יום שישי, 28 בספטמבר 2012

מונטראול וקוויבק סיטי 26-28/9/12


26/9/12
היום קמנו ליום קצת סגרירי, לאחר שבלילה שמענו את זרזיפי הגשם מתדפקים לנו על הקראוון.
אכלנו ארוחה קלה ויצאנו אל הדרך לכיוון אלף האיים. הגענו לעיירה ציורית ויפיפיה, שיושבת על נהר סנט לורנס  gananoque  {מזכיר למשהו את האסופית? אן מאבונלי?}. בפתחה דגל של קנדה עשוי כולו פרחים, בתוך פארק מדהים וירוק שחלק מעציו כבר עטו צבעי שלכת כתומים ואדומים,
ובאמצע המים הזורמים שבמרכז הפארק, זורקת מזרקה עצומה מים לכל עבר, מרשים ביותר.


מעיירה זו לקחנו הפלגה על הנהר לאלף האיים. הנהר מלא באיים קטנים שרובם אף מיושבים בבתים מרשימים בהם גרים אנשים שכל מבוקשם כך ניראה הוא לעשות חיים ולחיות טוב. בחצרותהם על שפת האגם ניצבים להם כיסאות נוח, משקיפים ונושקים להם בנחת את המים. הסירות חונות לצד הבתים המפוארים. בקיצור לא רע בכלל... במהלך ההפלגה נתקלנו באי למכירה ודווקא שקלנו. דרך אגב פעם האיים הללו עלו 25 דולר, היום מיליון, לא בשמים... הבעיה היא איך משיגים כסף לסירה...



הפלגנו לנו בכיף כשמעלינו חגים אינספור שחפים והרוח נופחת בנו כהוגן, תחושה של מרחבים, טבע וחופש..
לאחר ההפלגה המשכנו בדרכנו בדרך נוף יפה שנושקת לאיים ואף עלינו בגשר לאי hill , גשר מרשים שממנו נשקף נוף מהמם של האיים.
אנו נוסעים, מידי פעם עוצרים, אוכלים דומינוס פיצה על הדרך וממשיכים לכיוון מונטראול. לצידי הדרכים יופי מטריף של קיץ אינדיאני, כמו מדורות, מדורות עוטפות את הכבישים, העצים והשיחים נצבעו כבר בצבעי השלכת המרהיבים- הכתומים, אדומים, צהובים,העין לא שבעה מן המראות.
זהו האות שאנו מצפינים ומתקררים ואנו יודעים שזוהי רק תחילת השלכת ואנו עומדים לצפות בכל התהליך המדהים הזה שבו הטבע הופך למדורה אינסופית. איזה כיף לנו, אנו ברי מזל...


כבר בהכנסנו למחוז קוויבק, שם שוכנת מונטראול, יכולנן לחוש בהבדל שבין המחוזות. שילוט בצרפתית, המון משטרות, האנשים שונים, המון כושים , הודים , מוסלמים ואינדיאנים וכמובן השפה הצרפתית ברחובות.
זהו הגענו למבואות מונטראול, מתמרנים אל ידידנו הוולמארט, קונים{כמובן} והולכים לישון...
 27/9/12
קמנו בבוקר, התארגנו והנה אנו בדרכנו אל מונטראול. הכניסה אל העיר עם הקראוון לא היתה פשוטה כלל, שוטטנו בחיפוש אחר מקום חניה, עד אשר איש נחמד שפנינו אליו לעזרה הוביל אותנו עם המכונית שלו למקום שלדבריו סגור כבר זמן רב ואין שום בעיה לחנות בו. היה זה בניין שבחזיתו שער ענק נעול ועליו שלט שהשד רק יודע מה כתוב בו וכך סומכים על אותו אדם מקסים, החננו את הקראוון שלנו, ממש "על המילימטר" ובשמחה שסוף, סוף מצאנו חניה, יצאנו לדרכנו אל המודיעין. בדרך לנטע הציקה הבטן והיה לו קשה ללכת, הוא בכה ואני ניחמתי אותו, מה שיפה כל כך היה לראות את התגובות של הקנדים, אדם אחר אדם ברחוב, הביעו הזדהות, ניגשו, ריחמו, הגישו לו דף ציור או אמרו לי "כן, זה מוכר לנו...", כל כך נחמדים וחמים, מוכנים תמיד לעזור, נעימים ונותנים תחושה של בית בכל מקום! לאחר איסוף המידע, יצאנו להכיר את העיר דרך הרגליים. מדהים, כשנכנסים בהתחלה לעיר היא תמיד נידמית כמנוכרת, זרה, גדולה ואף מפחידה במקצת, ברגע שמתחילים לטייל בה וקצת להכיר, פשוט מתאהבים וזה בדיוק מה שקרה לנו עם מונטראול. עיר מהממת, בנינים עתיקים, רובע סיני גדול ויפה {שהחזיר אותי ואת ענבל לשנות העשרים לטיול במזרח ועורר געגועים}, ריחות של אוכל, צבעוניות של אנשים, חנויות, פירות.


העיר מטופחת, מלאה במזרקות ופסלים שמשולבים בגינון ועצים בצבעי שלכת, גרפיטי על קירות, כנסיות. הצרפתי והבריטי מעורב בכל פינה. בניין מרכזי צרפתי ולידו מייד אחד בריטי, מסעדה צרפתית ולידה פיש וצ"יפס.
יצאנו לסיור בעיר עם אוטובוס אמפיבי, זהו אוטובוס שנוסע על היבשה ואז ניכנס לתוך מי הנהר סנט לורנס, עליו יושבת העיר. זה היה גימיק נחמד ביותר שסחט הרבה קריאות התפעלות מכולנו. הסיור היה מעניין, היה מדריך משעשע וחילקו שמיכות פליז כנגד הקור...בר.. היה קר...


כשחזרנו מהסיור מלאנו בטננו באוכל איטלקי משובח, פסטות שהשף הכין בשניות לנגד עיננו, תוך שהוא מקפיץ הכל במחבת במיומנות ראויה להערצה, ממש כלהטוטן המלהטט עם הכדורים שלו. היה טעים, היינו רעבים!! מלאנו כיסנו בסוכריות מנטה טעימות{כיאה לישראלים מצויים...} ויצאנו לדרכנו בכיוון הקראוון, ממשיכים להנות מהעיר ומהטיילת היפיפיה שלה על שפת הנהר. היה יום מדהים, התידדנו עם העיר ובכל זאת החלטנו להמשיך הלאה ולהותיר בפינו טעם של עוד...
הילדים התארגנו לשנת לילה, כדי שכשיהיו עייפים יוכלו ללכת לישון ואנו נוכל להמשיך בנהיגה. ואכן כך היה.. נטע פרש ראשון לשינה, כרמל ושקד נהנו להם מהשקט ומנסיעת הלילה שבהחלט יש לה קסם מיוחד משלה. בשלב מסויים גם הם פרשו לישון וענבל ואני נהננו מנסיעה שקטה ורגועה על כביש מהיר, לא עמוס בשל השעה, מוסיקה טובה של דיויד ברוזה מתנגנת ברקע ובלי תיכנון מוקדם, פשוט מתוך התמכרות לנסיעת הלילה השקטה הגענו עד מחוז חפצנו, העיר קוויבק.
ניכנסנו אל עיר שנראית כחלום או אגדה, כולה בנינים עתיקים ויפיפיים, מוארים באורות צבעוניים ושדרות של חנויות ומפי יצאה קריאה- וואו... מדהים!! המשכנו להכיר את העיר דרך הקראוון, עייפים מאוד{השעה 11 בלילה}, מחפשים כהרגלנו מקום חניה. לאחר סיבובים רבים, הגענו לחניון גדול שמותר להחנות בו קראוונים ותוך חמש דקות, שקענו בשינה עמוקה. לילה טוב.


28/9/12
הילדים ישנו כמו הדובים של קוויבק וכולנו התעוררנו בסביבות שמונה במטרה לצאת לצפות בהחלפת משמרות במצודה של העיר.ניסינו להתארגן מהר, מה שלא כל כך פשוט עם שלושה ילדים בקראוון צפוף, אבל תוך שעה היינו מוכנים. טוב, מה עושים? העיר ניראתה בלילה מאוד רחוקה מהחניון, הולכים ברגל? אוטובוס? יש? מאיפה? בעודנו מתארגנים והילדים רצים בחניון הגדול והריק ועושים התעמלות בוקר, עוצר לידנו עוד קראוון קטן ומתוכו יורד זוג קנדים חביב שמייד עורך הכרות עם ענבל ומתעקש לתת לנו כמה שיותר מידע, כיוון שהם מטיילים המון ומכירים מעולה כל פינה. שוחחנו וקיבלנו מידע שגרם לנו להחליט על נתיב נסיעתנו בהמשך {שעד רגע זה בעצם לא היה מתוכנן לפרטים}. הם גם התעקשו ללוות אותנו לתוך העיר שהסתבר שמאוד פשוט להגיע אליה ברגל, מרחק של 15 דקות הליכה בערך. הלכנו יחד והם הסבירו והראו לנו קצת את העיר. השיחה איתם היתה מאוד נעימה וממש התדדנו. לאחר תמונות משותפות וחיבוקים חמים פנינו איש איש לדרכו.


הכניסה אל העיר העתיקה שנמצאת במעלה גבעה, מרשימה ביותר ואפילו ניתן לומר מרגשת. היופי שניגלה עוצר נשימה, הבניינים העתיקים, ציורי הקיר, עם נוף הנהר והעצים האדומים- כתומים, הכל יחד הופך לציור שכמותו לא ראינו. .


טיפסנו למעלה אל ראש הגבעה אל המצודה שהגנה על העיר. איזה נוף, קשה לתאר במילים... הסתבר שכבר אין החלפת משמרות של החיילים בתקופה זו.
ירדנו אט, אט מן המצודה, שוב אל עבר העיר. בדרך חילצו הילדים עצמות בטיפוס על הגבעות הירוקות ובכניסה לתוך מינהרות השייכות למצודה העתיקה.  באחת הכיכרות היפות שבטיילת הצופה אל הנהר, גילינו פסל??
הבנו די מהר שמדובר בשחקן מוכשר צבוע כולו זהב, עומד כפסל, וכשזורקים לו מטבעות, הוא זז ומוציא מעין קולות- שריקות מוזרות ומצחיקות שכאלה.
כמובן שהתלהבנו ונתנו לו מטבעות, זכינו לשריקות ותנועות רבות, לצילום ולכאפות. נטע סירב לזוז מהמקום וממש התחבר אל האיש, חיקה את תנועותיו ועמד כמוהו, עד שחשבנו שהנה, סוף ,סוף, מצאנו דרך להרוויח קצת כסף בטיול הזה ולא רק לבזבז, ומה רע שנטע "יעבוד" קצת בשביל הטיול...


לאחר ששלינו את נטע מהמקום, המשכנו לרדת אט,אט, נהנים מהעיר, צופים באיש שמנגן על כוסות עם מים, שוחחנו ארוכות עם אחד הציירים בסימטה של אומנים ואף עקבנו אחר ציור ממש בהתהוותו.


ציירת אחרת זיהתה את שפתנו והסתבר שאחים שלה חיו בחיפה {אנו מגלים הרבה קנדים עם סיפורים ישראלים}. אכלנו "על הדרך" גלידה טעימה ונהננו משמש מדהימה ושמיים כחולים.  המשכנו מטה, מטה, עד הנמל המקסים, שם עגנו שלוש אוניות עצומות בגודלן שמשכו את תשומת ליבנו ועוררו את חלומותינו וחלומותיה של שקד, להפליג באחת כזאת{וגם לטוס בכדור פורח} ו"אמא אני רוצה בטיול הזה להגשים את כל החלומות".  אין בעיה שקד, אם ישאר כסף... למה לא להגשים בגיל 10, את כל החלומות???
בהמשך דרכנו גילינו סוף, סוף, לוקרים אותם ענבל חיפש כדי להראות לילדים.
הלוקרים יוצרים השוואה של גובה המים כדי שאוניות יוכלו לעבור מגבהים שונים. היה מעניין לראות את הלוקרים בפעולה ותוך כדי גם להביט ולפנטז על היאכטות היפות שעברו בנהר{הנה שקד, מצאנו עוד חלום, איזה מזל...}.
המשכנו רעבים מאוד, עד אשר הגענו אל הקראוון החונה לו בנחת.{הוא לא התעייף היום}. החלטנו להכין ארוחת צהריים מהירה כי כולם גוועו כבר.
אכלנו, ענבל פרש למנוחה ואני הקראתי לילדים את "האסופית" שהתאורים בה של הדרכים האדומות והתפוחים, נוגעים בדיוק באותה התקופה בה אנו מטיילים, מה שהופך את הסיפור למרגש במיוחד. אחר כך הלכו הילדים עם ענבל לראות הפלגה של אחת הספינות הגדולות, אך זו מסתבר דחתה את ההפלגה בשל תקלה. במקום זאת, הם הצליחו להיכנס לתחנת שידור בה שידרו את הפלגת הספינות ועגינתן בקוויבק כאייטם חדשותי מרתק...


אני בנתיים נותרתי בשקט בקראוון כדי לכתוב לכם על הכל.. רגעים נדירים וממלאים.
מפה לשם, נשארנו עד הערב בקוויבק, כדי שגם הילדים יוכלו להנות מהאורות המרהיבים של העיר בלילה וכן, כן, האוניה הענקית מפליגה, יש! הצלחנו לראותה מרימה עוגן!
זהו, השעה שמונה בערב ואנחנו בדרכנו אל קמפינג קרוב. הגענו לקמפינג ענק ועמוס ממש כמו עיר, למזלנו במקרה בעלי הקמפ עוד שהו במקום והם הובילו אותנו לחניה בשלום.  לילה טוב.

יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

שבוע ראשון- 20-25/9/12



















20/9/12
יום חמישי מתעוררים בשעה 5:00 ,מארגנים את הילדים ומחכים בחוץ למונית ... יוצאים לכיוון נתב"ג . אנו מגיעים כמעט 4 שעות לפני הטיסה , כל אחד עם המערבולות בבטנו , אך כולם מפרגנים ועוזרים אחד לשני .


לאחר עיכוב של שעה בטיסה אנו ממריאים בשעה 12:30 לטיסה ארוכה לכיוון טורונטו . בטיסה הילדים מתנהגים למופת – ישנים , משחקים ומפתיעים אותנו ברוגע ובבגרות שכל אחד מהם משדר . כבר בתחילת הטיסה אימצה אותם האחראית טיסה, פינקה והבטיחה להם להיכנס לתא הטייס בסוף הטיסה.אנו נוחתים בשעה 17:30 בטורונטו , לאחר מבט קצר בתא הטייס אנו מתארגנים על הציוד ויוצאים לכיוון המלון.זה נישמע פשוט אבל האמת שלאחר כל כך הרבה שעות טיסה, שום דבר אינו פשוט... אנחנו שואלים וגם מצליחים להבין שיש שאטל למלון ואפילו היכן אנו אמורים לחכות לו, סוחבים את כל התיקים הענקיים והעמוסים מידי{כי הפולניות שלי הכריעה את כל העצות הכל כך נכונות של כולם}, הילדים שממש מגיע להם צל"ש, עוזרים לסחוב, מחכים לשאטל שכרמל מכנה שפכטל{.,אמא, מתי יגיע השפכטל?"} ולאחר נסיעה של 10 דקות בשאטל אנו נכנסים למלון.  הילדים ממשיכים להראות בגרות ולהיות פשוט מדהימים וראויים להערצה, הם אמרו שהטיסה היתה כיפית וכרמל אמר שכניראה בגלל שאמרנו להם שהטיסה קשה, הם כל כך נהנו...לאחר מקלחת חמה וזריזה נכנסים הילדודס לשינה עמוקה . השעה לפי שעון ישראל ארבע לפנות בוקר ובטורונטו תשע בערב. היינו ערים 18 שעות ופשוט לא הרגשנו את הילדים !!! איזה כיף, היום הראשון עבר בכיף!
21/9/12
לאחר שינה טובה , למרות שכל אחד בתורו התעורר {בילבול השעות}, קמנו לארוחת בוקר – חביתה עם נקניק וטוסטים {כשרעבים הכל טעים} הילדים נרגשים ורוצים לצאת לכיוון הקראוון .
בשעה 10:00 לוקחים מונית מהמלון , נסיעה של 25 דקות ואנו כבר רואים את הקראוון שלנו בחניה . ההתרגשות רבה ושקד כל הזמן חוזרת ואומרת שהיא לא מאמינה ושבאמת אנחנו בקראוואן אמיתי ושלנו, לא רק בסרט... ובאמת, הכל קורה כל כך מהר וקשה מאוד לקלוט. בתחנת הקראוונים עברנו תידרוך של בערך שעתיים שכולל בדיקה מדוקדקת של הקראוון.
מאוד קשה לקלוט ולזכור הכל, ניסינו להעזר במדבקות אותן הדבקנו ליד כל מתג או דלת חשובה, אך נותרנו בכל זאת מבולבלים. בנתיים הילדים התמקמו בהתלהבות ופיזוזים, הספיקו לשחק ולאכול חטיפים על השולחן וגם לטפס על המיטות ולהחליט לישון יחד שלושתם על המיטה שמעל קבינת הנהג. נקווה שיעבור עלינו לילה רגוע...


יוצאים לדרך, לא ארוכה במיוחד... חמש דקות עד הוולמארט הראשון, כי צריך להצטייד. על אף הדרך הקצרה, כבר ניתן לזהות בברור את כישורי הנהגות המדהימים של ענבל. מתמרנים בחניה ויוצאים למסע הצטיידות רציני ביותר. לפני כן אוכלים במקדונלד, שם פונה אלינו בחורה קנדית מקסימה בשם קריסטין ומבקשת לעזור לנו בכל מה שרק נירצה, כולל לכבס את הבגדים שלנו אם ניצטרך. היא נותנת לנו את כל הפרטים שלה למיקרה שניזדקק לעזרה כלשהיא, פשוט מדהים!! כשכולנו רגועים ועל בטן מלאה התחלנו לקנות, קודם כל מצעים בעזרתה האדיבה מאוד של אחת המוכרות שפשוט ניצמדה אלינו ועזרה לנו {הם אנשים מדהימים!}. אחר כך המשכנו לאגף האוכל וכל זה במשך עוד שעתיים בערך. הילדים עזרו לבחור ולהסיע או בעצם לערוך מרוץ מכוניות עם העגלות{אותי הם דרסו פעמיים, טוב שלא משהו אחר...}. כרמל ששונא קניות אמר שכיף לו, לאחר שעתיים הוא רמז שמתחיל להימאס לו והאמת שגם לנו, אז סיימנו את הקניות להיום וחזרנו לביתנו הנייד שנותר כבר לחנות בחניית הוולמארט. סידרנו אותו ושיחקנו, שמענו מוסיקה, הילדים כתבו יומן ונהננו מהיחד המיוחד הזה בפעם הראשונה. ניסינו את הכל, התבלבלנו, התרגשנו ולא התחשק לנו בכלל לצאת שוב. בחוץ ממש לידנו, אנשים קונים ומהלכים ואנחנו בתוך הקראוון כמו בבועה, כלום לא מעניין אותנו, הווילונות פתוחים ואנחנו בשלנו- זה הבית שלנו והם ברחוב... איזה מוזר ועם זאת כל כך מהר כל כך טיבעי, לא הייתי מאמינה, אבל זה באמת לא מפריע, זה מרגיש הכי אינטימי בקראוון.
לסיכום, היומיים שחשבנו שיהיו מתישים, היו נהדרים ומיוחדים, בעיקר בזכות הילדים. מוזר, אבל כבר בהתחלה אפשר לראות את הגיבוש המתהווה בינהם והרצון לתמוך, לעזור ולהיות יחד. מקווה שזה ימשך ושזו לא רק ההתלהבות של ההתחלה. ימים יגידו.
כולם כבר ישנים, אז לילה טוב ונשיקות כאן מטורונטו, בולטון, וולמארט.
22/9/12
אחרי לילה של גשם רצוף שדפק על חלוני – ועל גג הקראוון אנו קמנו לארוחת בוקר טובה מידי טלי ושמש מדהימה.
לאחר סידור הקראוון בפעם הראשונה לקראת נסיעה אנו יוצאים לכיוון מפלי הניאגרה – מרחק קטן של 150 ק"מ.
לאחר 5 ק"מ הג'.פי.אס מתחיל ללכת לאיבוד – אנו בדרך מהירה ללא יכולת לעצור , ללא מפה וללא ג'י. פי . אס ...... הלחץ של הנהג גובר וזה כלל לא נעים.
לאחר מספר דקות של נסיעה ללא כיוון ברור אנו מתקנים את המכשיר ויוצאים לדרך !
הנסיעה עוברת בקלות יחסית – למרות שאנו מבינים שאין יכולים לסמוך על הג'י.פי.אס תמיד בגלל שהוא אינו יכול להבחין בכבישים מקבילים וכן בכבישים שאחד מעל השני – פשוט צריך לסמוך רק על יכולת ניווט ועל מפה טובה . 
הגענו למפלי הניאגרה ולעיר היפיפיה שבה הם שוכנים, החננו בחניון ענק ממש בצמוד ובאישור השומר, נישארנו שם גם לחניית לילה...כמה נוח ומזמין. יצאנו לטייל בטיילת שמעל המפלים, אלו עוצמות וכמויות מים אדירות שלא ניתן לקלוט.
אדי המים הנופלים כל כך גבוהים שהם מרססים את ההולכים בטיילת, כאילו שיורד גשם על אף המרחק העצום!!
העיניים לא חדלות מלגמוע את היופי העצום והמופלא הזה של הטבע, אנו הולכים ומביטים מכל זווית אפשרית ועדיין רוצים עוד ועוד.. לאחר שטיילנו והצטלמנו עד אין סוף, הלכנו למודיעין לבדוק מה ברצוננו לעשות מכל האטרקציות הרבות המוצעות{ממש תעשיה שלמה סביב המפלים}. אמרנו לילדים שאפשר הכל{חוויה חד פעמית הרי}, לבסוף הם החליטו שהם הכי רוצים קודם כל להיות בחוויה שנקראת"מאחורי המפלים" ונישמעת באמת מסקרנת ואם יהיה כיף אולי יחליטו להפליג ב"עלמת הערפל"שזו ספינה שמתקרבת ממש מתחת למפלים.
ירדנו במעלית אל מאחורי המפלים, שם יש נקודות תצפית מרשימות במעין מנהרות שמובילות מתחת ומאחורי המפלים.


הילדים מאוד נהנו במיוחד ממעילי הגשם הצהובים שמחלקים בכניסה. נירטבנו והבנו כולנו של"עלמת הערפל" אנחנו לא רוצים לעלות...נירטבנו מספיק!


בערב יצאנו שוב בהתלהבות רבה לראות את המפלים מוארים בלילה. נטע צעד בעיניים עצומות{ממש כך!} כיוון שלא ישן טוב בלילה וסירב לישון צהריים. נאמר לנו שבסביבות שמונה יוארו המפלים, אך לאכזבתנו הרבה הם היו חשוכים משחור! לא יכולנו לסחוב עוד את נטע והחל גם גשם קל, מאוכזבים חזרנו אל הבית הנייד שלנו ושכבנו לישון. לילה טוב! 


23/9/12
בבוקר קמנו ליום שמשי מקסים והמשכנו את שיטוטנו במפלי הניאגרה. כבר אתמול גילו הילדים המוני סנאים מתוקים והיה קשה לנתק אותם מהם. כרמל טען שזה מאוד נדיר ולכן דרש לצלם את כולם ולא לפספס ולו אחד... גם היום המשכנו במעקב אחר סנאים


ושטפנו שוב את עיננו במפלים המרהיבים. התחלנו ללכת בטיילת לכיוון פארק הפרפרים שמסומן היה במפה. מזל ששאלנו איזה איש בדרך על המרחק והוא אמר שזה מחייב נסיעה{מה שהתברר כמוצדק, אך היה לא ברור בכלל מהמפה שקיבלנו}. חזרנו לקראוון ובדרך עלינו על מיגדל תצפית מדהים שעולים אליו דרך מעלית חיצונית שקופה. למעלה ישנה תצפית מהממת על העיר והמפלים. התברר לנו שיש איש שהולך על כבל בגובה העצום בין בניין התצפית למלון סמוך{מטורף..}, הוא מגיע על פי שיקול דעתו תלוי במזג האויר, אם יש מזל ניתן לראותו הולך... כנראה שאנחנו פיספסנו.


המשכנו משם אל פארק פרפרים מקסים, בו אלפי פרפרים שעפים וחגים סביבנו. הילדים וגם אנחנו התרגשנו ועסקנו בניסיונות להחזיק את הפרפרים שמידי פעם נחתו עלינו ובעיקר על הקרחת הנוצצת של ענבל{יופי של מינחת פרפרים}. 


משם נסענו אל שעון הפרחים המפורסם ועברנו בעיירה היפה "ניאגרה על האגם" שממנה רק התרשמנו והמשכנו הלאה לכיוון טורונטו חזרה.


בדרך שוב התבלבל הג"י פי אס והתעקש לקחת אותנו דווקא לארצות הברית, גם אנחנו התעקשנו שלא וגם ניצחנו בסוף. רוקנו את הקראוון שלנו בקמפ בדרך, נישמע פשוט, אז זהו שלא! בעודנו מקפצים לנו החוצה מביתנו המושלם ומנסים לשלוף בפעם הראשונה את הצינורות המתאימים ולהכניסם לפתחים הנכונים באדמה שליד,
נישבר המפתח לתא שבו צינור הביוב. אנחנו כבר מריחים ריחות לא נעימים ומבינים היטב שחייבים להתרוקן, ניפלא.. ענבל מסתכל עלי ואני עליו, מה עושים עכשיו?? טוב, ננסה להראות מסכנים אולי יבוא עזרנו מאחד הזקנים פה בקראוונים שלידנו.  אני ניגשת לזוג הראשון , שמגיע, מעודד והולך.. לא ממש עזר הרבה, אז ענבל מנסה עם זקן אחר והוא בנדיבות קנדית אופיינית מסכים להשאיל לנו את צינור הביוב הנקי והריחני שלו כדי שנוכל להתרוקן{לא מכירים וכבר שוחים יחד בחרא..}. מזל שהקנדים נחמדים, תודה לאל שהתרוקנו וגם התמלאנו מים ויאללה חוזרים לישון בוולמארט מהלילה הראשון, הצמוד לתחנת הקראוונים כדי לטפל למחרת בבעיית המפתח. הילדים שמחו לחנות במקום מוכר וממש הביעו זאת.
כמובן שבערב עוד קנינו קצת, איך אפשר להיות ליד וולמארט ולא לקנות?? ולילה טוב.
24/9/12
בבוקר נסענו לטפל בבעית המפתח. קיבלנו צרור רזרבי ומפתח חדש ויצאנו לדרך. נסענו ל oshawa על קו החוף של אגם אונטריו הענק בכביש מספר 2 היפיפה. בדרך בתים מדהימים שיושבים על שטחי אינסוף ירוקים. עשינו חנייה בעיירה בדרך בשם     port hope שם צפינו בדייגים שמנסים לדוג סלומונים מסכנים שמתקשים לעלות בזרם המים שהפכו רדודים מאוד בנקודה זו של הנהר ורבים מהם גם מתים בשל כך.


נהננו מאוד וגם השמש האירה לנו פנים , הילדים שיחקו בגן משחקים סמוך ועשו בו רעש ישראלי טיפוסי ובריא. לאחר מכן המשכנו עוד קצת לארוחת צהריים על שפת האגם{כמה כיף שהבית איתנו}. הילדים וענבל יצאו לטייל במעגן יאכטות ואף ניכנסו לתוכן והתפעלו מאוד. אני הכנתי ארוחת צהריים. אכלנו מול נוף האגם והמשכנו הלאה. משם נסענו לעיירה brighton שם ישנו לראשונה בקמפ מפנק, אליו הגענו גם לאחר התברברויות רבות ובעזרת קנדים נחמדים.{הג"י פי אס שבק שוב}. ושוב בבואנו להתרוקן, גילינו הפתעה.. הצינור שבור והכל נוזל.. עוד תקלה. בבוקר בעזרת האחראי על הקמפ תקנו את הצינור.
היה כיף להנות מאינטרנט, לדבר איתכם, לעשות כביסה, להתרגע ולשחק בקמפ. בשעה 12:00 בצהרים יצאנו לדרכנו ביום מדהים ואביבי במיוחד.
25/9/12
נסענו למוזאון מטוסים ב belleville שהיה מרשים ביותר.




אפילו גילינו פינת הנצחה לטייסים היהודים הקנדים שהשתתפו במלחמות. האחרון שהונצח הוא מ-2009.


אחר כך המשכנו לכיוון שמורת אינדיאנים {שלא ראינו בה אינדיאנים}, אבל בהחלט ראינו חברה עורכים פעלולים על סקייטבורד בפארק מיוחד והיינו ממש מהופנטים{כבר היה שווה}. המשכנו בנסיעתנו ל kingston והתמקמנו בקמפ שבעליו המקסימים נתנו לילדים שקיות ענקיות עם סוכריות ג"לי מהסוג שהם הכי אוהבים ואני הכי לא מרשה{בדרך כלל} אבל הרי זה חלום של טיול לא? אז יאללה שיגשימו את חלום הסוכריות.. וגם איפשרו לנו לנסוע על אופניים מיוחדים ברחבי הקמפ חופשי, חופשי. ומכיוון שזהו יום כיפורים, חשנו במצבנו הטיבעי, רכובים על אופניים וכך ציינו את המועד המקודש הזה.  
היה כיף אמיתי!


בערב עוד הספקנו לשחק ולקרוא והופ.. הילדים למיטות ואנחנו לקפה טוב וכתיבה מהנה.
זהו בנתיים, אוהבים.




יום ראשון, 9 בספטמבר 2012

שבועיים לפני הטיול הגדול - ההכנות בעיצומן ...

הנה החלה שנת הלימודים וסוף כל סוף הילדים ניכנסו למיסגרות, כך שבעצם הגיע האות עבורנו להפסיק לדחות ולהתחיל להתארגן באמת לטיול הגדול.
מצד אחד כבר מתחילים קצת להיתרגש, הראש מלא במחשבות, מצד שני עדיין לא ממש מעכלים וניראה כי בעצם טיול שכזה הוא משהו שמאוד קשה לעכל, עד אשר הוא יוצא ממש אל הפועל...
כיוון שאנו משכירים את הבית למשפחה, התחלנו לארוז, לזרוק, למיין ולנקות והאמת שזה די נחמד להתנקות ולהתרוקן , מין תחושת שחרור שכזו..
הילדים חוזרים כל יום הביתה מתלהבים מהשינויים והארגזים המבשרים עבורם שהטיול מתקרב.
בינתיים בד בבד עם האריזות אנחנו מנסים לסגור על הביטוח הטוב ביותר עבורנו לסוג טיול שכזה והאמת שלא פשוט להחליט בנושא חשוב שכזה, כי הרי כל עוד הכל בסדר אין שום בעיה וכמובן שלא חושבים על צרות, חס וחלילה, טפו, טפו, אבל בכל זאת צריך להיות אחראים.
השוונו בין הביטוחים של קופות החולים, של ממסי- שירביט ושל הפניקס ובסופו של דבר בהמלצת סוכנת הביטוח שלנו, בחרנו במסלול הפספורט קארד של הפניקס, בתקווה שיהיה טוב... ויהיה!!
כיוון שאנו משפחה מאוד לא מתוקשבת, רכשנו לראשונה לכבוד הטיול, לפטופ וטבלט ולתוכם אנו מכניסים בעזרת חברים , יודעי דבר, את כל התוכנות עבורנו ועבור הילדים שניזדקק להן אולי בטיול. סוף, סוף גם אנחנו מחוברים לעולם הגדול והילדים כמובן התמכרו במהירות מסחררת לציוויליזציה החדשה ומגלים מיומנויות מרשימות ביותר, כולל מיומנויות של מריבות מרשימות על של מי התור עכשיו.. נקווה שהציוד יגיע שלם אל תיק הגב המיוחד שקנינו עבורו...
הרשימות במקום להצתמצם הולכות וגדלות, מן תופעה מעניינת שכזו. כל פעם ניזכרים בעוד משהו או שפשוט לא מצליחים לסגור דברים בגלל הבירוקרטיה הישראלית הבלתי ניגמרת, ניסבלת, נימאסת וכל "ני" נוסף שתיתרמו יתאים פה בוודאות!
כיוון שאנו יוצאים לשנת שבתון כמורים, אנו מתארגנים גם על לימודים מקוונים במהלך הטיול, על ביטוח לאומי, מס הכנסה בשל העסק העצמאי שלנו, תקשורת עם חברים ומשפחה{בודקים תקינות סקייפ}, כתיבת הנחיות להורים, חיסונים לנו ולילדים{עלינו לעשות חיסון טטנוס, מסתבר שכרמל צריך לקבל חיסון מורכב יותר ולכן ניצטרך לנסוע למישרד הבריאות}.
במקביל קובעים תורים אינסופיים לרופאים, רופא שיניים, שיננית, מיפגש עם רופאת המשפחה לייעוץ ומירשמים לתרופות שכדאי לקחת עמנו.
סוגרים ענינים בבנק, עושים עוד כרטיסי אשראי, כיוון שהבנו שרצוי שאם כרטיס אחד ייחסם מאיזו שהיא סיבה יהיה לנו כרטיס נוסף.
נושאי בנקים - ראשית ביררנו את כל הנושא הכספי - לצאת עם מזומן , איפה לקנות - בבנק , דואר או כל מקום אחר.
את חשבון הבנק נעביר לחשבון דולרי יום לפני יציאתינו , כך כל גיהוץ של כרטיס האשראי הכסף יצא מהחשבון הדולרי . נוסף לכך עשינו 3 כרטיסי אשראי , הגדלנו את מסגרת האשראי של כל כרטיס למקסימום , ובנוסף ביקשנו שיודיעו לביטחון של כרטיסי האשראי שאנו טסים לחו"ל .
כמובן שלא שוכחים {מזל!} להזמין מלון בשדה התעופה בטורונטו קנדה ללילה ראשון, מזמינים רכב גדול למעבר בין קנדה לארצות הברית {ניהיה בלי קראוון שלושה ימים} , וכמובן שבין לבין השיגרה נימשכת, הילדים בבית ספר והמטלות כי רבות: שעורים, קניית ציוד נוסף, אסיפות הורים, פעילות בוקר עם הורים!, חברים ואפילו דגימת חוגים {אלה משנה שעברה שמאוד רוצים להמשיך גם אם מדובר בארבע פעמים בלבד}. והקטן שלנו נטע, ניכנס לגן חדש וצריך להסתגל.. כן מסתגל לשלושה שבועות ובאפריל יסתגל שוב... רחמנות על הילד...
שיגרה שמעורבת בחוסר שיגרה מוחלט, מאין עירבוביה מוזרה שכזו ובין השיטין גם ממשיכים לנהל את הבריכה שתיסגר בדיוק יום וחצי לפני מועד הטיסה שלנו{עבודת הקיץ שלנו..}. בקיצור הכל מאוד אינטנסיבי וניראה כאילו לעולם לא יגמרו המטלות ושאין סיכוי שהכל יהיה מוכן וארוז, אך כניראה שבעשרים לחודש, נהיה על המטוס בדרכנו להגשים את חלומנו שנירקם בעצם מהיום הראשון שהכרנו {20 שנים בערך...}.
היה שווה לחכות?? על כך בהמשך...

ההחלטה ותכנון ראשוני

בסוף חודש אוקטובר 2011 , לאחר שחזרנו מטיול באוסטריה – טיול בדיקת מוכנות הילדים לטיול בחו"ל , התחלנו לתכנן את הטיול .
ראשית נכנסנו לפורום טיולים – בעיקר לצפון אמריקה והתחלנו לקרוא ולקבל רקע על טיול בקראון עם ילדים. בפורום הפנו אותנו לבלוג של דויד העוסק כולו בטיולי קראון בארה"ב .
שאלנו שאלות את דויד , קיבלנו תמיד תשובה למחרת והגענו למסקנה על תוואי הטיול שלנו .
שנית פנינו לשלושת החברות העוסקות בהשכרה של קראון בארה"ב – "בנדנה " , "ראלי קראונים "  ו"מוטרהום". כל חברה נתנה לנו הצעות מחיר ( למעט "מוטרהום"– נותנים רק בפגישה).

בסוף חודש דצמבר 2011 הזמנו לבסוף שני קראונים מחברת " ראלי קראונים "
קראון ראשון למשך חודש לקנדה – כך יש ביטוח לטייל לכל אזור מזרח קנדה . ( קראון מארה ב אינו מבוטח באזורים שונים בקנדה).
קראון שני הזמנו למשך שישה חודשים מבוסטון ארה ב ונחזירו בסיאטל ארה ב – כך פטרנו גם את בעית הויזה לארה ב שבדרך כלל נותנים רק לחצי שנה .

בחודש פברואר ( בחודשי החורף אין לחץ בשגרירות ) החלטנו לבקש בקשה לויזה לארה ב . אספנו את כל המסמכים אשר יכולים להעיד שאנו יוצאים למשא ארוך אך מתכוונים לחזור לארץ ... בעצה עם ( עמי) חבר קבענו ראיון לויזה בשעה מאוחרת , וכן בעת הראיון לא היו שאלות מיוחדות ולאחר מספר דקות יצאנו עם ויזה לארה ב לכל המשפחה !

בחודש אפריל ( לאחר שהתאריך חזרה שלנו עלה על מסכי חברות התעופה ) ,החל המרוץ אחר כרטיסי טיסה . המטרה להשיג כרטיס טיסה זול אך חשוב יותר בזמני טיסות נוחים לילדים .

תוך כדי כך נכנסו לכל פורום שיש בנושא טיולים בקנדה וארה ב , ולכל אתר אפשרי – החומר הוא רב וההמלצות הן עוד יותר רבות . קנינו כונן נייד והכנסנו המלצות וטיפים על פי מדינה . המטרה שבטיול לכל מדינה שנגיע יהיה לנו חומר זמין ללא תלות באינטרנט.
כמו כן חבר,עמי , הוריד לנו תוכנות ניווט ותרגלנו רבות על המחשב הביתי את הפונקציות הרבות בתוכנות , זאת על מנת שיהיה לנו כמה שיותר קל בעת הטיול.

מבחינת ניווט יהיה לנו מכשיר ניווט עם תוכנת IGO וכן מכשיר ניווט עם תוכנת  STREET & TRIPS

משפחת גיא

אנחנו משפחה גיא , בת חמש נפשות אשר אוהבים מאוד לטייל - במיוחד טיולי מים ,
ולאחר שנים רבות של חלום , מתחילים להגשימו !
אנו ...
טלי - עוסקת בהוראה
ענבל - עוסק בהוראה
שקד בת 9 - רקדנית , שחיינית , מטיילת ותיקה ואוהבת מים
כרמל בן 7 - ג'ודאי , שחיין , רוכב אופנים ותיק ואוהב מים
נטע בן ארבע וחצי - ליצן , שחיין וגם כן אוהב מים .
יחדיו אורזים את החיים , מכניסים אותם לקראוון ויוצאים למסע במזרח קנדה וארה"ב ...
                                   שיהיה לנו חלום של טיול ...

בפתיחת השנה החדשה
מאחלים לכם באהבה
שנת אושר וברכה
שנה בה חלומות מתגשמים
וחדשים נטעים
שנת פריחה וליבלוב כשקדיה
בה תהנו מפירות העשיה
שנה של טל מרווה
וצלצול ענבלים
שנת טבע,אור,בריאות וטיולים
בעמק ובכרמלים.
שולחים לכם חיבוקים חמים מכאן
ואוטו-טו
ממרחבי קנדה הרחוקים
וכדי שתוכלו להנות
איתנו ואנחנו איתכם –
כתובת הבלוג שלנו מצורפת.
אוהבים
ענבל , טלי , נטע , שקד , כרמל