13/1/13
היום
תיכננו לקום ולנסוע לטייל בפארק arches. פקחנו עיננו, הבטנו דרך
חלונות הקראוון והבנו שלמזג האויר יש דווקא תוכניות אחרות עבורנו, לפחות כרגע.
בחוץ ירד שלג בלתי ניגמר ( מינוס 20 מעלות ) והשמים היו כה אפורים ומעוננים שלא ראינו את ההרים
המקיפים אותנו. הטבע ומזג האויר גדולים מאתנו בני האדם, כשמטיילים מבינים זאת עוד
יותר טוב, כיוון שאנו נתונים לחלוטין לרצונות הטבע ולתנאים שהוא מביא עמו, לכן לא
העזנו להתווכח ונישארנו בקראוון.
ענבל ניגש למשימת סיום הבלוג ואני והילדים למדנו
ושיחקנו. היה נידמה כי השלג והערפל ישאירו אותנו כל היום בתוך הקראוון, אך
להפתעתנו הרבה, בסביבות אחת בצהרים, התבהרו השמים לגמרי וקיבלו צבע תכלת מקסים,
ההרים התגלו ושמש חייכנית ונעימה הופיעה. בשמחה יצאו הילדים לשחק בשלג ולנסות
לבדוק מה יקרה למכונית עם השלט בנסיעת שטח על השלג ללא שרשראות מתאימות...
נסיעת
המבחן עברה בהצלחה וכרמל ונטע שזינקו על השלג, חזרו כמובן רטובים. החלפת בגדים
ויאללה אל פארק הקשתות arches.
הגענו
בסביבות שתים וחצי בצהרים אל הפארק. קיבלנו חוברות ג'וניור רנג'ר, מלאנו את חובת
הסרט ויצאנו לסיבוב בנקודות התצפית היפות וכן לנסות ולהספיק איזה מסלול הליכה.
הפארק כולו מושלג וקפוא.
מסתבר שצלמים רבים מגיעים לכאן במיוחד לשלג שאינו אופייני
למקום, כדי לצלם את המראות הנדירים והיפים ביותר. הרגשנו ברי מזל. על אף הקור אנו
זוכים לנופים באמת נדירים. אל הפארק מתפתל כביש, כולו לבן מהשלג, בתוך גבעות של
סלעים אדומים ומצופים בשלג לבן. מהצדדים מיזדקרים צוקים אדומים לוהטים בצורות
מרשימות, חלקם כחומה גבוהה, חלקם נידמים כעמודים או בליטות מיוחדות. מידי פעם נראה
סלע עצום ואליו מחובר בקצה עוד סלע שניראה כאילו עומד ליפול בכל רגע. בתוך כל הנוף
המיוחד והפיראי הזה, שקשה לתאור, מתחבאות להן המון קשתות, קטנות, גדולות, תלויות
או נחבאות בצוק. חלונות, חלונות בצורות
יפיפיות, דרכן ניתן להביט אל הנוף המרתק הזה המצוי עמוק בתוך ים השלג.
הצלחנו
ללכת בשני מסלולים קצרים, האחד אל שתי קשתות שנקראות חלונות. החלון הדרומי והצפוני
ולידן עוד שתי קשתות יפות.
ועוד מסלול אל הקשת העדינה. אליה היינו צריכים לצעוד
במעלה ההר המושלג ולצפות בה מנקודת תצפית יפיפיה.
הקור היה מקפיא וחודר לעצמות,
בשלב כלשהו חדלתי לחוש את השפתים והרגלים, אך הנוף והיופי היו שווים את המאמץ!
חזרנו אל הקראוון ונסענו על רקע השקיעה לספוג עוד קצת נופים
וחזרה.... הגענו אל
הקמפ והחלטנו שיוצאים שוב לעשות מקלחות חמות. מכסה המים השחורים שלנו עדיין קפוא
ולא ניתן לפתוח אותו, לכן אנו חוששים שהמיכלים יתמלאו ולא נוכל לרוקן אותם. מקלחות
ושרותים בחוץ עוזרים לנו למזער את הבעיה לעת עתה, אבל לא נוכל להמשיך כך לאורך זמן
אנו חייבים להפשיר את המיכסה.
שקלנו להמשיך לסולט לייק סיטי ופארק היילוסטון, אך בשל הקור והמיכסה הקפוא, ניראה לנו שנחזור
לתוכנית המקורית וניסע ללאס ווגאס להפשיר קצת. בנתיים לילה טוב.
14/1/12
היום
קמנו לבוקר יפיפה. השמים היו כחולים והראות צלולה. איזה הבדל מיום האתמול. אך בחוץ
עדיין קר, קר מאוד, הרבה מתחת לאפס. התארגנו ויצאנו לשרותים ושטיפת כלים ב rest room של הקמפ. המכסה שלנו
עדיין קפוא, אין לו הזדמנות להפשיר! שילמנו לבעלי הקמפ ו"על הדרך" ערכנו
להם שעור על ישראל, הראנו להם תמונות והסברנו שירושלים לא שייכת לערבים. מבחינתם
אנו ברי מזל לחיות ולדעת מקרוב את כל המקומות המוזכרים בתנך ובברית החדשה.
ניפרדנו
בחיבוקים חמים ויצאנו שוב אל פארק הקשתות. הפעם אנו נחושים לראות את הקשת הגדולה
מכולן. לאחר שהרנג'ר בדק את החוברות והעניק סיכות,
יצאנו לבדוק את המסלול לקשת
הגדולה. ירדנו מהקראוון, הפעם עטופים ביותר שכבות מאתמול {למודי ניסיון אנו...}
והתחלנו לצעוד בנתיב מהמם ביופיו. מצאנו עצמנו צועדים בתוך שלג, בשביל צר העובר
בתוך קניון עם צוקים גבוהים מהצדדים, נופי הסלעים שמשהולכים בינם מרשימים ומלאי
עצמה אף יותר, יופי שקשה לתאור. ההליכה בשלג לכשעצמה היא חוויה מיוחדת.
ממש כמו
אלפניסטים מטפסי הרים צעדנו לנו בשלג הרך, מגלים עקבות נמרים וארנבות, עד הגיענו
אל הקשת הגדולה והמרשימה. למזלנו שמש נעימה חיממה אותנו וגרמה לקור להיות ניסבל
יותר. בדרכנו חזרה מפולת שלג קלה כמעט והשיגה אותנו, זה היה די מבהיל אני חייבת
לומר. המסלול היה מקסים ושמחנו שהצלחנו על אף השלג והקור, לטייל ולהנות. משחזרנו
חיכו לנו שני עורבים ענקיים ליד הקראוון, הם דרשו צילום, אז צילמנו.
חזרנו בנסיעה
מתפעלים מהנוף המדהים של הפארק.
המשכנו אל כביש קטן סמוך לפארק, ממנו ניתן לראות
ציורים אינדיאנים על קירות המצוקים. נסענו בנוף מצוקי, הקולורדו לצידנו, חלקו זורם
וחלקו קפוא, עד שהגענו לשלטים המורים על ציורים אינדיאנים.
היה מרתק לגלות את
הציורים ולהתבונן בהם. אריה, כף יד, אנשים רוקדים, חץ וקשת, אייל ועוד... ציורים
המספרים סיפורים על עולם רחוק וקדום, מסקרן ומיסתורי.
משם המשכנו בנסיעה אל פארק
מדינה בשם "הסוס המת" dead horse. בפארק ישנן נקודות תצפית
יפיפיות על נהר הקולורדו החותר ויוצר נוף מצוקי מטריף. הצלחנו לעשות חוברות
ג'וניור רנג'רס ולקבל סיכות מיוחדות, כיוון שזהו פארק מדינה ולא פארק לאומי. {יש
הבדל...}. ערכנו תצפיות, צילומים ואפילו הצלחנו לתפוס את השקיעה המרהיבה.
בדרך
חזקה "תפסנו על חם" גילוי טרי של נפט וראינו את הלהבה הבוערת.
המשכנו
בנסיעת לילה אל עבר לאס ווגאס, שם אנו מקווים להתחמם ולו במקצת. כביש 70 התחבר עם
כביש 15. הנסיעה היתה על אוטוסטראדות ריקות ונטושות לחלוטין, רק אנחנו והטבע
שבלילה ניראה עוד יותר גדול ואימתני.
עלטה סביב ואנו נוסעים עד שמתיאשים והולכים
לישון באחת הערים שעל הדרך, ליד בית מלון.
15/1/12
בוקר
טוב. היום אנו ממשיכים אל לאס ווגאס. תחילת הנסיעה לא מאוד מענינת והילדים משחקים
להם באייפונים. בשלב מסויים הנוף מתחיל להיות יפה יותר ויותר. שכבות של הרים אדומים
ומאחוריהם הרים מושלגים מציירים את הדרך. אנו יורדים אט, אט בגובה, עד שהשלג
שליווה אותנו בשנים עשר הימים האחרונים נעלם כלא היה ובמקומו מופיע הנוף המידברי
היבש עם צורות הסלעים האדומות, זה שכבר הספקנו להתגעגע אליו ובעיקר אל החמימות
הנעימה שלו. ממשיכים לגלוש בגובה ומגיעים אל קניון צר ויפיפה. אנו נוסעים ממש בתוך
הצוקים הגבוהים שלו, תחתנו עומק הקניון והנהר שחותר בו. מתפעלים מהנוף המפתיע
ביופיו, לא חדלים מלצלם.
כך מתלהבים מהדרך, ממשיכים לגלוש בגובה עד אשר רואים ברקע
מרחוק את לאס ווגאס מוקפת הרים ומידבר.
אנו עוצרים לאכול במסעדה האהובה עלינו "עגבניה מתוקה"
וכשיוצאים כבר מחשיך. לאט, לאט מתקרבים אל מחלפי הענק של העיר הענקית הזו. אורות
צבעוניים ושמחים מרצדים מכל כיוון. הילדים מהופנטים, משתגעים משמחה ושרים: "
העיר שמחה, העיר חוגגת..." שיר שהמציאו במקצב עליז וכל כך ממחיש את התחושה
שמלווה כניסה לילית לעיר כה נוצצת וחגיגית.
מכל כיוון מלונות, מיגדלים, שלטים והכל
מהבהב ומרקד, זוהר ומהפנט. כך אנו מגיעים לקמפינג של koa ששמו circus
circus על שם
המלון שלידו הוא נימצא. הקמפ שוכן בסטריפ המלונות המפורסם, אך די מהר מתברר לנו
שהוא רחוק ממרכז הענינים ולא כפי שחשבנו. התמקמנו בקמפ וניגשנו לבדוק את ניזקי
קפיאת פתח מיכל המים השחורים שלנו. התברר לנו לשמחתנו והקלתנו הרבה, שהיתה סתימה
שלא קשורה לקפיאה ושהקיפאון מפשיר יפה, ללא נזק לצינורות. תודה לאל. הילדים כמובן
רוצים לצאת קצת לראות את העיר, אך השעה כבר תשע בלילה. כפשרה, אנו יוצאים לראות את
המלון הסמוך אל הקמפ. מייד עם היכנסנו ללובי, מקבלים את פנינו ההימורים במלוא הדרם
וללא הכנה מוקדמת.
אין שום תיחום בין ההימורים לאזורים אחרים במלון ואנו מסתובבים
עם הילדים ומוצאים עצמנו מסבירים להם על המכונות, על גורל ומזל, על סוגי משחקים.
הסירחון ועשן הסיגריות ממלאים את החלל והילדים מגלים סקרנות רבה למתרחש. אנו
מגיעים לאזור שמופנה יותר לילדים. שם צופים בהופעה מקסימה של אקרובטיקה ומגלים
המון תחנות הימורים, מעין משחקי מזל נחמדים שאפשר להרוויח בהם כל מיני בובות
פרוותיות. הבטחנו לילדים שביקשו "להמר" שעוד נשוב לכאן יותר עירניים.
חזרנו לקמפ והלכנו לישון.
16/1/13
היום
קמנו לאיטנו לאחר עייפות יום האתמול. נסענו בקראוון לבחון את הסטריפ, אזור המלונות
והבילויים. קיווינו שנוכל למצוא חניה קרובה לקראוון ממש במרכז הענינים ולטייל.
לאחר הסתובבות בעיקר סביב עצמנו, הבנו שיהיה עדיף לקחת אוטובוס. חזרנו אל הקמפ
וצעדנו אל תחנת האוטובוסים. עלינו על אוטובוס קומותיים לקול תרועות השמחה של
הילדים וריצתם ההיסטרית אל עבר הקומה השניה של האוטובוס. יש! איזו שמחה, רק בשביל
זה היה שווה. הגענו אל הסטריפ והתחלנו לצעוד בין בתי המלון. בידי הספר של סיגלית
בר שממליץ לאלו מלונות להיכנס ואלו אטראקציות יש בכל אחד מהם. לאכזבתנו אנו מגלים
שהספר כבר לא אקטואלי! הר הגעש שרצינו לראות באחד המלונות, לא פועל. האריות במלון
אחר כבר סולקו משם מזמן, העליה במעלית של מלון פריס עולה יותר מחמישים דולר למשפחה
ועוד ועוד... אם כך, הותרנו מאחורנו את הספר ושוטטנו להנאתנו. ככל שהחשיך העיר
נהיתה יותר יפה ומהנה. בדרך זכינו לראות ריקודים לצלילי מייקל ג'קסון באחד הברים
המיוחדים בעיר, ראינו מופע מיזרקות מרהיב ביופיו בחזית מלון Bellagio, ביקרנו בחנות הענקית של mnm, צפינו בסרט נחמד ראינו
ריקוד חביב ומלאנו שקיות שקופות בשקיות צבעוניות. טעים! צפינו במופע במלון
"אי המטמון" {סתמי}, טיילנו במלון "ונציה " "בסיזאר פאלאס"
שהוא המלון הכי יפה בעיני. שם ראינו מופע די משעמם, אך צפינו בהאכלת דגים מיוחדת
במינה. המאכילה, האכילה כל דג באופן אישי ויכולנו לראות איך חתול ים ענק בולע בפיו
דגים קטנים. היא ממש דיברה עם הדגים, זה היה מקסים. כך המשכנו "לחרוש"
את העיר כשלצד המדרכות עומדים אנשים ומחלקים פליירים עם תמונות נשים ערומות,
מכוניות נוסעות ועליהן שלטי ענק עם תמונות נשים ערומות ושאלות הילדים החלו- מה זה?
למה זה? למה הן ערומות? למה אנשים לוקחים את התמונות? למה הגברים מעדיפים אותן
ערומות? ועוד ועוד, כיד הדמיון השורה עליכם ועל הילדים... עם השאלות חייבות כמובן
לבוא תשובות ואנו מתפתלים ועונים במידת האפשר, קצת מדלגים על מה שניתן, מסבירים
מושגים כחשפנות, זנות, זולות, מיסכנות, מכירת האני שלי תמורת כסף ועוד ועוד.
הילדים ממשיכים לאתר גם על הרצפה תמונות זרוקות " ראית, היא רק עם תחתונים...".
אין ספק שלאס ווגאס חשפה את ילדינו בגיל צעיר לעולם הגדול.
חזרנו אל האוטובוס בשעה
תשע בלילה לאחר הליכה של שעות רבות. החלטנו לעשות עם האוטובוס סיבוב שלם כדי לראות
את אורות העיר. ישבנו כמובן בקומה העליונה. היה ניפלא! עייפים חזרנו לישון. לילה
טוב.
17/1/13
היום יום
הולדת, היום יום הולדת לכרמל! כרמלוש בן 8 והכנו לו כמיטב המסורת של הטיול, שולחן
יום הולדת עם המון ברכות וכמובן בלונים. קנינו עוגה ונר שכרמל בחר וקמנו לחגוג.
לכרמל דווקא לא היה מצב רוח לחגיגות, הוא קם עצבני ולא רצה יום הולדת. לאחר שנירגע
והיה קצת עם עצמו, התחלנו לחגוג. ברכנו, כיבינו נרות, אכלנו עוגה, קראנו גם ברכות
מהארץ. היה נחמד.
לאחר מכן יצאנו הילדים ואני לחגוג ב"הימורים" במלון ה-circus
circus וענבל
נסע לסדר כל מיני דברים בקראוון בחברת הקראוונים שלנו שנמצאת בעיר. הילדים הלכו
ממיתקן הימורים אחד למיתקן שני ובחרו במה הם רוצים לשחק. כיוון שהבובות לא ממש
הלהיבו אותם, הם ניסו לבחור את המשחק הנחמד והמהנה ביותר. הקצבנו מראש סכום כסף,
כדי שלא נהפוך למהמרים כפייתיים מידי. כל אחד בחר מתקן ושיחק.
היו מתקנים שהם
שחקו יחד, אחרים שרק אחד רצה והאחר לא התלהב. את כל השלל שהם הרוויחו, שמנו בשקית
שנתנו לנו והם החליטו שהכל משותף לכולם. כל הכבוד! הם עכבו אחר תקציב הכסף ועצרו
כשהוא הסתיים. אני כמעט הוספתי להם עוד דולר לתקציב, אך הם התעקשו שזהו זה, מה
שנקבע נקבע! {ממש נחת...}. בין לבין צפינו גם בהופעות מקסימות של אקרובטיקה וקרקס
{הכל בחינם}.
אחר כך הלכנו לאכול גלידה בפרוזן יוגורט במלון {הכי טעים שאפשר}.
בדיוק כשמיצינו הכל, ענבל חזר עם הבית שלנו ויכולנו לחזור אל הקמפ כדי לנוח קצת.
לשמחת הילדים גילינו שברכת הקמפ חמה ויש גם ג'קוזי רותח. מה גם שהם גילו חברים
חמודים שגרים בקמפ כמה חודשים. הם נודדים בעקבות עבודת אבי המשפחה. השמחה היתה
רבה, גם מים וגם חברים! הילדים בילו כמה שעות מאושרות במים ולאחר מכן נסענו לאכול
במסעדה האהובה עלינו. היה יום מפנק וחגיגי לכבוד יום הולדתו של כרמל.
18/1/13
היום
נסענו לסיור חינם במפעל לבניית מכוניות מרוץ. בתחילת הסיור עבר המנחה ממכונית
למכונית והסביר על כל אחת ואחת. בשלב כלשהו איבדנו כולנו ובעיקר אני והילדים עניין
בהסברים המלאים באנגלית. המשך הסיור היה
נחמד יותר כיוון שניכנסנו אל המיפעל עצמו ושם יכולנו לראות כיצד מרכיבים מכוניות
מרוץ בהזמנה אישית ומיוחדת.
לאחר הסיור ניסינו להגיע אל מסלול המרוצים שם נערכו
נסיעות מבחן. במסגרת חיפושנו אחר מקום לצפות גילינו אתר שבו עורכים נסיעות
במכוניות מרוץ, אפשר לשלם ולנהוג לבד או להצטרף לנהג מקצועי. ענבל והילדים הלכו
לצפות בנסיעות, אני נותרתי לנוח בקראוון.
הם חזרו לאחר שעה וחצי מאושרים וזורחים
ומספרים על נהג מרוץ שלוקח עמו נוסעים ונוהג כמו מטורף. בדרך הם גם הציצו אל תוך
לימוזינה לשמחתם הרבה. משם נסענו למלון rio שבו רצינו לצפות בהופעת
חינם ששמענו שהיא יפה. השעה היתה ארבע וחצי וההופעה אמורה להתחיל בשש. חיכינו
בקראוון בחניית המלון. הילדים שיחקו בחוץ עם המכונית של נטע ואנחנו קצת נחנו.
בהגיע השעה המיועדת, צעדנו אל המלון. נעמדנו מעל קזינו המלון על מרפסת מוגבהת,
מולנו במת המופע. על הבמה עלו רקדנים מתערטלים עם מוסיקה רועשת. ענבל ואני הבטנו
זה בזו די המומים. כמעט ועזבנו את המופע אך החלטנו להישאר בכל זאת עד הסוף ומזל
שכך כיוון שלפתע השתנה כיוון המופע וקרוניות עם רקדנים החלו לעוף מעל ראשי האנשים
בקזינו, קרוב, קרוב אלינו. הם זרקו מחרוזות צבעוניות אל הקהל וקלעו בדיוק לידיהם
המושטות של הילדים שהצליחו לאסוף בקריאות אושר וצהלה בסביבות 10 מחרוזות! הידד!
בסיום
המופע המוצלח {לפחות על פי פניהם המאושרות של הילדים}, נסענו אל הדאון טאון של לאס
ווגאס, שם ברחוב הראשי, רחוב פריימונט, צעדנו במידרחוב תוסס ושמח מאין כמוהו. איזו
אוירה מדהימה, אוירת כיף וחגיגה שלא ניגמרת. מייד כשניכנסים אל הרחוב ההומה, מתחיל
חיוך ענק להימרח על הפנים. אנשים מחופשים לבושים בתלבושות מצחיקות ומוזרות. אשה עם
ציצי ענקיים ובקצוות שלהם פונפון, איש שלובש מיכנס שמאחור מציץ לו כל הטוסיק שלו
{התגלגלנו מצחוק}, סתם אנשים מוזרים, נשים שלבושות כמו בקרנבל, המוני אנשים
שמחזיקים כלים בצורות מיוחדות עמוסים באלכוהול צבעוני. בארים פתוחים עם מלצריות
כמעט ערומות, מגישות משקאות ורוקדות, טיפוסים מוזרים שמהפנט להביט בהם והמון שמח.
גולת הכותרת של המדרחוב הזה הם המופעים שמוקרנים כל שעה לכל אורך תיקרת המדרחוב
בליווי מוזיקה מדהימה וכיפית. צפינו בשני מופעים שכאלה. כולם מביטים מעלה, רוקדים,
שותים ומשתוללים. למעלה מעל ראשי האנשים גולשים להם אנשים אחרים באומגה לאורכו של
המדרחוב. לשיפור ה"שמח" ישנם ביתני רחוב שבהם כלים שקופים עם חמצן
צבעוני אותו מסניפים ונהיים ב"הי".
אנחנו כבר היינו ב"הי" לכן
וויתרנו על ההסנפה.
לקינוח
צפינו בשני אמנים סינים מדהימים שפיסלו בחמר פנים של אנשים. הפסל המוגמר יצא דומה
כשתי טיפות מים. פשוט מוכשרים!
בשעה
תשע וחצי בלילה החלטנו שהגיע הזמן לצעוד חזרה. בדרך ניתקלנו בלימוזינה ארוכה
במיוחד. איש חמוד צעד לעברה ומייד הסתבר לנו שהוא הנהג. כמובן ששאלנו אם אפשר
להיכנס ולהציץ. הוא היה מתוק במיוחד ובשמחה איפשר לנו.
כששמע שאנו מישראל הוא
התלהב אף יותר. זה היה קינוח ניפלא לערב משוגע.
נסענו לחניית אחד ממלונות הקזינו והלכנו לישון.
19/1/13
היום
נסענו לסכר הובר hoover dam ואגם mead הממוקמים בדרום נבאדה על גבול אריזונה כ- 45 דקות מלאס ווגאס.
הגענו אל הסכר העצום בגודלו, פי 2 מסכר גלן בו ביקרנו. הדרך אל הסכר מקסימה. צוקים
מרהיבים, קניון עמוק, סלעים צבעוניים. נוף המידבר שאני כה מאוהבת בו. בשלב מסויים,
הצטרף אל כל היופי הזה גם הכחול של אגם מיד, האגם המלאכותי שנוצר כתוצאה מעצירת
הסכר את זרימת הקולורדו. בכניסה לשטח הסכר עבר הקראוון שלנו בדיקה בטחונית. מאז
אסון התאומים הם מקפידים על בידוק מדוקדק, מפחדים מפיגועים. הגענו אל הסכר עצמו,
טיפסנו אל על לאזור חניית הקראוונים המרוחק. לקחנו עמנו תיק מלא כל טוב וירדנו אל
מרכז המבקרים כדי להירשם לסיור בסכר. עמדנו בתור הארוך שנבע מסוף השבוע והחופש של
האמריקאים. סוף, סוף הגיע תורנו. התיקים עוברים במכונת שיקוף ואנו נעצרים על ידי
הממונים. הפשע שלנו היה פירות ועוגיות. נא להשליך לפח... כתוב שאסור אוכל ואנו לא
שמנו לב. להשליך לפח? מבחינתנו זה לא בא
בחשבון! להחזיר לקראוון? הוא רחוק מאוד! אז מה עושים? האיש אחראי השיקוף עומד על
שלו : להשליך ומייד! אנו מתחננים, מסבירים, כלום לא עוזר. לפתע מבריק רעיון במוחו
של ענבל "אנחנו רוצים לדבר עם המנהל" הוא אומר ובקשתנו נענית במהירות
הבזק. מגיע מנהל חמור סבר, אנו מסבירים בתחינה והוא להפתעתנו הרבה מיתרצה ומבקש
שיתירו לנו להשאיר את התיק ליד הבודקים. הלא יאמן קרה, אמריקאי שגילה גמישות, זה
מדהים! שמחים מההצלחה הבלתי צפויה, ניכנסנו אל הסיור בסכר. לאחר מכן שוטטנו במרכז
המבקרים המעניין ולמדנו כיצד פועל הסכר.
