דרום פלורידה פארק אברגלייס 7-8/12/2012

7/12/12

קמנו בבוקר אל נוף מקסים של אגם, מארינה, עופות מים ענקיים. טבע במלוא עוצמתו.

בערב קראנו חומר על השמורה והלכנו לישון בידיעה שאנו נמצאים ממש בפתחה. בבוקר, נסענו אל הכניסה שחשבנו שהיא הכניסה הראשית, אך להפתעתנו הרבה הסתבר לנו שאנו רחוקים מאוד מהמקום בו תכננו לטייל. הצלחנו לשאוב מידע מרנג'רית המקום וגם לקבל מפה טובה של האזור ועם המלצות והכוונות בהן היא ציידה אותנו יצאנו לדרך.

ידענו שאנו מאוד רוצים לחוות שייט ברחפת שמכונה air boat, לכן ניגשנו לתחנה הקרובה ביותר והמומלצת כדי לעלות על אחת כזאת. מסתבר שהגענו בדיוק בזמן! בעוד 10 דקות בדיוק עומדת לצאת לריחוף על פני המים רחפת כזאת. איתנו עולים לשייט עוד ארבעה אנשים, כך שיש לנו שיט אינטימי ונעים.

לצד הסירה העוגנת ומצפה לנו שוחים להם בנחת תנינים בגדלים שונים, קטנים וחביבים וענקיים ומפחידים ובתוך הביצות השורצות תנינים הללו אנו עומדים לשוט?! לא יאמן, אך כאן בשטח הביצתי הזה של שמורת האברגדלייס, תנינים הופכים להיות מהר מהמצופה חיית מחמד או סתם עוד חיה שאתה נעשה די אדיש לה.. וכך בלי לחשוב יותר מידי אנו עולים אל הרחפת, מביטים באדישות אל התנינים והם אפילו לא מחזירים מבט ומתחילים לרחף, לא לפני ששמים אוזניות על האוזניים כנגד הרעש המחריש שהרחפת מפיקה. התחושה פשוט עילאית, תחושת ריחוף ספק באויר ספק על פני המים {הרגשתי שוב במתקן של דיסנילנד}. הרוח טופחת בפנים, מרעננת את החום הכבד ששורר היום. הקפטיין שלנו עורך לנו פעלולים, "חראקות", סיבובים מפתיעים ומהירויות מרשימות, תוך שהוא מנווט את דרכנו במיומנות מרשימה,  בין הביצות, עצי המנגרובים על שורשיהם הסבוכים היונקים מן המים והתנינים הרבים. לעיתים נידמה כי אנו בתוך סבך ביצתי ללא מוצא, אך הקפטיין המדופלם מוצא את הדרך וטס על פני הסבך כאילו לא היה.

מידי פעם ישנה עצירה, גם כדי לנשום, גם כדי להתחמם מהרוח הקרה ובעיקר כדי להיפגש עין בעין עם התנינים, שמתקרבים עם האף עד הסירה ממש, ללא מורא. ואנחנו שם בתוכם, טבעי כל כך והזוי כל כך.

ויש גם המון עופות מים מיוחדים ומרשימים שכיף להתבונן בהם כשלא עפים עם הרחפת. נהננו מכל רגע ורצינו עוד... כאשר חזרנו לתחנה, הזמינו את הילדים פנימה, כדי להחזיק וללטף תנינון בן שנתיים, קטן, חמוד... זה הקטן גדול יהיה... האמת שהתחושה לאחוז תנין מאוד הפתיעה את כולנו. הוא מאוד רך וחם ונעים למגע. עד לרגע זה נדמה היה לנו שתנין הוא דבר מאוד קשה, הפתעה!

המשכנו בדרכנו והפעם לעבר הפלגה בסירה גדולה יותר, בה המטרה לפגוש דולפינים. שוב הגענו בדיוק בזמן, קיבלנו גם חוברות ג'וניור רנג'ר לילדים, כדי שימלאו חוברות ויקבלו עוד סיכות לאוסף, אז הכל מושלם! עלינו על ההפלגה מבלי לדעת למה לצפות. ניזונו משמועות שרואים מספר דולפינים, שלא ממש רואים, קיווינו לטוב. ההתחלה לא היתה מבטיחה במיוחד, שטנו בין עופות מים מקסימים, אך דולפינים לא נראו באופק. לפתע ללא הכנה מוקדמת, נכונה לנו הפתעה מסוג ההפתעות שרק הטבע יכול להן, להקה ענקית של דולפינים הקיפה את הסירה, כמויות שלא ניתן בכלל לספור, שוחים צמוד לסירה, מוציאים ראש לנשום ושוב צוללים, מראה מדהים. עיננו לא שבעו, רצינו להצמד אל החיה המקסימה הזאת ולא להפרד ממנה לעולם.

בשלב כלשהו אמר לנו הקפטין ללכת לצפות מירכתי הסירה בדולפינים, הוא הסביר שהם אוהבים את הזרם החזק שיוצרים המנועים וקופצים מעליו. וכך היה, הקפטיין "נתן גז" והסירה החלה נוסעת במהירות כשאחריה הדולפינים, עם חיוך על הפנים, שמחים ועליזים קופצים לגבהים וממשיכים כך ללוות אותנו בקפיצות מרשימות, עד לרגע שפתאום עזבו את הסירה ונתנו לה להמשיך לבד.בדרך חזרה ראינו עוד כמה וכמה דולפינים. היה מסע מספק ומרשים!

המשכנו בנסיעה לאורך השמורה כשאנו מדרימים לכיוון בו תכננו לערוך למחרת מסע אופניים בין תנינים. בדרך עצרנו במקום שבו התחרדנו להם בשמש עשרות תנינים ענקיים וסביבם המוני דגים{רק לפתוח פה ולאכול}. התנינים פה שמנים ושבעים, אין ספק! 

לאחר מכן התחלנו לחפש מקום לישון בו. הגענו לקמפ שיש בו רק חיבור לחשמל, היה כבר חושך ולא הצלחנו להבין אפילו מה המחיר בקמפ. מכיוון שאפילו להתחבר לחשמל לא יכולנו בשל צבאות היתושים שאיימו לעקוץ אותנו באם נעז לצאת מהקראוון, לא התחשק לנו להוציא כסף לחינם וגם לא רצינו שיהיו לנו הפתעות כספיות לא צפויות בבוקר, לכן החלטנו להמשיך בחוצפה הישראלית שלנו ולישון במרכז המבקרים הקרוב ביותר[זה שלידו צפינו בתנינים השמנים}. החננו את הקראוון והלכנו לישון. לא העזנו לצאת מפאת היתושים ומפאת התנינים. שיהיה לנו לילה טוב ושכל אברינו יהיו שלמים בבוקר...

8/12/12

הגיע הבוקר ואנו שלמים ובריאים. כולנו חלמנו בלילה על תנינים, מעניין למה??

נסענו אל הכניסה של אזור הנקרא "עמק הכרישים", נטע אמר שהוא נקרא כך כי יש בו חיות מפחידות... אין בעמק הזה כרישים אך יש בו תנינים שכשהם פותחים פה הם בהחלט כמו כרישים. התארגנו במהירות כיוון שחששנו מהחום הכבד שיפקוד אותנו אם נתאחר מידי. למזלנו הרב, היה יום מעונן וקריר הרבה מאתמול. יצאנו רכובים על אופנינו למסע בן 24 קילומטרים בשביל שרוחבו לא יותר משנים וחצי מטר ולצידיו שלל תנינים רובצים.

בהתחלה זה קצת מפחיד, אך מהר מאוד מתרגלים ומרגישים בטוחים לצד החיה האדישה הזאת.{עד שהיא נוהמת ופותחת פה, זה קרה לנו...}. הנסיעה היתה ניפלאה, סוף, סוף הזדמנות לקצת כושר, כל מה שעניין אותנו זה לפגוש עוד ועוד תנינים, נהננו מאוד מעופות המים הפורשים כנפיים מרשימות כדי ליבשן. האויר היה נעים ובשלב מסויים אף החל זרזיף של מים לטפטף בנעימות ולרענן אותנו. מזג אויר מושלם! כאשר סיימנו את המסלול, חזרנו שוב בהליכה אל תחילתו כדי לצעוד בצמוד לתנינים שבנתיים בשל השמש שיצאה, הבליחו גם הם בהמוניהם ושרצו על השביל.

לאחר ששבענו מתנינים ומיצינו את הנושא וגם ערכנו את כל מפגני האומץ האפשריים ביחס אליהם, אפשר להיפרד מהשמורה, הפראית, מגוונת, ביצתית, שורצת יתושים ותנינים ושובת לב הזאת. קינחנו בשבועת רנג'רים לשמור ולאהוב את הטבע, חוברות הילדים נבדקו בקפידה והם קיבלו עוד סיכה לאוסף. כך בשמחה נסענו לחניית לילה מוקדמת בוולמארט של הומסטייד. שם ערכנו קניות, הצטיידנו ליום ההולדת של נטע בעוד יומיים, קנינו פיצה וסופגניות, הדלקנו נרות בחנוכיה היפיפיה ששקד הכינה מחומרים שמצאנו בטבע. הבסיס והכנים מאיסוף בסטון מאונטיין והשמש עשוי צדף מהחוף היפה בסראסוטה. והכל מקושט וצבוע.

היה יום קסום וכייפי. עתה הולכים לישון, לא לפני שמעדכנים את הבלוג בזכות האינטרנט המהיר של דנקן דונטס הסמוך לנו. יש!!