אי הנסיך אדוארד - נובה סקושיה - מפרץ פנדי 4-10/10/2012

 4/10/12

הבוקר האיר , נטע וכרמל החליטו להשכים קום בשבע ואני החלטתי שלמרות עייפותי הרבה מהלילה המתיש, אקום ואשב איתם קצת על לימודים. בימים האחרונים בבקרים, אנחנו יושבים ללמוד, כל פעם הילדים בוחרים מה הם רוצים לעשות ויחד אנו יושבים ולומדים מהחוברות שהבאנו אתנו. האוירה מאוד כיפית ונינוחה וזו פתיחת יום ניפלאה. ענבל ושקד המשיכו לחרופ ואנחנו למדנו להנאתנו, עד שכולם התעוררו אט, אט. נסענו כהרגלנו למצוא מקום נחמד לארוחת הבוקר. הפעם החננו במגרש גדול שניתן לעשות בו יופי של התעמלות בוקר. הכנו ארוחת בוקר, התעמלנו ושיחקנו משחקים מגבשים שענבל המציא בעבורנו. היה כל כך כיף! בבית אין הרבה הזדמנויות ליחד מגבש שכזה..

המשכנו בנסיעתנו לכיוון אי הנסיך אדוארד. עברנו דרך הגשר הכי ארוך בצפון אמריקה, 13 קילומטרים אורכו והוא מהווה את שער הכניסה המרשים אל האי.

לאחר ביקור בתחנת המידע - הטיוריסט אינפורמישין{או בלשון כרמל: טוחס אינפורמישין}, חזרנו כדי לצלם מקרוב את הגשר העצום והיפיפה הזה.

בכניסה נהננו גם ממיגדלור יפה ומדגלי המחוזות בקנדה מתנופפים ברוח.

כשפנינו אל ביתה של האסופית, אן מאבונלי, יצאנו אל הדרך, סקרנים ונירגשים מאוד. זרם השאלות של הילדים לא פסק, האם אן באמת, באמת היתה? האם הסיפור אמיתי? נוכל לראות באמת את החדר שלה? ובדרך כשהבטנו מבעד החלון, חיפשנו את האגם הזוהר, את דרך האושר ובדיוק, בדיוק את הגשר שבו עברה הכרכרה בהביאה את אן אל החווה הירוקה, אותו גשר שאן עצמה עיניים מפחד שהגשר יתמוטט, אך פתחה באמצע כדי לא להפסיד את מראה התרסקותו...

שקד אמרה שאן הצליחה לנחש מי היא החווה הירוקה מבין כל החוות וגם היא רוצה לנחש. היא הצליחה לא רע בכלל, וניכנסנו אל החווה הירוקה בציפייה גדולה לבאות.

הסיור בחווה למי שקרא את הספרים של מונטגומרי, מרגש מאוד. במיוחד נהננו להתעכב על הבית של אן בחווה, שם מתרחש הסיפור.

אשה נחמדה, לבושה בבגדים מהמאה ה-19, ענתה על כל שאלותיה האינסופיות של שקד שזכרה את כל הפרטים הכי קטנים מהסיפור וחיפשה אותם בדייקנות בתוך הבית. האשה הסבירה לילדים שהסיפורים של מונטגומרי מבוססים על מציאות אמיתית בה היא חיה בתור ילדה, למשל שהשכנים שלה בחווה, רצו לאמץ ילד, אך קיבלו ילדה ומונטגומרי כתבה ביומנה, שהנה זה יכול להיות חומר נהדר לסיפור ושילבה זאת בסיפור האסופית.

סוף, סוף, הילדים הבינו שהסיפור אינו אמיתי אך מבוסס על אמת, מה שכל כך בילבל אותם. ההנאה היתה עצומה ולכן ערכנו סיבוב חוזר בבית, עד אשר הגענו אל סיפוקנו.

בתוך הבית בעת סיורנו, שמעו אותנו אנשים מדברים ביננו והתענינו בשפתנו. אמרנו שאנחנו מישראל והחלה סביבנו התרגשות רבה. אשה אחת החלה לחבק אותנו עם דמעות בעיניים, הם היו לפני שלוש שנים בישראל וכל כך אהבו אותה שהם מתכוונים להגיע שוב בקרוב. זוג רפובליקנים, נוצרים דתיים מלאס וגאס התנפלו עלינו בחיבוקים ונשיקות. הם היו אמורים לצאת בימים אלו ממש למצרים וישראל אך ביטלו את הנסיעה. התעקשו שניקח את הטלפון שלהם ונתקשר כשנגיע ללאס וגאס, הם רוצים לארח אותנו. איזו תחושה מוזרה זו להרגיש כל כך נאהבים בתור ישראלים דווקא. בדרך כלל כשאנחנו מטיילים בעולם, אנו נזהרים מלדבר עברית או לומר שאנו מישראל וכאן בקנדה אנו מכריזים זאת בגאווה רבה! וקוריוז קטן... בפעם הקודמת שענבל אמר בגאווה לקנדי שהוא מישראל, ענה לו הקנדי שזה מאוד לא טוב. ענבל מופתע, שאל מדוע? והוא ענה שהוא מפקיסטן. ענבל אמר לו שאין שום יריבות ביננו האנשים הפשוטים שרוצים רק לחיות את חייהם בשקט. הפקיסטני מאוד התרגש, לחץ את ידו של ענבל בחום והחל לספר לו את כל סיפור חייו. לבסוף ניפרדנו כידידים טובים.

נחזור אל האסופית שלנו... קינחנו את יום האסופית אן בקניית מזכרות מהמקום שכל כך התחברנו אליו.

שקד אף כתבה גלויה לאן ונעצה אותה על לוח המודעות המיוחד במוזאון.  

בדרך חזרה נסענו בנתיב המדוייק שבו הגיעה אן לחווה, לפי ההסבר שקיבלנו במוזאון.

נהננו מנופי האי, גבעות ירוקות, מרחבים ללא אופק ובתים ציוריים, מקושטים ומטופחים פזורים בם. בין לבין האוקיאנוס והנהרות עם הכחול, כחול שלהם מציצים וקורצים.

נסענו להתמקם בקמפ מאוד נעים וידידותי, כי הגיע זמן לכביסה. הילדים מייד גילו את גן המשחקים והתנפלו עליו כאילו לא ראו גן משחקים מימהם. איזה כיף, קצת שקט.

עוד יום מקסים ומלא חוויות חלף.. לילה טוב.

5/10/12

מזג האויר ממש מאיר לנו פנים ולמרות שהבטיחו יום גשום, פקחנו עיניים ליום כחול ויפיפה. עשינו כביסות, ניקיונות, שיחות סקייפ עם מי שהיה זמין, אכלנו ארוחת בוקר שלווה, פגשנו אנשים נחמדים בקמפ וזוג אחד נתן לילדים לערוך סיור בקראוון העצום והמפואר שלו שגורר אחריו גם אוטו וגם אופנוע!!

לאחר שסיימנו להתארגן בנחת ולהנות מהפינוק המושלם שמספק הקמפינג {ההרגשה היא להיות בבית מלון חמישה כוכבים}, יצאנו לנו בשעת צהריים מאוחרת לטייל במטרה להגיע למוזאון שמשחזר את החיים על האי במאה התשע עשרה. כשהגענו המוזאון כבר היה סגור. החלטנו אם כך, שנמשיך לכיוון המעבורת לנובה סקושה.

בדרך עוד הספקנו להתענג על נופי האי היפיפיים, לעצור במרקט מדהים וצבעוני שמוכר בעיקר דלעות מכל הסוגים, הגדלים והצבעים, חלקן עדיין מפוזרות בשדה וניתן לאסוף אותן ישירות משם בעגלה מיוחדת שמוכנה לשם כך, משום שיש דלעות עצומות בגודלן ומאוד כבדות.

שתי זקנות חביבות שבילו את זמנן בשתיית קפה במרקט המקסים, גילו לנו שמהדלעות הן עושות פאי טעים וגם חותכות ויוצרות עיניים, פה ואף לקראת החג שלהם-ההאלווינג, שיתקיים בסוף אוקטובר.

לאחר שצילמנו וקנינו תפוחים מעולים והכי חשוב הילדים קיבלו סוכריות על מקל, המשכנו בדרכנו.

הגענו אל המעבורת ונאמר לנו שהיום יש מעבורת רק בשמונה בערב. השעון שלנו הורה על השעה ארבע. לאחר מחשבה קצרה, החלטנו להשאר על המזח, לאכול צהרים, לבלות במגורון שלנו וגם לצאת לעשות קצת ספורט בחוץ, מה שהסתבר מהר מאוד כבלתי אפשרי מפאת רבבות היתושים שצבאו על המגורון שלנו ועקצו אותנו ללא רחם.

נסענו לראות את המיגדלור המקסים על החוף

וצפינו במעבורת הענקית שחנתה לה בנחת לידנו.

בסביבות רבע לשבע, החלטנו להתקדם לכיוון המעבורת. עשינו זאת בנחת, כי הרי נותרה לנו עוד שעה שלמה, אך כשהתקרבנו ראינו כבר שיירת מכוניות ארוכה, ממתינה לכניסה למעבורת. התפלאנו, כל כך מוקדם וכבר כזה תור... ניכנסנו אל המעבורת העצומה בגודלה כחמש דקות לפני השעה שבע בערב. מייד עם עליתנו על הסיפון, חשנו שהמעבורת החלה להפליג, מוזר, שעה לפני הזמן.. איזה מזל יש לנו שהצלחנו לעלות בזמן, הרי אמרו לנו שמונה..

התישבנו לנו במעבורת מופתעים ומבולבלים.

עד אשר הבנו לפתע מה קרה, משיחתנו עם אשה מופלאה בשם דורותי, הסתבר לנו שהשעה פה שונה מהשעה בטורונטו, על פיה היינו מכוונים, עלינו להזיז את השעון, שעה קדימה!! עכשיו הכל הובהר לנו, זו גם הסיבה שהמוזאון כבר היה סגור וזו כמובן הסיבה שהמעבורת כביכול הקדימה ואיזה מזל שלא פיספסנו אותה, כי היא היתה האחרונה לאותו יום.

דורותי המופלאה, קנדית מקסימה מנובה סקושה שנכנסה עמוק, עמוק לתוך ליבנו. אשה קורנת וחמה שישבה לידנו עם הכלבה המניאטורית שלה והחלה ביננו שיחה חמה וקולחת, כאילו אנו מכירים מאז ומתמיד. בשלב כלשהו, שלפה דורותי עט ונייר , רשמה את הכתובת והטלפון שלה וביקשה שנבוא לישון אצלה בביתה הגדול שבו חדרים רבים ואנו יכולים לראות בביתה בסיס לטיולים שלנו באזור, היא מאוד תשמח! ניפרדנו בחיבוקים ואספנו לכיסנו עוד כתובת חמה בקנדה.

לא ייאמן... הגענו לנובה סקושה התמקמנו במרכז קניות בcaribou, והלכנו לישון.

6/10/12

 קמנו בבוקר ונסענו לכיוון הטיוריסט אינפורמיישן. העמיסו עלינו חצי טון ניירות וחוברות. שמנו לב שבקנדה, העובדים במודיעין יודעים בעיקר לתת ניירת ופחות לכוון ולהמליץ, אבל הם מאוד נחמדים וגם זה חשוב. אז לקחנו את הניירת ובנוסף עליהם גם את החומר שהבאנו עמנו ותוך כדי ארוחת בוקר ומשחקים בחוץ, גיבשנו תוכנית להמשך. החלטנו לנסוע לעיר הבירה של מחוז נובה סקושה-halifax. הדרך היתה ארוכה אך יפיפיה! לכל אורך הדרך ליווה אותנו האוקיאנוס, זרוע איים, איים ופיורדים יפיפיים, כמו בסיפורים קסומים. בין לבין חוות ציוריות בתוך משטחים של ירוק, פרות, סוסים, אסמים, פשטות ויופי. נסענו כמעט לבדנו בתוך המרחבים העצומים הללו, חולפים על פני כפרים של בית או בתים בודדים, תוהים מה עושים אותם אנשים?? כשנוסעים לא רואים בכלל אנשים, רק רמזים לקיומם, כמו טרקטור נטוש, משחקי ילדים בחצר, אך היכן כולם? בשעות הצהריים לאחר חמש שעות נסיעה, עצרנו באחד הכפרים הנידחים הללו, במסעדת דרכים מקומית ופשוטה מאוד כדי להשתיק את בטננו המקרקרות. הילדים מצאו להם שניצלים{איזה מזל!} ואנחנו הסתדרנו עם מאכלי דגים מקומיים, היה אפילו טעים ונעים.

המלצרית סיפרה לנו שבאמת אין להם הרבה מה לעשות, מלבד ים בקיץ וסרט בעיר הקרובה בסתיו. בחורף כולם צפונים בבתים- אין יוצא ואין בא. קינחנו במאפיה סמוכה שמחווירה לגמרי לעומת המאפיות העשירות בכל טוב של ארצנו השופעת, כל אחד מאתנו בחר מאפה והיה נחמד לטעום מאכלים חדשים.