בסיום
הביקור נסענו אל אגם מיד. אגם יפיפה עטוף בהרים צבעוניים ומידבר. בקיץ יש פעילות
ענפה על חופיו. עכשיו בחורף הכל שקט ושליו, רק ציוצי השחפים המחכים לפרורי הלחם
שהילדים מפזרים להם, נישמעים. בעוד אני מכינה ארוחת צהרים הילדים נהנים לחופו של
האגם.
לאחר הארוחה אנו ממשיכים לטייל קצת, לטפס על הסלעים ולהנות מהשקיעה שמתחילה
לצבוע אט, אט את הרקיע והצוקים סביב. ממשיכים בנסיעה חזרה ללאס ווגאס. עלתה בראשנו
מחשבה ללכת למופע של קירקס השמש המפורסם ששמו" ka" והוא מתקיים במלון mgm. התקשרתי להזמין כרטיסים
אך לא הצלחנו להבין האם המקומות המוצעים לנו טובים. המחיר מאוד יקר ולא רצינו לשבת
במקומות גרועים. החלטנו שנזמין במלון עצמו מול מפת האולם ונעשה זאת במידה ונספיק
להגיע בזמן למופע של שבע בערב. בשלב מסויים כבר חשבנו לוותר, אך כניראה שלא ממש
רצינו לוותר ולכן בשעה שש בערב, החנה ענבל את הקראוון בפתח המלון ואני רצתי כמו
משוגעת לברר אם יש כרטיסים ואיפה. לאחר שצעדתי כעשר דקות במלון הענק, הגעתי אל
עמדת הכרטיסים. יש מקומות למופע של שבע, אבל אני לא יכולה לקנות אותם כי שכחתי
להביא עמי תעודה מזהה. שוב אני מתחננת, מסבירה ומבקשת רחמים והנה, זה שוב עוזר, גם
באמריקה... משריינים לי מקומות, ללא תשלום בינתיים. אני רצה כמו מטורפת חזרה
לקראוון לבשר לכולם שיש מופע. השעה שש וחצי בערב! עוד חצי שעה המופע. ענבל מחפש
חניה, מבצע לא פשוט בכלל למצוא חניה מתאימה לקראוון וקרובה למלון ולמופע. ענבל
מצליח למצוא איזו חניה שלא ברור אם לא ניגרר ממנה. אנו לוקחים סיכון, מתארגנים
במהירות ומגיעים בזמן להופעה. מתישבים באולם, נירגעים ומתחילים להנות. הבמה מדהימה,
אפקטים, תלבושות, רעיונות מיוחדים וביצועים אקרובטים שלא רואים כל יום. ישבנו
מהופנטים נהנים מהאומנות הניפרשת לעיננו. בסיום המופע קיבלנו המון נשיקות משקד
שנהנתה מכל רגע. כמובן שגם אנחנו נהננו .
לסיום היום העמוס, עצרנו במסעדה מיוחדת
בתוך המלון "rain forest". את המסעדה הזו
פגשנו כבר כמה פעמים במהלך מסענו. שמענו שיש בה קינוח מיוחד בשם
"וולקאנו" אך לא יצא לנו לשבת בה. הפעם החלטנו לנסות סוף, סוף. ישבנו
והזמנו את הקינוח העצום. תוך כדי ישיבה ואכילה בהנאה צרופה, נהננו גם מהיער על
הפילים והנמרים שלו, שקם לתחיה כל מספר דקות. הפילים זזים ומתיזים מים מהחדק, הנמר
שואג והקוף זז. נחמד.
חזרנו אל הקראוון וקידם את פנינו פתק על החלון שמבקש מאתנו
לזוז או שיגררו אותנו. מזל שקודם הזהירו יצאנו בזול.
חזרנו
אל חניית יום האתמול והלכנו לישון. לאחר התלבטויות רבות לגבי המשך המסלול שלנו
הוחלט שמחר ניסע לקניון האדום הקרוב ללאס ווגאס, נתקלח, נאכל במסעדה האהובה שלנו
וניסע נסיעת לילה לכיוון סאן דיאגו.
20/1/13
אנו
בדרכנו לקניון האדום.
כבר מרחוק ניתן לראות את הסלעים האדומים והמטריפים ביופים.
הנוף רק הופך יותר ויותר יפה ככל שמתקרבים. הצבע האדום מתערבב עם גווני החום, הבז'
והלבן, הצהוב והורוד. איזה יופי, אלוהים! אנו מגלים שהשמורה היא פארק לאומי, מה
שאומר שגם תוכנית רנג'רים תהיה לנו. שמחה כפולה. אנו לוקחים מפות וחוברות. יוצאים
אל חצר מרכז המבקרים שבה מסתתרות חיות {לא אמיתיות} בכל מיני מקומות והילדים
צריכים למצוא אותן ולסמן בחוברת. משחק משעשע שכזה. הילדים נהנים לחפש את החיות
ואנו נהנים בנתיים מהתערוכות וההסברים העשויים יפה. זהו מרכז המבקרים המושקע והיפה
ביותר שהיינו בו בכל טיולנו. אנו יוצאים לדרך במטרה לצעוד באחד המסלולים המומלצים.
מגיעים אל פתח המסלול אלא שאז הילדים מחליטים לטפס על הצוק האדום.
הצוק בנוי כמעין
מדרגות, מדרגות סלע והם מטפסים ומטפסים ועולים לגבהים עצומים. ענבל ואני מטפסים
בעקבותיהם. אני נישברת בשלב כלשהו, ענבל ממשיך מעלה, מעלה. כך, שעתיים תמימות
בילינו בגבהים ובעצם יצרנו מסלול מיוחד משלנו.
המשכנו
הלאה, בכביש נופי עד הגיענו לצפות בציורי סלע אינדיאנים. כפות ידיים קטנטנות בצבע
אדום על הסלעים. משם כמובן המשכנו בטיפוס. הפעם היו אלה סלעי ענק בגוונים של לבן,
צהוב ואדום. טיפסנו עליהן ובינהן. כרמל כהרגלו מוביל בראש ומגיע לגבהים שמפחיד
להביט בהם. בלית ברירה אנחנו אחריו. אני שוב עוצרת בשלב כלשהו. ענבל ממשיך אחרי
הילדים שכבר נימצאים הרחק בגובה עצום. הטיפוס נותן להם המון סיפוק וכיף. מי אנחנו
שנעצור אותם... ירדנו והלכנו לראות גם חריטות סלע.
לאחר מכן סיימנו את החוברות
וניגשנו לקבל סיכה. שלושה זקנים חביבים השביעו את הילדים. קנינו גם פטצ'ים כמובן.
התחברנו למים בברז שמצאנו, התקלחנו ונסענו לאכול. אך אבוי, הג'י פי אס חדל לתפקד.
באמת התגעגענו.. בכוחות דלים של ג'י פי אס מקרטע ואינטרנט הגענו איכשהו למסעדת
סוויט טומאטו. אכלנו ויצאנו לנסיעת לילה. סאן דיאגו, אנחנו בדרך אליך...
בעודנו
נוסעים באוטוסטראדה החשוכה אך העמוסה, אנו מגיעים לנקודה בה עוצרים אותנו. מה זה?
תשלום כלשהו? בידוק?? אשה נחמדה ומרקדת לקול מוזיקה חזקה עוצרת אותנו
ושואלת:" יש איתכם פירות וירקות?" אנו עונים מייד:"לא" והיא משלחת אותנו לדרכנו. מוזר... הרי כל המקרר
שלנו מלא וגדוש בפירות וירקות. שיהיה...
באמצע
מידבר מואבי, בעיירה נידחת שבה מצאנו וולמארט עם חברה של עוד קראוונים נחמדים,
החננו ללינת לילה ערבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה