11/10/12
בלילה הקיש גשם חזק ועקשן על המגורון שלנו,
אך כדרכו של מזג האויר כאן, קמנו ליום בהחלט מעודד, שמש עם מעט עננים ומידי פעם
טיפטוף בלתי מזיק. התארגנו ונסענו כדי להספיק בשעה תשע לצפות בשיא הגאות.
בשפל :
כשהגענו
הסתבר שהשיא היה בשמונה, אבל למרות זאת הצלחנו בהחלט להתרשם מהשינויים העצומים
ומכוחו המופלא של הטבע. כל המקומות על החוף בהם טיילנו אתמול, היו מכוסים מים, ללא
נתיב מעבר.
בגאות :
לאחר שצפינו בפלא מכל זווית אפשרית, חזרנו לקמפ לארוחת בוקר וסידורים
עם הבית בישראל{לפעמים קורים דברים שמחזירים אותנו לרגע למציאות...}. המשכנו
בדרכנו לפארק פנדי היפיפה, זה שיומיים קודם החננו בו בטעות, וטיילנו על חוף
האוקיאנוס המפורץ ששרר בו שפל עצום וגליו היו גבוהים ומלאי כוח. טיפסנו להנאתנו על
הסלעים הגדולים המקיפים את החוף, שטפנו עיננו במראות ואף אירגנו לנו מיטות שמש על
הסלעים להתפרקדות והתחרדנות.השמש חיממה, הרוח קיררה, הראש התרוקן ממחשבות, השקט
היה אינסופי בתוך מרחבי העוצמה. בשביל רגעים כאלה אנחנו מטיילים...
המשכנו הלאה אל מעבה הפארק העצום שצבעי
השלכת צובעים אותו ומשתלבים עם מרחבי הירוק והמים הזורמים מכל עבר. העלים
הצבעוניים כבר החלו לנשור והם מצפים את האדמה במרבדים רכים בצבעי האש, מראה ששוב
ושוב גורם לנו להתרגש ולהתפעל ממנו. ירדנו למסלול לא ארוך ומקסים במעבה היער שכולו
שרכים, טחב, פטריות, 37 סוגי עצים מתוכם
שלושה סוגים שונים של עץ המייפל, סנאים מטפסים על העצים והמון מים שזורמים
ומתפתלים מכל עבר במפלים ומפלונים וזרימות מכל כיוון אפשרי, ממש הרגשה של גן עדן
עלי אדמות, יופי שמימי. כך טיילנו לנו מהלכים על גבי גשרוני עץ ועל אדמה טחובה
שעליה שכבה עבה של עלי שלכת לחים, נהנים מהשקט, היופי והטבע המופלא שמוכיח עצמו
בכל פעם מחדש.
המשכנו בדרכנו בדרך מהממת בשל היותה מוצפת
צבעי שלכת ופריחות ורודות אדומות במרבדים רחבים,
עד הגיענו לעיר סט ג'והן שבה
החננו, קינחנו בגלידת מק דונלד האהובה עלינו את ארוחת הצהריים המאוחרת שהכנו
במגורון שלנו והלכנו לישון.
12/10/12
היום פקחנו עיניים ליום ממש חורפי וגשום,
הראשון שלנו בטיול! החלטנו לטפל סוף,סוף בדלקת הגרון של ענבל באמצעים רפואיים
יותר, כיוון שהיא לא עוברת. כל כך מצחיק או עצוב, לא משנה כמה מצטיידים בתרופות
ואמצעים ומנסים לחשוב על הכל, בסוף בכל זאת צריכים עזרה נוספת. נסענו למק דונלד
קרוב כדי להשתמש באינטרנט ולהתקשר לביטוח. ירד כל כך הרבה גשם, שחשבנו שלוש פעמים
אם כדאי לצאת בכלל. בסופו של דבר ענבל יצא ודיבר עם הביטוח שמילא לנו את הכרטיס
הניטען במאתיים דולר, סכום סימלי, אם ניצטרך יותר שניתקשר. סכום סימלי... ענבל שאל
שוטר שפגש במקרה היכן המרפאה הקרובה, השוטר החליט להובילנו הישר לבית חולים. נסענו
בשיירה אנחנו ושתי נידות משטרה מקדימה ומאחורה, מובילות אותנו אחר כבוד ברחבי העיר, עד
מעלה הגבעה אל בית החולים הענק. לילדים היתה חוויה עצומה לנסוע כך מוקפים במשטרות.
השוטר עצר את רכבו, הוציא את הכובע וכך בתלבושת מלאה ערך ברור מקיף, היכן עלינו
להחנות והוביל אותנו הרחק, הרחק... אז, הוא הודיע לענבל שעליו להיכנס לניידת, כי
הוא לוקח אותו עד לפתח בית החולים. האמת שרצינו לוותר על הרעיון, אבל השוטר שהיה
כניראה די משועמם לפני שהופענו, התעקש כל כך, שמחוסר נעימות נידחף ענבל אל תוך
הניידת מובל אל בית החולים. אנחנו נותרנו בחניה משחקים ומצפים. התפללתי שהכל ילך
מהר, יתנו לענבל אנטיביוטיקה ויאללה, נצא לדרך, אך ענבל חזר רטוב כולו וסיפר שרצו
לעכב אותו לבדיקות ושרק בדיקת אחות עולה 500 דולר... החלטנו להמשיך בדרכנו ולנסות מזלנו באיזו עיירה
קטנה יותר.
נסענו על כביש 1 לכיוון st. Andrews
בדרך ירד גשם ללא הפסקה, ממש חורף. הגענו
לעיירה בשם st.george בה עצרנו בבית מרקחת ענק ומרשים שיש בו הכל מכל. נאמר לנו שרק
הרוקח הראשי יוכל לעזור לנו ולאחר שחיכינו הוא נתן לנו ייעוץ ואמר שלפי התסמינים
מדובר בוירוס ולכן אין צורך באנטיביוטיקה. נירגענו, קנינו כדורים בהמלצתו ויצאנו
מעודדים לדרך.
לאורך הכביש בו נסענו הראו השלטים שזו הדרך לאי האיילים deer
island שתיכננו
לבקר בו. הרוקחת אמרה שאכן רואים איילים. נסענו בעקבות השילוט והגענו ישירות
למעבורת שחוצה לעבר השני אל האי.
התיזמון היה מושלם, בלי לתכנן, איזה כיף. הפלגנו
אל האי שלא ידענו עליו בעצם כלום אבל אנשי המקום טענו שיש באי המון איילים ושניתן
לראותם בקלות אפילו על הכביש. אז נסענו ונסענו ונסענו וכבר כמעט התיאשנו, עד שלפתע
ענבל הבחין באחד ומייד אחריו עוד אחד ובכך הסתיים מלאי האיילים שלנו.
לאחר שראינו איילים אפשר בשעה טובה לעזוב את
האי המאוד מוזנח הזה. הנוף ממש צחיח, המון עשבים, אין ירוק, בתים שברובם אינם
מטופחים כפי שהיינו רגילים עד כה בקנדה והיום האפור שלא ממש הוסיף ליופי.
עם זאת הים המשובץ איונים קטנים היה יפיפה
וגם רשתות הדייגים הפזורות בכל פינה. האי הוא ביתה של קהילת דייגים קטנה.
גם בחזרה הגענו בדיוק בזמן אל המעבורת,
למרות שלא ידענו בדיוק את הזמנים שלה. המשכנו בדרכנו אל st.
Andrews כשלפתע
בדרך ניתקלנו בשלט המורה על מרכז לחקר הסלומונים. נסענו בעקבות השלט.. במרכז פגשנו
אשה מקסימה שאמרה שהמרכז כבר סגור לעונה זו, אבל היא תשמח להראות לנו את
הסלומונים.
ירדנו אתה למעין אקואריום גדול, היא האכילה עבורנו את הדגים ויכולנו
לעקוב אחר עלייתם מהמים כדי לאכול. היה נחמד.
לאחר מכן גם למדנו על מחזור החיים של
הדג המיוחד הזה. בתחילה בהיותו קטן הוא באוקיאנוס אוכל ואוכל, זה יכול לקחת אפילו
שלוש שנים ויותר. אז הוא שוחה לעבר הנהר, בשלב הזה הוא לא אוכל בכלל, הוא בולע את
שיניו כמקור אנרגיה ומצמיח חדשות, מטיל את ביציו בדיוק במקום בו נולד.
הסלומון של
האוקיאנוס האטלנטי יכול לחזור על הדרך אוקיאנוס- נהר אפילו שבע פעמים עד מותו,
לעומתו הסלומון של הפסיפיק, מטיל את ביציו ומת מייד, עד שהנהרות לעיתים אדומים ממש
מהדגים המתים. מאוד מעניין... הילדים
קיבלו המון מתנות, מדבקות וסיכות. היתה חוויה מעניינת.
המשכנו עד הגיענו לst.
Andrews, שם
ניכנסנו לקמפ על שפת האוקיאנוס. בעלי המקום אמרו שלא ביקרו בקמפ מעולם ישראלים,
יש, כבשנו את הקמפ! קור אימים בחוץ, מדליקים חימום ולא מוציאים את האף החוצה.
כחלק מחוויות הטיול אנו מבשרים בזאת באופן חגיגי על נשירת שן ראשונה לכרמל, ההתרגשות שורה במגורוננו...
מחר מבטיחים לנו יום יפה. הלוואי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה