנו. התפוצצנו מצחוק והתחלנו להתארגן,הרי ממילא לא הצלחנו לישון ממש... נטע המשיך לישון על אף כל הרעש! בארבע ורבע ירדנו אל הלובי עם כל המזוודות שלנו. ההסעה הגיעה ואנו התמקמנו במהירות, תופסים כמעט את כל הבגאג'. הנהג הוריד אותנו בשדה התעופה. טוב... מה עושים עכשיו? היכן העגלות? הדרך נראתה ארוכה ולא ברור לנו כיצד נסחוב את עצמנו ואת התיקים הרבים מספור כולל תוף ומכוניות על שלט... מגלים עגלות.. או, יופי, אלא שהמכונה בולעת בשקיקה חמישה דולר אבל לא משחררת עגלה. לילה, עלטה, אנשים יורדים מההסעות וחולפים על פנינו ואנו עדיין תקועים במקום. אין ישועה.. מחליטים איכשהו לסחוב את כל הציוד ולהתחיל לצעוד. זה לא פשוט, זה כבד, זה הרבה, אנחנו עייפים, אבל יש לנו צוות מדהים! הילדים כולם מקטן ועד גדולה אחראים על גרירה וסחיבה, לא מקטרים, מעודדים ובכוחות משותפים, כולל מדרגות נעות, גשרים ומה לא, מגיעים, מזיעים אל הדלפק של הטיסה. טוב, שלב אחד עבר, תודה לאל... גם המזוודות לבטן המטוס עולות בקלות ושוקלות בדיוק. ממשיכים לתחנה הבאה ה ב י ט ח ו ן!!


באמריקה הביטחון הוא עניין רציני. מבקשים דרכונים. אין לנו, ניגנבו, הרי לפנכם האישורים. בכל זאת, דרכונים ! מייד! אין לנו, מסבירים שוב. קוראים לאחראי שאחראי על האחראי שאחראי על האחראי... כמובן שאחרי כל מה שעברנו פלוס העייפות, מתחילות הדמעות לזלוג מעיני.. מה לא ברור לכם? אין דרכונים! טוב. איכשהו, לאחר שלוש מאות אחראים, עברנו גם את זה. הלאה, לתחנת הייסורים הבאה... שיקופים, חליצת נעליים. התיקים לא תקינים, פותחים לנו עטיפות של מזכרות רק כדי לומר שאין שם כלום. זורקים לנו משחת שיניים וקרם שאינם בגודל המתאים. יאללה, הלאה, אנחנו כבר סמרטוטים לגמרי. מגיעים ישירות לעליה למטוס. נושמים לרווחה..... מוקדם מידי... אחד מתיקי עליה למטוס גדול מידי..( כולם אותו הדבר). מוציאים את כובעי הבוקרים והפלא ופלא הבעיה ניפתרת. עובדת אחרת מחליטה שיש לנו הרבה מידי תיקים. בסופו של דבר נימאס להם מאתנו והם מגרשים אותנו אל בטן המטוס. יופי, אפשר לשבת, דוחסים את כל הציוד ומתישבים. לא הספקנו לאכול ולשתות בשדה התעופה, בטח תהיה ארוחה בקרוב. אבל, לא ידענו שאין ארוחה בטיסה הזו! עוד הפתעה... איזה כיף... מזל שסחבתי כמו פולניה טובה חטיפים ושטויות לילדים.










 

הצלחנו להעביר את הטיסה בצורה סבירה. חטיפים, שינה, נוף, צביעה והנה סוף, סוף הנחיתה המיוחלת כל כך. אוספים את התיקים בקלות רבה ורצים אל זרועות עופר שמחכה לנו הכי קרוב שאפשר. עכשיו, באמת אפשר להרגע ולנשום.  מגיעים אל הבית של משפחת אטיה שכל כך התגעגענו אליה. הארוחה כבר מוכנה ואנחנו כל כך רעבים. איזה כיף להיות שוב יחד!!!


7/4/13


קמנו בבוקר מאוחר ובעצלתיים. אנו זקוקים למנוחה והילדים למשחק משותף. שום דבר לא בוער. מבלים בכיף יחד ואחר הצהריים יוצאים אל העיר במכונית של עופר ומיכל. עוד מאז ימי הסערה יש לנו סדר קבוע של ישיבה במכונית ואנו נידחסים כולנו יחד בתקווה שלא ניתפס על ידי אף שוטר אמריקאי. ( אבא ארהלה, שורות אלה לא מיועדות אליך...).


 

פנינו אל הטיימס סקוור לחוש את מנהטן התוססת בלילה עם שלל האורות, הבנינים והמסכים. אנו מתחילים להלך ברחובות המומים מהצפיפות. ההליכה נעשת בפיתולים תוך כדי דחיפת מרפקים ופילוס דרך בינות האנשים והמכוניות. כמה אנשים... כל מדינת ישראל יחד באותו מקום על אותן המדרכות. השלב הבא היה לנסות להרים את הראש. זה לא פשוט גם כי אז נתקעים באנשים וגם כי הבנינים כל כך, כל כך, גבוהים שלא רואים את הסוף שלהם אלא אם מאריכים את הצוואר עד אינסוף. מעולם לא ראינו גבהים שכאלה.











 

והאורות, על כל בניין, קיר, פרסומות מנצנצות ומתחלפות. הגענו אל הכיכר המפורסמת וטיפסנו על גרם מדרגות אדומות המובילות למעין במה מוגבהת. תוך כדי צפיה בפרסומות ליונדאי, מצלמים את הקהל הניצב על הבמה. הילדים מנסים להידחק כדי שהמצלמה תקלוט אותם, נילחמים בהמוני האנשים שגם רוצים להיות מפורסמים...








 

המשכנו לשוטט, עוברים ליד מתחם רוקפלר וצופים בהחלקה על הקרח שמסתבר שיום למחרת כבר פונה ממנה כל הקרח כיוון שהגיע האביב. מצלמים ונהנים מכל רגע. ניכנסים להארשי ולאם אן אם כמובן כדי לטעום, אוכלים פיצה וחוזרים הביתה בשעת לילה מאוחרת מאוד, עייפים ומאושרים. לילה טוב!


















 


8/4/13


הבוקר אנו נאלצים לקום מוקדם ולהעיר את הילדים, כיוון שעלינו לגשת לקונסוליה הישראלית לעשות דרכונים חדשים. אנו מתארגנים במהירות, אוכלים ארוחת בוקר מפנקת כפי שרק מיכל ועופר יודעים להכין ונוסעים עם מיכל אל תחנת הרכבת בעיר בה הם גרים, כדי לנסוע למנהטן. מיכל עוזרת לנו בנבכי הכרטיסים. איזה כיף שיש מדריכה צמודה שמסבירה ועוזרת, זה יכול היה לעזור לנו מאוד בלא מעט מצבים במהלך הטיול שלנו. אנו ניפרדים לעת עתה ועולים על הרכבת שהמראה שלה משעשע אותנו. רכבת ישנה, עם ספסלים מאורכים ובפעם הראשונה ניתקלנו בכרטיסן אמיתי! ירדנו בתחנה האחרונה, על רחוב 42 סמטה 2, לומדים איך בנויה מנהטן מ streets and avenue ממוספרים. הגענו אל הקונסוליה ועמדנו בתור עם המון דוברי עברית ודוסים. ( וזה עוד לפני שנחתנו בארץ...). קיבל את פנינו איש ביטחון ישראלי, איזה כיף.. חיוך על הפנים, כאפה קטנה ואנחנו בפנים עם מספר ביד, יושבים בנימוס ומחכים לתורנו, מביטים בכל הישראלים שמנסים לעקוף ולדחוף וניזכרים שאו טו טו, זו תהיה המציאות הקבועה שלנו, המון חיוכים, כאפות, חום ואהבה וגם המון דחיפות, צעקות ותורים שהם המלצה בלבד. מגיע תורנו ואנו זוכים לתודה מיוחדת על כך שישבנו וחיכינו בנימוס... זה לא אמור להיות מובן מאליו????? לאחר שאנו מסבירים את בעיית גנבת הדרכונים, אנו מקבלים תשובה שיעשו לנו תעודות זמניות ובארץ נעשה דרכונים חדשים. אנו מאוכזבים, חשבנו שיעשו לנו דרכונים חדשים ויחסכו לנו כסף והתרוצצות. עוברים ומגיעים לליאן שמסבירה שאין ברירה וזה הנוהל. אנו מספרים לה את סיפור השוד שלנו. מאחוריה עומד איש נחמד ומתעניין. מתברר לנו שזהו הקונסול. ענבל קורא לו ואומר לו תודה על היחס של הצוות בקונסוליה. שתי דקות לאחר מכן ליאן אומרת לנו שהקונסול הורה להנפיק לנו דרכונים חדשים ללא תשלום הקנס! אנחנו מאושרים, שמחים ומודים מכל הלב. כל הצוות ששמע את הסיפור שלנו מעורב ומתעניין ואנו מקבלים הזמנה לארוחת ערב. כמובן שסרבנו, הרי באנו להיות עם מיכל, עופר והילדים. אנו מסיימים את התהליך וצועדים אל עבר בניין האו"ם לצפות בו.








 

בינתיים מיכל מגיעה עם הילדים ואנו נוסעים יחד כדי לעלות לתצפית מהאמפייר סטייט בילדינג . ניכנסים לחניה בלב מנהטן וראו זה פלא, מיכל משאירה את המפתחות של האוטו בידי השומר בחניון והוא מחנה עבורנו את האוטו. כל כך הופתענו, מה ? להשאיר מפתחות ? מיכל מסבירה לנו שכך זה עובד פה בכל החניונים.


 

צועדים לעבר המיגדל , לפתע טלפון מהקונסוליה בסאן פרנסיסקו. שלושה מהדרכונים שלנו נימצאו! הם נשלחו במעטפה לבנה ללא פרטים מזהים. לא ייאמן, הרגע עשינו דרכונים חדשים... הם כבר נישלחו לקונסוליה בניו יורק ויגיעו מחר. מדהים! מופתעים ומבולבלים, ממשיכים בדרכנו וכשאנו מתקרבים עטים עלינו אנשים עם תג על הבגדים ומציעים לנו דילים לביקור במגדל. ענבל ואני קצת חשדנים, אך יש לנו מזל שמיכל אתנו והיא לוקחת את הענינים בידיים. משלמים וניכנסים אל המגדל. התחנה הראשונה היא רכיבה על סימולטור שמדמה טיסה מעל שמי ניו יורק. ניזכרים בדיסני. היה נחמד. בהמשך עולים בשתי מעליות עד קומה 86 וצופים מלמעלה, למעלה בכל העיר. הכל ניראה כל כך קטן, ממש כמו קוביות לגו שניתן להזיז ולשחק בהן. התצפית מהממת!











 

יורדים ונוסעים הביתה בפקקים ועומסי תנועה. בדרך מביטים בגורדי השחקים דרך הגג הניפתח של האוטו, עוברים בהארלם ומצלמים וחוצים גשר על נהר ההדסון.















 

הדרך יפה, הפירות העסיסיים שמיכל הכינה בקופסאות, חתוכים קטן, קטן ומספקים הזנה טובה עד ארוחת הערב והסרט בדי וי די מספק שקט מופתי. יש! מגיעים הביתה עייפים, ארוחת ערב מעולה ודונאטס לקינוח שעופר מביא לפי בקשת הקהל. משחקים, מדברים, קפה טוב מהמכונה ו...לילה טוב. האמת שאנחנו לא ממש מצליחים להרדם בשל שינויי השעות וגם לא ממש לישון, אבל מנסים.


9/4/13


היום פנינו אל מנהטן, בתוכנית הפלגה אל פסל החרות. מזג האויר קיצי וחם, שמים כחולים ואנו לבושים בקצר! אוכלים ארוחת בוקר מצויינת, מתנהלים לאט ובכיף ובשעת צהריים מוקדמת, נוסעים יחד אל העיר. עופר נוהג ומנווט את דרכנו בניבכי התנועה והכבישים שמהווים עבורנו תעלומה אחת גדולה. מחנים את האוטו בחניון צפוף ומשאירים כמובן מפתחות. קונים כרטיסים להפלגה ובנתיים יוצאים לסייר באזור. נהנים ממראות הבניינים ומביטים בבניין החדש שבונים במקום מגדלי התאומים. מנסים לדמיין כיצד זה ניראה לפני הארוע המחריד...



















 

הילדים רעבים ואנו עוצרים לאכול בייגלה טעים.











 

משם עולים על ההפלגה. אנו שטים על הווסט ריבר. מנהטן ניפרשת לפנינו כעל כף היד ומן העבר השני קורצת ניו ג'רסי מתחרה בבניניה עם מנהטן. הנוף מהמם ואנו לא מפסיקים להתפעל ולצלם. קשה לקלוט שאנו כאן, בניו יורק!

















 

כמה חיכינו לזה... ההפלגה מענגת, מרתקת, קסומה, מנהטן מרשימה מכיוון הנהר, מלאת עוצמה וכוח. אנו מתקרבים לפסל החרות שעובר כרגע שיפוצים בשל הסופה של אוקטובר. כמוהו עוד אתרים רבים עדיין משתפצים להם. מדהים אלו נזקים עשתה הסופה. גם בלי לרדת ולטפס במדרגות הפסל הוא מרשים ביותר ובעיקר מדהים לחשוב שהנה אנו רואים לנגד עיננו ממש את הסמל המפורסם הזה.

















 

ההפלגה שמלווה בחברתם המעולה של משפחת אטיה וביום יפה מעין כמוהו, מספקת לכולנו הנאה צרופה וחוויה ניפלאה. אנו יורדים ומחפשים גלידה, אך לא מוצאים משהו טוב באמת. בנתיים מיכל מגלה מקום שמדפיסים בו כל מיני כתובות למספרי מכוניות. ענבל מאוד רצה להדפיס עבור המכונית שלנו בארץ. לאחר התלבטויות, בחרנו משהו נחמד ויצאנו מרוצים. נוסעים הביתה דרך הפקקים והעומס. מיכל ועופר מנווטים עם תוכנות הדרכים בין האדום, ירוק, צהוב וחום ואנו מצליחים להתחמק מעומסי התנועה ולהגיע הביתה. ארוחת ערב חמה וטובה. הילדים משחקים ניפלא ואנו שוכחים עצמנו אל תוך הלילה בשיחה וקפה. עוד יום ניפלא חלף. היה כיף, זורם, נעים, החברה מעולה ואנו נהנים מכל רגע! תקלה מצערת של הרגע האחרון גורמת לנטע לקבל מכה חזקה ברגל. הוא לא מסוגל לדרוך עליה! מורחים משחת טראומיל ומקווים שהלילה יעשה עמו חסד.


10/4/13


היום אנו נוסעים כולנו אל הסנטראל פארק.  התלבטנו תחילה אם לשנות תוכניות בשל הרגל הפצועה של נטע, אבל החלטנו לקחת עגלה ולקוות שהרצון לטפס ולרוץ ישכנע אותו להעיז, להתגבר על הכאב ולדרוך על הרגל. ילדי משפחת אטיה יצאו לחופש מוחלט מבית ספר ואנו מטיילים ועושים חיים יחד. יותר כיף מזה, לא יכול להיות!!!!  מתחילים לצעוד בפארק שבתחילה נראה לנו כעוד סתם פארק עם שם מפורסם. הילדים רצים ומטפסים על הסלעים, נטע מנסה אך ללא הצלחה. כואב לו.


















 

ממשיכים לטייל, נהנים מהפריחה שזה עתה מתחילה. לפתע ניתקלים בבחור מוכשר על רולר בליידס, נוסע בין מיכשולים בצורה חלקה ומרשימה. איש מוזר נואם על הבמה, נגנים מנגנים על כלים מיוחדים, איש נחמד עומד עם דלי מים וסבון, מזמין את הילדים לעשות בועות סבון ענקיות בעזרת חבל קשור לשני מקלות. מסביר להם בסבלנות ונותן להתנסות. נטע עדיין בעגלה, אך מידי פעם מתנסה בדריכה על הרגל. הוא מתגבר על הכאב הראשוני ומצליח לדרוך. התקדמות.










 

אנו מגיעים אל אגם נחמד ולידו אזור מקורה שבו להקה צרפתית רוקדת מדהים לצלילי מוזיקה. קבוצה מוכשרת ביותר! אנו מביטים מהופנטים ממש. כשהם מסיימים הילדים רצים לתת להם טיפ, אך הם מסרבים לקחת. מסתבר שהם מופיעים בחסות פומה ולכן לא לוקחים טיפים. 














 

האוירה בפארק מדהימה. המוני אנשים צועדים, רוכבים על אופניים, מופעי רחוב, פריחה. לחופי האגם המוני צבים רובצים בשמש החמימה. אנו מביטים בהם בהנאה ושרים להם: צב, צב, צב, צא, צא, צא... לא רוצה, לא רוצה... איזה כיף של יום. נטע כבר הולך!! אנו כולנו צועדים כמה שעות טובות מבלי להרגיש. לקראת סיום אנו פוגשים אנשים מסיעים עם שלט מכוניות מרוץ ענקיות. נטע מת על זה.. מביטים, רצים אחריהן, מוציאים אנרגיה

































 

ומסיימים בחנות המשחקים המפורסמת שוורץ. בה קופצים על הפסנתר מהסרט ביג, משחקים ומסתכלים על מכוניות, לגו, ברביות  בתי בובות ומה לא... עולם של ילדות ודמיון.























 

מחוסרי כוחות, מחליטים לנסוע הביתה, לא לפני שטועמים המון שוקולד וסוכריות בקומת הכניסה של החנות. הילדים ממלאים שקיות ממתקים ואנו יוצאים שמחים לדרך. בנתיים מזג האויר החמים, הופך לקריר וגשום. הדרך הביתה מלווה בגשם וסופות ברקים מדהימות על רקע בניני מנהטן. היה כיף!!!!!!









 


11/4/13


היום בתוכנית ללכת ללגו לנד. זהו מקום חדש שפתחו בעיר של מיכל ועופר. מיכל הזמינה מקומות ואנו כמובן לא סרבנו. הגענו למקום מקסים. התחנה הראשונה היתה קרוניות שצריך לירות בלייזרים מרובים. אנחנו מתים על זה! אחר כך יש פינות של בנייה מלגו ואפשרות לבנות מגדלים על משטחים שזזים ומדמים רעידת אדמה בעוצמות שונות. ניתן לבדוק אם הבניין שבנינו עמיד ברעידת אדמה. ניתן לבנות מכוניות ולהסיען על מסלולים מיוחדים, משחקיה גדולה לטיפוס, סדנא שמלמדים לבנות על פי דגם, סרט ארבע מימדי מלא אפקטים וקארוסלה שבה הכריחו אותי ואת מיכל ללוות את הקטנים.

























 

עופר וענבל יצאו לקניות באפפל, כך שאנחנו עלינו והסתחררנו וגם קיללנו כהוגן... הילדים רצו כמובן סיבוב נוסף, הסיחרורים והקללות רבו... באמצע היום רב הפעילות, יצאנו להשביע רעבוננו במסעדה יוונית מעולה! סלט יווני מלא ירקות, שישליק מעולה, פיתות, צ'יפס. אוכל כמעט של בית. נהננו ושבענו. ניכנסנו להמשך פעילות בלגו לנד. היה יום ניפלא!!!


12/4/13

היום יום ההולדת של שקד! בת עשר!

בלילה ענבל ואני הכנו כתר יום הולדת, ברכות, שולחן מקושט. גם נטלי וכרמל הספיקו אתמול לעשות ברכות. הערנו את הילדים מוקדם, כדי להספיק לחגוג וגם לנסוע לעיר להביא את הדרכונים שלנו ולבקר במרכז סוני, אליו מיכל שריינה מקומות בעוד מועד. לאחר חגיגה משפחתית קטנטנה שערכנו בחדר, עלינו למעלה אל ארוחת הבוקר. השולחן היה מקושט במפה, קישוטי יום הולדת. ממש מרגש! מיכל גם טרחה והכינה פנקייקים ענקיים, עליהם שמנו את נרות יום ההולדת של שקד. ערכנו טקס, שרנו וברכנו. אכלנו פנקייקים מלווים בסירופים, סוכר, סוכריות מיוחדות והרגשנו חגיגה אמיתית. שקד התרגשה ואמרה שזה יום ההולדת הכי כיפי שלה.  










 

נסענו לסוני, עופר הוריד את מיכל, אותי ואת הילדים ולקח את ענבל להביא את הדרכונים. שלושה שנמצאו במצב טוב ושניים חדשים. אנחנו ניכנסנו אל המוזאון שכולו טכנולוגייה מדהימה. בהמשך הצטרפו גם הגברים. קיבלנו כרטיס שבאמצעות סריקתו הוא מזהה אותנו ומאפשר לנו לפעול. הטענו אותו בפרטים שלנו, תמונה, קול ועוד. לאחר מכן עצרנו בתחנה בה עיצבנו במחשב את הדמות שלנו ושלחנו להקרנה על מסכי ענק. שיחקנו משחקי מחשב, ראינו את עצמנו, הקלטנו חדשות מצחיקות באולפן כמו אמיתי עם אפקטים ומצלמות ונהננו מכל רגע של עשיה. צפינו בסרט מקסים על הגלאפאגוס, הפקנו מוסיקה ועוד ועוד.

























 

משסיימנו או התעייפנו, ירדנו לאכול פיצה בפיצריה שכתוב בה " חלב ישראלי". מסתבר שיהודים אחראים על החלב שמסופק לפיצריה. כולם שם דוברי עברית והפיצה מעולה! המשכנו לחנות סוני הצמודה, שם בילינו עוד בחברת המחשבים ואך בקושי ניפרדנו מהם.




חזרנו הביתה להפסקה קלה ומשם יצאנו שוב כדי לאכול במסעדה מיוחדת לכבוד יום ההולדת של שקד. מסעדה יפנית שמכינים בה את האוכל הישר אל מול עיני הסועדים. בימי ההולדת של משפחת אטיה נוהגים לאכול בה ואנו הצטרפנו בהמלצתם למסורת. הגענו אל המסעדה והסתבר שיש הפסקת חשמל. לצערנו נאלצנו לנסוע למסעדה אחרת, דומה, אך פחות טובה. הילדים שלנו מעולם לא חוו סוג מסעדה שכזה. הם נהנו מהאש, מתהליך הכנת האוכל ובעיקר מהאוכל עצמו שהיה מעולה. אפילו נטע ושקד הבררנים נהנו מכל ביס! בזכות עופר ומיכל הם נחשפים למאכלים רבים חדשים וזה ניפלא.










 

כיוון שהשרות במסעדה לא היה טוב והבנו שחגיגת יום הולדת עם קינוח לא תצא לנו, נסענו בהזמנת שקד לפרוזן יוגורט. השתוללנו במילוי הכלים בשלל טעמים, סוכריות, פירות ושוקולד והתענגנו על כל ביס. שקד היתה מאושרת ואמרה שהיה לה יום הולדת הכי טוב שרק יכול להיות! 





 

 משפחת אטיה, אתם הכי, הכי שאפשר ואנחנו אוהבים אתכם מאוד!!! הגענו הביתה ואני אצתי רצתי לכתוב את בבלוג שהזנחתי כבר שבוע. זהו, סיימתי. לילה טוב.

 

13/4/13

היום קמנו עוד יותר מאוחר מתמיד! אכלנו ארוחת בוקר בשעת צהריים ושרצנו בבית ללא יכולת לעשות משהו. בשלב מסויים החלטנו לצאת להתאוורר בגן משחקים. קצת אופניים, כדורגל, טיפוסים, הרבה נפילות, בכי וחיוכים. בסביבות שש בערב פרשנו לכיוון הבית וארוחת ערב.




 

משחקי קופסא, ענבל מוריד תמונות לבלוג ולפתע די ג'י עופר אטיה, כך ללא כל הכנה מוקדמת, פתח מסיבת דיסקו מטורפת לערב הפרדה. רקדנית ראשית מלווה מיכל אטיה ומסביב שישה ילדים מאושרים, רוקדים ומשתוללים. שמות המשתתפים: נטלי, ליאור, דניאל, נטע, כרמל ושקד.
































 

סיום מדהים לשבוע מדהים עוד יותר!!! מחר יש עוד חצי יום יחד ואז אנחנו בדרכנו הביתה לישראל. טוב, המסיבה ממשיכה, אני חייבת לרוץ....