27/3/13
קמנו הבוקר ללא תוכניות מוגדרות מלבד עשיית כביסה. אפילו לא ידענו אם נישאר עוד לילה בקמפינג או שנמשיך הלאה. העזנו לבקש ממנהלת הקמפ להשאיר אצלה תיקים עם החפצים שיקרים לנו ובעיקר לילדים, כדי שנהיה רגועים יותר לעזוב את הקראוון. לא רק שבקשתנו נענתה בשמחה אלא שגם קיבלנו קופסא מלאה עוגות טעימות וגם הזמנה לילדים לרכב על האופניים המיוחדות שבקמפ ללא תשלום.
לאחר ארוחת הבוקר בקשו הילדים לרכב ואנו החלטנו שנישאר עוד יום במקום ונאפשר לילדים להנות כמה שרק ירצו. ההחלטה התבררה כמוצלחת! יותר משלוש שעות רכבו הילדים בשבילי הקמפינג, מאושרים עד הגג!
גם אנחנו שזכינו לשקט ארוך, קיפול כביסה והכנת מסלול להמשך היינו מאושרים! לאחר תספורות לבנים ומקלחות, החל לרדת גשם. איזה כיף שהילדים הספיקו להנות מהרכיבה! נסענו אל העיר כדי לנסות למכור את הטריילר של נטע המתחבר לאופניים של ענבל. קיבלנו כתובת של חנות יד שניה וקיווינו שנוכל למכור ולקבל לפחות חלק מהכסף. הגענו אל החנות ומכרנו את הטריילר ב50$. שילמנו עליו80$. כל תמורה יותר טובה מכלום... ממש בצמוד לחנות שוכן פארק מקסים בשם gas park בחלק המזרחי של אגם יוניון. נסענו אליו במזג אויר אפרורי ומטפטף למדי כדי לצפות בבתים הצפים. על האגם גילינו שייטים חותרים יחד בקיאקים ארוכים וגם כאלה החותרים לבדם בקיאק או חסאקה. מטוסים בעלי גלשנים מיוחדים ערכו נחיתות והמראות על מי האגם ממש מול עיננו וסחטו מאתנו קריאות התפעלות רמות. על הגדה ממול יכולנו לצפות בבתים הצבעוניים עם היאכטות החונות לצידם, צפים להם בנחת ומביטים על הנוף. חניוני קומות עמוסי יאכטות ניצבים לאורך האגם ומבהירים יפה כי כאן כלי הרכב הוא יאכטה ומכוניות הן לא לעניין! הפארק עצמו מלא מרחבים ירוקים עם שבילי הליכה ורכיבה מהם נישקף נוף העיר על בניניה. בתוכו ניצבים מיכלי דלק (gas) עצומים שניצבעו בצבעים צבעוניים, מזכרת לתיפקודם בעבר.
לאחר טיול לא ארוך בפארק נסענו לאכול, ללמוד, לשחק ו...לישון! לילה טוב! היה יום ניפלא, הילדים הוציאו אנרגיה חיובית ואנו נחנו ושאפנו את הרוגע.
28/3/13
קמנו לאיטנו, מתנהלים בנחת, אוכלים ארוחת בוקר טובה עם חביתות מפנקות ממולאות גבינה, ששקד מאוד אוהבת להכין ומקפידה שיהיו עגולות ושלמות כדי שתוכל לפזר גבינה ולקפלן יפה וסימטרי. בשעה אחת עשרה בדיוק, ניפרדנו מצוות הקמפינג שכמובן קיבלו מאתנו אבנים עם מילים טובות וצמידים, הפקדנו חפצינו ויצאנו סוף, סוף בדרכנו אל הטבע של פארק אולימפיק. לאחר מספר סידורים בדרך, וולמארט, מילוי דלק וגז והחזרת כל זוגות האופניים שלנו לחברת הקראוונים (מה שבטוח, בטוח...), אנו עולים על כביש 16 לכיוון Belfair מתחברים לכביש 106 ומתחילים להנות מנוף מרהיב של אגם union.
הכביש כולו נושק לאגם, המציץ ונחבא בין הפיתולים, הרי האולימפוס משקיפים מלמעלה מושלגים, יערות גשם עבותים בכל פינה והמון מקומות מזמינים לעצירה ושהות. בנקודה מסויימת על שפת האגם במקום בו נחל זורם בשיכשוך נעים ישירות אל מי האגם, החלטנו לעצור לארוחת צהריים. בעוד האוכל מתבשל, יצאו הילדים לשחק ולבנות שכר אבנים על הנהר. לאחר הארוחה, הם מהרו להמשיך את הבניה, נהנים כל כך, עד שאט, אט, בלי משים ניכנסים עם הנעלים והבגדים אל הנהר.
גם גשם החל לרדת, אך הם, שקועים בענינהם ובמים... ממשיכים בהנאה צרופה במלאכת הבניה, רטובים מכף רגל ועד ראש. רק כשהגשם התחזק, ניזכרו שהם רטובים וחזרו בריצה אל הקראוון. עכשיו צריך וכדאי לייבש איכשהו את הנעליים... בשל הגשם המפתיע, החלטנו להמשיך בנסיעה, על אף הקמפינגים המקסימים בתוך היערות, המפתים להישאר בהם. הנוף המשיך להיות מקסים ובשלב כלשהו, התחברנו לכביש 101 החופי. קשת מרהיבה הופיעה וקישטה את השמים והמים. הנסיעה התארכה יתר על המידה והילדים איבדו סבלנות ורצו כבר להחנות. בדרך עברנו בשמורות של אינדיאנים ואף ראינו טוטאמים יפיפיים.
לפתע גילינו וולמארט שאינו מופיע על המפה. בחניה שלו חנו המון קראונים. החלטנו להישאר בו ללילה. בצמוד אלינו חנתה משפחה נחמדה ולה חמישה ילדים. התידדנו, שוחחנו, קצת שיחקנו. הסתובבנו בוולמארט וקנינו שטויות,
למדנו ו... לילה טוב!
29/3/13
הבוקר התעוררנו והילדים ישר בדקו אם הילדים בקראוון השני התעוררו. מסתבר שכך קרה גם אצל השכנים שלנו. לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו להעניק למשפחה אבנים עם מילים טובות וצמידים. מתברר שהם מוונקובר קנדה ובאו לטיולון של שלושה ימים. הילדים נהנו לשחק יחד, אנו נהננו לשוחח.
החלטנו לנסוע יחד למרכז המבקרים של הפארק שנמצא במרחק של עשר דקות. סיפרנו להם על תוכנית הג'וניור רנג'רס והם התלהבו. הגענו למרכז, צפינו בסרט, קיבלנו תידרוך על מסלולים, עשינו ג'וניור רנג'רס שבו אחת המשימות היתה למקם פארקים על מפת ארצות הברית. היה כיף להיווכח כמה רבים הפארקים בהם ביקרנו וכמה הילדים יודעים וזוכרים. קיבלנו סיכות יפות בליווי שבועה כדת וכדין.
יצאנו החוצה לשחק יחד עם הילדים הקנדים. בשלב מסויים ניפרדנו על מנת להיפגש במסלול, אך משום מה הם לא הגיעו... אנו בחרנו במסלול יפה אל מפלי marymere שעובר ביער גשם סבוך וירוק. המוני שרכים מכסים כל פיסת אדמה, עצים עצומים בגובהם שגזעיהם מצופים טחב ירוק וגזעים רבים שנפלו ומייד מהווים מצע לצמיחת טחב ומיני עלים ירוקים. כל דבר ביער גשם שנופל, מנוצל מייד כמצע לצמיחת דבר חדש. המסלול היה מרהיב ביופיו, אחד היפים שעשינו בהליכה רגלית. בתוך הצמחיה נשמע קול זרימת מי הנהר העובר ביער ומלווה את צעדינו. המסלול מתחיל לעלות לגובה עד שמגיע למפלים מקסימים. משם מתחילים לרדת חזרה. היער מזמין למשחק מחבואים ואנו, ענבל ואני, זוכים להמון הבהלות מפחידות מכיוונים בלתי צפויים בדרך כלל.
הדרך קסומה, הירוק, הנהר וגזעי העצים העצומים שלא מביישים אפילו סאקויות. עוברים על גשר עשוי גזע עץ, מצטלמים בכל פינה ומגיעים לבסוף אל שפת אגם crescent הציורי, מוקף הרים.
שם, אוכלים ארוחת צהריים מאוחרת ומתקלחים. פנינו עתה אל חוף הים לנסות למצוא מקום לינה ב national park salt creek כדי שמחר נטייל בברכות השפל על החוף.
שם נוכל להנות משלל יצורי המים המציצים וגם אולי נצליח לראות לוטרות. הגענו לפארק מקסים, אך מול עיננו ממש ניסגר השער... השעה שמונה בדיוק ובשמונה הוא ניסגר. מה עושים? למזלנו הגיעה הרנג'רית ופתחה עבורנו את השער. ניכנסנו. תוך כדי חיפוש מקום אמרנו שלום להמוני הבמבים המתוקים שליחכו עשב בינות הקראוונים.
מחזה מקסים שהפך עבורנו לשכיח ממש כמו לראות סנאי. מי חשב בתחילת הטיול שחיות בר שכאלה יהפכו למראה כמעט יום יומי. עכשיו אנחנו רק בקטע של דוב! נותרו לנו עוד מספר ימים לצוד אותו. אחלו לנו בהצלחה...."
30/3/13
בבוקר פתחנו את החלונות ומה עיננו רואות... המוני אנשים מתגודדים יחד, עשרות מכוניות, הקמפינג הפך לעיר ענקית. מה קורה שם? יצאנו לברר והתברר לנו שלכבוד האיסטר הגיעו כולם כדי לחפש ולמצוא ביצים מוחבאות.
הילדים התרוצצו בכל הקמפ לחפש ביצים (סוג של אפיקומן) ולאחר שמצאו עמדו בתור ארוך, ארוך, לקבל מתנות. אנחנו הגענו באיחור, כבר לא נותרו ביצים לחפש... הילדים אמרו שכל החגים פה מותאמים לילדים, ממתקים ומתנות.
בסביבות אחת עשרה ירדנו אל ברכות השפל של הים. עברנו בסבך צמחיה וירדנו אל החוף בתחילה במדרגות ואחר כך על גבי סלעים חלקלקים ממים ואצות. השפל צייר חוף יפיפה שבתוכו זרם נהר שנוהג להתחבא עמוק בתוך מי הים בזמנים של גאות. החוף משך אותנו תחילה והחילונו לצעוד בחול הבוצי עד לנהר. הילדים גילו שהנהר חותר בחול הרך והשוליים מתמוטטים כל כמה דקות. הם החלו לעזור להם על ידי פרוקם באמצעות הרגליים וכל כך נהנו... איזה ילד טבע הגיח לפתע מתוך המים, ידיו מלאות אבנים וחיות מים, מסביר לנו אודות סרטנים שמתחבאים בחול. לאחר שמיצינו את האזור החולי, המשכנו לכיוון ברכות השפל.
בדרך עברנו על פני סלעים עמוסים בצדפות דבוקות חזק, ערמות, ערמות. על אף השמירה על הטבע, ניסינו לנתק צדפה ולפתוח אותה כדי שהילדים יראו מה יש בה, אך המשימה היתה בלתי אפשרית. הצדפה ניסגרה ללא יכולת לפותחה. המשכנו בדרכנו מטפסים על הסלעים ודורכים על הצדפות. שום קול פיצפוץ לא נישמע! הן חזקות כאבן! הגענו אל הברכות והתחלנו לגלות עולם ומלואו. כוכבי ים כתומים וסגולים עצומים בגודלם בין הסלעים, סרטנים, כוכבים קטנטנים שהילדים נהנו להחזיק קצת ביד ואחר כך להחזיר אל המים. חיות מים שמתכווצות ועוד המון מינים מיוחדים. פגשנו אמא צעירונת עם שני ילדים שהרימה, נגעה, הזיזה ומצאה מציאות במים. שאלתי אותה מהיכן הידע והיא אמרה שהיא גדלה כאן כל חייה. ניצמדנו אליה וזכינו לגעת ולראות המון צמחים וחיות מיוחדות. היא גם לימדה אותנו מה מותר להרים ולחוש.
שקד הפכה למומחית והדריכה אחרים.
לפתע פתאום, בעודנו שקועים עמוק בתוך מי הברכות, מתלהבים מהמציאות, עיננו מזהות ממרחק את המשפחה הקנדית שפגשנו אתמול ונעלמה לנו. קריאות שמחה מפי כולם, חיבוקים. מה קרה? מדוע נעלמתם? מתברר שהם לא הבינו בדיוק היכן אנו נימצאים, הם נסעו לכיוון אחר ואז היתה תקלה בקראוון שלהם והם נתקעו. הם שלחו לנו מייל, אבל לנו לא היה אינטרנט. טלפונים לא החלפנו ביננו, כך שלא היתה תקשורת. בבוקר לאחר שתקנו את התקלה נסעו לברכות השפל. הם זכרו שתכננו לבקר בהן. הם חנו ממש בצמוד אלינו בקמפינג. הפגישה המחודשת היתה ניפלאה והשאירה אותנו יחד ליום של בילוי משותף. הילדים זכו לסיבובים על הטרקטורון, עשינו יחד מדורה, התקנו ארוחת צהריים ערב משותפת, דיברנו המון והילדים התרוצצו בלי הפסקה מאושרים.
שקד אספה סביבה במהירות גם את ילדי הקראוונים הסמוכים ותירגלה ניפלא את האנגלית שלה, שואלת אותנו פה ושם מילים שחסרות לה. במהרה התחברנו גם אל המדורה השכנה שם היתה משפחה אוסטרלית שגרה עתה בוושינגטון ועמם עוד חברים. הם הכינו לנו קינוח מיוחד המורכב מבסקוויט, מרשמלו מומס וקוביית שוקולד. בילינו שעות קסומות. בשלב מסויים הגיעה האחראית על הקמפ וביקשה כסף. אבל אין לנו כסף, רק כרטיס אשראי! הרי המזומנים ניגנבו... מייד קפצה המשפחה הקנדית ושילמה את הסכום. כל כך מקסימים, היה לנו מאוד לא נעים... נתנו להם בתמורה כל מה שרק יכולנו. נעליים חדשות שקטנות על נטע, דברים להחלפה בוולמארט של קנדה עליהם יקבלו כסף חזרה, נורות צבעוניות, מפות ועוד... השיחות עם אנשים מכל העולם והחיבור איתם יוצר חוויה מדהימה, מרתקת ושונה. אנו נישאר בקשר עם המשפחה המיוחדת הזו. משפחה חמה, מלאת אהבה שמגדלת חמישה ילדים מתוכם אחד אוטיסט ואחד עם עיכובי התפתחות. משפחה נוצרית, מאמינה שיש הרבה מה ללמוד ממנה. זכינו! תודה!
31/3/13
קמנו בבוקר, הילדים התארגנו במהירות ויצאו לבדוק אם כל החברים החדשים שלהם ערים כבר. הם אספו את כולם ושחקו יחד. אני יושבת לי ליד חלון הקראוון, שותה קפה ומביטה אל הים הכחול והעשב הירוק. לו רק יכולתי להאריך את הרגע הזה ולמתוח אותו לעדי עד... התאריך מעיד על כך שזמן החזרת הקראוון קרוב מתמיד והקושי להיפרד מהרגעים המיוחדים הללו רק נעשה קשה יותר. הילדים אכלו ארוחת בוקר חטופה ובחלקים, כדי שלא יפסידו התרחשויות חשובות בחוץ. אנחנו לעומת זאת אכלנו בנחת, מותחים את הזמן, השקט, הרוגע והיופי. יצאנו גם אנחנו החוצה לשוחח ולהיפרד מחברינו הקנדים ושאר השכנים. באחת עשרה אנו אמורים לעזוב את הקמפ אך אף אחד מאתנו לא מראה על כוונות עזיבה... כולנו רוצים להמשיך להנות מהמקום והחברותא. בבוקר התגלתה עוד משפחה נחמדה, סבא, סבתא ונכדה בלונדינית ביישנית. הסבתא הובילה אותה אל חבורת הילדים ושקד מייד הושיטה לה יד. לאחר ששחקו קצת יחד, הזמינה הסבתא את כל הילדים להכין צמידים עם השם שלהם והעסיקה את כל החבורה במשך זמן ארוך. כך נמשך לו הזמן בשיחות מבוגרים ומשחקי ילדים והשעה כבר אחת.
המשפחה הקנדית החליטה להישאר אתנו עוד יום. המשכנו יחד לדרכנו בשמחה על האפשרות לבלות עוד כולנו, אך בדרך בלמי הקראוון שלהם אותתו כי אינם תקינים והחלטנו להיפרד כל אחד לדרכו, לא לפני שהם הציעו לנו עוד כסף כדי שלא ניתקע, (לא לקחנו כמובן) פשוט אנשים מדהימים!!!
