הנה החלה שנת הלימודים וסוף כל סוף הילדים ניכנסו למיסגרות, כך שבעצם הגיע האות עבורנו להפסיק לדחות ולהתחיל להתארגן באמת לטיול הגדול.
מצד אחד כבר מתחילים קצת להיתרגש, הראש מלא במחשבות, מצד שני עדיין לא ממש מעכלים וניראה כי בעצם טיול שכזה הוא משהו שמאוד קשה לעכל, עד אשר הוא יוצא ממש אל הפועל...
כיוון שאנו משכירים את הבית למשפחה, התחלנו לארוז, לזרוק, למיין ולנקות והאמת שזה די נחמד להתנקות ולהתרוקן , מין תחושת שחרור שכזו..
הילדים חוזרים כל יום הביתה מתלהבים מהשינויים והארגזים המבשרים עבורם שהטיול מתקרב.
בינתיים בד בבד עם האריזות אנחנו מנסים לסגור על הביטוח הטוב ביותר עבורנו לסוג טיול שכזה והאמת שלא פשוט להחליט בנושא חשוב שכזה, כי הרי כל עוד הכל בסדר אין שום בעיה וכמובן שלא חושבים על צרות, חס וחלילה, טפו, טפו, אבל בכל זאת צריך להיות אחראים.
השוונו בין הביטוחים של קופות החולים, של ממסי- שירביט ושל הפניקס ובסופו של דבר בהמלצת סוכנת הביטוח שלנו, בחרנו במסלול הפספורט קארד של הפניקס, בתקווה שיהיה טוב... ויהיה!!
כיוון שאנו משפחה מאוד לא מתוקשבת, רכשנו לראשונה לכבוד הטיול, לפטופ וטבלט ולתוכם אנו מכניסים בעזרת חברים , יודעי דבר, את כל התוכנות עבורנו ועבור הילדים שניזדקק להן אולי בטיול. סוף, סוף גם אנחנו מחוברים לעולם הגדול והילדים כמובן התמכרו במהירות מסחררת לציוויליזציה החדשה ומגלים מיומנויות מרשימות ביותר, כולל מיומנויות של מריבות מרשימות על של מי התור עכשיו.. נקווה שהציוד יגיע שלם אל תיק הגב המיוחד שקנינו עבורו...
הרשימות במקום להצתמצם הולכות וגדלות, מן תופעה מעניינת שכזו. כל פעם ניזכרים בעוד משהו או שפשוט לא מצליחים לסגור דברים בגלל הבירוקרטיה הישראלית הבלתי ניגמרת, ניסבלת, נימאסת וכל "ני" נוסף שתיתרמו יתאים פה בוודאות!
כיוון שאנו יוצאים לשנת שבתון כמורים, אנו מתארגנים גם על לימודים מקוונים במהלך הטיול, על ביטוח לאומי, מס הכנסה בשל העסק העצמאי שלנו, תקשורת עם חברים ומשפחה{בודקים תקינות סקייפ}, כתיבת הנחיות להורים, חיסונים לנו ולילדים{עלינו לעשות חיסון טטנוס, מסתבר שכרמל צריך לקבל חיסון מורכב יותר ולכן ניצטרך לנסוע למישרד הבריאות}.
במקביל קובעים תורים אינסופיים לרופאים, רופא שיניים, שיננית, מיפגש עם רופאת המשפחה לייעוץ ומירשמים לתרופות שכדאי לקחת עמנו.
סוגרים ענינים בבנק, עושים עוד כרטיסי אשראי, כיוון שהבנו שרצוי שאם כרטיס אחד ייחסם מאיזו שהיא סיבה יהיה לנו כרטיס נוסף.
נושאי בנקים - ראשית ביררנו את כל הנושא הכספי - לצאת עם מזומן , איפה לקנות - בבנק , דואר או כל מקום אחר.
את חשבון הבנק נעביר לחשבון דולרי יום לפני יציאתינו , כך כל גיהוץ של כרטיס האשראי הכסף יצא מהחשבון הדולרי . נוסף לכך עשינו 3 כרטיסי אשראי , הגדלנו את מסגרת האשראי של כל כרטיס למקסימום , ובנוסף ביקשנו שיודיעו לביטחון של כרטיסי האשראי שאנו טסים לחו"ל .
כמובן שלא שוכחים {מזל!} להזמין מלון בשדה התעופה בטורונטו קנדה ללילה ראשון, מזמינים רכב גדול למעבר בין קנדה לארצות הברית {ניהיה בלי קראוון שלושה ימים} , וכמובן שבין לבין השיגרה נימשכת, הילדים בבית ספר והמטלות כי רבות: שעורים, קניית ציוד נוסף, אסיפות הורים, פעילות בוקר עם הורים!, חברים ואפילו דגימת חוגים {אלה משנה שעברה שמאוד רוצים להמשיך גם אם מדובר בארבע פעמים בלבד}. והקטן שלנו נטע, ניכנס לגן חדש וצריך להסתגל.. כן מסתגל לשלושה שבועות ובאפריל יסתגל שוב... רחמנות על הילד...
שיגרה שמעורבת בחוסר שיגרה מוחלט, מאין עירבוביה מוזרה שכזו ובין השיטין גם ממשיכים לנהל את הבריכה שתיסגר בדיוק יום וחצי לפני מועד הטיסה שלנו{עבודת הקיץ שלנו..}. בקיצור הכל מאוד אינטנסיבי וניראה כאילו לעולם לא יגמרו המטלות ושאין סיכוי שהכל יהיה מוכן וארוז, אך כניראה שבעשרים לחודש, נהיה על המטוס בדרכנו להגשים את חלומנו שנירקם בעצם מהיום הראשון שהכרנו {20 שנים בערך...}.
