נסיעה לטורונטו - מיין , ניו המפשייר , וורמוט וניו יורק 13-19/10/2012

13/10/12

קמנו בבוקר אל שמש מאירת עיניים ויום יפיפה שמכפר בהחלט על יום האתמול. לאחר ארוחת הבוקר והכביסה, יצאנו אל הדרך לכיוון מעבר הגבול לארה'ב. בדרך, עוד בעיירה היפה בה ישנו, ראינו שלטים המורים על שוק. במרכז העיירה נאספו אנשים סביב אזור דוכנים צבעוני. ירדנו לבדוק מה קורה. מצאנו שוק חמוד וקטן, על שפת האוקיאנוס, בו באים המקומיים לקנות ולבלות קצת יחד. היו שם כל מיני דברים מוזרים כמו כלים פרימיטיבים ובובות פרווה שלא ברור מי קונה אותם, היו סריגים יפים והרבה דברי מאכל כמו המעין קרפ שהילדים אכלו באחד הדוכנים. זה היה קרפ כבר מוכן מראש{לא מוכן במקום וחם כמו בישראל}, ממנו כל אחד קיבל שתי חתיכות בתוך קופסא מוארכת ועליו ניתן לשים, תותים, בננה ופירות נוספים יחד עם שוקולד וקצפת. הילדים החליטו שחבל לבזבז קרפ טעים על פירות בריאים והכי כדאי ומשתלם למלא אותו בכמה שיותר שוקולד וקצפת. המוכרת היתה המומה ושאלה אם הם בטוחים שלא רוצים פירות. ניסינו להסביר לה שכך אוכלים קרפ בישראל, אבל זה ממש ניבצר מבינתה. היא כל כך לא ידעה מה לעשות עם השינוי שהכנסנו לאורחות חייה שהיא אמרה לנו שבדרך כלל זה עולה 4 דולר אחד, אבל היא לא יודעת כמה עלינו לשלם... איזה בילבול... ילדים ישראלים חסרי בושה... בסוף שילמנו חצי מחיר על כך שחסכנו בתותים, שיהיה.. הילדים נהנו מכל ביס וגם אנחנו מאלה שהם תרמו לנו וזה העיקר!

לאחר שהמשכנו עוד קצת להסתובב אך קפאנו מקור, המשכנו לעיירת הגבול st Stephen שם עברנו לאחר אינספור צילומים ופרדות מקנדה שהתאהבנו בה לעיירה Calais בצד האמריקאי. מעבר הגבול עבר בקלילות, בדיקת דרכונים, טביעות אצבעות, שיחה נעימה והופ החתמה לחצי שנה כפי שייחלנו. אפילו לא בדקו את הקראוון וגם לא התבקשנו לזרוק שאריות אוכל, פירות וירקות כפי שסיפרו לנו. לאחר שהתעכבנו במודיעין, התחלנו לנסוע לכיוון bangor. הדרך במיין ניראתה בדיוק כמו המשך ישיר של הצד הקנדי, אותו הנהר שהמשיך לזרום לצידנו, צבעי השלכת המרהיבים, צחקנו שלטבע אין גבולות וממש לא משנה לו באיזו מדינה הוא נמצא. הדרך נמשכה ונמשכה וסביבנו טבע ושממה, נפש חיה לא נראית ואף ישוב ומד הדלק שלנו באופן פתאומי מורה על כך שנותר לנו מעט מאוד דלק... קצת נלחצנו, אין מה לומר. איש אחד שהצלחנו לעצור אמר לנו שבערך עוד 7 מייל יש תחנת דלק. תודה לאל, הגענו אליה, התמלאנו והמשכנו בדרכנו.

[כבר בכניסה לארה'ב קלטנו שהכל הוחלף לנו, הק'מ הוחלפו במיילים והטמפרטורה הוחלפה לפרנהייד.. צריך לתרגם ולהתרגל.]  

הגענו לעיר יפה שיושבת על נהר גדול. כיוון שהיינו מאוד רעבים, החלטנו להתפנק בפיצה האט שקלטנו על הדרך. היתה ארוחה טעימה, ומשביעה. כשהסתכלנו סביבנו היה מדהים לראות, זקנים בודדים או זוגות מבוגרים באים לבלות בפיצה האט. גם במק דונלד ראינו את אותה התופעה, אנשים מבוגרים שמגיעים אפילו לבד ואוכלים במק דונלד. הרשתות הללו עובדות 24 שעות והן כל הזמן מלאות. פשוט מדהים. יום אחד ראינו תור במק דרייב של עשרות מכוניות כבר בשעה שמונה בבוקר!!  לאחר שהתמקמנו וקנינו בוולמרט, הלכנו לישון.

14/10/12

היום לאחר ארוחת בוקר קלילה, יצאנו למוזאון התחבורה על שם cole. פתחנו בסרט על חייה של כול שהיתה נחה וגמדה, אדם מיוחד במינו . במוזאון ניתן לראות מפלסות שלג מתחילת המאה שעברה, כרכרות סוסים, רכבות, טרקטורים ומכוניות מתחילת המאה ועד ימינו. גם משחקי ילדים, עגלות ילדים ועוד מוצגים רבים ומדהימים שמעידים על ההתפתחות מאז ועד היום.

לאחר מכן נסענו למוזאון הילדים בעיר. הגענו בשעה 11:00 והיה עלינו לחכות שעה עד הפתיחה. העברנו את הזמן בקראוון ובשעה 12:00 ניכנסנו אל המוזאון שבזכות כרטיס החברות במוזאוני מדע שוב לא עלה לנו אגורה! המוזאון הזה היה חגיגה אחת גדולה. כולו בנוי מעולמות, עולמות דמויי המציאות, בהם הילדים יכולים לשחק ולדמיין עם כל האביזרים הנידרשים. הם יכולים לעבוד על ספינת משא, להרים במנוף ארגזים כבדים, לצפור בצופר, להתלבש בקסדות ומגנים. הם יכולים להיות דייגים על סירת דייג או לגדל ירקות בגן ירק. לרכב ולתדלק אופנוע בתחנת דלק, לבנות סכרים, לערוך תאטרון בובות כשהם רואים עצמם בטלויזיה מיוחדת ועוד, ועוד. הילדים לא רצו לצאת מהמוזאון וממש היה קשה לעזוב.

לקחנו אתנו רשימה של מוזאונים כאלה ברחבי ארה'ב, ננסה להכנס לעוד כאלה. עתה אנו נוסעים לכיוון פארק אכדיה, לטעום גם ממנו טעימה קטנה ועל קצה המזלג, כי יש לנו רק עוד ארבעה ימים עד החזרת הקראוון. בדרך עצרנו כדי לקנות דונאטס. ענבל ושקד שהתעוררה משינה בשמחה, ירדו לקנות וחזרו עם ששה טעמים שונים, כי לא ידעו במה לבחור.

[אנחנו נעשים אט,אט אמריקאים טובים.]

הגענו בשעות אחר הצהריים לשולי הפארק, עם צבעי שלכת בחורש צפוף והאוקיאנוס המהמם עם האיונים שעליו. הכל מקסים ועושה חשק להשאר שבוע! הכניסה לפארק היכן שנמצאים הרנג'רים כבר היתה סגורה. נסענו אל העיר bar harbor. מייד כשנכנסנו ראינו עיירה תיירותית אך מלאת קסם וצבע.

חנינו ומייד ירדנו לשוטט בה שלא נפסיד. באמת היה כיף ונעים לטייל בין החנויות המיוחדות והמעוצבות בצורות יפות.

נכנסנו לחנות שכולה דברי עץ ועבודות יד, שם רכבו הילדים על סוס ענק מעץ ושקדי קנתה זוג כפפות מהממות.

אחר כך ניכנסנו לחנות נוצצת במיוחד, עם עבודות משובצות באבנים נוצצות. המשכנו ללכת נהנים מהשלטים, הצבעים, הלובסטרים שבכל מקום{אולי בכל זאת נטעם מתישהו..}, מהאוקיאנוס והיופי.

בלילה נסענו לכיוון קמפ שמסתבר שנמצא עמוק בתוך יער עבות במיוחד. ניסינו לפלס דרכנו בעלטה שממש הלחיצה את נטע. לאחר גישושים רבים הבנו שהחלק של הקראוונים סגור וניתן לישון בשטח רק באוהלים. ראינו משפחות מטורפות שמקימות אוהל בקור המקפיא.. כנראה שעבורם עדיין חם ולוהט. בסופו של דבר, החננו בפינה את המגורון שלנו, התמלאנו מים, התקלחנו, אכלנו, רוקנו מה שצריך ונסענו לחפש מקום ללילה.

בדרך ענבל ראה מוס או אייל קורא עם קרניים ענקיות חוצה את הכביש, אני איכשהו פיספסתי.. הגענו לחניה של הכניסה לשמורה והלכנו לישון.

15/10/12

קמנו למזג אויר לא מאוד בהיר אך גם לא גשום, מה שאומר שניתן לטייל בכיף. עלינו מייד לרנג'ר, כדי שהילדים יוכלו לקבל חוברת על הפארק, אותה נמלא בדרך, נילמד על הפארק ובסיום נחזיר אותה לרנג'ר והוא לאחר שיבדוק את עבודתם, יעניק להם סיכה מיוחדת בטקס שבועה .

{הרנג'רים אחראים על השמורות. יש להם מדים מיוחדים והם מסתובבים בשמורות, עוזרים ושומרים על הסדר.}

הילדים מאוד התלהבו מהרעיון ורצו כבר להתחיל במילוי החוברת וכמה שיותר מהר! עשינו גם כרטיס חברות לכל הפארקים בארה'ב באותה ההזדמנות. זהו, אנחנו בפארק הלאומי הראשון שלנו וההתרגשות רבה.

יצאנו לדרכנו בתוך כבישי הפארק המרהיבים ביופים, סבך של עצים שעוטף ממש את הדרכים בצבעי השלכת בעלי אינסוף הגוונים שלהם. עצרנו לצד נהר בו גילו הילדים בצווחות שמחה בית של בונה ממש בתוך המים. הם למדו את הנושא בקייטנה בקיץ והיו ניפעמים מהמחשבה שהם רואים בית כזה באמת במציאות. ראינו גם את הבונה עצמו ממרחק. חוויה עצומה. המשכנו לכיוון חוף האוקיאנוס. הגענו לחוף עם חול ממש לבן וגלים עצומים מתנפצים.

הדבר הכי חזק בו חשנו כולנו הוא ריח המלח הצורב מעורב עם ריח חזק מאוד של דגים. האויר היה קר, רוחות חזקות נשבו וזה חידד את הריחות. הילדים החליטו לשחק תופסת עם הגלים שממש שטפו את החוף, כל פעם למרחקים אחרים כך שלא ניתן היה ממש לצפות מה יהיה המרחק בפעם הבאה. כל פעם הגיע גל ענק ואליו הצטרפו במהירות עוד כמה ויחד הם שטפו את החוף. היפה הוא שהחול ספג מייד את המים ונותר רק שובל קצף לבן שסימן עד לאן הגיע הגל.

וכך ניתן היה לראות על החוף המון סימנים לבנים במרחקים שונים. כך שחקו להם הילדים ואני גם הצטרפתי בלברוח בזמן מהגלים, עד אשר קרה הדבר הצפוי כל כך... כרמל שהכי התגרה בגלים, נישטף על ידי גל גדול ומפתיע במיוחד. מרוב בהלה הוא נפל והתקשה לקום והגל הצליח להרטיב אותו כהוגן. זה היה כל כך מצחיק שאני צחקתי כל הדרך למגורון שלנו עד שכבר בכיתי מרוב צחוק.

גם כרמל צחק ומאוד נהנה מהחויה הגלית הזאת. לאחר החלפת בגדים ונעלים, המשכנו הלאה לאזור סלעי יותר של האוקיאנוס, בו נהננו לטפס על הסלעים ןלצפות בעוצמות האדירות של הגלים המתנפצים ומנתבים את דרכם בין ומעל הסלעים. שמענו את ההתנפצות שלהם כמו קולות רעמים ונהננו מהרוח והמרחבים.

מהחוף עלינו אל הר קאדילאק שגובהו 1270 פיט או 387 מטר. מהדרך נשקף נוף עוצר נשימה של האוקיאנוס המנוקד איים, איים, ספינות, סירות וההר שכולו מלא צבעי שלכת עד כי נראה שפרצה שרפת ענק! בראש ההר שררה רוח מאוד חזקה שממש העיפה אותנו. נהננו לפרוס כנפיים ולתת לרוח להעיף אותנו ולחוש את העוצמה האדירה שלה שכמותה לא הרגשנו מעולם.

בנתיים לאורך הדרך הקפדנו למלא את חוברת הרנג'רים. למדנו והשוונו בין סלעים, למדנו על בעלי החיים והעלים השונים. חקרנו את הסימנים והשלטים ולמדנו לשמור על הטבע. הילדים התבקשו לצייר, לצבוע, לענות על שאלות וגם לספר על תחושותיהם. נטע אמר שהוא הרגיש על חוף האוקיאנוס כיף ושמחה, כרמל הדגיש את ריח המלח ושקד את התנפצות הגלים והנשימה שנפתחה בזכות האויר הקר והמלוח. שקד יצרה סמל מיוחד שמשקף את הרגשתה באקדיה וכולם צבעו אותו יחד. בסיום המסלול חזרנו נירגשים אל הרנג'ר כדי להראות לו את החוברת ולקבל את הסיכה. הרנג'ר בדק ברצינות את עבודתם, שוחח עמם, עשה טקס השבעה בו הם היו צריכים לחזור על דבריו והעניק להם אחר כבוד את הסיכה המכובדת. ברוכים הבאים להיותכם רנג'רים צעירים.

עתה עלינו להמשיך ולהתקדם דרך מאוד ארוכה לכיוון בופאלו שם אנו משכירים רכב בדרכנו להחזיר את המגורון בטורונטו. אכלנו צהריים והתחלנו לנסוע, הפסקת גלידה, הילדים הולכים לישון ואנחנו ממשיכים לנסוע עד 11 בלילה מגיעיםn Conway מוצאים וולמארט והולכים לישון.

16/10/12

בוקר טוב, ומה עושים היום? בלילה קראנו שיש בעיר אליה הגענו ממש במקרה, מרכז חיזוי שממחיש תופעות מזג אויר ומראה את מזג האויר בהר וושינגטון שהוא ההר הגבוה מבין ההרים באזור שנקרא ההרים הלבנים. עוד בלילה בנסיעה, הצלחנו להבחין שהנוף סביבנו משתנה והופך להררי. בבוקר קמנו מול נוף ההרים והילדים אמרו שישנו מול הר הכרמל. ערכנו קצת ברורים באמצעות תישאול אנשים מזדמנים שעברו ליד המגורון החונה שלנו, שיטה מעולה שפיתחנו כדי לשאוב מידע ולהבין קצת מי נגד מי.  התברר שאכן יש מרכז חיזוי שכזה ממש קרוב לוולמארט בו ישנו. איזה כיף! מקריות? יש כזה דבר? לא יודעת, העיקר שאנחנו לא פיספסנו.. התחלנו לנסוע לכיוון מרכז החיזוי ובדרך עצרנו בתחנת המידע להצטייד במפות של אזור ניו המפשיר אליו הגענו, ובמידע על האטרקציות. ביקרנו במרכז החיזוי בו היינו חזאים אמיתיים באולפן טלויזיה וגילינו כמה מסובך וכמה קואורדינציה צריך כדי לדבר ובו בזמן להצביע על המפות, זה היה מאוד משעשע. דיווחנו בעיקר על סופות טורנדו והוריקן ובהן בעיקר גם עסקנו בפעילויות השונות בתחנה.

ניכנסנו לחדר או מעין בית שיש בו אפילו בובה שנראית אמיתית של איש ששוכב ומנסה לשרוד סופת טורנדו מפחידה ואנחנו יחד אתו זוכים להרגיש הדמיה של הסופה שהולכת ומתגברת, חשים איך הכל רועד ומחוץ לחלון שומעים קולות של דברים מתפרקים וחתול שעף ביללה אדירה. חזרנו על החוויה שלוש פעמים!

ישנן עוד פעילויות רבות ומקסימות מלוות בהסברים.

נהננו לראות שם את ישראל מודגשת על המפות וקבלנו דווח בזמן אמת, שלא כדאי לעלות להר וושינגטון כי הראות לקויה, מה שקורה בו מסתבר ב60% מהזמן!

החלטנו לנסוע ישירות לטיול טבע בשמורת המדינה של ההרים הלבנים, על כביש 112. כמובן שבכניסה לשמורה קבלנו חוברות מהרנג'רית{אנחנו כבר מנוסים והזדמנויות לא מפספסים!}. נסענו על כביש לצד נהר ומול הרים לא לבנים בכלל אלא אדומים וכתומים. מוקפים בעצים עצומים שכל אחד יותר בוהק מרעהו בצבעי אש מרהיבים והיופי כל כך מדהים שאין מילים לתארו!

ירדנו לטייל על גדות הנהר בו פזורים סלעים לבנים חלקים ומי הנהר מתחתרים וזורמים בין ומעל הסלעים ויוצרים צורות זרימה יפות וחופים חוליים קטנים. מהמם!!! כמובן שהילדים נהנו לטפס ולקפץ בין הסלעים ואני מדדה אחריהם, "אמא קטן עליך, קדימה.." אלו עוצמות יש לטבע הזה, פלא, נס, היופי לא ניגמר וכל מקום ניראה עוד יותר מדהים מקודמו, פותח את הלב והנשמה.

המשכנו בנסיעה והגענו למפל מקסים החבוי ביער קסום עמוס צבעי שלכת וסנאים, מפל שחותר בסלע ומעמיק עצמו.

בסופו של יום חזרנו אל הרנג'רית שהעניקה לילדים המשקיעים עוד סיכה, השניה במספר.

יש! 

המשכנו בנסיעת לילה ארוכה מאוד לכיוון lake placid   והעיירה Burlington שיושבת על אגם shmplan שחציו בוורמונט וחציו בניו יורק. נסענו בדרך יפיפיה והררית, עיירות ציוריות, נהרות זורמים, כנסיות, שלכת ועצים שכבר אפילו ערומים לגמרי, נסענו ונסענו ומשהגענו למחוז חפצנו הסתבר לנו שעלינו לעלות על מעבורת כדי לעבור לעבר השני של האגם, אך כניראה שכבר הסתיימה העונה ואין יותר מעבורות. היו שאמרו שמחר כן תהיה מעבורת, נהג משאית שפגשנו טען שלא, מבולבלים ועייפים החלטנו שלא ניקח סיכון והמשכנו בנסיעה לכיוון עיר שבה לפי המפה יש גשר שעובר למדינת ניו יורק, כך שנוכל לחצות את האגם ללא מעבורת ולהמשיך בדרכנו. כל הבלגן הזה עלה לנו בשעת נסיעה, יחסית יצאנו בזול. כל הדרך חיפשנו מים להתמלא ולהתקלח. לאחר המון זמן גילינו לשמחתנו car wash עם ברז מים. התחברנו לברז ועשינו מקלחת מרעננת ומעירה. לאחריה המשכנו בדרכנו הרבה יותר ערניים ומאוד מאושרים! היכולת להתקלח עם מים זורמים חופשי, כך סתם בדרך זו מתנה אדירה, כמו למצוא שלל! באחת בלילה לאחר שנסענו בעמק ההדסון שמרהיב אפילו בלילה, החננו את המגורון שלנו, ניפרדנו מליל ההרפתקאות ונירדמנו לנו, ליד בית ספר ומגרש ספורט. איזה כיף שיש קראוון.

17/10/12

קמנו בבוקר, מסביבנו תלמידים ומורה ומורה צעירים וחתיכים להפליא. יוצאים לטיול בטבע, כיתה של שמונה תלמידים ושני מורים, לא רע בכלל..

לאחר התארגנויות המשכנו בדרכנו לבופאלו, הפעם ישירות לבופאלו, כי מחר כבר צריכים לקחת את האוטו. נסענו בדרכים ציוריות ויפות להפליא של עמק ההדסון, לצדו של נהר ההדסון והמוני אגמים יפים, כמובן עם תפאורה של צבעי השלכת על שלל הגוונים שלא מפסיקים כבר שלושה שבועות לסחוט מאתנו קריאות התלהבות ועוד ועוד צילומים ונידמה ששלכת כזאת עוד לא ראינו ואולי ראינו וכבר שכחנו ומנסים להזכיר לעצמנו שבעצם השלכת מלווה אותנו כמעט לאורך כל הטיול שלנו ועדיין מתלהבים מהיופי המדהים. נסענו נסיעה מאוד ארוכה והילדים מאחור פשוט מדהימים, אין מילים! מביטים על הנוף, שואלים שאלות, משחקים ביחד משחק משפחתי "זה הסוד שלי" כל אחד בוחר סוד אישי שלו וכולנו מנסים לגלות על ידי שאלות. עוברים עמקים עוצרי נשימה, אזורים חקלאיים עם חוות סוסים ורפתות ענקיות, שדות תירס שלא רואים את הסוף שלהם, נהרות.

בשלב כלשהו ראינו שלט שיש בדרך סוסים ועגלות, עשינו אחד ועוד אחד... סוסים ועגלות... הי אולי איימישים מתגוררים פה.. ענבל מייד עוצר ובדרכו הענבלית הבלתי נבוכה בעליל, שואל איש אחד על הדרך, האם יש פה איימישים והאיש עונה, שיש הרבה, הם עברו לאזור בשלוש השנים האחרונות ואולי נוכל לראותם. הילדים התלהבו מהרעיון ושאלו על האיימיש ים וניסו לזהותם בדרך, הסקרנות הציפה אותם ומאותו הרגע כל מה שהעסיק אותם זה איך הם ניראים ומי הם. כל הדרך הם חיפשו איימיש כמו שהם מחפשים אייל קורא וזה היה משעשע, אפילו המצאנו בדיחות על האיימיש ים וצחקנו בלי סוף. הגענו לעיירה מהממת ביופיה, עם בתים מרהיבים, פארקים ואגם יפה.

עשינו הפסקת אוכל, טיילנו בפארק על שפת האגם, הילדים שחקו ונהנו... והמשכנו בדרכנו אל תוך הלילה ועד פרברי בופאלו. מצאנו מגרש של כנסיה, מקום טוב ללינת לילה, רוח אלוהים שורה במקום. אז לילה טוב!

18/10/12

בבוקר נאסר עלי ועל ענבל לקום מהמיטה. הילדים הכינו לנו הפתעה והיה מדהים להאזין לשיחותיהם ולהנות בהסתר משיתוף הפעולה והיחד המדהים שנוצר פה בינהם. הם חילקו תפקידים, התארגנו, סדרו מיטות, הכינו ארוחת בוקר והכל יחד. כשניתן האות קמנו להפתעה מקסימה. היא כללה גם ברכות ושירים לכבודנו, זר עלי שלכת ואושר גדול. איזה כיף לנו!

הבוקר נסענו למפלי הניאגרה בהם פתחנו את הטיול בצד של קנדה ועתה נידגום את הצד של ארה'ב.

הסתבר לנו שהיה באמת שווה להגיע גם לצד של ארה'ב! מכאן המפלים נראים אחרת לגמרי. ניתן ממש לראותם מקרוב, קרוב, לראות כיצד הם זורמים בעוצמה עוד לפני שהם נשפכים ולחזות בנקודת הנפילה שלהם ממש ממרחק נגיעה.{בצד הקנדי רואים את המפלים רק ממרחק רב}. עתה, גם הכל סביב עטה צבעי שלכת מה שהוסיף כמובן ליופי המיוחד ממילא. מדהים היה לגלות שהחודש שחלף מאז שהיינו כאן בפעם הקודמת, גם רוקן לגמרי את המקום מתיירים ועתה טיילנו כמעט לבד! הסירות שלקחו את התיירים אל מתחת למפלים והיו עמוסות עד שלא ניתן להכניס גרגר, היו ריקות! הצד האמריקאי הרבה יותר מקושקש ורעשני מהצד הקנדי. בכל פינה יש שלטים צבעוניים, דגלים, פרסומות, אנשים שמכוונים עם דגלים, הכל ממוסחר, המוני וקיטצ'י-אמריקוקי להחריד. כל כך שונה מהצד הקנדי, הנעים, הרגוע, המטופח, המותיר מרחב נשימה ועל אף האתר המתוייר משאיר לך גם מקום לנשמה.

ועכשיו אמשיך,

טילנו לנו בהנאה רבה, פוגשים סנאי די מבויית שממש מקשקש בזנבו ומקבל וופל מאיש אחד שעושה תכשיטים בטיילת. ספרנו סנאים חומים ושחורים וספגנו יופי ומרחבים. לאחר ארוחת צהריים בחנייה, נסענו לקבל את האוטו סוף, סוף. הגענו מוקדם ממה שכתוב במסמכים וכיוון שבקשו מאתנו תוספת מחיר, חיכינו עד שתגיע השעה המדוייקת ולא נצטרך סתם לשלם. בינתיים אכלנו גלידה במק דונלד ויצאנו רגלית לקחת את האוטו. קבלנו וואן קאדילק עם 7 מקומות, הסתבר שהמושב האחורי בנוי רק משני מקומות, מה שלא נראה לנו כל כך נוח. ניסינו להחליף אך לא מצאנו משהו מתאים יותר. בסופו של דבר יצאנו לדרך, אני נוהגת באוטו ,עמי כרמל וענבל בקראוון עם נטע ושקד. גשם החל לרדת... הגענו לקמפ הכי קרוב, התמקמנו, כביסות, אריזות לקראת מחר ולילה טוב.

19/10/12

היום קמנו בבוקר ונסענו עם הקראוון והאוטו כדי להחזיר את הקראוון. עברנו במעבר הגבול של מפלי הניאגרה ונסענו כשעתיים וחצי עד לטורונטו. החזרנו את הקראוון וניפרדנו סופית מקנדה ומהוולמארט הראשון והאהוב שלנו.

בי קנדה, היית עבורנו בית, נתגעגע! התחלנו בנסיעה ארוכה לעבר קורנינג שבמדינת ניו יורק. אליה הגענו לאחר 5 שעות נסיעה. בוולמארט קנינו  סרטי די.וי.די לילדים, כיוון שלשמחתם האדירה יש טלויזיה באוטו ששכרנו.{איך התקלקלנו..}. הנסיעה עברה בנעימים, בנופים יפים, עמקים, במבים בדרך והשלכת, השלכת... הגענו לקורנינג והתמקמנו במלון. איזה פינוק, אמבטיה גדולה, מים שזורמים בלי הגבלה... בקיצור כיף ושינוי מרענן. מחר נבקר במוזאון ובמפעלי קורנינג המפורסמים.

לילה טוב!