לוס אנג'לס , קרוז ,ביקור משפחתי 31/1-11/2/2013

31/1/13

היום כולם קמו מאוחר. היינו מאוד עייפים. התארגנו, נסענו למלא מים בקראוון בחצר של ענבר ודרור מארחנו האדיבים והמשכנו לחפש חנות שענבר סיפרה לנו עליה ויש בה מוצרים ישראלים.

הגענו אל מיתחם החנויות, אך לא הצלחנו להבין היכן החנות, כי הסתבר ששכחנו לקחת את השם שלה. ענבר לא ענתה לנו בטלפון וביאושנו עזבנו את המקום ונסענו למלא דלק. כשסיימנו הגענו שוב במקרה למיתחם החנויות, ענבר ענתה לנו ונתנה לנו את שם החנות. מסתבר שכבר קודם היא הביטה בנו{החנות, כמובן} ואנו בה, אך לא ידענו... כרמל, שקד ואני ירדנו לקניות. המטרה העיקרית היתה, הבורקסים! ניכנסנו לחנות שסוף, סוף מזכירה חנות נורמאלית עם ריח של ירקות ופירות טריים ושפע כמו בשווקים של הארץ. תענוג!

תוך כדי חיפוש קנינו כבר "על הדרך", פירות יבשים, במבה וביסלי, שוקולד קינדר אצבעות ועוד , כל מה שהזכיר לנו בית. כשהגענו למקרר הבורקסים, לא מצאנו בורקס גבינה כפי שאנו אוהבים, מה שכן מצאנו היו ג'חנונים של מעדנות. זינקנו עליהם בשמחה והוספנו לסל הישראלי שלנו. שילמנו ויצאנו שמחים ומאושרים אל הקראוון.

המשכנו בנסיעה ללוס אנג'לס להוליווד. החננו את הקראוון בחניון מסודר ויצאנו אל שדרת הכוכבים. צעדנו על הכוכבים המצויירים על המידרכה, מזהים מידי פעם אישיות שאנו מכירים.

ניכנסנו לחנויות מיוחדות ומקסימות של כל מיני פריטים צבעוניים והזויים. המשכנו אל התאטרון הסיני בו נערכים טקסי האוסקר. ראינו את המדרגות עליהן צועדים השחקנים.

בכניסה מוטבעות כפות ידיים ורגליים של מפורסמים רבים לצד חתימת שמם.

במרכז קניות סמוך ניכנסנו לחנות ממתקים מהאגדות.

צפינו בהכנת סוכריות ענקיות וצבעוניות {וגם טעמנו}. התחפשנו, מיששנו, התפעלנו, חייכנו ולבסוף לא עמדנו בפיתוי וגם קנינו. היה כיף!

המשכנו להלך על מדרכות הוליווד, לכל אורך הדרך מציעים לנו סיורים בבוורלי הילס. המאכרים הללו כל כך דביקים, עד שמצאתי פטנט להעיף אותם מעלינו מהר ועניתי להם: "כבר עשינו סיור, תודה" בהתחלה זה עבד מעולה, עד שלפתע אחד מהם אמר " אז תעשו שוב..." מי יודע אולי...

בעודנו מהלכים ניתקלנו בצוות גדול שמצלם תוכנית טלויזיה. הם הזמינו את הילדים לשבת על מיתקן המצלמה. ברחוב סמוך ראיינו, הקליטו וצילמו אנשים. הילדים מאוד התענינו באיך הדברים נעשים ולכן עמדנו שם וצפינו בנעשה.

כך המשכנו ללכת ניתקלים בכל מיני טיפוסים מוזרים ותמהוניים על מדרכות הוליווד ומרגישים בסרט. הגענו אל מיגדל שניראה כמו תקליט של פעם עם מחט וצילמנו אותו.

עייפים ורעבים התחלנו לצעוד חזרה אל ביתנו אשר בחניה. ממש בכניסה ראינו מספר שוטרים עומדים עם סוסים. הם קראו לנו להתקרב ולהצטלם עם הסוסים.

מפה לשם התפתחה ביננו שיחה ארוכה עד מאוד. הם היו מקסימים, סיפרו לנו סיפורים, נתנו לילדים לשבת בניידת ונידבו לנו טיפים על לוס אנג'לס ועל בכלל.  

יצאנו לדרכנו לאכול במסעדה ולחפש מקום לינה, אך לא לקחנו בחשבון את עומסי התנועה המטורפים בעיר הענקית הזו ואת הקושי למצוא חניה. התקשרנו בדרך לקמפינגים, אך לכל מקום הדרך היתה ארוכה מידי, עד שחשבנו לחזור לאירוינג, העיר בה ישנו בלילה הקודם. בסופו של דבר, לאחר שראינו שהפקקים לא ניגמרים, עצרנו בעיר הראשונה שמצאנו כדי לישון בה.

הילדים רצו מקדונלד ולא יכולנו לסרב. אוכלים ג'אנק פוד והולכים לישון לאחר שנטע שומע עשרות סיפורים {הוא ישן בדרך} ובוכה שלא הבאנו את הספר של הברווזון המכוער עם התמונות. {הבאנו את זה בלי תמונות}. הגעגועים, הגעגועים...

לילה טוב.

1/2/13

הבוקר נסענו אל בית העלמין פורסט לאון.

זהו בית עלמין לעשירי לוס אנג'לס, לא סתם עשירים, עשירים מאוד. בית העלמין בנוי על גבעה הצופה אל נוף מקסים. שטחים עצומים של מרבדי דשא אשר בינהם פזורים קברים המוטמנים באדמה.{המצבות שטוחות}. בינהם קברים של עשירים יותר, הניראים כמקדשים, עם פסלים, קישוטים משיש, זהב וכיד הדימיון והעושר.

כל אחד בנה קבר כסגידה לאישיותו או כספו.. בנוסף על הקברים הפזורים בחוץ, ישנם גם מוזלאומים שהם בנינים שלמים מאוד מפוארים, עם פסלים, ציורים של מיכאל אנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י, מוסיקה ובהם קברים עם מצבות מקושטות. ממש עיר מתים. שמות המנוחים חקוקים בענק על המצבה- חתיכת אגו היה למתים הללו. פשוט מדהים לחשוב כמה אנשים מוכנים להשקיע במוות שלהם. מעורר מחשבה רבה והשתאות. 

לאחר שמיצינו את נושא המוות של העשירים, נסענו לראות כיצד חיים העשירים בבוורלי הילס.  מרחוב לרחוב עברנו, מביטים מחלונות הקראוון על הבתים המפוארים, המכוניות מנקרות העיניים והגינון המדהים שהוא בעיננו גולת הכותרת של השכונה.

לכל בית גינה יפיפיה ומטופחת, הגננים עובדים ללא הרף בכל בית שני בערך ולכל גינה יש שלט עם שם חברת הגינון האחראית. גן עדן לגננים. {אורי ירדן, חשבנו עליך...}.

כל הנשים בשכונה בלונדיניות וחטובות וכל הגברים ניראים לא רע בכלל. את חלקם הכתרנו כשחקנים "על בטוח".

משם המשכנו אל המזח של סנטה מוניקה. עם פקקי התנועה בעיר הגענו כבר בסביבות ארבע. יש לפנות את החניה עד השקיעה, כך שלא נותר לנו זמן בילוי מספיק לתוכניות הים והלונה פארק ששוכן על החוף.

לכן אכלנו בקראוון, קצת טיילנו, צפינו בחוף המדהים, הרחב, עם רשתות כדור עף. טיילת שבה רוכבים על אופניים, רולרים, סקטבורדים ומה לא וכמובן כל היפים-יפות עושים ג'וגינג בבגדי ז'ורנאל וגיזרת דוגמנים. פשוט סרט!! הבתים לאורך הטיילת, יקרים להחריד, צבעוניים, מיוחדים ועשויים בכל הנוחות שדורשים חיים "קשים" על חוף אוקיאנוס, כמו מקלחות מתחת לבית, ריהוט נוח על המרפסת הצופה לים. בקיצור, למה לא ,כמו שאומרים...

נסענו משם עם הבטחה לחזור מחר מהבוקר ליום שלם של בילוי. נסענו ונסענו, לא היה קל למצוא מקום לינה. לבסוף עצרנו בוולמארט די נטוש. לפתע מגיע עוד קראוון עם משפחה, ראינו אותו גם על החוף. אנחנו מחליטים לישון יחד, זה לצד זה. כך התחושה נעימה ובטוחה יותר. לילה טוב.

2/2/13

היום אנו קמים ומזדרזים לנסוע אל החוף. חונים בחניה יקרה להחריד, אבל ניתן להחנות בה עד שתיים לפנות בוקר. ממכונית רגילה גובים 8 דולר ומאתנו 32 דולר. למה?? כי אנחנו תופסים לדבריהם 4 חניות. שילמנו... את הבוקר התחלנו בטיול אופנים על טיילת החוף. איזה כיף, איזו איכות חיים. כולם רצים, הולכים, נוסעים, מסיעים עגלות תינוקות בריצה כמובן.

והכל עם נוף חול צהוב, מרחבים וכחול המים עם קצף הגלים המתנפצים ו... שכחתי את השחפים מעל.

סליחה...

לאחר כשעה נסיעה ירדנו אל חוף הים. הילדים החלו בבנייה מאסיבית בחול ואט, אט בשלבים ניכנסו גם למים כמובן ונירטבו לגמרי. היה יום די מעונן וקריר אבל הם לא עמדו בפיתוי. נטע עסק הרבה בהאכלת שחפים והמראה של נטע, השחפים והגלים היה ציורי ויפה מאין כמוהו.