המשכנו לדרכנו לנסות לראות סלומונים קופצים בנהר ב sallomon cascade creek אך שום סלומון לא ניראה באופק. הנהר היה יפיפה שוצף וקוצף. הבטנו בו קצת והמשכנו הלאה לכיוון האוקיאנוס. בדרך עצרנו ב forks עיירה קטנה בה אכלנו וערכנו קניות סימליות. גם האוכל במקרר שלנו ואפילו משחות השיניים מרגישים שהסוף קרב ומתרוקנים להם... אז קנינו קצת, בכל זאת...
המשכנו בכביש 101 על הים שהצטרפה אליו שקיעה מושלמת! העצים ממש בערו באור השמש השוקעת.
נהננו ממראות יפים של חוף הנושק אל היערות וגזעי עצים ענקיים שכובים להם כחיות פצועות על החוף. עצרנו לצפות בשקיעה והמשכנו אל הקמפינג שסימנו במפה. הסתבר שעצרנו ממש בצמוד אליו ולא ידענו. התמקמנו ללינת לילה, בין העצים, במרחק נגיעה מהאוקיאנוס. לילה טוב.
1/4/2013
קמנו בבוקר ליום סגרירי וקר אך לא התעצלנו וירדנו אל החוף המדהים של kalaloch חוף 3. רצועת חוף רחבה וארוכה, ממש אינסופית קיבלה את פנינו, חול רטוב שמעיד על כך שהגאות מציפה את כל החוף ונחל שזורם הישר אל תוך האוקיאנוס ומותיר שובל מים ארוך ומתפתל. ובתוך כל אלה מונחות ערמות של גזעי ענק השייכים ליערות הנושקים אל החוף וניסחפו עם גלי האוקיאנוס האדירים. החוף מיוחד ומזמן הרפתקאות. אנו מטפסים על הגזעים, מישתאים מגודלם, נהנים לצייר עם מקלות על החול הלח הקשה-רך בדיוק במידה הנכונה ואוספים מתוך הערמות הבלתי ניגמרות, חלוקי נחל עצומים בגודלם.
גם הנחל מספק תעסוקה ניפלאה באפשרו לבנות עליו סכרים מגזעי העצים והחלוקים. המרחבים, האוקיאנוס, הרוח הקרירה והחופש ניפלאים. לפתע מתחיל גשם קל לרדת ורוח קרה מקפיאה את עצמותינו. אנו מתחילים לצעוד חזרה, לא לפני שמציירים רק עוד קצת ואוספים עוד חלוקים כדי לצייר עליהם בקראוון. ממשיכים בדרכנו אל יער גשם הלקוח הישר מהאגדות Quinault rain forest . מכינים ארוחת צהריים ויוצאים לצעוד באחד השבילים הניכנסים לעומק היער. בכניסה שלטים המזהירים מפני נמרים ובהם הוראות מה לעשות אם פוגשים באחד- לא לרוץ, להרים ילדים על הידיים, לנפנף בבגד, לצעוק , להביט לו הישר לעיניים ולא לסובב גב. נמרים ניראים לעיתים תכופות באזור, מרגיע למדי... נטע לקח מקל ביד, צעד ראשון והודיע לנו שאותו לא צריך להרים, אם ניפגוש נמר הוא כבר יסתדר איתו, שניהם כתומים... כרמל אמר לי להביט מידי פעם לאחור כי יכולה להגיע חיה גם מאחור ושקד בדרכה חששה, אבל כולנו צעדנו באומץ רב ועשינו רעש (מה שבדרך כלל לא מהווה בעיה מיוחדת עבורנו...). יער הגשם היה קסום. ירוק, ירוק, עצים מלאי טחב ניצבים וגם שכובים וחתוכים בצורות מעניינות חלקם ממש אדומים בפנים. מים זורמים מכל עבר, צלולים וירקרקים והמוני יתושים מזמזמים.
ממש הולכים בג'ונגל ציורי והנמר הנושף בעורפנו רק מוסיף לאוירה. אפילו עקבות מצאנו, אך לא של נמר אלא של deer אוelk . חזרנו אט, אט, למבטחנו ביתנו הנייד ונסענו עד Aberdeen לישון בוולמארט. רק בתשע בלילה גילינו שרכבת עוברת בצפירות חזקות ומרעידה את הקראוון שלנו כי היא כל כך קרובה ובעצם צמודה אלינו. מה נעשה? למצוא בלילה מקום לישון זה לא כל כך קל... המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה