26/1/13
קמנו
לבוקר מעונן אך נטול גשם, לאחר שכל הלילה ירד גשם. כנראה שנצטרך להישאר כאן, עד
שהגשם יחליט להפסיק והשמים שוב יכחילו. התחלנו בנסיעה לעבר הנמל, לסייר בנושאת
מטוסים ואוניות מענינות, אך באמצע הדרך הבזיקה בי המחשבה שכדאי דווקא לנסוע היום
לעיר העתיקה של סאן דיאגו, כי כתוב שכדאי לבקר בה בשבת.
שינוי כתובת מהיר בג'י פי
אס תוך כדי נהיגה ואנו ממריאים אל העיר העתיקה. מוצאים מקום חניה מצויין לקראוון ומתחילים
לצעוד. מגיעים למתחם גדול ובו המון ביתנים. מייד מזמינים אותנו לביתן הראשון בו
ניתן ללבוש תלבושות מהמאה ה-18 ולהצטלם איתן.
נשים מקסימות מדרבנות אותנו להתחפש
ועוזרות לשקד {היחידה שהתלהבה מהעניין}, לקשור שמלה ולחבוש כובע. בנתיים מתברר לנו
שהיום באופן מיוחד יש פה פסטיבל גדול שנערך רק פעם בשנה לכבוד החיילים המורמונים
שיצאו להילחם ולכבוש את קליפורניה.
הם הגיעו לסאן דיאגו ב- 27 לינואר כ- 500 שנים
אחורה בזמן. מדהים! שינינו כיוון במקרה, בהחלטה של רגע והגענו לארוע של פעם בשנה.
זה ניקרא מזל!
עברנו כך מביתן לביתן, בנינו לבנים כפי שבנו פעם, ליווינו בכלי
נגינה שירה עתיקה, עשינו בובות מבד, שיחקנו במשחקים ישנים. בכל המיתחם הסתובבו אנשים עם בגדי התקופה, שמלות
מנופחות עם סינרים, כובעים, הגברים עם אוברולים ושלייקס.
אפשר היה להיכנס לבנק של
פעם, חנות ממתקים. הסתובבנו קצת, נהנים מהאוירה. לאחר מכן המליצו לנו ללכת למוזאון
של הכנסיה המורמונית. עשינו על פי ההמלצות וקיווינו שאכן הביקור יהיה מוצלח.
ניכנסנו לסיור מודרך שהסתבר כמרתק! סיפרו לנו את סיפורם של החיילים המורמונים בדרך
מקורית ומעניינת. הכל נעשה תוך כדי המחשה. התוודענו אל מספר דמויות של לוחמים ובני
משפחותיהם. בתחילה ישבנו מול תמונות של דמויות והמדריכה ניגשה והצביעה עליהן. היה
נידמה שהיא עומדת להרצות הרצאה משעממת באנגלית, אך לפתע הדמויות קמו ממש לתחיה, החלו
לנוע ולדבר ודרכן בעצם נירקם כל הסיפור כשאנו עוברים מחדר לחדר ועוקבים אחריהן
בדרך מיוחדת. זכינו בחוויה באמת חד פעמית.
לאחר שהסתיים הסיור צילמו אותנו במצלמה
ישנה שמפיקה תמונות במקום, בשחור לבן. החלו לשאול אותנו מהיכן אנחנו וכשהסתבר שמישראל,
הפכנו למרכז הענינים. כולם התלהבו, שאלו שאלות, הזילו דמעות, אמרו המון "mygoodness" {זה מעיד על
התלהבות יתר}, חיבקו אותנו ומה לא... כשהמסיבה סביבנו דעכה מעט, ניגשנו לחפש זהב
בתוך נהר{תעלת מים} ואבנים קטנות עם קערות לסינון, כמו שחיפשו בימים ההם. לפתע נחו
עיננו על בית כנסת ממש בסמוך. ניגשנו לבדוק אם יש בו משהו מעניין, אך הוא היה ריק
ופתוח לתצוגה בלבד. חזרנו אל מיתחם הביתנים כיוון ששקד לא הספיקה לחוות את הביתן
בו כותבים בנוצה ודיו. כשחזרנו כבר לא היה זכר לביתנים, הכל ניסגר ופונה. איזו
אכזבה! חזרנו אל הקראוון לארוחת צהריים- ערב. נסענו לישון בטארגט{מיתחם חנויות}.
לילה טוב.
27/1/13
היום
אנו נוסעים לתור את פארק בילבואה, בו נימצא גם גן החיות המפורסם של העיר, אך
החלטנו שלא לבקר בו. צריך לעשות סידרי עדיפויות בבחירת האטראקציות . ירדנו
מהקראוון והתחלנו לשוטט. בפארק ישנם ביתנים של 33 מדינות מהעולם, בינהן גם ישראל.
בימי ראשון הם פותחים שעריהם למבקרים שרוצים להכיר מקרוב את המדינה. מרחוק זיהו
הילדים את דגל ישראל ומשכו אותנו במהירות והתרגשות אל הביתן שעדיין היה סגור. בשעה
12:00 הוא יפתח, בנתיים המשכנו לטייל בין מיבנים ספרדיים יפיפיים, מיזרקות, קתדרלה
יפה, מוזאונים.
ניגשנו גם אל אזור האומנים בו התעכבנו במיוחד ליד ניפוח הזכוכית.
לאחר מכן חזרנו אל ביתני המדינות שכבר ניפתחו בנתיים. הראשון בו ביקרנו כמובן,
הביתן הישראלי. מייד כשניכנסנו הציעו לנו בורקסים חמים לשמחת הילדים.{טעים.. כמה
זמן לא אכלנו בורקס..}. ניכנסו אנשים נוספים, להם הסבירה הנציגה מה זה המאכל המוזר
הזה שהיא מגישה, בורקס?? נציג נוסף ישב וכתב לכל המעונינים {להפתעתי היו רבים}, את
השם שלהם בעברית. הילדים נהנו להביט ולהתגאות בהיותם ישראלים. קשרנו שיחה עם
הנציגים והיה נחמד ומחמם לב.
לאחר מכן ניכנסנו לעוד ביתנים {הרבה יותר קרים
משלנו}, כמו ביתן גרמניה, סין {בו כתבו- ציירו לילדים את שמם}, פינלנד , בו
התעכבנו לשיחה מרתקת על המדינה שלהם והחיים בה.
בשעה שתיים בצהרים בדיוק הלכנו
לשמוע קונצרט עוגב שנערך בפארק.
ניגנה עליו אשה לבושה מעניין או מוזר {תלוי כיצד
מגדירים}, וכולה היתה מוזרה, גם הנגינה שלה די צרמה לנו. החזקנו מעמד כחצי שעה.
יצירה אחת היא ניגנה כולה עם הרגליים בלבד! מעולם לא ראיתי דבר שכזה. היה מרתק
לצפות בשליטה המוחלטת שלה בקלידי הרגליים ובמהירות בה היא ניגנה. מוכשרת! על אף
הכישרון שהפגינה, החלטנו לפרוש בשיא ושמנו פעמינו אל מוזאון המדע האהוב והמוצלח
תמיד.
לאחר שנהננו בקומה הראשונה, גילו הילדים אבני בניה והחלו לבנות מיבנה עצום
במשך כמעט שעתיים. לא יכולנו להזיז אותם ממלאכת הבניה. הם בנו לבד, בנו עם חברים
מסאן דיאגו שמצאו במוזאון, בנו עם ענבל, בנו ובנו ובנו... סביבנו כולם התחלפו ורק
הם נישארו במקומם.
בשלב מסויים נטע פרש והלך עמי להמשיך להסתובב בקומה השניה. רק
כשכבר לא נותר מקום על השולחן, הסכימו כרמל ושקד לנוע הלאה. תודה לאל!
עוד קצת
מסתובבים במוזאון וחוזרים אל הקראוון לסיום היום. היה כיף. הפארק היה יפה אך
המוזאון והקוביות ניצחו!
28/1/13
היום
נסענו לסייר בנושאת המטוסים midway שהפכה למוזאון צף על
המים. הנושא לא נישמע לי באופן אישי מעניין, אך התבדיתי במהרה!
ניכנסנו אל המוזאון
וכבר בכניסה להפתעתנו הרבה, סיפרו לנו שיש ג'וניור רנג'רס ושמקבלים סיכות טייס. עם
כזו ידיעה מרעישה המוזאון מקבל ציון מצויין עוד לפני שביקרנו בו. מצויידים בחוברות
ואוזניות עם הסברים יצאנו לחקור את האוניה העצומה הזאת. מסתבר שנושאת מטוסים היא
עיר שלמה. יש בה הכל: חנויות, מסעדות, בית כלא, מספרה, בית חולים, רופאים וטכנאי
שיניים ומה לא... בסיור באוניה ניתן לראות במדוייק כיצד חיו החיילים על האוניה
בצורה מומחשת ומרתקת.
ניתן גם להבין כיצד התבצעו המראות ונחיתות מטוסים ואיך
התנהלה העבודה. נושאת המטוסים כל כך גדולה, עמוסה ורועשת, שכל קבוצת בעלי תפקידים
היתה מובדלת על ידי צבע משלה. קבוצת הטכנאים בכחול, אחראים על המזון בכתום וכך
הלאה. העבודה הקשה ביותר היתה סביב המראה ונחיתה של מטוסים על גבי האוניה במיפלסה
העליון. כל 45 שניות המריא ונחת מטוס וסביבו צוות שלם שמכוון ואחראי שהכל יסתיים
בשלום. עבודה אינטנסיבית, לחוצה, בתנאים קשים. לא פשוט בכלל ומעורר הערצה. טווח
ההמראה והנחיתה של המטוסים על הנושאת כה קצר שקרו גם כמובן תאונות לא מעטות! כל זה
עוד בלי לקחת בחשבון המראות ונחיתות בתנאי סערות, גשם, לילה... בסיור מודרך סיירנו
גם במיגדל הפיקוח של האוניה. תוך כדי, מלאנו את חוברות הרנג'רים הצעירים מהן למדנו
קוריוזים נחמדים. למדנו שהפציעה הכי שכיחה על האוניה היתה פציעת ראש. מדוע?? כיוון
שהמעברים באוניה מאוד נמוכים ומתבצעים באמצעות מדרגות רבות במעברים צרים. כשהיה
אות חרום והחיילים היו רצים ראשם היה נידפק במעברים. למדנו גם שהמיצרך הכי חשוב
היה המים. כל מיקלחת באוניה התארכה לא יותר משתי דקות! שמענו וראינו עוד פרטים
מרתקים ומענינים וסך הכל בילינו שם ארבע וחצי שעות תמימות בהנאה מרובה.
לסיום הכנו
ארוחת צהרים מול האוקיאנוס. הילדים האכילו את המוני השחפים שהתגודדו סביב הקראוון.
בניסיון לתפוס שקיעה בגשר אל האי קורנדו ניתקענו בעומסי התנועה של העיר. אומנם
לקורנדו לא הגענו, אך לעיר התחתית הגענו גם הגענו במקרה ובמזל, כי הנסיעה בה היתה
חוויה גם בלי לרדת מהקראוון. בנינים עתיקים יפיפיים, מסעדות וחנויות נוצצות,
רחובות המובילים אל השקיעה המרהיבה באוקיאנוס. מקסים!
הגענו אל הקמפ בו שהינו
ביומנו הראשון בסן דיאגו כדי לעשות כביסות. העברנו בו את הלילה.
29/1/13
קמנו
בבוקר ליום כחול ומקסים. נסענו לחצות את הגשר אל האי קורנדו. גשר כחול ועצום מוביל
אל האי והנוף הנישקף ממנו מהמם ביופיו! נוסעים בגובה רב על גבי הגשר כשלפנינו
רואים את פיתולי הגשר ועמודיו המרשימים ותחתנו נוף האוקיאנוס מנוקד בהמוני יאכטות
ומפרשיות עם תרנים לבנים על רקע בניניה היפים והמיוחדים של סן דיאגו. מן העבר השני
ניתן לראות פיסות חוף יפות וציוריות.
עברנו
בנסיעה את האי נהנים ממראות הכחול והחול, הבתים המפוארים, הבנינים והחנויות.
המשכנו לכיוון שכונת לה הולה בה צפינו באריות וכלבי ים, כדי לצלמם גם ביום כחול
ושימשי, אך כיוון שלא מצאנו חניה המשכנו הלאה.
יצאנו לדרכנו אל עבר לוס אנג'לס לחניית ביניים אצל חברים מטבעון שזה לא
מכבר עברו לעיר בין סן דיאגו ללוס אנג'לס.
הדרך כולה התפתלה לה על שפת האוקיאנוס
בין עיירות ציוריות ויפות אל מול שקיעה מרהיבה שצבעה את השמים והבנינים בצבע אדום
עז.
את הדרך היפה סיימנו אל מול פתח ביתם של חברינו וההתרגשות היתה רבה!
התפנקנו בארוח חם וביתי ובארוחת ערב טעימה ונעימה וניפרדנו אך בקושי לשנת לילה בוולמארט שממוקם כחמש דקות מביתם.
התפנקנו בארוח חם וביתי ובארוחת ערב טעימה ונעימה וניפרדנו אך בקושי לשנת לילה בוולמארט שממוקם כחמש דקות מביתם.
{חל איסור על חניית לילה באזור השכונה}.
30/1/13
על אף
שהלכנו לישון מאוחר, נטע וכרמל התעוררו מוקדם. קמתי כדי ללמוד עם כרמל והיה כיף
אמיתי! לאחר שנטע סיים להכין ציור לחברו המארח סהר ולאחר שענבל וכרמל סיימו קניות
בוולמארט, יצאנו שוב לפגוש את חברנו. לאחר ארוחת בוקר, יצאנו אל גן המשחקים
ולאחריו אל הברכה השכונתית.
מסתבר שכאשר שוכרים כאן בית, מקבלים יחד אתו, גנן וזכויות כניסה לברכה מחוממת שלצידה ג'קוזי רותח. איזה כיף, איכות חיים!
הילדים הוציאו מרץ בבריכה ואנו נהננו ממעט שקט ושלווה. חוזרים לכייף בג'קוזי הביתי. הבנים מתרחצים ראשונים והבנות {שקד ורותם} שהפכו לצמד חמד מתקלחות שניות. צעקות רמות מקפיצות אותנו אל האמבטיה שמכוסה כולה בקצף לבן, עד שלא רואים ילדות. באמבטיה מתחילים לנסות לנקות את הקצף שמאיים להשתלט על כל המרחב ובנתיים בסלון שנמצא ממש מתחת מתחילים לזרום מים מהתקרה הישר אל השטיח. חוויה רטובה בהחלט! ממשיכים לארוחה טובה ובילוי כה נעים שהלוואי והיה יכול להימשך לעד...תודה ענקית לכם משפחת לוי המקסימה שארחתם אותנו ונתתם לנו תחושת בית, חום, פינוק ומרחבים שכה חסרים לנו בתקופה זו. אוהבים!!
מסתבר שכאשר שוכרים כאן בית, מקבלים יחד אתו, גנן וזכויות כניסה לברכה מחוממת שלצידה ג'קוזי רותח. איזה כיף, איכות חיים!
הילדים הוציאו מרץ בבריכה ואנו נהננו ממעט שקט ושלווה. חוזרים לכייף בג'קוזי הביתי. הבנים מתרחצים ראשונים והבנות {שקד ורותם} שהפכו לצמד חמד מתקלחות שניות. צעקות רמות מקפיצות אותנו אל האמבטיה שמכוסה כולה בקצף לבן, עד שלא רואים ילדות. באמבטיה מתחילים לנסות לנקות את הקצף שמאיים להשתלט על כל המרחב ובנתיים בסלון שנמצא ממש מתחת מתחילים לזרום מים מהתקרה הישר אל השטיח. חוויה רטובה בהחלט! ממשיכים לארוחה טובה ובילוי כה נעים שהלוואי והיה יכול להימשך לעד...תודה ענקית לכם משפחת לוי המקסימה שארחתם אותנו ונתתם לנו תחושת בית, חום, פינוק ומרחבים שכה חסרים לנו בתקופה זו. אוהבים!!
חזרנו
אל הקראוון שלנו עייפים מאוד. שקד החלה לבכות. הפרדה היתה לה קשה. החברה של רותם
מילאה בה צורך וחסך והיתה לה כיפית ונעימה. אט, אט היא נירגעה. אין ספק שעם כל
הכיף שיש בטיול שכזה, יש גם קשיים ורגעי משבר. כשעוזבים מקום שמזכיר את הבית, כשעוזבים
חברה שכה חסרה בעיקר לילדים, זה מעורר משבר וקושי, אך גם זה חלק מההתמודדויות
שצריך לחוות וללמוד להתגבר עליהן. אנו כמבוגרים יודעים שהשיגרה תלווה אותנו כל
חיינו ואילו הטיול הוא חד פעמי, לילדים יותר קשה להבין זאת רציונאלית, הם פועלים
בכאן ועכשיו.
בסופו
של דבר גם שקד הלכה לישון. מחר כבר נבלה שוב והכאב והקושי יתרחקו. לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה