וושינגטון הבירה ורג'יניה , צפון ודרום קרולינה 7-15/11/2012

7/11/12

את הלילה העברנו בקמפ ליד וושינגטון. בבוקר נסענו באוטובוס שיוצא מהקמפ אל עבר הרכבת תחתית המובילה לתוך העיר.

התחלנו לצעוד בעיר בעלת שדרות רחבות וענקיות. הכל מרווח ויש לצעוד המון ממקום למקום. לאחר שצפינו ביד וושינגטון שהיתה סגורה למבקרים כי עוברת שיפוצים, המשכנו אל סיור במטבעת הכסף של אמריקה. שם ראינו את תהליך ייצורם של שטרות הכסף, חבל שלא יכולנו להכניס לכיס כמה שטרות חלקים ויפים, הסיור כולו מאחורי זכוכיות עבות כמובן. לפני הסיור נטע שאל אם יתנו לנו פה כסף? שקד אמרה שהסיור חינם כי מה הטעם לשלם במקום שבעצמו מייצר את הכסף...

חומר למחשבה...

משם המשכנו למוזאון התעופה והחלל. הזמנו כרטיסים לסרט שניקרא "לעוף" ומסתבר שהוא הסרט imax הישן ביותר במוזאון, אך קראנו שהוא יותר טוב מהסרטים החדשים עם המשקפים ולכן קנינו אליו כרטיסים. בנתיים יצאנו לשוטט בין תערוכות המוזאון הממחישות את החיים בתוך חללית, מראות מהי תחנת חלל, מהם לווינים. מסבירות על חיי האסטרונאוטים. תערוכות על תעופה, תולדות התעופה וניסיונות האדם לעוף. תערוכות בהן ניתן לטוס ולהתנסות בניסויים הקשורים ללחץ אויר ואטמוספרה , תערוכה שממחישה היטב את החלל ומערכת השמש ועוד..  הסרט שהוקרן באולם ענק בו יושבים גבוה, גבוה, היה מהנה ביותר ובאמת מוצלח.

נהננו וגם התעייפנו מאוד!

ניגשנו לאכול במק דונלד היחיד בסביבה בתוך המוזאון ובשארית כוחותינו, עשינו סיבוב אחרון במוזאון עד שגירשו אותנו.

בדרך חזרה ניתקלנו בקיר ענק של מוזאון התקשורת, עליו מוסגרו הכותרות הראשיות של העיתונים שעסקו כמובן בבחירות.

הבטנו במפות הבחירות ותהינו מדוע דווקא מדינות הדרום לא בחרו באובמה- נציג שחור. ניגשנו אל בחורה צעירה ונחמדה ושאלנו אותה את השאלה, תשובתה הדהימה אותנו. היא הסבירה שדרך המחשבה של השחורים בדרום נעוצה בהסטורית העבדות שלהם. הם הורגלו שהלבנים "האדונים" הם טובים ומוצלחים יותר מן השחורים ולכן גם בימינו אנו, הם בטוחים שנציג לבן טוב יותר מנציג שחור... אבסורד לא? אבל ככה זה. כל כך מרתק ובלי ההסבר של הבחורה המקסימה הזו לא היינו יודעים זאת... זהו, עולים על רכבת, אוטובוס וחוזרים לקמפינג.

דרך אגב, מיכל ועופר דיווחו לנו על סופה חדשה שפקדה את אזור ניו יורק והפעם סופת שלגים.

מזל שאנחנו כבר לא שם! מאחלים לכם מיכל, עופר

והילדים לילות חמים ומלאי חשמל!

8/11/12

היום יצאנו להמשך השוטטות בוושינגטון. צעדנו בתחילה אל עבר הקפיטול, מקום מושבם של הסנאט ובית הניבחרים. המבנה מחולק לשני חלקים החלק של בית הנבחרים והחלק של הסנאט. ליד כל אחד מהם יש דגל. הדגל מורם לסמן מי מהם מתכנס...

הגענו למרכז המבקרים של הקפיטול, ממנו יוצאים סיורים. בכניסה הורו לנו לזרוק את כל בקבוקי השתיה והאוכל שלנו. היו לנו סנדוויצ'ים וחבילת עוגיות שלמה וכל כך התרגזתי שצריך לזרוק, אבל הם היו תקיפים ותוקפנים, ניסיתי להחביא בחוץ את האוכל כדי שנוכל לאסוף אותו כשנצא, אבל השומר שם לב וצרח עלי:" או שאת זורקת הכל לזבל או שאת לא ניכנסת!!" שום הסברים לא עזרו, הוא בדק שאני זורקת הכל, עד הטיפה האחרונה! האמריקאים האלה ראש בקיר! ניכנסנו אל הקפיטול, נטולי אוכל ושתיה והצטרפנו לסיור. חילקו לנו אוזניות כדי שנשמע את ההסבר ממדריכה מבוגרת עם פרצוף של "צנון" שדי דיברה לעצמה... נטע התעייף מהר והבין את העניין, כל מה שהוא רצה שזה ייגמר כבר. האמת שהסיור לא היה ארוך למזלו של נטע ולמזלנו. לא הכניסו אותנו למקום בו מתכנסים הסנאט ובית הניבחרים אלא רק למבנה שמסביב, שהוא מרשים ומפואר ביותר, עמוס בפסלים מרשימים מההסטוריה של ארה'ב והרבה קישוטים. נכנסנו גם אל בית המשפט העליון וראינו כיצד יושבים השופטים והמושבעים. בסך הכל, טוב שראינו, כדי שלא ניוותר סקרנים...

בתום הסיור אצנו רצנו לאכול במסעדת הקפיטול, כי הרי היינו נטולים...

מייד כששבענו, המשכנו בדרכנו אל מוזאון הטבע. במוזאון מוצג הפיל הגדול בעולם, דינוזאורים, חיי המים, פוחלצים של יונקים, עולם הפרפרים, עולם החרקים ועוד.. היה יפה ומעניין, אם כי הגענו כ-3 שעות לפני הסגירה וזה ממש לא מספיק, מרגישים כאילו שצריך לרוץ... הכל כל כך גדול! תוך כדי השיטוט במוזאון, ראינו גם כמה סרטים מאוד מוצלחים על כדור הארץ, השפעות האוקיאנוס והרוחות על מזג אויר ואקלים, על סופות וצונאמי וגם סרט על משפחת היונקים. היה מאוד מרשים!

קינחנו בגלידת מק דונלד, אך הפעם היה זה מק דונלד מלא בהומלסים ושיכורים כושים. אוירה לא מי יודע מה נחמדה. עזבנו את המקום מהר בדרכנו אל תחנת הרכבת. בדרך ניתקלנו בשוק רחוב נחמד, קנינו לחם טוב ולהתראות.

באוטובוס אל הקמפינג התידדנו עם משפחה מאלסקה שגם חונה בקמפ שלנו. היה מרתק לשוחח עמם וללמוד על החיים שלהם.

יאללה, לילה טוב.

9/11/12

היום התעוררנו לבוקר מקסים, כחול ומלא שמש. מיום ליום מזג האויר מתחמם לנו כאן ויותר מאיר פנים. כיוון שידענו שמזג האויר הולך ומשתפר, השארנו להיום את הטיול בין האנדרטאות והמבנים החשובים בעיר. התחלנו ביד וושינגטון, שבה היינו גם ביומנו הראשון, אבל בשמש היא הרבה יותר מרשימה.

המשכנו לעבר האנדארטה לזכר מלחמת העולם השניה, איזו אנדארטה מדהימה ביופיה ובעוצמתה. מעגל מצבות משיש עם זרי שיש שמיצגות את כל המדינות של ארצות הברית וכאלה שהיו שייכות לה, שני שערים עצומים מימין ומשמאל, על אחד כתוב אטלנטיק והשני פסיפיק, באמצע ברכה עם מזרקות ומפלוני מים. קשה לתאר את היופי והעוצמה של המקום.

יד וושינגטון משתקפת בברכה וממול רואים את האנדארטה המרשימה בפני עצמה של הנשיא ה-16 לינקולן הלוחם כנגד העבדות ומוביל הניצחון של הצפון על הדרום במלחמת האזרחים. לאורך ברכה נוספת, ממשיכים אל אנדארטת לינקולן. 88 מדרגות שיש מובילות אל ראש הבניין המפואר.{ספרנו היטב את המדרגות ו"התערבנו" על מספרן!}. בתוך המבנה ניצב פסל של לינקולן ישוב על כסא כשפניו אל המול, מול אנדארטת וושינגטון והקפיטול. הנוף הנישקף מן המדרגות, מהמם. ניתן לראות את יד וושינגטון ואת הקפיטול ואת ברכות ההשתקפות.

לצד האנדארטה, פארק יפה שמוביל לאנדארטה לזכר הלוחמים במלחמת ויטנאם. אל מול האנדארטה ניצב קיר ארוך ושחור עם שמות כל הלוחמים.
כשהגענו נערכה בדיוק אזכרה, הקריאו שמות של הנופלים והמון בני משפחה וחברים הגיעו להתייחד עם הנופלים. ראינו אנשים רבים שמעתיקים על גבי נייר מיוחד מהמצבה את שם יקירם שנפל. אחד היה זה אחיו ואחר סיפר שזהו אח של סבא שלו. איש אחד מישש בידיו את השמות שעל הקיר ולמרות או על אף היותו גדל מימדים, הוא קינח את עיניו הדומעות בידו שעל אצבעה טבעת חותם גדולה ומוזהבת.{בלט לעיני}. מראה רגיש ומרגש. בשלב מסויים אמרתי לענבל שמוות וחיילים מתים יש לנו מספיק בארץ ושמנו פעמינו, דרך פארק יפיפה עם ברכה וברווזים אל עבר הבית הלבן. כמה רצינו כבר לראות את הבית הלבן ולא רק בטלויזיה. האמת שרצינו מאוד לסייר בו, אך בשגרירות נאמר לנו שכבר אין סיורים לקהל הרחב. חבל!

הבטנו דרך הגדר ממרחק רב, בבית הלבן על מדשאותיו הרחבות והמטופחות ונהננו לחשוב שהנה אנו באמת רואים את המקום הכל כך מסוקר הזה. וואו! שקד נהנתה לפנטז שהיא בעצמה גרה בבית הלבן, הוא ניראה לה ארמון מלכותי והיא התענינה כיצד מתנהלים בו החיים וכיצד היא תוכל ביום מן הימים לגור בבית כזה {הסברנו לה שכניראה אנחנו לא ניבנה כזה}. סיכמנו שבבוא העת, היא תמצא בעל מאוד עשיר שיבנה לה ארמון. היא לא התרצתה ובקשה לדעת היכן מוצאים אחד כזה.... היא מחכה לתשובות, נא לשלוח דרך המייל בבקשה.

קינחנו את היום בארוחת צהרים{לא מאוד מוצלחת} ובסרט במוזאון הטבע בו שוטטנו אתמול. ראינו סרט איימקס על אלאסקה וחיי הטבע שבה, על הדובים, התחממות כדור הארץ והמסת הקרחונים בקצב מהיר ומה קורה בשל כך לעולם החי. מקסים ומומלץ. צילומים יפים, מוזיקה כיפית והמון ידע ומידע.

עייפים ומרוצים נסענו "הביתה". שיחקנו, צפינו בטלויזיה, התקלחנו ו.... לילה טוב.

מחר עוזבים את וושינגטון וממשיכים, עדיין לא ידוע לאן...

10/11/12

בוקר טוב! איזה בוקר מדהים וחם! מזג האויר הולך ומתחמם ואנו הולכים ומקלפים את שכבות הבגדים מעלינו. איזה כיף, הגוף מרגיש שוב חופשי. כל כך התרגלנו כבר לקור שב-20 מעלות או 72 פרנהייד, ממש חם ולוהט לנו. דרך אגב, למדנו כמובן לתרגם פרנהייד בדרך מהירה למעלות. החישוב הוא: מעלות פרנהייד פחות 32 ואת התוצאה לחלק ב-2. נחמד.

היום החלטנו לנסוע לפארק יפה ליד וושינגטון שקראנו שנמצא על נהר הפוטומק ויש בו 71 לוקרים עתיקים לספינות . קראנו שהספינות והלוקרים היו בהפרש 5 ס'מ ברוחב בלבד, כך שהספנים היו חייבים להיות מאוד מיומנים כדי לתמרן את הספינות בדייקנות מופתית אל תוך הלוקר. לפני הנסיעה אל הפארק, ניכנסנו לטארגט וערכנו קניות מפנקות. בגדים ומגנים לאייפונים החדשים שלנו שמשמשים משחק ניפלא לילדים....{לאן התדרדרנו...}.

זהו, השעה 12:00 ואנו בדרכנו אל הפארק הנמצא צפונית לוושינגטון: הפארק ההסטורי הלאומי Chesapeake and ohio canal. יצאנו לטייל רכובים על האופניים שלנו לאורך הנהר והלוקרים עד שהגענו לאזור מקסים בנהר great falls בו המים רוחשים ושוצפים בהמון מפלונים הנישפכים בין סלעי בזלת שחורים המיזדקרים בפראות וחדות מן המים. כשהמשכנו עוד קצת, ראינו אנשים יורדים לשוט בקיאקים. פגשנו גם בציפור ענקית שאת שמה שכחתי והיא אופינית לוירג'יניה וקארולינה, על פי ההסבר שקיבלנו מעוברי אורח.

לאחר שמיצינו את היום היפה ואת הרכיבה הכיפית בבגדים קצרים, חזרנו אל הקראוון להכנת ארוחת צהרים. בסיום, כשהכל סביבנו כבר היה חשוך, המשכנו בנסיעה דרומה. הילדים בשלב מסויים עברו למצב שינה ואנו הגדולים המשכנו לנסוע עוד כשעתיים, ניתקלים בדרכנו החשוכה בעדר של צבאים, עד שעצרנו בוולמארט ליד העיר וויליאמסבורג. לאחר בדיקה קצרה בכתובים העתיקים וגם באלה המודרנים, הבנו שאנו בלב אזור חשוב, ושוויליאמסבורג היא העיר ההסטורית ביותר של ארה'ב! במאה ה-17 היא היתה בירתה של וירג'יניה. הלכנו לישון. בבוקר נחליט מה עושים.

11/11/12

והבוקר הגיע כמובן! קמנו ללמוד קצת סוף, סוף, כי האמת שבתוך כל האינטנסיביות של הטיול, קצת קשה לנו למצוא זמן ללימודים, אבל חייבים, הבטחנו שנמלא מחויבויות. אז התישבנו ללמוד חשבון. גם נטע לומד ועושה תרגילים, כותב מיספרים ומאוד נהנה. לאחר מכן אכלנו ושיחקנו. שקד הכינה במשך שלוש שעות ויותר, אוכל לכולנו מבצק! לאחר בוקר רגוע ומתמשך, יצאנו לדרך בצהרי היום לעבר וויליאמסבורג. רצינו לבדוק אם "קורץ" לנו להישאר ולשוטט בה. נסענו בכביש יפיפה שלצידו פזורות חוות סוסים ושוורים ומייד שמנו לב לבתים הבנויים אבן אדומה ומזכירים בדיוק בתים אנגלים. שונים מאוד מבתי הצפון הבנויים עץ. גדרות החוות גם הן משכו את עיננו, כיוון שהן בנויות בצורה מיוחדת כמוה לא ראינו לפני כן. כשניכנסנו אל העיר מייד יכולנו להתפעל מהמבנים העתיקים והמשומרים וכן קלטו עיננו מדרחוב ענק. החלטנו שנשארים ומטיילים מעט.

יצאנו אל יום יפיפה וחם. פשטנו שכבות, "עלינו" על קצר וקדימה אל הלא נודע. הגענו אל האזור העתיק של העיר, בו ניתן לראות בדיוק איך הכל ניראה במאות ה-16,17. לאורך הרחוב הרחב פזורים בתים עתיקים שבחצרם מבנה המטבח, מגורי העבדים השחורים, השרותים. כל הבתים בנויים באותו המיבנה. אנשים מחופשים לאנגלים לבנים ולעבדים הכושים מסתובבים בכל מבנה או חנות מהפזורות ברחוב, מה שתורם לאוירה האוטנטית כל כך. הבגדים שהם לובשים מזכירים את כל הסרטים על התקופה ההיא, השמלות, הסינרים הלבנים, כיסויי הראש הלבנים ומיוחדים כל כך והשמלות היפות והכפריות כמו של מרי , לורה וקארי מבית קטן בערבה. ואיך אפשר לשכוח את כרכרות הסוסים ברחובות להשלמת האוירה... נהננו להסתובב, להריח, לגעת, לשחק במשחקי עץ מיוחדים, לנגן ובעיקר להתחפש עוד ועוד ולדמיין שאנו חיים בתקופה ההיא... הביקור הבלתי מתוכנן בעיר הזו היה מאוד מוצלח ומאוד מומלץ!

משם נסענו לחפש בית פאנקיק שכמוהו ראינו בכניסה לעיר, אך לא הצלחנו לצערנו לשחזר את מיקומו והמשכנו הלאה בדרכנו, עד שעצרנו בוולמארט, איפשהו בדרך על גבול צפון קארולינה, לשנת הלילה שלנו. מחר מטרתנו להגיע למוזאון האחים רייט. אם שום דבר לא יצוץ בדרך, נגיע מחר ואם יצוץ, נגיע מתישהו, הרי זה הכיף הגדול לנוע בקצב לא ידוע ובלי יותר מידי תכנונים...לילה טוב.

12/11/12

הגענו אל קיטי הוק המקום בו האחים רייט ערכו את טיסות המבחן הראשונות שלהם. במקום נמצא מרכז מבקרים בו ניתן לראות דגמים של המטוסים הראשונים, לראות כיצד פעלו ולשמוע הדרכה בנושא.

הילדים הגיעו מצויידים בספר שהבאנו מהארץ ומספר את ספורם של האחים רייט בפרוט רב. הילדים ובמיוחד שקד זכרו פרטי פרטים מהספר. שקד נשאה עמה את הספר כדי להראות אותו לרנג'ר שהתלהב מאוד ואף נתן לילדים להחתים חותמת מיוחדת על הספר. לאחר שקבלנו חוברות רנג'רים צעירים ועל אף שהילדים קבלו מראש הפעם את הסיכות, יצאנו למלא את המשימות. ניגשנו לראות היכן האחים רייט הכינו את המטוס לטיסות הראשונות והיכן בדיוק מוקם מסלול הדאיה של המטוס. עלינו על הגבעה שממנה הם טסו. והיה מעניין ללמוד שהגבעה בעבר היתה קרובה הרבה יותר ממקומה הנוכחי ומכיוון שזוהי גבעת חול היא זזה כל הזמן. כיום שתלו צמחים רבים על הגבעה ומסביבה שיעצרו את תזוזתה ואכן הצליחו לעצור אותה. במקום נימצא גם מטוס גדול שניתן לטפס עליו. 

 סימון על ידי כל אבן מאיפה החלה הטיסה ( ביום הראשון היו 4 טיסות)

 הטיסה הראשונה יצאה מאבן זו !

 האנדרטה בראש הגבעה - הגבעה זזה .

על בל מספרי הרכב בצפון קרולינ רשום " הראשונים לטוס"

נהננו מאוד, פתרנו את חוברות הרנג'רים ואז סיפר לנו הרנג'ר שלא ניתן להמשיך בנסיעה יותר דרומה על קו החוף כי כל האזור נהרס ונימחק לגמרי בסופה האחרונה. עוד סיפר שבקרבת מקום יש דיונות חול ענקיות הגדולות ביותר בחוף המזרחי. כמובן שנסענו אל הדיונות שהתגלו כעצומות ומדהימות, הדיונות נמצאות ב-j0ckeys ridge state park על חוף ים מקסים ובדרך לגונות קטנות של מים שיתכן ששטפו את החוף בסופה האחרונה. הילדים רצו, טיפסו, התגלגלו והתמלאו בכמויות של חול.

חזרנו עם השקיעה למקלחת בקראוון.  בעוד אני מתחילה להכין אוכל שניראה היה שיקח זמן רב כיוון ששכחתי להפשיר את הבשר, ובטננו בנתיים קרקרו יותר מהרגיל, מצא ענבל באופן מפתיע ביותר מסעדת גריל בדיוק במקום שבו חנינו את הקראוון. איזה כיף... ארזתי מייד את כל האוכל שהוצאתי וירדנו לאכול במסעדה.

האוכל היה מעולה! לילדים היו מנות שהם אוהבים וענבל ואני נתנו נפשנו בידי מלצרית מקסימה במיוחד שהביאה לנו מנות על פי בחירתה וטעמה שהסתבר כמעולה. לסיום השתלטו הילדים על עוגת שוקולד עם המון קצפת. היה מצויין!

לילה טוב!
הילדים למיטות ואנו ממשיכים בדרכנו לכיוון דרום קרולינה, מתקדמים אט, אט אל עבר אטלנטה, היעד הבא שלנו. הגענו לאן שהוא, החננו בוולמארט והלכנו לישון מותשים.

13/11/12

את הבוקר התחלנו בנחת. לימודים, קריאת ספר, ארוחת בוקר. התחלנו בנסיעה בשעות הצהריים.

בדרך לפתע ניתקלנו בשלט על הכביש הראשי שמורה על מוזאון בנושא גידול הטבק. החלטנו לבדוק במה מדובר. מכיוון שאחד המאפיינים של אזור הדרום הוא גידול הטבק, נוסף על כותנה ותירס, חשבנו שחשוב ללמוד את הנושא, על אף התנגדותנו הנחרצת כמובן לעישון טבק. הגענו למוזאון מקסים וריק לחלוטין. בכניסה קבלה את פנינו אשה נחמדה ומופתעת שלא הבינה איך בדיוק הגענו למוזאון שכוח האל הזה. הסיור ניפתח בסרט מעניין שמלמד על גידול הטבק לכל שלביו עד מכירתו בשווקים. מסתבר שגידולו של צמח הטבק הוא לא פשוט בכלל ולוקח כ- 4 חודשים בהם מנביטים אותו על מצע של מים ואז זורעים ובמהלך צמיחתו מתערבים עוד מספר פעמים כדי להשביחו ולעודד צמיחתו כולל ריסוס מיוחד שמכיל אלכוהול נגד מזיקים. לאחר שקוטפים אותו עוד צריך ליבשו ולהקטין ניפחו באמצעות מכונה שמוחצת אותו. בסביבות ספטמבר הוא מוכן למכירה בשווקים.{התהליך מתחיל באפריל}. לאחר שהסרט הסתיים יצאנו אל המוזאון שכמו כל המוזאונים בארה'ב, עוצב במחשבה ובצורה שמגרה את הסקרנות וגורמת להתעניין. ראינו כיצד חיו במאה ה-17, איך ניראו החוות, תהליך גידול הטבק, מכירות פומביות של טבק, התלבושות של התקופה, כיצד ניראו הבתים, המטבחים, כיצד נראתה חנות לממכר פריטים הקשורים בתפירה ועוד... הילדים יכלו להתחפש ולהכין אוכל במטבח בו פרטי משחק "אמיתיים".  שמחנו שמצאנו הפוגה מעניינת ובלתי מתוכננת בדרך.

על אף שהיום היה גשום הצלחנו לתמרן ולהנות. אכלנו צהרים והמשכנו בנסיעה לעבר דרום קרולינה, ברצוננו להגיע לפארק של עצים מיוחדים. בדרך עצרנו לקינוח שלאחריו הלכו הילדודס לישון. ענבל ואני הגענו בנסיעת לילה קצרה ל-sumter עיר בקרבת הפארק שבו נבקר מחר,  congaree national park.

14/11/12

הבוקר כרמל שבר שיאים וקם בתשע בבוקר! זה משהו ראוי בהחלט לציון, כיוון שכרמל מאוהב בשעה שבע בבוקר דווקא ולכן לא ברור מה קרה הפעם. האמת שהתפללתי שהוא יקום מאוחר, אבל שכחתי לבקש שנטע לא יחליט להתעורר מוקדם וזה מה שקרה בדיוק, נטע להפתעתי הרבה החליט לקום שלא כמנהגו דווקא מוקדם. אוף... למה אין תאום בין כולם?? לא נורא, הצלחנו להמשיך להמרח במטה עד תשע וקמנו לאיטנו. התארגנו ונסענו אל הפארק.

הגענו למרכז מבקרים מקסים ובו ראינו חלק ממה שאנו עומדים לראות בדרך. בחרנו במסלול שכולו על כלונסאות ואורכו 4 מייל. קיבלנו חוברות רנג'רים צעירים כדי לקבל כמובן סיכות בסוף ויצאנו לדרכנו. היה יום קר והיינו חייבים לנוע כל הזמן כדי לא לקפוא. הפארק הוא פארק של עצים מאוד גבוהים שבחורף ותחילת האביב הם מוצפים לגמרי במימו של הנהר הזורם במקום , לכן יש תופעות מאוד מוזרות ומיוחדות לעצים במקום וניתן לראות בברור את סימני המים והלחות עמם הם מתמודדים. התופעה המיוחדת ביותר היא הברכיים שהעצים שולחים על פני האדמה. ברכיים אלה מכונות גם שנורקלים כיוון שהעצים משתמשים בהן לשאוף אויר בזמן ההצפות. הברכיים גם מייצבות את העצים כך שבעת סערה חזקה הם לא נופלים. הברכיים הללו מספקות גם יותר מזון לעצים. ההליכה בתוך היער הזה הזכירה לי הליכה בגן של פסלים. הברכיים הללו והעצים עצמם עוצבו על ידי הטבע בצורות שונות ומשונות וכל פעם יכולנו לדמיין שאנו רואים משהו אחר. נטע לא נרגע וכל שניה עצר אותי{נטע, קר לי!}, כדי להראות לי עוד צורה או עוד משפחה שנידמה לו שהוא רואה בברכי העצים. גם על העצים עצמם צמחו צמחים משונים חלקם ניראו ממש כמו שערות של אדם, שורשים שמטפסים על עצים, סבכים מוזרים וגם עצים שהתחברו ומיני גזעים משונים. המון גזעים נמצאו שכובים על פני האדמה, חלקם עם כל השורשים בחוץ. למדנו שאין להזיזם מהמקום כיוון שהם משמשים מזון ומקלט לחיות וצמחים ביער.

בנקודת תצפית אל הנהר הגיע הרנג'ר ואמר לנו שיש המון צבים שבדרך כלל ניתן לראות כאשר הם עולים מעל פני המים כדי לנשום ולאכול, אך כיוון שהיה מאוד קר הצבים העדיפו שלא להוציא את האף שלהם החוצה. צודקים! הרנג'ר גם פיתח בנו תקוות לראות חזירי בר, הוא אמר שאתמול ראה 25 חזירים. אבל לא חזירים ולא יער, רק המוני סנאים שמה לעשות, עבורנו הם כבר לא אטראקציה כזו גדולה...

[אך, היכן הימים של תחילת הטיול, אז סנאי היה נדיר כדברי כרמל].

נהננו ולמדנו המון מהשמורה המרתקת הזו. שקד מלאה במרץ ובחריצות האופיינית לה את החוברת ובזכותה קיבלו כל השלושה סיכת רנג'רים צעירים, הרביעית במספר.

יצאנו מהשמורה ונסענו אל עבר Colombia בירת קרולינה הדרומית, מרוחקת רק כחצי שעה מהפארק. החלטנו שהיום לא נעשה נסיעת לילה ומחר שאמור להיות יום גשום, ניכנס למוזאון ילדים בעיר, נבלה בו קצת ונמשיך ליעדנו, העיר אטלנטה. עצרנו כמובן בוולמארט. הילדים שקלטו בזווית העין המאוד חדה שלהם{בעיקר חדה לדברים מסויימים}, מקדונלד עם משחקים, יצאו עם ענבל לשחק ואני הכנתי ארוחת צהריים. מסתבר שהם מצאו חברים והמשחק התארך מעבר למשוער, אבל חברים זה יותר חשוב מאוכל, אין ספק! אכלנו, שבענו, הכנו קינוח ביתי חצי מוכן, טעים ועם ריח של בית, התקלחנו, למדנו המון ובשקיקה, שיחקנו, תיקנו סתימה בשרותים, כתבנו לבלוג וברגע זה ממש סיימנו הכל. איזה שקט, תענוג! 

15/11/12

היום נסענו לקולומביה בירת דרום קרולינה כדי לבקר במוזאון הילדים הגדול במדינה. היינו בטוחים שניכנס חינם בזכות כרטיס החברות שעשינו בארץ ומשמש אותנו גם למוזאוני מדע וגם למוזאוני ילדים, אך נכונה לנו הפתעה... צריך לשלם והרבה! אז שילמנו כמו ילדים טובים והתחלנו להתלהב משפע הרעיונות והעיצובים המדהימים. הכל כאן עשוי כמו במציאות. בית חולים לחיות עם מכשיר שיקוף- סי. טי שניתן להעביר את החיות, כלובים, כלי אוכל, מכשירים רפואיים ומה לא. שקד ונטע לא רצו לזוז משם. אלא שבהמשך הם הגיעו לעוד מקומות שלא בדיוק מתחשק לעזוב, כמו, סופרמרקט אמיתי שבנוי משלב סידור הסחורה, העברתה ועד תצוגת המצרכים על המדפים. יש גם אזור חקלאי בו ניתן לקטוף תפוזים, לאסוף ביצים ישירות מהלול ולחלוב פרה {יוצא נוזל!}. יש מכונית שניתן לתקן בה פנצ'ר בגלגל אם רק רוצים ותחנת מכבה אש. יש מטבח עצום עם אוכל, תנורים, מיקרוגל ועוד.. גם שם שקד שחקה המון. יש תחנת טלויזיה שניתן "לשדר" ולעבור מחלק לחלק באולפן כמו במהדורה אמיתית וגולת הכותרת של המוזאון היא דמות ענקית בגובה של 3 קומות שניצבת במרכז המוזאון ושמה "אדי", בה ניתן לטפס ולהתגלש. הדמות עשויה חללים שהם בעצם הגוף של אדי. ניתן לגלוש בתוך הידיים והרגליים שלו, לעבור בלב כולל פעימות ליבו הנישמעות כל הזמן, להחליק בראות ולגלוש על עמוד בתוך ראשו. מהמם!!! זה המתקן שכרמל הכי אהב. כל מעבר לאגף אחר כלל טיפוס על אדי.

במוזאון פגשנו משפחה מקסימה. אמא ושני ילדים והסבתא. שקד התחברה עם הבת ששמה אמה ואני מאוד התחברתי אל האם ליז. מהר מאוד הסתבר ששם משפחתי המקורי "גפני" זהה לשם העיר שבה המשפחה גרה. מדהים לא?? אין סוף לצרופי המקרים. מאוד התרגשנו מהגילוי, אני מאמינה גדולה בגורל ושום דבר לא קורה במקרה. ליז התגלתה כמומחית רצינית ומרשימה לכל הנושא של הפארקים באורלנדו והיא נתנה לנו תידרוך מקיף כולל טלפונים וכתובות רלוונטיות. הנושא עמוס ומבלבל. ליז ומשפחתה בקרו שם כבר מספר פעמים והם נוסעים לשם שוב בערך בתאריכים שלנו. האמריקאים מכינים את הביקור בדיסני חודשים רבים מראש, הם יודעים תיזמונים מדוייקים, לאן ללכת, מתי, מה קודם ומה אחר כך. יש טבלאות עומס מבקרים בפארקים ואפילו כמה זמן לוקח לעמוד בתור למיתקנים. הם גם צועדים על פי תוכנית עשויה מראש. לא יאמן... היא הצליחה להלחיץ אותנו להזמין כבר מקומות, אבל לאחר שהתאוששנו ניזכרנו שאנחנו לא בנויים לתכנונים ארוכי טווח שכאלה וכדאי שנירגע. האמת ששיחת טלפון למיכל עזרה לנו להיזכר בעובדה שאנו ישראלים ספונטאנים ולא אמריקוקים מתוכנני דיסני. אז כניראה שנחכה לרגע האחרון כרגיל. יהיה מה שיהיה... ליז ספרה לנו שהילדים שלה לומדים בתוכנית של home schooling שמאוד מפותחת ונפוצה בדרום קרולינה. במוזאון היו עוד אמהות שילדהם בתוכנית. זו תוכנית מאוד מסודרת שנמשכת מיסודי ועד גיל 18. הילדים לומדים דרך תקשורת אינטרנט עם מורים שמכוונים לעניין. יש להם ספרים ומשימות ואפילו מבחנים ועבודות, הכל דרך המחשב הביתי. כשרוצים ללכת למוזאון ילדים במקום ללמוד, זה אפשרי בכיף. וחברים?? מוצאים בחוגים של אחר הצהרים. הילדים של ליז פורחים בשיטה הזו ואוהבים אותה הרבה יותר מבית ספר שבו שהו עד לפני שנה.{וויליאם הבן , בן 11 ואמה בת 8}. לנו זה נשמע מדהים וגם לשקד שמייד רצתה ליישם. היא לא מתגעגעת למסגרת בית ספרית. לחברות כמובן שכן. ניפרדנו מהמשפחה המקסימה, לא לפני שהחלפנו פרטים ורצון משותף לשמירת קשר. הלוואי.

בדרך החוצה מהמוזאון קבענו עם כושית חביבה ששמעה שאנו מישראל וכמו כולם רצתה לבוא עמנו לארץ, פגישה בסוף הטיול וטיסה עמנו חזרה. היא בקשה שלא נשכח אותה, אבל היא לא יודעת שלפניה משתרך כבר תור ארוך... מה יש בארץ הקודש שלנו, זבת חלב וטילים שכולם רוצים כל כך לבוא אליה???

המשכנו בנסיעה לאחר ארוחת פיצה האט זבל מהירה. הגענו לפאתי אטלנטה בעשר בלילה.

קפה טוב {לא עלית, כבר לא טעים לנו, לידיעתכם מיכל ועופר}. ענבל קנה לנו טעים כזה...

ולילה טוב.