הר סטון ( אטלנטה) 16-22/11/2012

   

16/11/12

בבוקר נסענו אל ה-stone mountain זהו פארק שבמרכזו הר המתנשא לגובה של 275 מטר  עשוי  גוש שחם ענק, קרח כולו ומאוד בולט ומיוחד במראהו. חצובות עליו דמויותיהן של שלושה ממנהיגי הדרום במלחמת האזרחים שמונצחים רכובים על סוסים. האנדארטה החצובה מאוד מרשימה ומסופר שלקח לחצוב אותה 57 שנים!

בהגיענו אל הפארק מייד נשבנו בקסמו. אגמים תכולים עטופים בעצים העוטים צבעי שלכת מרהיבים, מרבדים ירוקים ומרחבי אינסוף. יופי שמימי, ממש גן עדן.

מייד היה ברור לנו שאנו נשארים כאן לכמה ימים של מנוחה וטיולים רגועים. בתוך הפארק בלב הטבע, צמוד לאגם, יש קמפ מקסים. נגשנו לקופות הקמפ ושם התברר שיש במקום אטראקציות רבות שאפשר לעשות להן כרטיס משולב ולהכנס לכולן.

לאחר ששקלנו את הנושא ובדקנו מהן האטרקציות ולאחר שנזכרנו שאנו בדרך לארץ האטראקציות פלורידה, החלטנו לוותר על האטרקציות היקרות ולהנות מהאטרקציות הרבות שהטבע פה מספק לנו בשפע. ביום הראשון שהגענו הכל היה סגור, החלטנו לטייל על שפת האגם. פגשנו המוני ברווזים ששמחו לאכול מידנו לחם. ראינו מגדל פעמונים שניראה יותר כמו צינורות של עוגב. שלט בכניסה אל האזור מורה שיש קונצרט פעמונים בשעות מסויימות. לפני המגדל, ניצב מבנה קטן שבתוכו עוגב אמיתי, ממתין שמשהו ינגן בו, תהינו על העניין והאם יש קשר בין מגדל הפעמונים לעוגב. בשעה ארבע החלו הפעמונים לנגן מנגינות מקסימות קלאסיות עוגביות שכאלה[ללא קשר לעוגב בכניסה..} במשך יותר מחצי שעה. נהננו מאוד מהשילוב של האגם, הברווזים והמוזיקה המענגת.

 בדרכנו חזרה אל הקמפ אספנו עצים למדורה. סוף, סוף, מזדמן לנו שילוב של מקום מתאים עם מזג אויר הולם למדורה. בהגיענו אל הקמפ הבטנו בהשתאות בכל הקראוונים המקושטים כבר לקראת חג המולד. בשביל האמריקאים הקראוון ושטח הקמפינג שלהם הם כמו בית. מטפחים אותו, מקשטים ומביאים איתם את כל הנוחיות הקיימת, כולל טלויזיות חיצוניות ומטבח חיצוני, מדהים. כולם בלי יוצא מן הכלל יושבים כל ערב סביב מדורה וסביבם המוני קישוטים קיטצ'ים וזוהרים, בובות מתנפחות ומוארות, מנורות קטנות צבעוניות ועוד... ממש מסיבה!

 האמת שהקמפ הזה עורר בי געגועים לחברים הטובים. כל כך כיף להתמקם במקום קסום כזה לכמה ימים ולהנות יחד כולם. חבל שבישראל זה לא אפשרי. עד היום לא היינו בקמפים תוססים ומלאי חיים. מזג האויר הקר רוקן אותם ומקסימום פגשנו זוגות מבוגרים מטיילים להם בנחת. הכל היה שקט ושומם. אך כיוון שאנו מדרימים אנו מתקרבים לאזורים בהם זהו שיא העונה דווקא ולכן הקמפים יותר מלאים ותוססים. בערב עשינו מדורה עם מרשמלו על האש והילדים מהר מאוד התחברו עם זואי, ילדת טבע מקסימה בת תשע. זואי הצטרפה אלינו בשמחה למדורה. היה כיף, הילדים חגגו.

17/11/12

בבוקר קמנו לאטנו לכביסות וסתלבט. יצאנו לטיול אופנים סביב האגם. בנקודה מסויימת עצרנו וירדנו אל האגם. מעברו השני ראו הילדים את זואי דגה דגים עם רשת קטנה. מייד הם בקשו לחזור ולהצטרף אליה. חזרנו אל הקמפ והילדים רצו לדוג דגים.{הצליחו לדוג המון, לא תאמינו!}. אנו זכינו לשקט וריקנות טובה. כשהסתיים הדיג לקחו הילדים את האופנים ונסעו לחפש חומרים לחנוכיה ועצים למדורה וכך אנו זכינו לעוד שקט. לכבוד החופש שלנו המשיכו החברה במשחק צלחת מעופפת ובחוזרם דרשו לעשות כבר משהו{כי לא עשו הרי כלום כמובן...}. נסענו לקנות נקניקיות ועוד מרשמלו וגם שיפודים ענקיים באורכם ועוביים, מדוע?? שאלתי את המוכר אם אין שיפודים קטנים יותר והוא הביט בי מופתע והמום כאחד ואמר: את לא רוצה שהילדים יכוו מהמדורה, נכון?? משוכנעת ומבויישת יצאתי עם שיפודים באורך קילומטר, אותם חתכתי לארבעה חלקים שווי אורך לשיפודים בישראל. הילדים בריאים ובלי כוויות, תודה לאל!

המשכנו בדרכנו אל ההר, אליו עלינו באמצעות רכבל. העליה מרשימה ונותנת הזדמנות להתקרב קרוב, קרוב אל הפסל החצוב. על פני ההר הקרח עצמו אפשר לטייל ולקפץ על הסלעים.

כאשר קפוא, המים הניקווים בין הסלעים הופכים קרח ויש אזהרה שהמקום הופך לחלק מאוד. אך היום יום חם וניתן לקפץ בחופשיות. הנוף ממעלה ההר מקסים וניתן לראות את אטלאנטה.

ענבל וכרמל ירדו ברגל, שקד, נטע ואני חזרנו ברכבל.

בערב ערכנו מדורה והפעם היו גם נקניקיות וסטייקים. כרמל אמר שהפעם זו היתה מדורה הרבה יותר שווה בזכות האוכל. את נטע לעומת זאת האוכל לא עניין, הוא רצה רק לשחק באש ועשה המון שטויות. שקד כמובן נהנתה בעיקר מהקינוח.

הלכנו לישון מוקדם מהרגיל, כדי לקום מחר מוקדם ולנסוע לאטלנטה אל מפעל קוקה קולה ואל ה- cnn.

לילה טוב.

18/11/12

יום נוסף של שמש קידם את פנינו. התארגנו במהירות, הכנו סנדוויצ'ים וקדימה לאטלנטה.

לפני כן נגשנו אל קופות הקמפ. כשהגענו אמרו לנו שיש הנחה ללילה ראשון בלבד. בקריצת עין קבענו עם האשה הנחמדה והגמישה במפתיע, שאנו נעשה צ'ק אווט ואז מייד צ'ק אין, כדי לקבל שוב הנחה על לילה ראשון. גמישות ויצירתיות ישראלית בתוך אמריקאיות טיפוסית.

כשהגענו לעשות צ'ק אין ואוט, האשה הנחמדה לא היתה ובמקומה היתה משהי אחרת שכמובן לא הסכימה לסידור. מה פתאום לעשות צ'ק אוט וכעבור שניה צ'ק אין???  אז נאלצנו לנסוע, וכשנחזור נעשה צ'ק אין מחודש.

הגענו לאטלנטה, בנינים גבוהים בצורות שונות קיבלו את פנינו. 

למזלנו יום ראשון היום ואין כמעט תנועה בכבישים. הרבה יותר נעים להיכנס כך לעיר. ליד בניני קוקה קולה הפנו אותנו לחניון המיועד לקראוונים. ידענו שהמחיר הוא 25 דולר לכל היום. כשהגענו לחניון, בקשו מאתנו 80 דולר!! הסתבר שיש משחק פוט בול מאוד חשוב וכולם באים להחנות שם ולכן יש הפקעת מחירים. כמובן שזה שהסברנו שאין לנו קשר לעניין, לא עזר{אמריקאים!}. אבל נאמר לנו שאם נסע לקוקה קולה ונשלם שם על החניה, נוכל לחזור ולהחנות ב-25 דולר. לאחר שלא מצאנו מקום חניה טוב וזול יותר, נסענו לקוקה קולה ופעלנו על פי ההוראות. בחניון פגשה אותנו חוויה מדהימה. המוני אמריקאים עם חולצות אדומות, צבע הקבוצה שהם מעריצים, מתמקמים בחניון, מוציאים בירות ושולחנות אוכל ארוכים, טלויזיות חיצוניות, משחקים ואוירת קרנבל גדולה.

 לאורך כל הרחובות בכל החניונים, המחזה דומה. מדהים. הסתבר לנו משיחות עם אנשים נחמדים שכרטיס במקומות הגרועים ביותר עולה 50 דולר והמחיר מגיע עד 200 דולר למקומות הטובים ביותר.

כניראה שנוותר להיום.

המשכנו בהליכה אל היכל הקוקה קולה. האמת שהציפיות שלי לא היו גבוהות. אבל כולנו הופתענו לטובה. בילינו 5 שעות ניפלאות ומהנות ביותר. בתחילה מתחיל סיור בהדרכה. לנו היתה מדריכה אנרגטית שסיפרה על ההסטוריה של קוקה קולה וערכה עמנו משחקי "חזור אחרי" קולניים כמו שהאמריקאים אוהבים לעשות.{נתקלנו בזה כבר כמה פעמים בסיורים, הם מתורגלים בזה}. בהמשך ניפרדים מהמדריכה וממשיכים לסייר לבד. כל המוזאון נע סביב  מציאת הנוסחא הסודית של המשקה. הכל בנוי אולמות, אולמות שבכל אחד מהם נושא אחר. אולם אחד מספר בדרכים יצירתיות על ההסטוריה של המשקה ועל הנוסחא הסודית כשזה מלווה בפתיחת מגרות, לחיצה על מסכים, סרטים ועוד. יש אולם שבו ניתן לראות את הדרך שעושים בקבוקי הקולה במיפעל. מרשים מאוד הוא אוסף הפרסומות המוקרנות מכל העולם ולאורך כל השנים שקוקה קולה קיים. מוקרן סרט D-4  מקסים עם כסאות זזים ואפקטים רבים ומפתיעים. כל כך נהננו ממנו שנכנסנו פעמיים.  גם קוקה קולה באומנות מוצגת בכל מיני פריטים צבעוניים ומענינים. אחת האמירות שרווחה היא שהקולה משותפת ומחברת את כל האנשים בעולם, מה שנותן תקווה גדולה לחיבור בעוד תחומים בחיים. הלוואי.. באולם האחרון ניתן לטעום משקאות של חברת קוקה קולה מכל העולם. כוסות ומכונות שתיה פזורות מכל עבר וקדימה לנסות ולהתנסות. אז שתינו וניסינו... הילדים התאהבו במיוחד במשקה בטעם לימוני כזה מבולגריה. ענבל ואני השתוקקנו נואשות לקולה הפשוט, הרגיל שאין בו שום תוספת או טעם מוזר. לאחר שטעמנו{דוגמא לילדים} שהפתיעו בנכונותם לטעום ואפילו בהתלהבות רבה! רצנו אל הקולה שלנו ושתינו לרוויה. קולה זו קולה, אז למה להרוס?? בסוף כל אחד מקבל בקבוק קולה. עכשיו המקרר מלא קולה קרה. איזה כיף!

על אף שחשבנו שלא נספיק לבקר באולפני ה-cnn על פי התיכנון המקורי, דווקא כן הספקנו! סיימנו את הביקור בקוקה קולה ושמנו פעמינו אל מגדלי ה-cnn כדי לאכול שם. לאחר שהשבענו את רעבוננו הרב, ניכנסנו לסיור באולפנים. הסיור מתחיל בעליה במדרגות נעות במעלה 8 קומות! ניכנסים אל "כדור הארץ" ומשם מתחיל הסיור. רואים את האולפנים ושידורים ישירים מבעד לזכוכיות עבות. החדר הראשון הקרין חדשות כמובן על ישראל ומראות מעזה ומהדרום. נטע כל הזמן קורא לכולם לבוא לישראל "welcome to Israel" הוא צועק לכל עבר. לאחר החדשות הללו, ספק אם ההזמנה שלו במקום... המשכנו לחדר בו הסבירה המדריכה והראתה כיצד עובדים השדרנים, איך הם אומרים ובעצם מקריאים את החדשות, מה יקרה אם קריין מזג האויר ילבש בגדים בצבע של קיר הרקע{הוא פשוט יעלם מעיננו} ועוד דברים שנחמד לגלות. הסיור היה מעניין, אם כי קצר מידי לטעמנו והותיר טעם של עוד. חזרנו מאוד מרוצים אל הקמפ והלכנו לישון.

19/11/12

היום קמנו לאטנו ברוגע. הילדים יצאו לשחק עם המוני הילדים שהצטברו פה במהלך היום בו טיילנו באטלאנטה. כיוון שביום חמישי חוגגים פה את חג ההודיה, כולם בחופש והקמפ התמלא עד כי קשה להכירו. אחד הילדים הביא מכונית ענקית על שלט והילדים נהנו לרוץ אחריה בהתלהבות רבה. בנתיים הכנתי ארוחת בוקר טובה.  ענבל הלך לשלם לקמפ , הפעם היתה זו האשה שעשינו איתה את דיל הצ'ק אין צ'ק אווט ולכן קיבלנו הנחה כפי שנקבע עמה בקריצה. לאחר האוכל המשכנו בעצלתיים עד הצהריים ואז החלטנו לנסוע ולטפס ברגל על ההר. העליה היתה מהנה ביותר. בסופה היה שיפוע חד ומצוקי ואז ניגלה נוף יפיפה של האגם, כתמים אדומים וכתומים של העצים סביבו ומרחוק ניתן היה לראות את אטלנטה.

לאחר שירדנו תוך מופעי קפיצה מסלע לסלע של נטע בעיקר, המשכנו לקנייה גדולה בוולמארט וגם להצטיידות לקראת המדורה של היום. בין כל הדברים שקנינו היו גם אורות מנצנצים לקראוון שלנו, שלא נרגיש כל כך שונים. בהתלהבות רבה תלינו אותם, מקסים ומתאים לחנוכה הקרב ובא. מיום ליום המדורה שלנו הולכת ומשתפרת. הפעם היו גם תפוחי אדמה וקציצות טעימות להפליא{אפילו שקד אמרה וזו כבר מחמאה אמיתית}, נוסף על הנקניקיות והמרשמלו "הרגילים". היה ממש כיף וטעים. מקלחות ולמיטות.

20/11/12

זהו יומנו האחרון בקמפ המקסים הזה שהפך עבורנו ממש לבית, עם שכנים נחמדים, חברים והווי. קשה לכולנו לעזוב, עצוב לנו. היה משהו קסום ונעים במקום הזה. אבל החוויות הבאות, הנופים, המראות כבר קוראים לנו." הלאה, צריך ללכת הלאה..." ואנו שמחים להתמסר לבאות. לאחר בוקר נעים בקמפ, סידורים, רכיבה על אופניים ושקט, יצאנו לדרכנו בשעות הצהריים.
פנינו לאורלנדו, אך נקודת העצירה הראשונה שלנו בדרך היא אוקאלה, שם יש מעיינות יפים.

כיוון שהנסיעה על הכבישים המהירים משעממת ומעייפת אותנו, פנינו אל הכבישים הצדדיים. בדרך ראינו חוות פשוטות וחקלאיות, אוכלוסיה שחורה ברובה ולא אמידה, בתים פשוטים שבחצרותיהם יושבות משפחות ואוכלות, מפעלים גדולים כמו טויזאראס, נהרות , עיירות קטנטנות מקושטות לכבוד הכריסמס בשלל אורות צבעוניים והמון ביצות. בדרך עצרנו בחנות בגדי ספורט ויצאו לנו העיניים ובעיקר לענבל מהבגדים המיוחדים בצבעוניותם. אין כאלה בארץ!!! המשכנו בדרכנו עד לוולמארט כלשהו ולילה טוב.

21/11/12

היום קמנו לתקלה מצערת, נטע מחק לנו את כל התוכנות של הסמארטפונים שלנו.  טוב, אז צריך לבדוק מה עושים, אחרת ענבל לא יהיה רגוע. נסענו לאטנו, בודקים אפשרויות לתיקון המצב, בודקים מחירי כרטיסים לדיסני ו...לא מגיעים בעצם לשום פעילות מיוחדת. אבל לאוקאלה סוף, סוף הגענו והסתבר לנו שהיום כבר הכל נסגר ומחר חג ההודיה והכל סגור. התמקמנו בוולמארט והתחלנו לבדוק אפשרויות טיול למחר. ידענו שפארקי מדינה פתוחים תמיד ולכן החלטנו לטייל באחד מהם מחר.  לילה טוב.

בנתיים לאט, לאט ענבל מצליח להחזיר לחיים את הטלפונים. בסוף הם יחיו.

קשה להיות בלי כשמתרגלים להיות עם...

22/11/12

פלורידה ארץ השמש. פירות הדר כתומים וצהובים קיבלו את פנינו כאן בפלורידה והמוני שלטים המבקשים שלא להאכיל את האליגטורים.

אין לנו ממש כוונה להאכיל אליגטורים, אך אנו די מודאגים שהאליגטורים ירצו להאכיל את עצמם בנו.. העובדה המעודדת ששכנעה גם את נטע ושקד שהאליגטורים לא מאוד מסוכנים היא שבין אוקטובר לאפריל הם לא אוכלים. אנו מאוד מקווים שעובדה זו מדוייקת ואין לה מניעים מסחריים, מרגיעים בלבד.{סתאם..}. בכל אופן כל אתר ביצתי כאן מציע שיט קיאקים בתוך ביצות שורצות תנינים, אז כניראה שזה בטוח, לפחות כך אני מנסה לשכנע את עצמי. עוד עובדה שמאוד הרגיעה אותנו היום כשלמדנו אותה ב- forest state park בו טיילנו, היא שהמוח של התנינים הוא בגודל 3 זיתים. אז אנחנו קצת יותר חכמים ובטח נצליח בעת סכנה להערים על החיה הזו. דרך אגב, היום במקדונלד חשבנו לנו שגם לאמריקאים יש לפעמים קו מחשבה שמתאים למוח בגודל של 3 זיתים. למה לקנות כוס ענקית של קוקה קולה שעולה יותר מפי שתיים מכוס קטנה, אם בלאו הכי אפשר לחזור ולמלא את הכוס כמה שרק רוצים???

נחזור לטיול של היום ונספר לכם שהגענו לשמורה יפה שיש בה נביעות של מים מתוקים בטמפרטורה קבועה של 24 מעלות. שחקנו קצת בצלחת מעופפת, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו אל השמורה. זוהי שמורת האורנים הגדולה בעולם ואפשר לחוות בה מפגשים מרגשים עם דובים שחורים{המפגשים בנתיים בגדר דמיון וכמיהה} ואליגטורים, מפגש שהפך היום למציאות כשראינו אחד, בעיני ענק, ענבל אמר שהוא יחסית קטן, שורץ לו בבריכת נביעה יפיפיה, כל גופו בתוך המים ורק ראשו הענק והמפחיד מציץ. הוא לא זז, ממש כמו פסל, כאילו מוכן לתקוף ולצוד. {אני מזכירה ומרגיעה, בעיקר את עצמי, בנובמבר הוא לא אוכל כלום!}. כשנמצאים מול החיה חסרת החן הזו, לא קשה להזכר שהיא שריד לתקופת הדינוזאורים. איכס. בתוך המים הצלולים ניתן לראות ממש את אזורי הנביעה מבעבעים מתוך האדמה, מקסים.

לאחר טיול קצר בשמורה, שמחו הילדים אוהבי המים שלנו לקפוץ אל בריכת נביעה שמיועדת לשחיה.{אין תנינים}. היה די קר ואני עם סריג דק וארוך, הסתכלתי עליהם המומה. מאיפה החשק להיכנס למים קרים ביום כזה? הם ניכנסו, שחו ואפילו קפצו מהגובה אל תוך הבריכה.

כל אחד ומה שעושה לו טוב... חזרנו אל הקראוון וניצלנו את התנאים והשמש כדי לספר את כרמל ונטע. מקלחות חמות, אוכל, משחקים וממשיכים לכיוון אורלנדו. עדיין לא ברור מה עושים מחר. נבדוק ונחליט.

לילה טוב.