היה שווה לחכות?? על כך בהמשך...
מצד אחד כבר מתחילים קצת להיתרגש, הראש מלא במחשבות, מצד שני עדיין לא ממש מעכלים וניראה כי בעצם טיול שכזה הוא משהו שמאוד קשה לעכל, עד אשר הוא יוצא ממש אל הפועל...
כיוון שאנו משכירים את הבית למשפחה, התחלנו לארוז, לזרוק, למיין ולנקות והאמת שזה די נחמד להתנקות ולהתרוקן , מין תחושת שחרור שכזו..
הילדים חוזרים כל יום הביתה מתלהבים מהשינויים והארגזים המבשרים עבורם שהטיול מתקרב.
בינתיים בד בבד עם האריזות אנחנו מנסים לסגור על הביטוח הטוב ביותר עבורנו לסוג טיול שכזה והאמת שלא פשוט להחליט בנושא חשוב שכזה, כי הרי כל עוד הכל בסדר אין שום בעיה וכמובן שלא חושבים על צרות, חס וחלילה, טפו, טפו, אבל בכל זאת צריך להיות אחראים.
השוונו בין הביטוחים של קופות החולים, של ממסי- שירביט ושל הפניקס ובסופו של דבר בהמלצת סוכנת הביטוח שלנו, בחרנו במסלול הפספורט קארד של הפניקס, בתקווה שיהיה טוב... ויהיה!!
כיוון שאנו משפחה מאוד לא מתוקשבת, רכשנו לראשונה לכבוד הטיול, לפטופ וטבלט ולתוכם אנו מכניסים בעזרת חברים , יודעי דבר, את כל התוכנות עבורנו ועבור הילדים שניזדקק להן אולי בטיול. סוף, סוף גם אנחנו מחוברים לעולם הגדול והילדים כמובן התמכרו במהירות מסחררת לציוויליזציה החדשה ומגלים מיומנויות מרשימות ביותר, כולל מיומנויות של מריבות מרשימות על של מי התור עכשיו.. נקווה שהציוד יגיע שלם אל תיק הגב המיוחד שקנינו עבורו...
הרשימות במקום להצתמצם הולכות וגדלות, מן תופעה מעניינת שכזו. כל פעם ניזכרים בעוד משהו או שפשוט לא מצליחים לסגור דברים בגלל הבירוקרטיה הישראלית הבלתי ניגמרת, ניסבלת, נימאסת וכל "ני" נוסף שתיתרמו יתאים פה בוודאות!
כיוון שאנו יוצאים לשנת שבתון כמורים, אנו מתארגנים גם על לימודים מקוונים במהלך הטיול, על ביטוח לאומי, מס הכנסה בשל העסק העצמאי שלנו, תקשורת עם חברים ומשפחה{בודקים תקינות סקייפ}, כתיבת הנחיות להורים, חיסונים לנו ולילדים{עלינו לעשות חיסון טטנוס, מסתבר שכרמל צריך לקבל חיסון מורכב יותר ולכן ניצטרך לנסוע למישרד הבריאות}.
במקביל קובעים תורים אינסופיים לרופאים, רופא שיניים, שיננית, מיפגש עם רופאת המשפחה לייעוץ ומירשמים לתרופות שכדאי לקחת עמנו.
סוגרים ענינים בבנק, עושים עוד כרטיסי אשראי, כיוון שהבנו שרצוי שאם כרטיס אחד ייחסם מאיזו שהיא סיבה יהיה לנו כרטיס נוסף.
נושאי בנקים - ראשית ביררנו את כל הנושא הכספי - לצאת עם מזומן , איפה לקנות - בבנק , דואר או כל מקום אחר.
את חשבון הבנק נעביר לחשבון דולרי יום לפני יציאתינו , כך כל גיהוץ של כרטיס האשראי הכסף יצא מהחשבון הדולרי . נוסף לכך עשינו 3 כרטיסי אשראי , הגדלנו את מסגרת האשראי של כל כרטיס למקסימום , ובנוסף ביקשנו שיודיעו לביטחון של כרטיסי האשראי שאנו טסים לחו"ל .
כמובן שלא שוכחים {מזל!} להזמין מלון בשדה התעופה בטורונטו קנדה ללילה ראשון, מזמינים רכב גדול למעבר בין קנדה לארצות הברית {ניהיה בלי קראוון שלושה ימים} , וכמובן שבין לבין השיגרה נימשכת, הילדים בבית ספר והמטלות כי רבות: שעורים, קניית ציוד נוסף, אסיפות הורים, פעילות בוקר עם הורים!, חברים ואפילו דגימת חוגים {אלה משנה שעברה שמאוד רוצים להמשיך גם אם מדובר בארבע פעמים בלבד}. והקטן שלנו נטע, ניכנס לגן חדש וצריך להסתגל.. כן מסתגל לשלושה שבועות ובאפריל יסתגל שוב... רחמנות על הילד...
שיגרה שמעורבת בחוסר שיגרה מוחלט, מאין עירבוביה מוזרה שכזו ובין השיטין גם ממשיכים לנהל את הבריכה שתיסגר בדיוק יום וחצי לפני מועד הטיסה שלנו{עבודת הקיץ שלנו..}. בקיצור הכל מאוד אינטנסיבי וניראה כאילו לעולם לא יגמרו המטלות ושאין סיכוי שהכל יהיה מוכן וארוז, אך כניראה שבעשרים לחודש, נהיה על המטוס בדרכנו להגשים את חלומנו שנירקם בעצם מהיום הראשון שהכרנו {20 שנים בערך...}.
היה שווה לחכות?? על כך בהמשך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה