27/10/12
הבוקר עלה ועמו שמש ניפלאה שמבשרת על עוד
יום מרגש.
קמנו לאיטנו, קצת למדנו חשבון, אכלנו ובשעת
צהרים יצאנו לכיוון המוזאון, בו יש שחזור של מושבת האנגלים הראשונה, אותם אנגלים
שעלו באמצע המאה השבע עשרה באוניה עליה היינו אתמול. במוזאון מתארים גם את חיי
האינדיאנים שחיו בכפרים שלהם במקביל למושבות האנגלים. בכניסה למוזאון צפינו בסרט
יפה הממחיש את החיים באותה תקופה ולאחר מכן ניכנסנו ממש למנהרת הזמן.. הגענו תחילה
ל"כפר אינדיאני"
בו ראינו כיצד מכינים מבראשית את סירות הקאנו על ידי
שריפת התוכן של גזעי עץ גדולים.
ניכנסנו לתוך בתי האינדיאנים, ישבנו על עורות
החיות שהם צדו ושמענו על חייהם מפי שחקנית "אינדיאנית".
לאחר מכן בקרנו
במושבת האנגלים וגם שם יכולנו להיכנס לבתים, לשאול שאלות שחקנים ולהנות מהמחשה
מושלמת של החיים באותה תקופה. היה בהחלט מרתק.
בהמשך זכינו לצפות בעבודות אומנות שימושית
שנוצרו באותה התקופה ושקד אף נהנתה מאוד לחוות אריגה בנול.
בילינו במוזאון קרוב
לארבע שעות מהנות.
חזרנו מאוד עייפים לקראוון, הכנו ארוחת צהרים מאוחרת עם נוף
לאוקיאנוס, התקלחנו, ועל אף העייפות הרבה שלנו הילדים לא וויתרו ודרשו שנלך להופעה
שהתרחשה בעיירה בערב.
צעדנו כולנו אל ההופעה שהתרחשה בבניין עתיק
ומרשים, לבושים ב"מיטב" מחלצותינו. פתיחת שערים בשש בערב ותחילת הופעה
בשבע. מגיעים, ועומדים בתור שנימשך על פני מדרכה שלמה. צועדים בקצב פעמוני הכנסיה
שהחלו מצלצלים,
לאט, בנימוס ובשקט, בלי דחיפות, התפלחויות ושאר מיני ירקות
ישראלים.. ניכנסנו אל ההול הגדול ותפסנו מקומנו.
צפויה לנו הופעה של חיל האויר של
ארה'ב, הופעה שרצה בכל רחבי ארה'ב ואמורה להיות מעולה ובחינם! סוף, סוף מתחילה
ההופעה בטקס צבאי ובהמנון. קצת נאומים והשואו מתחיל. הלהקה עולה אל הבמה המוארת
בשלל צבעים מסנוורים בכמות שמספיקה לשבע מאות הופעות בישראל. העיניים לא מצליחות
להתמקד מרוב סינוור ולכך נוספים הבגדים המנצנצים של הזמרים, שעל פניהם מרוח חיוך
ענק ופלסטיקי והם שרים ורוקדים כמו שרק באמריקה אפשר. לאחר שענבל ואני הפסקנו
להתגלגל מצחוק מהדבר ההזוי הזה על הבמה, הצלחנו להתמקד במקצועיות ובקולות המדהימים
באמת של הזמרים. השירים כולם היו מוכרים וכיפים, מייקל ג'קסון, אדל ועוד.. בשלב מסויים,
אבוי.. הפסקת חשמל! באמריקה... הייתם מאמינים, גם שם זה קורה... הזמרים על הבמה
ממשיכים את ההופעה כאילו כלום לא קרה,"the show must go on" הם רוקדים ושרים ללא מיקרופונים ובאור מלא, כל כך מגוחך, הזוי, אך
גם מעורר הערצה. בארץ הרי הכל היה ניפסק, הבמה ניסגרת והקהל מתרוצץ. זו היתה
סיטואציה משעשעת למדי.
נהננו מההופעה והחוויה המיוחדת לה זכינו.
חזרנו לקראוון,
הילדים הלכו לישון ואנו המשכנו לכיוון Groton, שם ציפינו לבקר במוזאון
הצוללות, בו ניתן לראות כיצד חיים בתוך הצוללת.
התמקמנו בוולמארט והלכנו לישון.
28/10/12
קמנו בבוקר לקניית נעלים לשקד ונטע שנותרו
נטולי נעלים. אחר כך נסענו למוזאון, אך הוא היה סגור בשל ההכנות לסופת ההוריקן
המתקרבת. ממש אורחת כבוד, כל כך הרבה הכנות עושים פה לכבודה. אם כך, החלטנו לנסוע
למיסטיק, אותה עיירת דיגים יפה הידועה מהסרט "מיסטיק פיצה" בכיכובה של
ג'וליה רוברטס המהממת. שם בעיירה יש מוזאון פתוח יפה על הים, אבל כצפוי הוא ניסגר
לכבוד הסופה. לא נישברנו ויצאנו לטייל על החוף, בין סירות הדייגים והבתים הציוריים
להפליא.
הכל כל כך ממכר, קשה לעמוד מול היופי הציורי הזה.
הסתובבנו לנו נהנים
מהנוף, מהשקט, צופים בהכנות של האנשים לסופה, מעלים את הסירות אל החוף, אוטמים
קומות תחתונות.
צפינו בגשר שמורם כדי שיאכטות יוכלו לעבור תחתיו, דיברנו עם אנשים
שתיארו לנו לאן יגיעו המים בסופה{ממש עד הבתים שלהם].
הבתים במיסטיק ממוקמים על
שפת הים ולכל בית יש ירידה מיוחדת לסירה. חיים טובים כשאין סערות ומשהו נותר מהבית
שלך.
לאחר שסיימנו לטייל, נסענו למיסטיק פיצה.
אותה פיצריה מהסרט הנודע. בפיצריה מוקרן הסרט וכולה מקושטת בתמונות ממנו. האוירה
מקסימה וכיף לצפות בסרט ולזהות בו מקומות בהם ממש טיילנו בתוך העיירה. להפתעתנו
הטובה, למרות שהמקום מאוד תיירותי, נהננו בו גם מאוכל טוב וממנות נדיבות.
שמענו
דיווחי סערה, לא מעודדים והחלטנו לשים פנינו אל המשפחה המקסימה שהתקשרה בבוקר
וביקשה מאתנו להגיע אליהם כבר הערב.
בדרך ניסינו לערוך השלמת קניות, אך המדפים
בסופר היו ריקים! האמריקאים בבהלת קניות מטורפת לקראת הסופה. קנינו מה שעוד ניתן
היה למצוא ונסענו לכיוון ניו יורק.
כל כך מרגש, אנחנו מתקרבים לניו יורק!!
לאחר שלוש שעות בערך, הגענו אל המשפחה
המקסימה{אחיינית של הגיס של ענבל}. התקבלנו באהבה וחום רב ועל אף שלא הכרנו קודם,
החיבור היה מיידי!
הסתבר שלי ולעופר, אבי המשפחה יש יום הולדת באותו יום ממש,
ושנינו נחגוג יחד מחר. מרגש! זהו, מוגנים בבית חם, הלכנו לישון.
לילה טוב!
29/10/12
קמנו בבוקר בביתם של עופר ומיכל המקסימים.
חגגנו יום הולדת לעופר ולי עם עוגות שמיכל
הכינה, נרות ושירי יום הולדת בעברית ובאנגלית.
אחר כך הילדים ניבלעו להם ברחבי הבית הענק
ושיחקו להם ואנחנו התפננו סוף, סוף לאינטרנט וסקייפ.
איום הסופה מרחף מעל ראשנו,
מביטים החוצה ועוקבים אחר הרוח ההולכת ומתעצמת והשמים השחורים כהים שמבשרים שהסערה
מתחילה.
האוירה היתה ניפלאה, פתאום חופש מהילדים
שעסוקים עם ילדים אחרים ואנחנו יכולים להתפנות קצת לעצמנו. תענוג!
בסביבות אחת עשרה התישבנו כולנו לארוחת
בוקר- צהרים ולפתע... סופת רוח חזקה ופתאומית ועץ נופל בחצר ממש לנגד עיננו, זה
היה מפתיע, מפחיד, מדהים ובלתי ניתפס, הכל יחד בעירבוב שכזה, כן, כניראה שההוריקן
כאן ואנחנו חזינו עתה בעוצמת טבע מטורפת שכמוה לא ראינו מעולם!
נירגשים סיימנו את
ארוחתנו והמשכנו בשגרת יומנו הנעימה להפליא, מתוודעים אט, אט אחד לשני ומעמיקים את
ההכרות ביננו. מכינים ארוחת צהרים-ערב בשיתוף פעולה הרמוני ונעים וכשמתישבים
לאכול... עוד עץ קורס ועמו קורס גם החשמל בבית. השעה בערך חמש ובעוד שעה וחצי יהיה
חושך מוחלט. מייד מתחילים לארגן פנסים ומנורות חרום מכל הסוגים והמינים ולעופר
ומיכל המאורגנים יש המון!
מדליקים נרות ומפזרים ברחבי הבית ומתחילים לחשוב כיצד
מתארגנים. כמה זמן זה ימשך?? בשלב הזה אנחנו מנותקים לגמרי בלי לדעת דבר. גם
האינטרנט מנותק ואנחנו בתוך בועה. לא יכולים לצאת החוצה כי ההוריקן משתוללת בשיא
כוחה וכך יושבים יחד בעלטה, מאזינים לקולות הרוח, משחקים משחקי קלפים לאור נרות
ומחכים לבאות. בינתיים מתברר שאי אפשר גם להשתמש במים בקומה התחתונה בה שיכנו
אותנו כי המשאבה שמעלה את המים לא עובדת ויש חשש להצפה. אט, אט גם החימום בבית כבר
לא עובד וגם אין מים חמים. הולכים לישון מוקדם, ילדים מחובקים במיטות יחד עם
ההורים כדי להעביר את הסערה הלא נעימה הזאת יחד, בחום ובביטחון. לילה טוב.
30/10/12
בבוקר, הרוח דעכה לגמרי והסערה חלפה כלא
היתה. עם זאת, גם החשמל חלף כלא היה...
המצב רוח שלנו למרות כל זאת היה מרומם.
הכנו ארוחת בוקר טעימה ויצאנו לאמוד את הנזקים בחצר של מיכל ועופר ובחצרות השכנים.
כמויות העצים שנפלו הדהימו אותנו. כבישים ורחובות רבים חסומים בשל עצים שחוסמים
דרך או כבלים של חשמל המהווים סיכון. שכונות שלמות בעלטה מוחלטת, פשוט מטורף! אחר
הצהרים, עלה בראשנו רעיון להתחבר לגנרטור שיש לעופר ושהיה נידמה שלא יחזיק את
הבית. התחברנו ורווח לנו. המקרר החל לעבוד ואף היה לנו מעט אור לפחות בקומת
המגורים המרכזית. יכולנו להטעין את כל הטאבלטים, טלפונים ושאר הציוויליזציות
שאנחנו ובעיקר הילדים לא מסוגלים בלעדיהם והרגיעה חזרה למעוננו.
אז החלטנו לצאת
למק דונלד לגלידה ומעט השתוללות במשחקים, אך לאחר שהכל היה סגור וחשוך, מצאו עופר
ומיכל פרוזן יוגורט פתוחה. שיהיה... ניכנסנו אל הגלידריה ופינו ניפער כילדי כפר
בעיר גדולה ונוצצת. ליאור, נטלי ודניאל ילדהם המדהימים של עופר ומיכל זינקו
במהירות האור, שלפו לעצמם כלים למילוי גלידה והחלו למלא מתוך מכונות כל מה שרק
חשקה נפשם. ילדינו שלנו קלטו גם הם במהירות לא מביישת כלל את השיטה ומילאו מייד
אחריהם, נוהרים לתחנה הבאה והיא מילוי על גבי הרי הגלידה, כל מה שרק ניתן לדמיין
מסוגי שוקולדים למיניהם, עוגיות, סירופים, אגוזים, פירות, סוכריות ומה לא... את כל
זה שוקלים בסוף{כבד...} ומשלמים על פי המשקל.
כשהילדים סיימו למלא, אנחנו סוף, סוף קלטנו
מה קורה סביבנו ורצנו כמו ילדים קטנים, מתלהבים ומתרגשים למלא גם. טעים ומדהים.
חוויה.
עבר לו עוד יום של כיף עם המשפחה המדהימה הזו, שניראה כאילו הכרנו אותה
מתמיד.
לילה טוב.
31/10/12
היום יום ההאלווין.
הילדים מאוד מצפים
לחגוג יחד את החג, אבל לא ברור כל כך כיצד נחגוג אותו, כיוון שכל השכונה חשוכה,
אין חשמל, אנשים רבים עזבו את בתיהם ונסעו, הקישוטים הוסרו מפאת הסערה ולמיכל אין
קשר כדי לברר בכלל מה קורה. החלטנו לדחות את ההחלטה כיצד נחגוג וחשבנו על מספר אפשרויות,
בינהן שנחגוג מוקדם כשיש עדיין אור בחוץ או שניסע לשכונות אחרות שיש בהן אור.
להיום תיכננו טיול אופנים משותף, אך כיוון
שפיתחנו לנו התנהלות משותפת עצלה ונינוחה שכזו, הזמן חולף מארוחה לארוחה ומכל מיני
עיסוקים שמתפתחים להם בספונטאניות. היום ענבל ועופר החליטו להיות יעילים ומאחר
והגננים לא רצו להזיז את העצים שנפלו וחסמו את פתח הבית, הם החליטו לעשות זאת.
כמובן שגם הילדים הצטרפו ואנו הנשים עודדנו עם המצלמות, היה נחמד ומשעשע.
לפתע עצר
איש מקסים שהשד יודע מהיכן הוא צץ, הוציא מסור לחיתוך עצים והחל לעזור. עד שהוא לא
כרת את כל העץ שנותר ממה שנפל, הוא לא שקט. הוא בילה איתנו כמה שעות טובות...
משעמם לבחור או שהוא פשוט אדם מדהים!
אז טיול אופנים כבר לא היה לנו אבל חג שמח
היה גם היה! תוך כדי עיסוק בעצים, החלו להגיע ילדים מחופשים לבקש סוכריות, מה
שדירבן אותנו להתארגן מהר ולצאת לחגוג. התקלחנו מהר בקראוון{אין מים וחשמל בבית},
תמיד אמרתי שהקראוון הכי שווה! הילדים לבשו תחפושות בידיהם סלסלות דלעת ענקיות
ויצאנו חמושים באוטו של עופר ומיכל, כולנו בערמה אחד על השני, לבדוק איפה יש אור
ואפשר לדפוק על הדלתות ולומר: טריק או טריט{תעלול או ממתק}.
מצאנו המון בתים מקושטים ומדהימים,
יצירתיים ומסבירי פנים. בתחילה הילדים שלנו קצת התביישו, אך מהר מאוד התחממו
והתלהבו ואף דפקו ראשונים על הדלת, אומרים תודה וחג שמח באנגלית ורצים בשמחה עם
השלל הרב. מהר מאוד הסלסלות התמלאו והממתקים כמעט גלשו מהן.
חזרנו הביתה מאושרים
וכל הילדים שפכו את הממתקים על השולחן בערמה ענקית. התחלנו לזלול ולא ממש סיימנו,
עד עצם היום הזה..
מרוצים שהצלחנו לחגוג, הלכנו לישון. לילה
טוב!
1/11/12
היום אנחנו אמורים לעזוב ולהמשיך בדרכנו.
היום החל בעצלתיים וכך גם המשיך. מיכל לקחה אותי לקניות וסידורים, קנינו קפה של
ישראל, שקדי מרק ועוד כל מיני השלמות שכיף שיש משהו שמוביל ומכיר לאן ללכת. מפה
לשם השעה כבר אחת בצהרים ומיכל מציעה שנישאר ונבוא איתם למועדון שיש בו משחקים
לילדים ובריכה. אותי קל לשכנע, כל כך כיף פה והילדים מתים על בריכה וכל כך לא
רוצים להיפרד... כשהגענו הביתה חזרה, כבר היה ברור שנישארים עוד יום. הילדים פצחו
בצווחות אושר שנוספו לצווחות האושר בשל האומגה שעשו בחצר.
החיים טובים! בצהרים
נסענו יחד למועדון. הילדים נהנו מאוד וכשנהיו רעבים, קפצנו לאכול פיצה ומייד אחר
כך, איך לא.. שוב לפרוזן יוגורט שהיינו חייבים להיפרד ממנה. היום הסתיים בסימן
הפרדה המתקרבת.
בערב ניפרדנו בדמעות , חיבוקים ומכתבים בין הילדים ויצאנו לישון
בקראוון שלנו, כיוון שכבר הכל היה מסודר בו וגם כיוון שרצינו לצאת בבוקר לטייל בלי
הפיתויים של הבית.
קצת מוזר לישון בפתח ביתם של מיכל ועופר,
אבל כיף לדעת שהם בכל זאת עדיין קרובים. הילדים בכו ולבסוף נירדמו.
היה לנו כיף אדיר. זכינו להכיר משפחה
מדהימה שאנחנו אוהבים ומחוברים אליה כאילו מאז ומתמיד!
תודה ענקית על הארוח מכל הלב ועל ההגנה
מהסופה.
2/11/12
קמנו בבוקר והתחלנו בנסיעה, מתרחקים מעט
מהבית של מיכל ועופר, כדי לא להקשות מידי על הילדים. עצרנו לארוחה זריזה ויצאנו
לדרך.
החילונו בנסיעה ברחבי ניו ג'רסי, כשהמראות
קשים. תורים ארוכים ובלתי ניתפסים לדלק בכל מקום, עסקים סגורים, אין חשמל, עצים
שנפלו בכל מקום.
כיוון שהיינו חייבים דלק, הצטרפנו גם אנחנו
לתורים, מתפללים שבכלל ישאר לנו דלק.לאחר שעמדנו שעה וחצי בתור הסתבר לנו שאנחנו
למזלנו הרב, המכונית האחרונה שיש דלק עבורה ואחרינו התחנה ניסגרת, אזל הדלק! בתחנת
הדלק עמדו בתור לא רק מכוניות אלא גם עשרות אנשים שבאו למלא דלק בג'ריקנים.
גם הם
נאלצו לעזוב את התחנה בלא דלק. לנו באמת היה מזל גדול.
המשכנו בנסיעה שכיוונה השתנה בעקבות כך
שקראתי על מפעל קראיולה{הצבעים הידועים} וניראה לי ששווה לבקר בו. אז שינינו את
מסלול הנסיעה והגענו אל Easton שבה נימצא המפעל. הלכנו לישון בוולמארט.
בנתיים מיכל ועופר התקשרו
וסיפרו שגם אצלם אזל הדלק ואין להם דלק אפילו להפעיל את הגנרטור שעופר קנה והצליח
להחזיר קצת את החיים לשיגרה. הם החליטו להצטרף אלינו לטיול ויגיעו מחר בבוקר. איזה
כיף!
3/11/12
היום קמנו די מאוחר בבוקר והסתבר שמיכל,
עופר והילדים כבר הגיעו ומחכים לנו במפעל.
התארגנו מהר ויצאנו לפגוש אותם. כשהגענו
לגשר בעיר ורצינו לחצות אותו, עצרו אותנו וטענו שאנו כבדים מכדי לעבור עליו. החננו
את הקראוון וצעדנו ברגל לכיוון המפעל. שמחנו מאוד לפגוש שוב את כולם והילדים אמרו
שהם לא מבינים לשם מה הם ביזבזו דמעות אם בעצם אנו שוב יחד. זרמנו יחד כאילו מעולם
לא ניפרדנו. עברנו בתחנות השונות, בינהן תחנה בה מעצבים צורות מפלסטלינה מיוחדת,
תחנה שיוצרים תיקים, תחנה שיוצרים פאזל אישי, אזור שמציירים ציורים זוהרים, מצטלמים
ויוצרים ציורים עם התמונות שלנו ועוד... כמובן שיש גם אזור שבו מסבירים ומראים את
תהליך ייצור הצבעים והטושים וגם מקבלים צבעים, טושים ופלסטלינה. את כל היצירות של
הילדים ניתן לשמור בשקיות מיוחדות. מאוד מושקע ויפה להפליא. בילינו שם בסביבות 6
שעות ויכולנו עוד...
בצהרים יצאנו מהמפעל לארוחת צהריים טעימה במסעדה סמוכה ואחר
כך חזרנו למיפעל ממש עד מועד סגירתו.
המשכנו בדרכנו יחד עם עופר, מיכל והילדים
לכיוון הארשי, עיר בה נימצא מיפעל השוקולד המפורסם. הם ישנים בבית מלון ואנו עם
הקראוון שומרים עליהם מהחניה .
כמובן שעופר לא שכח לסחוב איתם את מכונת הקפה שלהם
ממנה שתינו כל בוקר קפוצ'ינו משובח.
ברגע שהקראוון מצא חניה, כבר הגיע עופר ולקח
מאתנו הזמנה לקפה. איזה נשמה...
מחר נקום בבוקר לעוד יום של בילוי משותף.
אחר כך נתחיל להתקדם לעבר אזור האיימישים.
לילה טוב!
איזה כיף להמשיך ולקרוא את מעלליכם, החששות אצלנו מהסופה שלכם היו בהרבה יותר גדולים , נראה שלאחר שהיא חלפה חוץ מהחשמל סה"כ היה כיף גדול
השבמחקשולחת את הבלוג להורים של מיכל
ברור לכם שהאומגה מעוררת מחשבות על איך צריך לארגן את החצרות אצלנו בבית.... טוב עד הקיץ נחשוב על השתדרגות.
יומטוב
סנונית