יום ראשון, 13 בינואר 2013

אריזונה - יוטה 2-12/1/2013



2/1/13

הבוקר המשכנו בחיפושנו אחר מעילים חמים, כיוון שמצפה לנו כפור ביעדים הבאים אליהם אנו נוסעים. באופן מוזר, בלתי ניתן למצוא מעילים הם אזלו מכל החנויות!
בפלורידה היו  המון אבל היה לנו כל כך חם שלא יכולנו לחשוב על מעילים. היינו בטוחים שבאזורים הקרים יותר, נימצא ללא בעיה ביגוד לחורף, אך הסתבר לנו שההפך הוא הנכון, באזורים הללו הכל אזל עם מכירות הקריסמס ותחילת שנה. לכן לא נותרה לנו ברירה אלא לאסוף מידע על כל מיני חנויות שהן יותר מחסנים של מעילים או outlets למינהם ולנסות שם, מה שאומר לנסוע במיוחד ולבזבז זמן טיול ונוף, אבל בטיול כה ארוך לעיתים הצרכים היום יומיים גוברים על הרצון לטייל וגם זה חלק מהעניין. נסענו ממקום למקום, ללא הצלחה. במקום היחיד שכבר היו מעילים הם עלו כל כך הרבה שהיה בלתי הגיוני לרכוש אותם.
לא לקחתי בחשבון כזו אפשרות, מצחיק...
לאחר שהתיאשנו נסענו לכיוון פרוייקט "ביוספרה 2".

זהו פרוייקט שבו מדענים ערכו ניסוי ויצרו ביוספרה {כדור ארץ} המדמה את הביוספרה{כדור ארץ} עליו אנו חיים שהוא כמובן ביוספרה 1! בתוך מבנה סגור, כולו תחת בקרה אנושית מוחלטת, יצרו סוגי אקלים שונים כיערות גשם,

 מידבר, אוקיאנוס, 

ים תיכוני וסוואנה.

בתוך המבנה הזה נערכים מחקרים על מערכות היחסים בין כמויות המים, האויר והאדמה והשפעתם על הצמחיה והאקלים. מתוך מחקרים אלה משליכים על מה שקורה בביוספרה שלנו. נידרשים משאבים עצומים כדי לתחזק פרוייקט שכזה היחיד מסוגו בעולם. היתה מחשבה לקיים את ביוספרה 2 כמושבה בחלל, אך הרעיון ניפסל על ידי נאס"א, אם כי נאס"א משתמשת בתוצאות המחקרים הנערכים שם. בכדור הארץ שלנו יש השוואת לחצי אויר טבעית כמובן. בביוספרה 2 ישנו חדר מיוחד בעל כיפה גדולה שניפתחת וניסגרת בהתאם לצורך כדי לאזן ולווסת  את הלחצים. זה היה החדר הכי מעניין עבור כולנו ובעיקר עבור הילדים.

כשניפתחה דלת היציאה החוצה נשבה רוח חזקה מאוד שהמחישה לנו יפה כיצד נוצרת סופת הוריקן. ממש עפנו וזה שעשע את הילדים ובעיקר את כרמל שלא פסק מלצחוק. בחדר הזה גם היה הד מאוד חזק. המדריך הנחמד שהבין שכדאי קצת לעניין את הילדים שהיו בסיור ביקש מהם לצרוח חזק כדי שנוכל להתרשם מההד הארוך שנישמע.
בכל הפרוייקט הזה אין בכלל בעלי חיים, עובדה שהפריעה לנו ופוגמת בפרוייקט. הרעיון מרשים, פחות התלהבנו מהביצוע. חלק מההסברים התקשנו להבין והתחושה הכללית שלנו היתה שניתן היה לוותר על הביקור במקום, אך מטבע הדברים בטיול, ישנם אתרים מענינים יותר ופחות וטוב שכך!
בסיום הסיור ולאחר שהספקנו גם להסתובב קצת לבד, המשכנו בנסיעה לכיוון עיר הקניון השחור "black canyon city" השוכנת באזור יפיפה, מוקף הרים וקניונים, אזור שכולו שמורת טבע אחת ענקית. הדרך מובילה קודם כל לעיר הגדולה phoenix. הדרך אליה היתה עוצרת נשימה. הרים, קקטוסים ענקיים ושקיעה מרהיבה ליוו אותנו והפיקו מפינו קריאות התלהבות ומהמצלמה צילומים שלא ניגמרים.  



על הדרך הראשית ניתקלנו בשלט של sweet tomato'  בספונטאניות עצרנו לארוחה טובה ולאחריה נסענו לקמפינג בקניון השחור. הגענו בתשע בערב והלכנו לישון.

3/1/13

זוכרים שעדיין לא מצאנו מעילים?? אז אין ברירה ממשיכים לחפש והיום בעיר הקניון השחור. אולי יתמזל לנו מזלנו?? יצאנו אל העיר להסתובב בקניון, שנמצא בקניון השחור.. אז נכון שלא טיפסנו על הרים או קיפצנו בין סלעים, אבל בהחלט קיפצנו בין החנויות ולא בקלות מצאנו מעילים! בסופו של דבר לאחר הסתובבות מתישה הצלחנו לאסוף בפינצטה מעילים לכל הילדים. כל מעיל מחנות אחרת{שאריות...}. בין לבין גם קנינו עוד כמה בגדים חמים במבצעים. שיהיה.. לשמחתנו מצאנו פרוזן יוגורט כמעט כמו שהיתה לנו בניו יורק עם מיכל ועופר. קיררנו קצת את להט הקניות ונהננו ממנוחה טעימה. לסיום יום הקניות המתיש הלכנו להחזיר לוולמארט את הקורקינט של נטע, לאחר שהבנו שהוא לא ממש שימושי לו וגם נטע טען שקשה לו לנסוע עליו כיוון שהוא גדול מידי. מדהים שאפשר להחזיר כאן הכל ללא בירוקרטיה בכלל, זה כל כך כיף! החזרנו וקנינו במקום מכונית עם שלט שנטע בחר כמתנת יום הולדת חלופית.
מייד עם הגיענו לקמפ המכונית ניכנסה לפעולה בהנאה רבה. ניראה כמה זמן היא תחזיק מעמד...
בכניסה לקמפ ראינו המון שפנים אפורים ומתוקים. מקסים!

הנופים סביב הקמפינג

4/1/13

אתמול הצלחנו לערוך ברורים רבים הכוללים מזג אויר וקמפינגים פתוחים ביעדים הבאים שלנו,  בעזרתו האדיבה של בעל הקמפ בו אנו ישנים. התוכנית שלנו להתחיל לעלות לפארקים היפים של יוטה, מה שאומר קור עז! בשבוע הקרוב מחכה לנו חלון הזדמנויות של מזג אויר יחסית טוב בפארקים ולכן היום אנו יוצאים מוקדם לדרכנו. ממלאים גז כדי שנוכל להתחמם ולחמם את מערכות הקראוון כראוי, כדי שלא יקפאו ומתחילים בנסיעה מהממת ביופיה לכיוון העיר Sedona . הדרך ברובה מתפתלת בין הרים, יורדת אל עמקים מקסימים ושוב עולה. ההרים סביב אדומים כאש!




 ככל שאנו מתקרבים יותר אל אזור סאדונה, כך נישאים סביבנו יותר ויותר צוקים אדומים ולהם צורות מענינות ומרשימות. אי אפשר להפסיק לצלם! האדום של ההרים מתחיל להשתלב בלבן של השלג והגוונים הנוצרים מרהיבים ביופים. תחתנו נהרות זורמים. עד היום ראינו נהרות רחבים אך יבשים לגמרי והנה עתה, מים חיים זורמים. מדהים!
ניכנסנו לאזור שניקרא :אזור הסלעים האדומים. לפארק הלאומי : Coconino. למרות שתיכננו להמשיך הלאה לפארק שניקרא ה- slide rock  עצרנו בנקודה הראשונה בה ראינו מרכז מבקרים. הרנג'רית שם הסבירה לנו שהפארק בו תיכננו ללכת מלא שלג וחלק ועדיף לנו לטייל באזור בו עצרנו שממילא ניראה לנו מהמם ביופיו. היא הציעה לנו מסלול לאורך הנהר ומסלול יותר הררי. בדרך נקודות תצפית רבות ומהממות ביופין. נסענו לדרכנו. למרות שהפארק הוא פארק לאומי, אין להם סיכות ג'וניור רנג'רס לצערנו.
המשכנו בנסיעה בתוך הצוקים האדומים הנישאים שאת יופים קשה לתאר במילים. בדרך פגשנו כנסיה יפה הבנויה בתוך הסלעים ממש.

הגענו אל נקודת התחלת המסלול בו בחרנו.
הדרך היתה ציורית ויפיפיה. הנהר הזך והצלול זורם לצידנו, ההרים האדומים מעלינו. משטחים של אבן חלקה ולבנה משתלבים בפיתולי הנהר. אזורים שלמים קפואים.




מעטה קרח דק מכסה את המים ומעורר את רצון הילדים לנסות ולבקוע אותו באמצעות מקלות ואבנים. העניין מעסיק אותם זמן רב. בקיעת הקרח משמיעה קולות נפץ ומתיזה מים, סיבה נוספת למסיבה שמחה. גם בין משטחי האבנים קרח רב. אותו אפשר להרים, למשש, לצלם ולהטיח חזק אל משטחי האבן, פח.. ניפוץ זכוכית משעשע להפליא.





קרני השמש חודרות מבעד לקרח, מבעד להרים ולכחול המים. אנו מצליחים לגלות גם אבנים נוצצות מהמינרלים המצויים בהן. לפתע אנו מוצאים עצמנו באזור שכולו מגדלי אבנים. מגדלים ועוד מגדלים ועוד, ועוד... על הגזעים, הסלעים, גדות הנהר, וזה לא ניגמר, שטח עצום והמראה מיוחד במינו. גם אנו נירתמים לבניית מגדלי אבנים נוספים, רוצים לתרום את חלקנו ולהטביע חותמנו במקום המרשים הזה.



 לאחר שעברנו את הגדה לעברה השני על גזע עץ מט ליפול...{כמעט התעלפתי מלראות את הילדים עוברים הלוך וחזור, בשביל מה זה טוב, שואלת הפולניה שבי..}. עזבנו את המסלול היפיפה הזה והמשכנו בדרכנו. עצרנו בשביל נוסף יפה שממנו ניתן לראות ממש את כל עומק הקניון, המים הזורמים בו והשלג. היה מקסים!




כבר כמה זמן שעוברת בראשנו המחשבה לטוס בכדור פורח. כניראה שהגיע הזמן!
בהחלטה ספונטאנית אנו מתקשרים, משלמים ומארגנים לנו למחר בשבע בבוקר טיסה מעל הנוף האלוהי של Sedona! אין מקום מושלם יותר לכזו טיסה! מחר השכמה בשש בבוקר! יהיה קר מאוד! ממשיכים בנסיעה לכיוון המסלול שתכננו לעשות מראש ולכיוון קמפינג שהזמנו בו מקום לישון. הדרך עולה ועולה ועולה, לאט , לאט מתחיל שלג רב לצוץ. המקום מושלג כולו. הקמפינג בו תיכננו לישון מכוסה במעטה עבה של שלג וכך גם הקראוונים השוכנים בו. המסלול בו רצינו לצעוד כולו מושלג! המראה מקסים, אבל אין ספק שבקור הזה אנחנו לא מתכוונים לישון.



התחלנו לרדת חזרה לכיוון העיר, הצוקים האדומים המוארים בשמש מצופים היו בחלקם במעטה השלג הלבן וקוטביות הצבעים הטריפה את דעתנו. איזה ציורים הטבע בורא... נהנים מהמראות החלקנו מטה, מטה, עד הגיענו למרכז העיר. החלטנו לעצור ולשוטט קצת. העיר מקסימה ותירותית.



בכל מקום מציעים סיורי ג'יפים, בלונים פורחים ועוד. מידי פעם ישנם מעין מוזאונים קטנטנים ומקסימים המציגים תמונות וסרטים של מערבונים וגם מספקים את רשימת כל הסרטים שצולמו באזור.



אזור הסלעים האדומים היווה אתר הסרטה למערבונים רבים מספור! אנו ממשיכים לטייל ונתקלים בבית חרושת קטן לשוקולד.



נהנים להביט בתהליך ההכנה וכמובן שלא מתאפקים וקונים שני סוגים לטעימה. והטעם? תלוי את מי אתם שואלים. בעיקר מתוק, מתוק מידי... ממשיכים בדרכנו.
את עיננו מושך מקום מקסים שבו מכינים ציפויים מיוחדים לנרות שעווה גדולים ועגולים. התהליך כולל הטבלה של השעווה בין 35 ל45 פעמים בתוך דליי צבע בגוונים רבים. כל טבילה בצבע מלווה בטבילה במים. לאחר הייבוש חותכים ויוצרים צורות בציפוי.




האור החודר מבעד דוגמאות הציפוי יוצר יופי מיוחד. בכוחות משותפים בחרנו נר שיזכיר לנו את המקום והאזור המופלאים הללו. בדרכנו חזרה ניתקלנו בלהקת חזירי בר. סוף, סוף יכולנו לצפות בהם בנחת ומקרוב. הם היו המונים. החלטנו להתמקם צמוד למקום ממנו אוספים אותנו מחר לכדור הפורח, כדי לחסוך נסיעת בוקר. חנינו ובררנו את הטמפרטורה בחוץ. המצב לא מעודד, מינוס 6 מעלות. נקווה שהקראוון לא יקפא לנו. מחר בבוקר נקום לסביבות מינוס 3, "קטן עלינו". אוכלים, מכינים שכבות בגדים חמים והולכים לישון.

5/1/13

הלילה עבר עלינו בנדודי שינה. כרמל לא הצליח לישון מרוב התרגשות. ברבע לשתיים לפנות בוקר הוא התעורר והתקשה לחזור לישון. גם נטע תרם את חלקו והאמת שגם בלעדיהם אנחנו עצמנו התרגשנו ורצינו שכבר יגיע בוקר ונטוס בכדור הפורח. שקד דווקא ישנה מצויין, כיף לה. התעוררנו כשבחוץ עוד היה חושך מוחלט. בתקופה הזו, השמש מתחילה לעלות בסביבות שבע ורבע. למרות השעה המוקדמת והחושך, הילדים זינקו מהמיטות כמו נמרים, התארגנו והיינו מוכנים בזמן! בשעה שבע בדיוק חיכתה לנו ההסעה שלקחה אותנו ואספה עמנו עוד שתי משפחות אל המקום שבו אנו אמורים לפרוח לנו עם הכדור. כשהגענו חיכה במקום צוות שהכין את הכדור למעופו.




הרימו את הבלון תוך מילויו בגז. לפתע הבחנתי בעובדה שכניראה עד עתה הכחשתי, שאנו עומדים להיכנס לתוך סל מקש! ולא רק שהוא מקש, הוא גם די קטן! הסל מחולק בתוכו למחיצות שמאפשרות מקום עמידה בלבד. המבוגרים שהיו עמנו עמדו "כמו סרדינים" אחד ליד השני. אנחנו עמדנו ברווחה יחסית כיוון שהיינו שני מבוגרים ושלושה ילדים. טיפסנו אל עומק הסל, נעמדנו וציפינו לבאות. הכדור החל להתרומם כמעט מבלי שנרגיש, בשקט, איטיות, ללא תזוזות חדות, מצאנו עצמנו אל על בשמים נתונים לחסדיה המוחלטים של הרוח! עד שעליתי על "הדבר" הזה לא הבנתי עד כמה הוא פרימיטיבי ועד כמה הנהג כמעט ולא מסוגל לשלוט על כלום! טסנו לנו בשמים, רוח אין, אנו תקועים וכמעט לא זזים.





היכן ההרים האדומים?? הרחק, הרחק ואין סיכוי קלוש שנצליח לראותם מקרוב. אנו לא מתקדמים לשום מקום, תחתנו נוף מידברי צחיח, פה ושם עובר תחתנו במבי, רצה אצה ארנבת ואפילו שועל הואיל בטובו לגוון לנו את הנוף ולהכניס עניין למעוף האיטי. בשלב מסויים החלה רוח לנשוב סוף, סוף, אומנם לכיוון דרום ולא צפונה כפי שייחלנו, אבל לפחות התחלנו קצת לזוז. בדיוק אז, כשכבר התחלנו להנות, לזוז ואפילו הנוף השתפר, הנהג שלנו החליט לנחות, אבל כפי שאמרתי בהתחלה, החלטות לחוד ורוח לחוד. כאן, בכדור הפורח הרוח היא שעושה את כל ההחלטות והאדם אפס אל מול הטבע, אפס מאופס! הניסיון להנחית את הכדור נכשל, ניתקלנו בקוצים, דרדרים, עצים ומה לא.. קפצנו ועפנו ושוב ירדנו ושוב עלינו, התגלגלנו מצחוק מהמצב ההזוי אליו הכנסנו את עצמנו. רצון הרוח היה חזק מאיתנו והיא הרימה את הכדור מעלה, מעלה ולא איפשרה לו לנחות.  בכל מקום שבו הכדור עומד לנחות, מחכה צוות כדי לעזור. לכן, הנהג דיווח לצוות שאנו ממשיכים וכניראה ננחת ביעד אחר. הם עוקבים אחרינו בנסיעה כדי לחכות בנקודה המתאימה.  המשכנו הלאה, הנוף הפך יותר הררי ויפה. מתכוננים לנחיתה הבאה, הפעם חוטי חשמל מפריעים להורדת הגובה של הכדור, הוא לא מצליח לנחות וממשיך הלאה. שוב הצוות נוסע אחרינו, משעשע למדי... הקור בכדור הופך להיות בלתי ניסבל, אנו כבר כמעט שעתיים בתוכו, הרגליים שלנו קופאות, לנטע מתחיל להיות קר מידי, הבנו את הרעיון, רוצים לנחות כבר. אבל מי אנחנו בכלל.. גם הנהג לא יודע אם ננחת ואיך ובכלל מה עומד לקרות, הכל תלוי ברוח {שלומי שבת שר:" רק בגלל הרוח..."}.  או הנה יעד לנחיתה, הנהג שלנו נחוש לנחות וכך גם אנחנו. הוא מצליח לנחות לאחר שאנו דורסים עשרות שיחים ועצים בדרך, מתכופפים ושוב נעמדים. זהו, ניתקענו בלב המדבר בתוך סבך צמחיה. אין באפשרות הצוות להגיע אלינו כי אין שום כביש גישה קרוב. מה עושים?? צוחקים, מתפוצצים מצחוק... והנהג מתחיל להילחץ... רוצים לצאת ולצעוד, בהמשך מתברר שהדבר בלתי אפשרי, אנו במקום תלול ורחוק מאוד מכל דרך.










לפתע מגיע אלינו בריצה, מתנשף אחד מאנשי הצוות. מסתבר שחייבים לנייד את הבלון אל מעבר לחלק התלול, קרוב יותר אל כביש שם מחכה הצוות.  מבקשים מתנדבים מנוסעי הבלון. 3 גברים יורדים. מקבלים חבל ארוך שקשור אל הבלון, משימתם לרוץ עמו, למשוך ולנסות לכוון את הבלון למקום הרצוי. החברה מתחילים לרוץ, אנחנו עפים, החבל מסתבך, האזור התלול מגיע והם גולשים, נופלים, מתגלגלים, הכל עם החבל בידיים. אנחנו מביטים במתרחש המומים ולא מאמינים שכך מכוונים כלי תעופה שבו אנשים, שלא ברור אם הם נורמאלים?? הבלון זז וניתקע על מעין צוק, תקוע, לא יכול לזוז. אנו צמודים גם לעץ שמפריע. איך לכל הרוחות נצא מהמצב המגוחך הזה? אבל סוף טוב למעשה, משוך בחבל, גז בבלון, רוח והופ הצלחנו להגיע למקום מבטחים. החברה המתנדבים קופצים על הבלון כדי לקרקע אותו ואנו יוצאים ממנו ומרגישים סוף, סוף קרקע בטוחה. חוויה או לא חוויה? תשפטו אתם!




בסיום המסע, מחכה לנו ארוחה ושמפניה. חזרה אל הקראוון שכבר התחלנו להתגעגע אליו ברגעים מסויימים של המסע בכדור הפורח.

אנו בדרכנו אל הגראנד קניון. הדרך הופכת להיות לבנה כשלג. עצים, סלעים ומרבדי שלג מקבלים את פנינו ומבהירים לנו שלא נוכל יותר להימלט מהקור. הגענו לעיירה וויליאמס, בה תיכננו לישון בקמפינג של koa. הגענו אל הקמפ בשעה שלוש. כולו מושלג!
האיש הנחמד בקבלה המליץ לנו לא לבזבז זמן ולעלות אל העיירה ליד הגראנד קניון, לצפות בסרט איימקס מדהים על הקניון ועל אנשים הרפתקנים שחצו אותו. הוא גם הציע שנחפש שם מקום לינה קרוב יותר. עשינו כעצתו האדיבה והמשכנו בדרכנו. עלינו אל הגראנד קניון. לקחנו חוברות ג'וניור רנג'רס. התמהמנו במציאת נקודת התצפית אל הקניון, הקרובה ביותר אל מרכז המבקרים והחמצנו את השקיעה. התאכזבנו, אבל מחר נעשה השלמות. נסענו חזרה לצפות בסרט. באמת סרט מרשים ושווה צפיה. ממש בסמוך לאיימקס מצאנו קמפינג והחלטנו להתמקם בו. בבוקר נקום ונצא לחזות בפלאי הגראנד קניון.

6/1/13

קמנו לבוקר קפוא! מינוס 20 מעלות! הלילה עבר עלינו בנעימים. חימום הקראוון מחמם מצויין, אבל מיכל המים השחורים שלנו קפא. אי אפשר לפתוח את המיכסה. נקווה שיפשיר בהמשך.



יש משהו מקסים ומשובב נפש בלקום אל תוך נוף לבן וצח שכזה. בארץ הרי אין לנו הזדמנויות שכאלה.
אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו אל הגראנד קניון. הפעם היינו יותר מפוקסים וניגשנו הישר אל שביל התצפית הקרוב למרכז המבקרים. ממנו המשכנו ללכת כשלושה קילומטרים עוצרים בכל נקודות התצפית על הדרך ובמוזאון הגאולוגי שבו ניתן לתצפת על הקניון במשקפות.





מזג האויר היה קר, מינוס 5 מעלות , השמים מלאי עננים והשמש הסתתרה לה, מסרבת לצאת. על אף כל זאת, הנוף שניגלה לעיננו הוא אחד המדהימים, העצומים והאלוהיים שאדם רואה בחייו. הגוונים של מצוקי הקניון, אדום, כתום, ירוק, ברונזה, זהב, חום וכתמי השלג הלבן המבצבצים בינם ומוהלים אותם בתמהיל צבע מיוחד במינו, הופכים את המראה לנדיר. בכל נקודת תצפית ניראה הקניון אחר. בכל זווית צבעיו משתנים וצורות הסלע נידמות שונות.






חזרנו להפסקת צהריים קצרה בקראוון. לחמם אותו ולאכול. המיכסה של המים השחורים הפשיר לרווחתנו, על אף הקור שעדיין שרר בחוץ. יצאנו שוב כדי לצפות בקניון והפעם עם שמים כחולים וצלולים ושמש. הילדים סיימו את חוברות הג'וניור רנג'רס שלהם וקיבלו סיכות ופטצים שקנינו.


יצאנו אל המסלול הכתום. התחלנו בנסיעה עם ההסעות המיוחדות, עד לנקודת התצפית הרחוקה ביותר, ממנה התחלנו לצעוד חזרה ברגל עד לחניית הקראוון שלנו. צעדנו כשלושה קילומטרים בתוך שלג על שפת המצוק. מצד אחד הקניון המדהים על צבעיו המרהיבים ומן הצד השני שלג.  הילדים נהנו לשחק בשלג. לדרוך, לזרוק, להרים, להרגיש ולהרטב. אנו נהננו לצלם אותם ואת הקניון. הדרך היתה מקסימה. צעדנו לבד לגמרי ויכולנו לחוש את השקט והיופי. מומלץ!










לסיום היום נסענו עם הקראוון במסלול שמאפשר גישה לרכבים גם גדולים כשלנו, כדי לצפות בשקיעה. הגענו אל נקודות תצפית חדשות ומרהיבות, מהן ניתן גם לראות את נהר הקולורדו העצום, החותר לו בתוך הקניון. צפינו בשקיעה המרהיבה. חזרנו אל הקמפינג. שמנו חומר נגד קפיאה בשרותים ובכיורים ורוקנו מים אפורים ושחורים. הלילה הטמפרטורות יגיעו למינוס 28 מעלות צלזיוס. לא כדאי להיסתכן שוב בקפיאה. עשרה אחוז סיכוי לירידת שלג... מעניין מה יחכה לנו בבוקר. שיהיה לנו לילה טוב וחם.

7/1/13

בוקר טוב! הבוקר מצב השלג ניראה דומה למצבו אתמול, כלומר שום שלג לא ירד בלילה. קמנו ליום יפיפה, שמש ושמים כחולים ויצאנו לדרכנו אל העיר פייג' page כדי לראות את הדברים היפים שיש לאזור בה היא נמצאת להציע. הדרך אמורה לקחת עד 3 שעות, אך לנו היא לקחה 5.5 שעות! מדוע?? פשוט בשל יופיה של הדרך שחייב עצירות תצפית מרובות. תחילת הדרך היא על שפת מצוק הגראנד קניון ועם שמים כחולים ושמש, הקניון ניראה יפה עוד יותר. זוויות התצפית היו שונות לגמרי מאלו של אתמול והיה כיף לצפות שוב ביופי השמימי הזה. נהר הקולורדו הזורם בתוך הקניון, ניראה עתה הרבה יותר קרוב וברור והמראה ממש היפנט אותי.






נקודת עצירה מקסימה שעשינו היתה במגדל תצפית הממוקם במיקום שממנו ניתן לראות את הקניון מהכי הרבה זויות. בתוך המיגדל, על הקירות והתיקרה, ציורים אינדיאנים מקסימים ומלאי אוירה.





המגדל כולו משובץ חלונות מהם ניתן להשקיף על נוף הקניון מכל זוית אפשרית. המשכנו בדרכנו. נוף מידבר מהמם ביופיו ניפרש לפנינו. אדמה אדומה, אדומה, הרים, צוקים, תצורות סלע מרתקות ומשתנות בכל שניה, צבעים מרהיבים של חום, אדום, כתום, לבן, צהוב. בין לבין כפרי אינדיאנים קטנטנים, לעיתים רק בית או שנים פזורים בתוך הנוף הפיראי והאינסופי הזה.








סוסים ופרות רועות. טבע עצום מימדים ובתוכו סיפורו של שבט הנאבאחו החי ומשתלב עמו. הדרך היפה החלה לעלות ולהתפתל בתוך הצוקים הצבעוניים.
בשלב מסויים הגענו אל המקום הראשון בו תיכננו להיות והוא ניקרא " פרסת הסוס". זהו אזור שבו נהר הקולורדו הקטן ונהר הקולורדו הגדול ניפגשים ובמפגשם הם יוצרים מעין פרסה סביב סלע עצום.
כדי להגיע ולראות את המראה המדהים והמיוחד הזה, צריך לצעוד דרך לא מאוד ארוכה, אך מאוד חולית עד שפת המצוק. על מנת שנוכל לראות את כל מלוא הפרסה, נישכבנו כולנו בזהירות על סלע והשקפנו מטה. היה קשה לעזוב את המראה היפה כל כך שאין מילים לתארו.










המשכנו לנו הלאה אל סכר גלן ואגם פאוול. האגם נוצר ממימיו של הקולורדו הנעצרים בסכר גדול ממנו מפיקים חשמל. מראה האגם עם ההרים והסכר, מהמם ביופיו.
ניגשנו אל מרכז המבקרים, לקחנו חוברות ג'וניור רנג'רס ונירשמנו לסיור בסכר ליום המחרת. נסענו סביב האגם, צבעי שקיעה החלו לצבוע אותו והכל הואר באור כתום ומבריק. וואו אחד ענק!!!!








לאחר מכן נסענו להתמקם בקמפינג שידענו שיש בו ברכה מחוממת. הילדים כל כך שמחים לשחות, כיוון שאנו בטיול חורף, אין לנו הרבה הזדמנויות שכאלה ולכן אם יש אפשרות למים חמים, אנו קופצים עליהן כדי לשמח את הילדים.




יומנו הסתיים בברכה. מחר נצא לסיור בקניון אנטילופ ולסיור בסכר גלן.


8/1/13

היום קמנו בבוקר ועדיין לא ידענו עם איזה סיור נצא אל הקניונים היפים פה. בעצם עמדו לרשותנו שתי אפשרויות. האחת זולה יותר והיא טיול של שעה וחצי בקניון אנטילופ. את הסיורים הללו מובילות 6 חברות שונות פה בעיר, כולן שייכות לשבט האינדיאנים המקומי. אפשרות שניה ויקרה פי שלוש, היא סיור עם חברה שהומלץ עליה בפורומים ישראלים וגם במרכז מבקרים של הסכר המליצו לנו עליה. חברה זו לוקחת לסיורים פרטיים בהאמר אל הקניון הסודי שדומה מאוד לקניון אנטילופ, אך פחות מתוייר ממנו כיוון שהוא הרבה יותר מרוחק ודרכי הגישה אליו מחייבות ג'יפ עביר במיוחד. בניגוד לסיורים הזולים יותר שמובילים בטנדר כמה אנשים שרק ניתן והשהיה בקניון היא עמוסה והמונית, בסיור השני מובטחת שהיה פרטית ושקטה בקניון. האמת שכבר אתמול החלטנו לצאת בסיור עם ההאמר, בבוקר בררתי פרטים ואחר הצהרים כשהחלטנו סופית, אף אחד לא ענה מהמשרד של החברה. לכן, בבוקר ניסיתי וניסיתי להתקשר ורק בשעה תשע ורבע בערך, הואיל משהו לענות לי. אתמול בבוקר דיברתי עם וונס, שהומלץ על ידי הפורום. הוא הבטיח שייקח אותנו, אך כיוון שהתמהמנו עם ההחלטה, הוא היה עסוק ובמקומו נישלח אלינו מאתיו. הסיור עם ההאמר אמור להיות מיוחד גם בשל העובדה שהוא כולל נסיעת שטח בת שעה! כבר מההתחלה הבנו שמאתיו הוא מדריך מדהים! כל הדרך הוא הסביר לנו דברים מענינים. הנסיעה היתה מאוד נעימה וכיפית במיוחד בקטעים שההאמר טיפס על גבעות וסלעים ועבר באזורים שניראים בלתי עבירים לגמרי.





מאתיו שראה שאנו נהנים מהאקשן, דאג להוסיף לנו טיפוסים על קירות מצוקים, נידנוד מצד לצד על סלעים, עליה בזוית חדה ו"התקעות" בה ועוד. הישיבה בהאמר כל כך נוחה ורכה עד שכמעט לא מרגישים את הקפיצות. הדרך היתה יפיפיה. לכל אורכה תצורות סלע בגווני אדום-כתום שניראות כציור. על הסלעים גלים, גלים כמשוחים במכחול. הרוח והמים עשו עבודה מדהימה באזור הזה. לאחר כחצי שעה של נסיעה נהדרת, ירדנו והתחלנו ללכת. מאתיו כמובן הוביל אותנו והסביר לנו על הצומח והחי באזור. הלכנו כעשר דקות, עד שהגענו אל הקניון הנעלם. קניון צר שהדפנות שלו כמעט ומתנגשות זו בזו. כולו עשוי אבן חול רכה, מצויירת גלים, גלים בצבעי אדמה מרהיבים.








הקניון מוצל, אך מלמעלה חודר אור השמש בעוצמות שונות, תלוי בגודל הפתחים אל תוך הקניון. לא יכולנו להפסיק לצלם, מכל זוית ובכל שניה משחקי האור והצל ניראו שונים ויפים יותר ויותר. הילדים נהנו לטפס ולהסתתר בגומחות אבל יותר מכל הם נהנו להיצמד אל מאתיו המדהים בגישתו. תוך כדי הסברים וסיפורים לנו, הוא מצא גם זמן לטפס עם הילדים, להשתולל עמם בחול שהקניון מלא בו ולהראות להם קינים של חיות. הוא ענה בסבלנות ושמחה על כל השאלות, הסביר לנו כיצד לצלם טוב יותר והיה מלא בידע כרימון.














לאחר כשעה וחצי בקניון שקשה לשבוע ממנו, חזרנו אל ההאמר להמשך נסיעה אתגרית ומשעשעת.

בדרך שמענו סיפורים והסברים רבים על שבט הנבאחו שהאדמות באזור שייכות לו. גם החברה של מאתיו קיבלה אישור מיוחד ומפתחות לשערי השמורה מראש השבט שהיה בקשרים מילדות עם בעל החברה. לא ניתן להגיע לקניון הסודי כך סתם ללא אישור! למדנו שבני השבט הגרים מאוד במפוזר זה מזה, נאלצים להביא מים על גבי משאיות, כי אין להם תשתיות. כמו כן למדנו שהשפה שלהם היא הקשה ביותר ללימוד ותירגום ,היא לא כתובה בשום מקום, רק עוברת בעל פה מדור לדור.
חזרנו אל הקמפינג שלנו, ממנו אסף אותנו מאתיו ואליו החזירנו.
נחנו קצת והמשכנו לסיור בסכר. כשהגענו התברר לצערנו שלא נוכל לערוך סיור מלא, כיוון שהמעלית שמורידה אל תוך הסכר היכן שכל המכונות נימצאות, מקולקלת. לכן, מציעים לנו לצאת לסיור מודרך בחלק העליון של הסכר בלבד וכמובן שיחזירו לנו את כל הכסף חזרה . הרבה בררות לא נותרו בידנו ויצאנו לסיור בחלק העליון. היה בהחלט מעניין לשמוע פרטים על תהליך בניית הסכר, על הטורבינות הענקיות המפעילות אותו, על אגם פאוול שנוצר בשל הסכר ועצירת מי נהר הקולורדו. שמענו גם על מטרת בניית הסכר שמספק חשמל לשני מיליון אזרחים. המים של האגם מספקים מי שתיה ליוטה, אריזונה, וויואינג וקליפורניה וכן משתמשים בהם לחקלאות.
 קוטר הקידוח לחיזוק מסביב לשכר
 טרובינה אחת . יש שמונה בסכר


 האגם שנוצר עקב הסכר

 קווי החשמל שיוצאים מהסכר

קבלת סיכת רנג'ר נוספת

האגם שנוצר הוא באורך של 300 קילומטר ויש בו חופי רחצה מקסימים. בקיץ ניתן לרחוץ בו, לשוט בסירות ואף לערוך הפלגות ארוכות.  לאחר הסיור צפינו בסרט מעניין על הסכר והאגם שהשלים לנו מידע ופרטים. סיימנו את חוברות הג'וניור רנג'ר, הילדים קיבלו סיכות ובחרו פאטצ'ים יפים בחנות. קצת קניות בוולמארט, כמובן שחיה בבריכה החמה והנעימה, מקלחות ולישון.
מחר אנו קמים הכי מוקדם שאפשר כדי להגיע לbrace canyon לפני השלג הצפוי בכל הפארקים של יוטה ביום שישי.

9/1/13

הבוקר אנו קמים בשעה שש וחצי בבוקר ויוצאים אל הדרך. הזריחה רק בסביבות השעה שבע וחצי, כך שאת הדרך אנו מתחילים במעין אור עמום, ספק אור ספק חושך. נוסעים בתוך שקט מיוחד, כרמל ער יושב בכורסא מאחורינו, שקד ונטע ממשיכים לישון בכיף. יש משהו ניפלא ומרגיע בנסיעה מוקדמת שכזו במיוחד כשהשמש מתחילה אט, אט להאיר את הצוקים והסלעים האדומים שבצידי הדרך. הכל מתחיל להראות כמדורה ענקית ואנו לא חדלים להתלהב מהמראות.





זריחה ושקיעה תמיד מצליחות להפתיע ולרגש. הדרך מתמשכת ומתפתלת, אנו עולים אט, אט בגובה ומתחילים לראות שטחים נירחבים מלאי שלג לבן. שלג ושלג, צח ובוהק בשמש ועליו מונחים ופזורים סוסים אציליים, פרות, ציפורי טרף דואות, בתים קטנים וציוריים ויופי שלא ניגמר. בסביבות אחת עשרה אנו מגיעים אל ה-brace canyon.  בכניסה אל הפארק קיבלה את פנינו רנג'רית מאוד לא גמישה! היא לא האמינה שכרטיס הפארקים הלאומיים בו אנו משתמשים בקלות רבה מתחילת הטיול הוא אכן שלנו. היא השוותה את חתימתו של ענבל על הכרטיס ובקשה ממנו לחתום שוב כדי שתוכל להשוות. הסברנו לה שהחתימה בעברית אך היא סרבה להרפות. אני כמובן כבר השתגעתי מה"ראש הקשה" שלה, אך ענבל בסבלנות חתם שוב ושוב בכל הצורות האפשריות עד שהחתימה נראתה לה תואמת בדיוק את הכתוב בכרטיס. כל הכבוד לענבל! לאחר קבלת פנים "מאירה" זו המשכנו אל מרכז המבקרים של הפארק. קיבלנו חוברות ג'וניור רנג'ר והתבקשנו לצפות בסרט. עבור סיכת ג'וניור עושים הכל ולכן התיישבנו מייד כמו ילדים טובים לצפות בסרט. לאחריו נסענו למסלול קצרצר בין נקודת הזריחה לשקיעה. הפארק היה מושלג כולו ובניגוד לגראנד קניון, בו פינו את השבילים, כאן השבילים היו מלאי שלג- קרח חלק.











 צעדנו בזהירות עד הגיענו אל המצוק. הבטנו מטה, מטה וצפינו בעמודים האדומים המזדקרים להם מתוך השלג. הצבע האדום מעורב עם הלבן, פה ושם גם צמחיה ירוקה והכל יחד מרהיב ביופיו.  על אף היופי, הסכמנו כולנו שהמראות הרבה פחות מרשימים ממראות הגראנד קניון ואפילו מהנופים באזור פייג'. הנוף בברייס יותר מפוזר ואולי לכן פחות הרשים אותנו, כמו כן, לא יכולנו לרדת אל העמודים ולחוות את עוצמתם מעלינו בשל השלג, גם עובדה זו גרעה מהרושם שקיבלנו. המשכנו בנסיעה בין נקודות התצפית המומלצות: הקשת, הברייס וההשראה. התצפית המרשימה והיפה ביותר וגם זו המפורסמת בכל צילומי הפארק, היא נקודת ההשראה, בה רואים מיקבץ מרשים של עמודים אדומים.



חזרנו בערוב היום אל מרכז המבקרים לקבל את סיכות הרנג'רים הצעירים. הרנג'רית היתה אדישה לגמרי, לא בדקה ולא התענינה. נתנה לילדים את הסיכות {זה העיקר הרי}, קנינו גם פאטצ'ים יפים ויצאנו לטייל עוד קצת, על אף שלאכזבתו התברר שמהברייס לא ניתן לראות שקיעה יפה, רק זריחה.








תוך כדי נסיעה, פגשנו לצידי הדרך בעדר איילים {האמת, שלכל החיות שנראות כאיילים אני קוראת איילים, למרות שיש כאן המון סוגים. אני פשוט לא מצליחה ללמוד את שמותיהם}.



החושך ירד, אנו נוסעים לאיטנו עם הקראוון, לא יודעים עדיין היכן נישן, כיוון שכל הקמפינגים באזור סגורים לגמרי. לפתע אנו מבחינים בשני חברה צעירים צועדים. חושך, קר ושלג מאיים לרדת, מה קורה איתם?? הצענו עזרה ואספנו אותם אלינו. הם שמחו ואמרו שלא מצליחים למצוא את הרכב שלהם. נסענו לאט ובקושי רב מצאנו לבסוף את הרכב החונה . מזל שעצרנו להם!
המשכנו אל המקום המואר הראשון שמצאנו ליד הברייס. היתה זו עיירונת קטנטונת עם תחנת דלק ומלון. ענבל, הידוע ביכולת המדהימה שלו להסתדר בכל מקום והכי טוב, אירגן לנו לינה בחניית המלון, קפה מעולה בחנות ליד, אך הדבר הטוב מכל, ג'קוזי חם ובריכה מחוממת בחינם, כולל מגבות!


 נהננו מאוד והלכנו לישון ביודענו שהלילה המעלות עומדות לצנוח הרבה מתחת לאפס. בעקבות שיחה עם נשים הולנדיות נחמדות בברכה שטיילו בציון קניון ואמרו שהוא מקסים ולא מאוד מושלג, החלטנו שמחר במקום לנסוע 6 שעות לפארק ארצ'ס כפי שתכננו, ניסע רק שעה וחצי אל ציון פארק ונהנה מטיולים רגליים ללא שלג. ידענו שביום שישי אמורה להיות סופת שלגים. רצינו להספיק לטייל לפני כן. מחר נקום מוקדם וניסע. לילה טוב.

10/1/13

גם היום קמנו מוקדם והתחלנו בנסיעה לכיוון ציון פארק. בעצם חלק מהדרך הזו עברנו כבר בדרכנו לבריס קניון והנה עתה אנו עושים אותה שוב. הדרך יפה, מלאה בסלעים צבעוניים,  הרבה שלג, גשרים חצובים בסלע והנה גם, לצד הכביש מחכות לנו עדר תרנגולי הודו בר. התרנגולים הללו דומות לתרנגולי ההודו המוכרות לנו, רק שהן חיות בטבע בלהקות גדולות. עצרנו את הקראוון והתבוננו בהן קצת.


 המשכנו בנסיעה כשלפתע הבחנו בעיט הקליפורניה [כך נידמה לי...], ציפור טרף גדולה שיושבת ואוכלת גוויה של במבי. עשינו ווידוא הריגה והמשכנו לעבר יעדנו. עצירה ניפלאה נוספת ערכנו ליד חוות ביזונים שהיו בה גם סוסי פוני ממש גמדיים.

 נהננו להביט ולצלם ו... ממשיכים. הנוף החל להיות פראי ועוצר נשימה. צוקים מרהיבים ביופים, סלעים בצורות מוזרות ומעוררות את הדימיון, אדום, לבן, ירוק, הכל יחד.










כל כך יפה. בדרך שלטים הורו על כך שמחכות לנו מנהרות בכניסה לפארק. ידענו שלמנהרה אחת צריך לשלם ולקבל אישור מיוחד כדי שיסגרו אותה למעבר מכוניות בזמן שהקראוון עובר. קיווינו שגם ביום חורפי שכזה יהיה מי שיקדם פנינו בכניסה למנהרה. אכן, עולם כמנהגו נוהג וגם ביום קר ושומם מתיירים הפארק פתוח, שילמנו וקיבלנו אישור. בפתח המנהרה השניה [יש שתים}, עצרנו וחיכינו שנוכל לעבור בה. משקיבלנו את האישור נסענו בתוך המנהרה החשוכה שפתחו בה מידי פעם חלונות אל הנוף. יצאנו מהמנהרה אל נוף מדהים ביופיו. קניון עמוק, צוקים, סלעים עשויים שכבות, שכבות ולכל שכבה צבע משלה- אדום, חום, כתום, צהוב, לבן. כביש סלול חום מתפתל לו מטה, מטה, מוביל אותנו במבוך הצוקים בקניון שבתוכו זורם נהר כחול שחלקו קפוא וחלקו מימי וצלול. התאהבנו ממבט ראשון בציון פארק, אולי כיוון שהוא קרוי על שם ציון שלנו. כשהמורמונים גילו את המקום הוא היה כה יפה בעינהם שהם קראו לו ציון על שם ארץ ישראל הקדושה והשמימית. לצד הפארק מתנשא לו לגובה רב הר הכרמל, כן, אתם שומעים נכון, הר הכרמל, הרגשנו ממש בבית!





בדרך מטה אל מרכז המבקרים פגשנו לשמחתנו עדר איילים {או משהו דומה...} רועה לו בנחת. מושלם. הגענו אל מרכז המבקרים, לקחנו חוברות רנג'רים, התייעצנו לגבי מסלולים אפשריים בתקופה מושלגת זו ויצאנו אל הדרך. צעדנו במסלול מקסים אל ברכות האיזמרגד. המסלול טיפס במעלה ההר, לצידנו זרם הנהר, השבילים היו מעט חלקים אך ברובם פנויים משלג. בכל צעד ושעל שעשינו ליוו אותנו סוגים שונים של איילים מתוקים, מלחכים עשב ומביטים בנו כאילו אנו אלה שבגן חיות. מהסלעים זלגו מים צלולים שמשכו אותנו לערוך הפסקה של התרגעות ושקט.










בסיום המסלול הגענו אל שתי הברכות שהיו קפואות ומפל זורם בזרם דק בינות הסלעים. הקור הקפיא חלק מהמפל והוא נותר קפוא ודומם על הסלעים. מראה מיוחד במינו.
בהמשך צעדנו במסלול ליד הנהר ובתוך מצוקי הקניון. בקיץ ממשיך המסלול אל תוך המים ממש. בחורף חלק ממנו סגור בשל השלג והכפור. לצד המסלול ליוו אותנו קרוב, קרוב ממש במרחק נגיעה, האיילים המקסימים. מפלים קפואים משכו אותנו לגעת ולמשש, לחוש את הקרה, את המירקם הנוקשה והמראה הזוהר והמהפנט שלהם. סלעי ענק קראו לילדים להתחבא ולטפס, עד כי ברגע מסויים גילינו שכרמל עלה גבוה קצת יותר מידי... רק רציתי לראות אותו כבר למטה, אך הוא היה מרוצה שכולם מצלמים אותו ולא מיהר לרדת. בסופו של דבר הוא ירד!









 השמים החלו להתקדר, נעשה קר ואנו שמנו פעמינו אל הקראוון, לסיים את החוברות, לאכול ולצפות בסרט במרכז המבקרים. קיבלנו כמובן סיכות, קנינו פאטצ'ים ולאחר שבדקנו את הקמפ בשמורה ובחרנו מקום לקראוון שלנו, נסענו לאכול בעיירה הצמודה לפארק. הכל היה סגור, אך בכל זאת מצאנו מקום נחמד והתישבנו לאכול. בשלב מסויים הגיע השלג הצפוי. הבטנו דרך החלונות הגדולים של המסעדה במראה המהפנט והאגדי של פתיתי השלג היורדים, מעופפים להם לאיטם. סיימנו לאכול ורצנו אל הקראוון להפעיל חימום ולהתמקם. חושך, שלג, והמקום שבו תיכננו להיות ניתפס על ידי קראוון אחר. עושים סיבוב ומחפשים מקום. מסתבר שהקמפ להפתעתנו התמלא. בסופו של דבר מצליחים למצוא מקום ולכוון אליו את הקראוון.

11/1/13

היום קמנו בעצלתיים. ידענו שעלינו לברר את מצב הכבישים לפני שנחליט אם מתקדמים אל עבר פארק הקשתות. בלילה ירד שלג והכל מכוסה בשכבה לבנה. הצוקים מקסימים בשלג ולפארק כולו מראה עוד יותר יפה וחגיגי מאשר ביום האתמול. 







כיוון שלא ידענו אם בכלל ניסע מפה, היתה לנו התנהלות עצלה ורגועה כיאה ליום של השתקעות במקום. אין הרבה תזוזה, גם לא לכיוון של התארגנות בוקר שגרתית. כרמל ושקד בקשו שנשב לכתוב כתבה לעיתון בית הספר שיחולק לתלמידים ביום חלוקת התעודות. רעיון לנושא כבר היה לנו והתישבנו לכתוב. ענבל לקח את נטע לטיול ארוך לצד הנהר, כך שיכולנו להתרכז בשקט. כל אחד מאתנו לקח דף ועיפרון והתחלנו בתהליך הלא פשוט בכלל, אך המאוד מהנה של כתיבת כתבה. הילדים העלו רעיונות, אני הנחתי, דיברנו על מילים נירדפות, מילים שיפות ומתאימות יותר לכתיבה, דאגנו שלא לחזור על אותן מילים ולהשתמש במאזכרים. הקפדנו על שגיאות כתיב, עיקר וטפל, סימני פיסוק ואף עשינו וויתורים והלכנו האחד לקראת השני. בסופו של דבר, לאחר כשלוש שעות יצאנו עם תוצר מוגמר ומאוד מספק. כרמל לא האמין שכתבה כה קצרה דורשת כל כך הרבה זמן ועבודה והתפלא כיצד כותבים אם כך ספרים שלמים?? לסיום בחרו הילדים תמונה שתשקף את נושא הכתבה.

שקד וכרמל גיא הופכים לרנג'רים צעירים


שלום, אנחנו כרמל ושקד ,מטיילים עכשיו בקראוון בארצות הברית. רצינו לשתף אתכם בתוכנית מיוחדת ומעניינת שקיימת בפארקים הלאומים במקומות שאנו מבקרים. פארק לאומי , הנו מקום שהמדינה החליטה שחשוב לשמר אותו ולהגן עליו , בשל ההסטוריה , הטבע , הגאולוגיה והתרבות הגלומות בו יחדיו .

לכן , בכל פארק שכזה נמצאים רנג'רים שהם ממונים על הגנת ושימור המקום והעברת הייחודיות שבו לתיירים. המטיילים , הם עושים זאת באמצעות סרטים , הרצאות , טיולים מודרכים ותוכנית מיוחדת עבור ילדים הנקראת : " ג'וניור רנג'יר" (רנג'רים צעירים).

כשאנו מגיעים אל פארק , ישר רצים אל מרכז המבקרים שנמצא בכניסה , כדי לקבל מהרנג'רים מפות , הדרכה וכמובן את חוברות הילדים של הרנג'רים הצעירים . בחוברות יש מגוון פעילויות , משחקים ומשימות כיפיות המלוות בהרבה מידע העוזר לחקור את המקום.

כשאנו יוצאים אל השטח , לומדים על שכבות הסלעים , פוגשים חיות וצמחים , עוצמים עינים ומקשיבים בשקט לקולות הטבע ובנתיים ממלאים את החוברת ונהנים.
בסיום כל המשימות , אנו רצים שוב בהתרגשות ושמחה , אל מרכז המבקרים. הרנג'ר מקבל את פנינו , בודק את החוברות , משביע אותנו בשבועת רנג'רים מיוחדת , מעניק לנו תעודה וסיכה של הפארק וכך אנו הופכים לרנג'רים צעירים , עם הרגשה נהדרת !
                                       שקד (ד/1) וכרמל (ב/2) גיא


לאחר ארוחת צהרים חפוזה החלטנו שכיוון שהכבישים מפונים משלג ופתוחים, נתחיל בכל זאת להתקדם לפחות חלק מהדרך. בסביבות שלוש יצאנו לדרכנו, עוברים שוב בתוך השמורה, ניפעמים שוב מהנופים העצומים, מלאי ההוד והכוח. בדרכנו פגשנו איילים ותרנגולי הודו חביבים. כך נסענו אל תוך שקיעה מרהיבה ושלג. בשלב מסויים כבר החשיך. הגענו אל העיר Richfield בה יש וולמארט, יצאנו לקניות והשתקענו לשנת לילה בחניה שלו. הכל מושלג סביבנו, גם הלילה ניקפא.{הקראוון, לא אנחנו}. מינוס 15 מעלות !!!

12/1/13

היום לא בער לנו שום דבר כיוון שמזג האויר קר מידי ומעורפל. יצאנו אל הדרך בסביבות השעה עשר כשדי מייד כרמל הבחין במקדונלד עם מגלשות. הסכמנו לעצור בידיעה שאין טעם למהר וגם שהילדים חייבים להוציא קצת מרץ. עשינו חנייה של שעה להשתוללות והמשכנו הלאה. שום דבר לא הכין אותנו לדרך היפה באופן חריג, המצפה לנו. משתאים והמומים הבטנו זה בזה. כמה יופי במדינה אחת. קשה לתאר את מה שראינו. נסענו במדבר של שלג. מידי פעם פגשו אותנו קניונים עמוקים מושלגים כשאנו מביטים עליהם ממעל. מראה מיוחד שמרגיש קצת אולי כמו לעמוד על הירח ולהביט בו עם הגבעות הלבנות שלו. צוקים צבעוניים, סלעים אדומים מזדקרים, שכבות על גבי שכבות של עומק נופי. עננים נמוכים הנמרחים כציור על פני ההרים ומשווים להם מראה של הרי געש שמהלוע יוצא להם עשן.













יופי שכמותו אפילו התמונות לא יוכלו להמחיש. ליבנו התמלא שמחה והתרגשות עצומה, דמעות אושר זלגו מעיננו על שהתמזל מזלנו להיות במקומות האלוהיים הללו. כך נסענו נהנים מהדרך עד הגענו לארצ'ס- פארק הקשתות. לצערנו פיספסנו בעשר דקות את מרכז המבקרים. הוא כבר סגור, נחזור מחר. ניכנסנו אל העיירה הסמוכה מואב. השתקענו בקמפינג נחמד, עשינו מקלחות חמות וארוכות במקלחות של הקמפ, פעם ראשונה!
כבר שכחנו כמה כיף לעשות מקלחת ארוכה ורותחת מבלי לחשוש שיגמרו המים, שיהיו מים קרים פתאום, שהמים האפורים יתמלאו יותר מידי ועוד דאגות שאנשי קראוונים מבינים ויודעים אותן. חזרנו רגועים אל הקראוון. משחקים, כותבים, לומדים, אוכלים ולילה טוב.

תגובה 1:

  1. 2021 ford escape titanium hybrid by Tekken games
    2021 ford escape titanium hybrid by Tekken ford escape titanium games. 1 out of 5. Share. 1. Tweet. 3. Share. mens titanium wedding rings Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. titanium gr 2 Share. Share. Share. Share. Share. Share. surgical steel vs titanium Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. Share. titanium sheets Share. Share.

    השבמחק