המשכנו בדרכנו עד הגיענו לhalifax.

בדרך חיפשנו מקום להתמלא במים, לפתע מצאנו עצמנו בתחנת כיבוי אש, פה יש מים!! כמובן שבשמחה רבה נתנו לנו את הצינור למלא את המגורון שלנו וגם פינקו את הילדים בטיפוס על הכבאיות העצומות ובמתנות- כובעי כבאים, קעקועים עם סמל התחנה ועפרונות, איזה מקסימים! זכינו בעוד חוויה בלתי מתוכננת, מסוג החוויות הכי מוצלחות!

התמקמנו במרכז קניות סמוך לנמל ולכל המקומות בהם רצינו לבקר, קינחנו בגלידה במקדונלד, קצת קניות ולישון.

7/10/12

קמנו לבוקר מקסים עם שמש ושמים כחולים, לבשנו חולצות קצרות, איזה כיף ופתחנו את היום.  יום ראשון היום ולכן הכל שקט וריק. החניה בה חנינו היתה כמעט שוממת. השקט הזה בעיר גדולה הוא מאוד נעים ומשרה רוגע,כמו להרגיש בכפר מנומנם אך להיות בעיר, בלי לחץ ודוחק.

קודם כל יצאנו לצלם את הדלעת הכי גדולה שראינו עד היום, בפתח מרכז הקניות בו קנינו. הסתבר לנו שיש מקום בו ניתן לראות דלעות אפילו יותר גדולות. קיבלנו את הכתובת, מקווים שנגיע לשם.

המשכנו אל הנמל של העיר, השמש חיממה אותנו והשמים הכחולים המתמזגים עם האוקיאנוס האטלנטי, חייכו אלינו. טיילנו לנו לאורך הטיילת היפה ברוגע ושלווה, בשקט המיוחד האופף את יום ראשון, יום המנוחה של הקנדים, נהנים לצפות בים, באוניות, בבתי הקפה, באנשים ובכיסאות העץ הצבעוניים הפזורים בכל פינה לנוחיותנו.

הגענו למן פסל כחול של גל ענק מאבן מצופה בטון מוחלק ,עליו טיפסו המוני ילדים והחליקו מטה. איזה רעיון כיפי. ניסינו לנחש מהו הפסל הזה והילדים אמרו שזה לוויתן, דולפין, גל, צונאמי, לשון ועוד כיד הדמיון הטובה. מייד בהתקרבנו  הם הצטרפו לחגיגה, טיפסו וגלשו מטה.

[לאחר שעה בערך, גילינו שלט בו כתוב שאסור לגלוש... כבר אבוד, גלשנו!}

ילדה קנדית מקסימה וחברותית מייד צירפה אליה את שקד והן שיחקו יחד, מקשקשות ומבינות אחת את השניה. כל כך יפה לראות באיזו מהירות ילדים יוצרים חברויות וקשרים. ליד הגל היתה גם צוללת נחמדה שניתן לטפס עליה. בילינו שם בשמש שעה קלה ועל אף הקושי של שקד להיפרד מחברתה החדשה, המשכנו בדרכנו.

הסתבר לנו שבמצודה של העיר, יש כל שעה החלפת משמרות של החיילים ובשעה 12:00 בצהרים, יש החלפת משמרות שמלווה ביריות וטקס מרשים יותר. את השעה 12:00 כבר פיספסנו, אך בכל שעה עגולה יש טקס קצר יותר של החלפת חיילים, לכן עלינו אל הגבעה, לצפות בהחלפת המשמרות, במצודה ובשעון היפה .

בדרך ניתקלנו במפעל לקריסטל, שבו ניתן לצפות דרך זכוכית בתהליך הייצור שלו. היום אי אפשר היה לצפות בתהליך כולו, אך יכולנו לצפות בתנור הגדול ובליטוש הזכוכיות. בחורה נחמדה שעבדה שם אף תרמה לנו הסברים. הילדים נותרו מאוד סקרנים לראות את ייצור הזכוכית עצמה והבטחנו להם שנחפש מקום לצפות בייצור קריסטל.

הגענו למעלה הגבעה,הנוף שניגלה מלמעלה פותח את הלב, המבנים העתיקים והיפים, הים המציץ בינהם והשמים הכחולים, כל אלה גרמו לנו לרצות לשבת ולא לזוז משם לעולם... במצודה חיכינו לשעה אחת, לצפות בהחלפת המשמרות של החיילים הלבושים כמיטב המסורת האנגלית, עם החצאיות המסורתיות, הגרביים והנעליים המיוחדות, הכובעים, ניצבים מתוחים, אוחזים ביד אחת את הנשק ולא מניעים אף שריר בפניהם ובגופם. הטקס היה מעניין ומלווה בהסברים, חוויה בהחלט נחמדה ומענינת.

לאחר פיקניק קצר ובהיה נוספת בנוף המקסים, התחלנו לרדת לאיטנו, פוגשים על הדרך חבורה שמטפסת על קירות ומיבנים וצפינו קצת באימונים המרשימים שלהם. גם שקד לא וויתרה והצליחה לטפס על קיר, לאחר מספר ניסיונות !

במורד הרחובות, ניכנסנו למרכז חקר או מוזאון מדע כפי שמוכר לנו. כיוון שיש לנו כרטיס חברות במוזאון המדע שתופס גם בישראל וגם בכל העולם{עשינו אותו בישראל לפני הנסיעה- מומלץ מאוד}, אנחנו נכנסים חינם לכל מוזאוני המדע וזה פשוט כיף עצום! בילינו בסביבות שעתיים ניפלאות במוזאון ויכולנו להמשיך ולהמשיך... העייפות הכריעה אותנו והתחלנו לצעוד חזרה לכיוון המגורון שלנו.

בדרך צפינו ביאכטות הרבות הפזורות על המזח. היה יום מקסים אותו קינחנו בארוחת צהריים במגורון ובגלידה במקדונלד.

רוקנו את מה שהיה צריך לרוקן וחיפשנו מקום למלא בו מים. משלא מצאנו, עצרנו  במגרש של בית ספר על כביש 333{מחר חג פה ולכן חופש} ולאחר כתיבת שורות אלה, הלכנו לישון.

טייפים שימושים :

·       יש אפשרות לעשות כרטיס חברות , שנתי , במוזאון המדע בישראל – מקנה כניסה חופשית לכל מוזאוני המדע בעולם .

·       

  כניסה לערים גדולות : אנו נכנסים לערים גדולות בלילה , כך יש פחות תנועה ואפשר למצוא חניה בקלות רבה יותר ...

·       שינה עם קראוון במזרח קנדה – בכל מקום , ללא חשש . מזרח קנדה מאוד בטוחה!

·       מחירי דלק : במחוז אונטוריו יש הבדלים במחירי דלק בין התחנות השונות. במחוז קיובק מחירי דלק גבוהים ושווים  בכל התחנות . ניו ברזניק מחיר הדלק יותר נמוך ממחוז קיובק ואין כמעט הבדלים . באיי הנסיך אדוארד מחיר אחיד ונמוך מאוד . במחוז נובה סקושיה מחיר גבוה ואחיד .

8/10/12

כל הלילה ירד גשם אך בבוקר באורח פלא הוא ניפסק ושמש יפיפיה הפציעה בשמים, קוראת לנו לצאת אל המרחבים. היום יצאנו אל דרך המגדלורים (כביש 333). זוהי דרך מהממת ביופיה, כולה על חופי האוקיאנוס. התחנה הראשונה שלנו היתה מקום תיירותי ביותר וברור בהחלט גם למה, בשם peggys cove , זהו חוף מצוקי  שכולו סלעים שחורים, כל האזור שם מאוד מיוחד בתצורת הנוף שלו שנוצרה כתוצאה מגלישת קרחונים. בקצה הצוק שוכן לו כמובן מיגדלור יפיפה וציורי. טיפסנו ודילגנו על הסלעים ללא שובע. הנוף עוצר נשימה, הים הכחול עם הסלעים הענקיים המזמינים כל כך לחפש עוד ועוד הרפתקאות בסביבתם, מיפגש עם אמא שחף וגוזליה, רוח, מרחבים, חופש ושמחה.

היה כיף ובסיום הביקור פגשנו שני ישראלים, אחד מהם חי בקנדה 30 שנים. הם המליצו לנו על מקומות בהמשך הדרך... המשכנו הלאה, פוגשים את האוקיאנוס בנופים הכי קסומים שלו, איים במים, צוקים מישתפלים, סלעים מיזדקרים, יאכטות וסירות דייגים שמשבצות את הים בתרנים וצבעים מיוחדים ויחד עם כל אלה החוות הצבעוניות והמטופחות בתוך מרחבי ירוק אינסופי כל סיבוב של הכביש טומן בחובו הפתעה מדהימה יותר מקודמתה.

כל כך נהננו ועיננו לא שבעו את המראות, אם זה היה תלוי בנו, זה המקום בו היינו מישתקעים עד סוף ימינו... את העצירה הבאה שלנו עשינו בצ"סטר,  עוד עיירה יפיפיה על חוף האוקיאנוס, מנוקדת סירות וחוות מהפנטות ביופיין. שוטטנו ברחובות, אוספים ערמונים קטנים וחלקים שנשרו מהעצים, מתפעלים מהמרינה, מגלים באמצעות שיחה עם מקומיים שהרבה מהבתים בעיירה הם בתי נופש שאינם פעילים בחורף ולכן גם השקט הזה ברחובות.

מצאנו ברווז חמוד ששיחק איתנו מחבואים, כל פעם שלא הסתכלנו הוא צלל ויצא במקום מרוחק ובכיוון אחר לגמרי מהמקום בו היה קודם, זה היה מאוד משעשע לחפש אותו ולגלות שהוא בכלל נימצא בכיוון אחר. בעודנו צועדים לכיוון המגורון שלנו, הגיעה מעבורת מאחד האיים הסמוכים, הורידה אנשים ואחרים עלו. המעבורת גם פרקה בעזרת מנוף מעין מיכלים גדולים והעלתה במקומם אחרים. תהינו לפשר הדבר, עד שגילינו שבתוך המיכלים מאופסנות המזוודות של האנשים , מוזר.. הגענו אל ביתנו הנייד והתמקמנו בקרבת מקום, מול פארק של סקייטבורד שהילדים מתים עליו, כדי להכין ארוחת צהריים מאוחרת. הבנים יצאו אל הפארק ואני הכנתי ארוחה. היום עשינו בסך הכל 40 ק"מ כל היום, כי בכל רגע עצרנו, השתהנו, נהננו וטיילנו. זהו סיכום יום מוצלח במיוחד. אילו היו בידנו עוד ימים בלתי מוגבלים בקנדה, בטח היינו שוהים עוד ועוד בנובה סקושה שיש בה משהו מאוד נעים, רגוע, איטי ויפה להפליא, אך כאן בחלק זה של הטיול זמננו מוגבל יותר ואנו רוצים להתקדם ולראות את השפל הגדול באוקיאנוס ולכן כניראה שמחר נתחיל לעזוב את האזור.

המשכנו בנסיעת לילה, בעוד הילדים שכבו לישון. אנחנו מאוד נהנים מנסיעות הלילה הללו שהתגלו גם כיעילות מאוד. אנו חוסכים כך לילדים זמן נסיעות מיותר, מגיעים למקומות ברוגע וללא עומס תנועה ומבלים יחד זמן איכות שקט. ממש כיף! הפעם הגענו לעיירה על הדרך וחנינו מאחורי תחנת דלק שבמהלך הלילה הסתברה כרועשת. אין מה לעשות...

9/10/12

הבוקר קמנו כדי לראות את אחת הנקודות בנובה סקושה עדיין, בהן יש את השפל והגאות הגדולים ביותר בעולם. המקום ניקרא:burencoat על כביש 215.

עיירה קטנטונת שבה ניתן לרדת אל החוף ולצפות בשפל העצום. היום היה די סגרירי וקר, אך הצלחנו בהחלט להנות מהמראה.

לאחר מכן המשכנו בנסיעה ארוכה ומייגעת מאוד, עם עצירה לצהריים ליד גן משחקים בדרך. ענבל הרגיש מאוד לא טוב{חטף דלקת גרון} והדרך היתה מעייפת. עם זאת קיבלנו פיצוי ענק בדמות צבעי השלכת המטריפים שחזרו אלינו סוף, סוף, כל כך התגעגענו אליהם וקיווינו לזכות לראותם שוב והנה מתנה... בסופו של דבר,

לאחר עריכת קניות במרכז קניות על הדרך, הלכו הילדים לישון ואנו המשכנו להתקדם לעבר מפרץ פונדי  כבר במחוז ניט ברזוויק , בו רואים סלעי ענק מיזדקרים על החוף בשפל, ובגאות הם מתכסים ובקושי נותר להם זכר. תמונות המקום פיתו אותנו להגיע אליו ולראות סוף, סוף את השפל המרשים הזה. בנסיעת הלילה חלפנו על פני מקום שניקרא:Hopewell cape שבו שלטים המורים על הסלעים הנישאים, אך משום מה המשכנו הלאה בנסיעה, בטוחים שהמקום אותו אנחנו מחפשים הוא בכלל pondy nashional park המרוחק עוד 40 דקות נסיעה מהמקום. החננו את המגורון בתוך הפארק ממש ליד הטיוריסט אינפורמיישן והלכנו לישון עייפים ומרוצים.

10/10/12

בבוקר פקחנו עיננו ליום קצת סגרירי, אך סביבנו אגם, מי האוקיאנוס ומרחבים של ירוק ועצים בצבעי השלכת המדהימים. קמנו מוקדם ובחריצות, ענבל הראה סימני התאוששות ואצנו לנו למשרדי המודיעין הקרובים, אך .. המשרדים סגורים והכל שומם. אחד מעובדי הפארק שפגשנו במקרה נידב לנו מפות והסביר שהכל כבר ניסגר כי הסתיימה העונה. מהשיחה עמו הסתבר לנו גם שהתקדמנו בלילב 40 דקות לשווא, כיוון שהסלעים נימצאים לא בשמורה אלא ב Hopewell capeולכן עלינו לשוב את כל הדרך חזרה. אדם חביב נוסף ששוחח עמנו בעיירה, התקשר עבורנו לאתר ובירר אם בכלל פתוח. הסתבר שהם בתהליכי סגירה אבל ניתן עדיין להיכנס. נסענו לראות סוף, סוף את הסלעים בשפל הגדול, עוברים בנוף מקסים עמוס צבעי שלכת וחוות סוסים, שלא ראינו למעשה בלילה. כבר היה שווה. ירדנו אל החוף ממש כשהחל השפל הגדול. השעה היתה קרוב לאחת עשרה כששיא השפל בשתיים וארבעים בצהריים. היה מדהים להלך על החוף ולראות כיצד הים נסוג במהירות עצומה ומקומות בהם לא יכולנו לעבור בדרך הלוך, כעבור חצי שעה בחזור ניפתחו וניפרצו על ידי המים הנסוגים. המראות של הסלעים שמי האוקיאנוס חצבו בהם צורות, מדהימים ביופיים. ערכנו כל מיני ניסויים כדי לחוות ולהבין את מימדי השפל. הצבנו אבנים על קו המים, צילמנו ותעדנו וראינו כיצד במהירות מדהימה, קו המים מתרחק והיבשה מתרחבת. האבנים שאך לפני מספר דקות היו במים ניצבות עתה ביבשה! הגילוי היה מעורר השתאות, בלתי ניתפס, אלו עוצמות יש לטבע. 

כשמבינים את מהירות השפל קולטים גם את מהירות הגאות ואת הסכנה הנישקפת ממנה. לאחר שעתיים של טיול מהנה, חזרנו אל המגורון וניכנסנו להתמקם להמשך יום רגוע ואיסוף כוחות בקמפ סמוך. אכלנו, שיחקנו, דיברנו בסקייפ, התקלחנו, התפנקנו ונחנו, נחנו, נחנו.. איזה כיף. סביבנו רצו להם סנאים קטנים לצהלות הילדים שהתאהבו בחיה המתוקה להפליא הזאת. בסביבות שלוש דרשו הילדים לראות את שיא השפל, אז נסענו, מה שהסתבר כמעשה נבון מאוד. הים נסוג כל כך, שהאבנים שהותרנו לסימון, נישארו הרחק הרחק ביבשה וזה היה מדהים ומרגש לראות ולחוות זאת. כרמל שבעיני רוחו ראה את הים נסוג עוד יותר, קצת התאכזב וכעס על הירח. לפעמים הדמיון שלנו כל כך מרחיק לכת עד שאנו מתאכזבים למראה המציאות, מרשימה ככל שלא תהיה.. אין דבר, מקווים שהגאות אותה ניראה מחר בתשע בבוקר, תפצה את כרמל על אכזבת השפל. חזרנו לנו אל הקמפ להמשך ההתרגעות ולכביסות. היה יום של איסוף כוחות, לו היינו כולנו מאוד זקוקים. לילה טוב.