בנתיים על החוף נהנתי להתבונן בשלל הטיפוסים החולפים. איזה מגוון עצום. לידנו ישב בחור עם בגדים יפים, חמוד כזה ויפה. כשנטע האכיל את השחפים הוא חייך בנעימות. לאחר כמה זמן שמתי לב שהוא מקיא ולא מרגיש טוב. הסתבר שבשקית שעמו יש המון משקאות אלכוהולים וכל זמן ישיבתו על החוף הוא שתה ללא הפסקה. בסופו של דבר הוא איבד הכרה ונירדם ללא שום שליטה על הקורה אותו. כל כך עצוב. הוא ניראה כל כך נורמאלי, כזה שיכול להצליח... למה הוא עושה לעצמו נזק כזה???

בעיר גדולה הטיפוסים כל כך רבים ומגוונים לעיתים עד כדי כך שהתחושה לא נעימה... לאחר שעות רבות החלטנו לסיים עם פרק החול והמים. כרמל כמובן רצה להמשיך. אין דבר שיותר מרגיע אותו מחול וים.

עכשין מה עושים? הילדים רועדים מקור, יש לחכות עוד למים חמים ואי אפשר להיכנס כך לקראוון. רעיון מבריק במוחה של שקד, יש לנו מקלחת חיצונית בקראוון שעדיין לא עשינו בה שימוש. מתקלחים ומורידים את החול בחניה, המים חמים וטובים וניכנסים למקלחת טובה בתוך הקראוון. מושלם!

עכשיו לאחר המקלחות הטובות, אנו צועדים לאכול ולבלות בלונה פארק. יש בו גם גלגל ענק סוף, סוף כמו בלונה פארק אמיתי. ניכנסים אליו ומגלים לשמחתנו שנטע יכול לעלות כמעט על כל המיתקנים. עולים לגלגל ענק כולנו יחד ונהנים מהנוף הנישקף.

אחר כך הילדים לשמחתנו עולים בלעדנו על כל המיתקנים האפשריים, נחמדים ונוראיים כאחד. שקד עולה רק על המתקנים שלא עושים סחרחורת, כרמל ונטע לעומתה עולים על כל המפחידים, מסתובבים, עולים-יורדים ומהירים ביותר וכל כך נהנים. עלינו גם יחד כולנו על רכבת הרים נורמאלית {לא כמו בעולם הים}. האמת שאני בטראומה מאז, לכן רציתי חוויה מתקנת. הרכבת עושה שני סיבובים. לי ולשקד הספיק אחד.

הבנים המשיכו ואנו ירדנו לחכות. היה בילוי כיפי. ענבל ואני לא הפסקנו לחייך למראה הילדים נהנים. בשעה תשע בערב לאחר ארבע שעות מתישות על המתקנים, עזבנו לכיוון לונג ביץ', משם אנו מפליגים ביום שני. למחר הזמנו קמפינג. את הלילה העברנו במרכז חנויות במקום. לילה טוב.

3/2/13

הבוקר קמנו ונסענו לקמפינג. המקום שלנו היה פנוי ויכולנו להתמקם לשמחתנו. הילדים רצו לברכה ואנו התפננו לסידורים. 

בהמשך, ארוחת צהרים, סרטים, מנוחה ורוגע. כיף! קפיצה לוולמארט לקנות לשקד בגד ים וחולצות ולי כפכפים די מכוערים, שיהיו לי לספינה. חזרה לשקט בקמפ ולילה טוב. מחר הפלגה.

4/2/13

היום אנו עוזבים את הקמפינג בשעה 12:00 בדרכנו אל ההפלגה. מגיעים אל הרציף בנמל ומחפשים מקום חניה לקראוון. החניה המיועדת למפליגים מקורה כולה ואנו לא יכולים כמובן להיכנס אליה. לאחר ברורים אנו מחנים בחניה פתוחה סמוכה. המזוודות נילקחות מאתנו במהירות ואנו חופשיים ומאושרים צועדים לכיוון האוניה. תור ארוך משתרך בכניסה ואנו מופתעים, לא ציפינו לתורים, חשבנו שנדלג בזריזות אל בטן האוניה העצומה העומדת ומצפה לנו. התורים ממשיכים גם בפנים. סוף, סוף מגיע תורנו. ממלאים פרטים, מקבלים כרטיסים שמיועדים לכניסה ויציאה מהאוניה, משמשים גם כמפתחות לחדר וכן כתובים עליהם כל הפרטים החיוניים לחיים על אוניית תפנוקים- היכן אוכלים ומתי!! מסתבר שיש לנו שולחן קבוע וממוספר בחדר אוכל מסויים עם מלצרים אישיים וקבועים... נחמד לא??

ניכנסנו אל האוניה החנוקה והחשוכה, מפוארת ונוצצת ומייד נטע הודיע שהוא לא מסוגל לנשום. האמת שהבנתי אותו, אוניה זה דבר די קלסטרופובי.

ניגשנו מייד לראות את החדר המפתיע בפני עצמו. חדר פצפון, חצי מגודל הקראוון, אליו אנו אמורים כולנו להיכנס. לא כל כך היה ברור כיצד נעשה זאת, אבל בערב כשההפלגה יצאה לדרך הכל התברר. מעל המיטה הזוגית שלנו, ניפתחו להן שתי מיטות תלויות באויר ומתחת לאחת מהן ניפתחה מיטה לנטע. כך, בקומפקטיות רבה, ניפתחו 5 מיטות רכות ונעימות. על המיטה הזוגית הונחה מגבת מקופלת בצורת אריה ים וסביבה שוקולדים טעימים.

ההפלגה יצאה לדרך... לאחר סריקה והכרות עם כל האוניה ולאחר ארוחת צהרים, יצאנו אל הסיפון לצלם את ההפלגה ולשבת בג'קוזי הרותח.

הגב כאב לי מאוד עד כדי צליעה ממש והמים החמים הרגיעו וליטפו. היה מעולה! כך נהננו כשלוש שעות, מקלחות, התקשטות ויציאה לארוחת ערב רישמית ראשונה.

לאחר שעמדנו בתור לחדר אוכל, הסתבר שזהו לא חדר האוכל שלנו. בנתיים הכרנו משפחה נחמדה שבהמשך שקד מאוד התידדה עם הבנות שלה. הגענו לחדר האוכל המיועד לנו, אל השולחן שלנו והכרנו לראשונה את המלצריות שילוו אותנו. אחת מרוסיה והשניה מתאילנד. כל הזמן התרוצצו סביבנו, פינקו, הגישו, מזגו, הביאו תוספות, קינוחים ומה לא.. כשצלחת התרוקנה, מייד זינקו להגיש אחרת. התחושה היתה לנו מאוד מוזרה, שקד דווקא התחברה לעניין במהירות והכריזה שהיא מרוצה מאוד מהפינוק.

לפתע באמצע הארוחה, נידלקו אורות מהבהבים סביב חדר האוכל וכולנו הרמנו אל על את המפיות לקול מוזיקה מתנגנת והמון שמחה. היה נחמד. חזרנו אל החדר הקטנטן ונפלנו שדודים. לילה טוב.

מגבות בקיפול מפנק על המיטות בחדר

5/2/13

הבוקר להפתעתי, הילדים קמו די מוקדם,  למרות החושך המוחלט בחדר{אין לנו חלון}. נהנים מסרטים מצויירים בטלויזיה, מתארגנים לאיטנו ויוצאים לארוחת בוקר. יוצאים החוצה אל האויר הפתוח ומרחבי הים, האוניה עוגנת בלב הים בקרבת האי קטלינה, עדיין בקליפורניה. המראה הניגלה לעיננו מפתיע ומהמם! עשרות דולפינים קופצים בקבוצות ובקצב אחיד בצמוד לאוניה, אי אפשר להסיר את העיניים מהיופי, מהשמחה והכיף שבמראה. בנוסף לדולפינים הרבים, גם אריות ים מגובבים אחד על השני שוחים במים בקבוצות, כל כך מתוקים. ברקע גם כריש. בקיצור גן חיות מימי שלם ממש לנגד עיננו. 

תוך כדי צפיה במראות, אוכלים ארוחת בוקר.

באוניה יש כל הזמן אוכל ושרות חדרים 24 שעות ביממה. גלידה, מיצים ופיצות כל הזמן, ללא הפסקה. אי אפשר להיות רעבים. החלטנו לרדת לאי קטלינה. בעיקר רצינו לחוות את השיט בסירות המובילות מהאוניה אל החוף בתוך אריות הים והדולפינים. ירדנו לקומה 3, העברנו את הכרטיסים שלנו במכונה מיוחדת שמעלה מייד את הצילומים שלנו לזיהוי ועלינו על סירה. השייט היה מקסים.

שוטטנו קצת באי וחזרנו לארוחת צהריים באוניה. על האוניה יש פארק מים וברכה עבור הילדים, אך הם לא טורחים לחמם את המים ולכן בלתי אפשרי לנצל את המיתקנים, המים קפואים! 

במועדון הילדים לא יכולנו להשתתף. נטע בן 5 והקבוצה של כרמל ושקד היא מגיל 6. אם כך, הם צריכים להיות בקבוצות ניפרדות. הסברנו שנטע לא דובר אנגלית והוא לא ישאר לבד בחדר. ביקשנו שיתחשבו בנו ויאפשרו לו לנסות להיות עם כרמל ושקד בקבוצה. גם להורה מלווה אסור להישאר עם הילד, כך שגם הפיתרון הזה לא עבד. התשובה היתה שיש כללים נוקשים וזהו!

בקשנו את המנהל, הגיעה בחורה והסבירה לנו שיש כללים נוקשים. וזהו! בקשנו את מי שמעליה. בבוקר התקשרה אלינו המנהלת והזמינה אותנו לחדרה. לפני שטרחנו ללכת בקשתי שתאמר לי בטלפון אם יש לה פתרון עבורנו. היא חזרה ואמרה שיש כללים נוקשים. הסברתי לה שכללים אפשר לקרוא, לא צריך להיות מנהל בכיר בשביל זה, מנהלת אמורה לפתור בעיות מיוחדות, לשם כך היא מנהלת. היא טענה שהם התגמשו מאוד. התגמשו?? כן! הם הציעו לנו שאם נטע יבכה הם יתקשרו להודיע לנו. זו גמישות לא?? גמישות אמריקאית... אמרתי לה שאני מאוכזבת ושאם יהיה לה פתרון אמיתי שתתקשר. כמובן שלא נמצא שום פתרון, חוקים זה חוקים!

אז הלכנו כולנו לשבת שוב בג'קוזי, הדבר היחיד שנותר לעשות על האוניה, חוץ מלאכול כמובן. ג'קוזי אחד היה מלא, ניכנסנו אל השני. פגשנו בו שני זוגות, אחד זוג כושים עצומי מימדים והשני זוג המורכב מבחורה מקסימה ובחור גדול ומקועקע בכל גופו {מראה שכיח ביותר}. שוחחנו שיחות מרתקות כשלפתע מגיע שומר ואומר שהילדים צריכים לצאת ולעבור לג'קוזי השני. אוף, מה עכשיו? הי אדוני אתה לא רואה שהג'קוזי השני עמוס בחבורת מבוגרים מגודלים? אתה רוצה שנשב להם על הראש? טוב, לך קרא למנהל מעליך... בנתיים אנו ממשיכים לשבת בג'קוזי. מגיע עוד מנהל, מסביר את הכללים... טוב, לך קרא לממונה עליך... בנתיים אנו בג'קוזי. עד שהגיע המנהל השלישי, ניכנסו אלינו למים הרותחים עוד ילדים שלא מצאו מקום בג'קוזי המיועד לילדים והיה מלא מבוגרים. בעודנו נהנים מהמים, שלושה מנהלים עומדים ומביטים בנו ובג'קוזים. כניראה שהם הבינו סוף, סוף, שאין הגיון בחוקים הטפשיים שלהם. הם הניחו לנו. תודה לאל!

בקיצור, כפי שכבר הבנתם, האוניה הזו לא היתה מאוד ידידותית ומתחשבת בילדים, על אף ההבטחות.

היום עבר בנעימים, במים החמים, בארוחת ערב אלגנטית שהיתה חוויה בפני עצמה. כולם הגיעו בחליפות ושמלות וגם חצאיות יפיפיות ובעיקר קצרצרות שלבושות על גברות שמנות להפליא שמפלי שומנן נוזלים מבעד לכל אי פיסת בד ובין לבין שלל קעקועים צבעוניים. כמה יפה ואסתטי. כולן נעמדות לצילומי פפאראצ'י על רקע נופים קסומים. הצלמים האורבים בכל פינה של האוניה, בג'קוזי, בחדר האוכל, כשהכפית ניכנסת לפה, כשחלוק הרחצה נופל ואולי אפילו בשרותים, לא בדקתי... נעמדות בפוזות מבויימות, מחוייכות ומלאות בעצמן וגם הגברים כמובן נהנים לעשות פוזות למצלמות. בסופו של קרוז, כל התמונות נתלות על הקירות, מיועדות לקניה והם קונים וקונים וקונים. לא רק תמונות הם קונים, גם משקאות אלכוהולים הם קונים, בלי הפסקה. כל הזמן עוברים מלצרים ומשקים את אורחי האוניה שנענים בשמחה רבה. אשה אחת שנשאלה על ידנו מה שלומה? ענתה לנו ששלומה טוב למרות שכוס המשקה שלה ריקה.. כולם באוניה שיכורים ושמחים. במעלית פגשנו זוג שהתאהב בנו. האשה כולה מחוררת בעגילים ומקועקעת ומהגבר ריח אלכוהול נוטף. כניראה שהדמיון הרב ביננו יצר את הכימיה המיידית הזו... בכל אופן התפתחה שיחה. הם סיפרו לנו שנפרדו לפני 7 שנים ועכשיו חוגגים את חזרתם האחד לזרועות השני. לבחורה יש ילד בן 20 שיש לו כבר ילד. היא סבתא בת 38! {מצב לא נדיר בכלל בארה'ב}. היא חיבקה אותי ואמרה שהיא מרגישה שאני טיפולית והיא מאוד אוהבת אותי. בקשה את המייל שלנו כדי לבוא לישראל {כמעט התעלפתי..}. הבחור לא הצליח לתת לה את הטלפון לרשום את המייל. הוא הסביר לי שבבקבוק המים המינראלים שהוא מחזיק יש בעצם אלכוהול ולכן הוא לא בפוקוס, כי הוא שותה המון. ניפרדנו בחיבוקים... בג'קוזי באותו היום פגשנו ילדה שסיפרה שהם 6 אחים במשפחה. אחותה הגדולה בת 19 בהריון פתאומי. היא לא נשואה כמובן. נראית בערך בת 15! האמא והאבא ילדים בעצמם. בקיצור, בלאגן..

6/2/13

היום האוניה עגנה בחצי אי במקסיקו. החלטנו לרדת לשיטוט עצמאי. הפעם היינו צמודים אל החוף והירידה היתה רגלית. את פנינו קיבלו המוני פושטי יד ומוכרי סידקית שכל מבוקשם שתקנה מהם משהו. העוני שורר בכל מקום, הכל עלוב ועצוב. ילדים קטנים משוטטים בהנחיית אמהותיהם, מנסים למכור לתיירים כל מיני דברים עלובים. חנויות צבעוניות ומבנים מתקלפים. מכוניות ישנות, אין רמזורים והולכי הרגל מנתבים דרכם בין המכוניות שעל הכביש. קונים משקפי שמש לשקד ומנדבים דולר נוסף למחיר, הכל כל כך עלוב שבא לך לתת ולתת.

ממשיכים ורואים שלטים שניתן להחזיק וללטף גור אריות. מה זה? אנו שואלים מופתעים ומייד מובילים אותנו פנימה אל האריה. בתוך לול של תינוקות, שוכב גור די גדול של אריה. מביט בעיניים עצובות, עצובות, ניראה לא במיטבו. ממש צער בעלי חיים. אין סיכוי שאנו נחזיק את המסכן הזה. כמובן שהמטרה להרוויח כסף מצילומים עם הגור. כל כך עצוב. המשכנו להסתובב תורמים קצת כסף ואת כל קופסאות הקורנפלקס שלקחנו עמנו לכל ילד קטן בדרך. ממש ריחמנו עליהם. לסיום קניתי שריג יפה ומיוחד בכסף שנותר לנו. המפגש עם המסכנות והעוני תרם המון לילדים, עורר שיחות, מחשבות. שקד מאוד שמחה מהיכולת לתת ולו במקצת לאחרים.

חזרנו אל האוניה לארוחת צהרים, למשחק גולף ולשקיעה יפה.

בארוחת הערב, רקדו לפנינו כל המלצרים וזה היה משעשע מאוד. מאוד ניקשרנו אל המלצריות שלנו ובמיוחד למריה הרוסיה, הנעימה והיפה. קשרנו עמה המון שיחות ובכל בוקר היא טרחה ובאה לומר לנו שלום. היא אמרה שאנו האור שלה בהפלגה והיא תזכור אותנו לתמיד. לאחר ארוחת הערב נטע ואני הלכנו לישון. הייתי מותשת לאחר שלקחתי יום אחר יום כדור עבור כאבי הגב שלי. הכדור עזר, אבל הייתי מאוד עייפה. ענבל הלך עם כרמל ושקד לחגוג בג'קוזי שלידו נערכה מסיבה מקסיקנית, עם סידורי אוכל ופיסולי קרח מרשימים. הם מאוד נהנו.

7/2/13

קמנו בתשע וחצי בבוקר לאוניה מתנדנדת. היום האוניה מפליגה בים לאורך כל היום.

ענבל, שקד ונטע מרגישים מצויין, כרמל ואני סובלים. מצליחים לשרוד איכשהו. יושבים בג'קוזי, נמצאים הרבה באזורים שפחות מרגישים נידנודים והיום חולף. בערב אנו הולכים להופעה מקסימה של צוות האוניה. שירי שנות השבעים, ריקודים, החלפת תלבושות ותפאורות. מקסים. ביציאה מההופעה כולם מתנדנדים ומועדים האחד על השני. משעשע... לאחר מכן, ארוחת ערב אחרונה. המלצרים שרים שיר פרדה, קוסם מבדר אותנו, מצטלמים, מתחבקים וניפרדים.

יורדים לברר ולוודא שאנו לא חייבים כספים לאוניה, ומסתבר שהחברה חייבת לנו כסף! הפתעה. את הכסף שהחזירו לנו במזומן, נתנו כטיפ למלצריות המקסימות שלנו.  ניגשנו לארוז מזוודות ולהוציא אותן אל המסדרון ליד הדלת.

משם יאספו אותן עבורנו. הילדים מתקשים להרדם, לא רוצים לעזוב את הספינה.

8/2/13

הבוקר אנו נאלצים לקום מוקדם. ארוחת בוקר ועוזבים את הספינה. שוב תורים ארוכים ומייגעים ביציאה. כשמגיע תורנו אנו מבקשים הארכת ויזה לעוד מספר ימים ולהפתעתנו גם מקבלים! עכשיו יש בידנו אפשרות אולי להאריך במקצת את שהותנו בניו יורק. כך נוכל גם לראות את העיר וגם לבלות עם מיכל, עופר והילדים. שמחים אנו יוצאים אל עבר הקראוון. גשם מתחיל לרדת, מזל שהספקנו להיכנס. אנו יבשים. עושים את דרכנו לארווין, העיר של ענבר ודרור. קונים בוולמארט ונוסעים לביתם, לא לפני שקופצים למרפאת שיניים לילדים בה ניתקלנו, כדי לברר אם ניתן לעקור את השן של כרמל שמסרבת ליפול ותחתיה כבר צמחה שן חדשה. המרפאה כבר סגורה, אך קובעים לנו תור למחר במרפאה בעיר אחרת, עם אותו צוות רופאים.  אנו נוסעים להתארח אצל משפחת לוי וחוגגים שם עד הלילה.

9/2/13

לאחר שנת לילה בוולמארט הסמוך, אנו קמים כדי לנסוע למרפאת השיניים. השעה כמעט תשע. נטע מתעורר, כרמל ושקד עדיין חורפים. אנו נוסעים והם ישנים. בסביבות תשע וחצי מגיעים. אני מעירה את כרמל, מתארגן במהירות ויוצאים אל המרפאה. את עניני הביטוח כבר סידרנו אתמול, כך שהכל מוכן לטיפול. המרפאה מאירת עיניים, שמחה, מקושטת, הצוות חם ונעים מקבל אותנו במאור עיניים. מצלמים את הפה של כרמל. נותנים לו לבחור סרט ומכינים אותו לעקירה. כשהכל מוכן מגיעה הרופאה. בנתיים אנו מקבלים ניירת על גבי ניירת עם הוראות, הדרכות, איסורים, עוד גאזות ומה לא.. זו רק עקירה פשוטה לא?? איזה עניין הם עושים מכל דבר.. כרמל שוכב ומעליו מסך טלויזיה עם הסרט שבחר- עידן הקרח. הרופאה מזריקה לו הרדמה  דקות גם משחה מרדימה. {מה שבטוח בטוח}. בסופו של דבר לאחר פרוצדורה ארוכה ומלאה, יצאה השן בשניה... כרמל היה גיבור אמיתי, לא הוציא ציוץ! כל הכבוד. עכשיו אסור לו לירוק, לצחצח שיניים, לאכול כמה שעות טובות אם בכלל, צריך להחליף גזה... אמריקה. טוב, אז ענבל וכרמל הלכו לקנות גלידה. איזה כיף. עתה אנו יוצאים לדרכנו לביתם של יואל ואורנה. יואל הוא בן של בן דוד של אבא שלי. אנו בדרכנו... והדרך מתמשכת עם פקקים אינסופיים של לוס אנג'לס הענקית והלא סימפטית. לאחר שמסתיימים הפקקים וללא שום הודעה מוקדמת, מפתיע אותנו טבע מידברי במיטבו. 

איזה כיף לחזור אל הטבע, כל כך התגעגענו. אנו נוסעים בין רכסי הרים, הרחוקים בינהם מושלגים. גווני החום שמזמן כבר לא פגשנו משתלבים גם הם ביופי ובתוך כל המרחבים הללו פזורים להם בתים על ההרים במקומות שלא ברור כיצד הם הגיעו לשם בכלל. אט, אט אנו מגיעים לאזור שיואל ואורנה גרים בו santa clarita. יואל מתקשר ואומר לנו לפנות בכביש עפר. אנו מתבלבלים ועולים במקום הלא נכון אליו גם הג'י פי אס מכוון בהחלטיות רבה. אנו מוצאים עצמנו מטפסים במעלה הר, לכיוון בית כלשהו. בשלב מסויים הקראוון לא יכול היה לעלות יותר והתחלנו פשוט להתדרדר מטה, מטה. ענבל הצליח איכשהו לכוון אותנו ומשהבנו שאנו לא בכיוון הנכון הצלחנו לרדת ולהתחבר שוב אל הכביש. יואל בא לקראתנו והוביל אותנו בבטחה לביתו שיושב על שטח עצום ומקסים בהרים המדבריים. לאורך הדרך המון חוות סוסים, כרמי ענבים ובתים יפים וציוריים. בבית מחכה לנו כל המשפחה הענפה. אורנה , יואל ושלושה מתוך חמשת ילדיהם עם בני הזוג והנכדים.

הפגישה חמה ומרגשת. הילדים מזנקים מייד על שלל המשחקים הפזורים על השטיח בסלון. מזמן כבר לא יצא להם לשבת ולשחק משחקים של בית. אנו אוכלים ומדברים ללא הפסקה, מנסים להשלים את כל המידע מהשנים שלא התראנו. תוך כדי מנסים להנציח כמה שיותר בתמונות ווידאו עבור אבא שלי. אחר הצהרים יואל לוקח אותנו לטיול קצר באזור. נוסעים לפגוש את הסוס שלהם שמיתר ביתם הצעירה רוכבת עליו בתחרויות. בקרוב הוא יועבר לשטח שלהם. אנו מבקרים ביקב מקומי, ופוגשים עז מטורללת שנוגחת ללא הפסקה בגדר, בפינת חי סמוכה. ממשיכים לנסוע ומגיעים לשמורת טבע יפיפיה עם סלעים צוקיים, משוננים שניצבים במעין נטיה משונה ויוצרים צורות מרתקות.

המקום שבה אותנו והבטחנו לעצמנו שמחר נגיע לכאן בבוקר לטפס. עם השקיעה המרהיבה בהרים החילונו לשוב אל ביתו של יואל. בנתיים גם מיתר המקסימה חזרה ופגשנו בה. המשכנו לשוחח, אכלנו פיצות ועזבנו את ביתם אל הקראוון שלנו שחנה בסמוך כדי ללכת לישון. לילה טוב.

10/2/13

הבוקר קמנו מאוחר. שנת הלילה היתה מצויינת. שינה בטבע חשוך, ללא אורות עירוניים, מאוד אהובה עלי. בבוקר יואל הגיע כדי להזמין אותנו לארוחת בוקר. התפנקנו עם חביתות, סלט, לחמים, גבינות. כיף אמיתי. בסביבות הצהרים ניפרדנו בדרכנו אל פארק הסלעים המשוננים.

בילינו בפארק מספר שעות מהנות בטיפוס והחלקה מטה. 

אכלנו ארוחה קלה ויצאנו לדרכנו על כביש מספר 1 המפורסם שעובר ברובו ממש על האוקיאנוס. הדרך היתה יפיפיה. צמחיה עבותה וירוקה ליוותה אותנו, הרים גבוהים, דקלים, כרמים, שטחים חקלאיים, בתים מגובבים על גבעות ירוקות, כחול האוקיאנוס המציץ מידי פעם בפעם מעבר לגבעות. דרך יפיפיה ומגוונת. בערב הגענו לוולמארט קרוב לסולבאג, עיירה דנית שנטייל בה מחר.

11/2/13

הבוקר אנו בדרכנו לסולבאג. עוצרים לרגע בתחנת דלק ולפתע נישמע ממש מעלינו פיצוץ אדיר שמרעיד את כל הקראוון. לא הספקנו לעכל את המתרחש אך הבחנו באנשים היוצאים ממכוניותיהם ומביטים לשמים. עשינו גם אנו כמוהם וראינו המון עשן מתנשא אל על. מה קרה? אולי שיגור טיל? פיצוץ מטוס?? ממשיכים קצת לנסוע ורואים אנשים צונחים בשדה. הכל תמוה.. אולי תרגיל צבאי? בלילה אני קוראת באינטרנט ששלושה משתתפים בתוכנית ראליטי התפוצצו עם מסוק מעל שמי קליפורניה בשדה. הכל מתבהר לנו. כולי צמרמורת... 

אנו ממשיכים לנסוע ועוצרים מעל מרבדים עצומים של ירוק וברקע גבעות בלתי ניגמרות. תחתנו פזורות פרות, כבשים, לאמות וגם סוסים רועים באציליות האופינית להם. בינהם רצה חיה קטנה שלא הצלחנו ממש לזהות, אך ניראתה לנו סוג של חפרפרת או עכבר גדול. את ארוחת הבוקר אכלנו אל מול הנוף המטריף הזה, מביטים בבתים היפים הנטועים באחו הירוק ומקנאים...

ממשיכים לסולבאג, עיירה הבנויה בדיוק בסגנון עיירה בדנמארק. מרגישים ממש באירופה. צועדים בעיירה היפה והמטופחת, ניכנסים לבתי הקפה והמאפיות החמודות, לחנות ממתקים קטנה, מביטים במזרקות, בציורי הקיר, בשעונים. 

ניכנסים למוזאון שהוא יותר חנות ספרים הקשורים כולם בהנס כריסטיאן אנדרסן. כיף להביט בספרים, לדפדף, לקרוא אגדות מוכרות באנגלית עשירה. התפתנו לקנות ספר מקסים של האגדות באנגלית. נקווה שנתמיד בקריאתו.

בעיירה היתה גם חנות לשעוני קיר ושעוני קוקיה. המוכרת הנחמדה הפעילה עבורנו את כולם וזה היה מקסים. היו בחנות שעונים מיוחדים ומגוונים. היה מעניין לראות כיצד הם עובדים. 

לאחר שמיצינו את הטיול בעיירה, חזרנו אל כביש 1 היפה. עצרנו בדרך במסעדת בופה שגילינו, אך לא היתה טעימה כמו המסעדה שבדרך כלל אנו אוכלים בה.

המשכנו בנסיעה לעבר חוף פיזמו  pismo beach. תוך כדי חיפושי מקום לינה, למדתי שהחוף הוא שמורת טבע שיש בה דיונות וגם פרפרים כתומים שנקראים מונארך וזוהי התקופה הטובה לצפות בהם מטילים ביצים על העצים בחורשות שלחופי האוקיאנוס. הפרפרים הללו יעזבו בקרוב את קליפורניה וינדדו למקסיקו. לפתע תוך כדי נסיעה אנו רואים שלט שמעיד על המצאות פרפרים בחורשה וגם רואים אנשים מצלמים. מייד עצרנו ויצאנו לבדוק בעצמנו. על העצים הגבוהים גושים גושים של מאות פרפרים כתומים, דבוקים אל העלים. מסתבר שזוהי השעה {שעת ערב} בה הם נערמים על העצים.

בבוקר אמרו לנו אנשים, הפרפרים מתעופפים בחורשה. אם כן, נחזור בבוקר לצפות בפלא. בנתיים, מצאנו וולמארט ללינת לילה. הילדים עושים פאזלים, מציירים, אני כותבת את הבלוג וענבל מעודד... מחר יום חדש.