איי פלורידה , נאס"א - פלורידה , הדרך אל ניו אורלינס 9-15/12/2012

9/12/12

הבוקר הפציע ואנו עדיין עייפים! אתמול ענבל ואני הלכנו לישון מאוד מאוחר, כיוון שלאחר שסיימנו עם הבלוג, התברר לנו שלא מקובל לישון בוולמארט שבו חנינו, וולמארט שבעבר היה מעין קמפ קטן, שבו חנו עשרות קראוונים, אך כעת, בשל תלונות קמפים בסביבה, לוולמארט לא נעים לתת לקראוונים לחנות בצילו. לכן, נאלצנו לנדוד הלאה. מהר מאוד מצאנו מקום סמוך להתמקם בו לצד קראוון נוסף.

היום אנו נוסעים לכיוון איי הקי של פלורידה. אלו האיים הדרומיים ביותר, ממש גובלים עם קובה. באיים שורר מזג אויר סוב-טרופי- טרופי. את האיים מחברת מערכת גשרים עצומה. במקביל לגשרים החדשים ניתן לראות עדיין חלקים מהגשרים הישנים.

הדרך אל האיים יפיפיה, רווית מראות של ים כחול ואינסופי, אופנוענים רבים על הכבישים נוסעים במהירות ללא קסדות, מכוניות גוררות יאכטות, מנחת מטוסים המצויידים במגלשיים לנחיתה בים, המון עופות מים וגם הצלחנו לראות איגואנה ענקית שבהמשך הסתבר לנו שהאיגואנות כלל לא שייכות לאזור האיים, אלא הן שוחות לאיים מקובה השכנה והורסות כאן את הטבע הקיים, לכן מנסים למנוע מעבר שלהן. בקיצור מסתננות דרך הים, ממש אימיגריישן!{הבעיה מוכרת לנו, רק דרך היבשה לא??}.

לאורך כל הדרך היינו צמודים לאינטרנט כיוון שציפינו לשיחה מרחלי הגננת הקודמת של נטע וחברה טובה שהציעה להדליק עם נטע נרות ולהראות לו את כל חבריו הוותיקים מהגן הקודם שלו שהתאספו יחד. בסופו של דבר הצלחנו לשוחח ולראות חלק מהילדים. נטע מאוד, מאוד התרגש!

לאחר שעברנו 7 מייל של גשרים מרהיבים, החלטנו לעשות עצירה באי bahia honda שיש בו גם פארק לאומי. לא הזמנו מקומות לינה מראש אם כי ידענו שנלון בקמפינג, לא שיערנו שיכולה להיות בעיה ואנו לא מהמתכננים מראש יותר מידי. הקמפ הראשון בו עצרנו היה יקר להחריד וצפוף להחריד! המשכנו בנסיעה והגענו לפארק הלאומי שבתוכו יש קמפ. שאלנו אם יש מקום ולאחר בדיקה התברר שנותרו 3 מקומות, בינהם רק אחד לשני לילות כפי שרצינו. המחיר היה לא נמוך, אבל חצי מהקמפ הקודם. בלי לראות, לבדוק או לשאול, הבנו שכאן נשארים אם אנו רוצים לחנות עוד הלילה. איש אחד שעמד בתור לידנו אמר לנו שאנו בני מזל, כי הוא הזמין מקום 11 חודשים מראש. התברר לנו שזהו קמפ מאוד מבוקש וחופיו נחשבים ליפים ביותר. אם כך זכינו.

יצאתי לחכות לענבל ששילם בנתיים בקראוון עם הילדים. לפתע הבחור יוצא זורח כולו ומוקף בשלוש נשים נחמדות, מקפצות וצוחקות... מה קורה פה?? מסתבר שהן שייכות למשפחה יהודית ממיאמי שנפשה בסוף השבוע בשמורה. כשהן שמעו שענבל ישראלי הן מייד זינקו עליו בחיבוקים ושמחה ורצו להכיר גם אותנו. כמובן שקיבלנו הזמנה חמה לארוח בביתן, הכרנו גם את כל המשפחה שלהן והיתה חגיגה גדולה. מדהים , היהודים בארה'ב כל כך מאושרים לפגוש ישראלים. התחושה היא שאנו ממש כמו מתנה עבורם.

לאחר התמקמות בקמפ וארוחת צהריים, יצאנו אל הים ואל השקיעה המרהיבה. חוף קטן, חול לבן, קוקוסים ורצועה של אצות חוטניות נמתחת על כל פניו, מפרידה בין החוף לים. אני מעדיפה חוף עם חול, נקודה!

הילדים עם זאת, מייד מצאו שימוש לאצות והשתמשו בהן לחיזוק מבנה החול שבנו.

הם מייד ערכו השלכה יפה והבינו שגם איי הקי נוצרו בעצם מחול, אצות, צמחיה, לשלשת של בעלי חיים וכך גם הם בונים מבנה ונעזרים

באצות לחיזוק. אהבתי !

על חוף הים פגשנו זוג צעיר ומקסים, יהודים, שהחלו כמובן לקשור עמנו קשר. מייד הזמנו אותם להדלקת נרות אצלנו בבית- קראוון שלנו. הם הגיעו בערב לאחר השקיעה והמקלחות, הדלקנו יחד נר, שרנו שירי חנוכה, שוחחנו וציירנו. היה נחמד!

לאחר שהם עזבו, סידרנו לנטע שולחן יום הולדת עמוס ברכות וקישוטים, תלינו בלונים והלכנו לישון. בלילה העיר אותנו גשם חזק, מהר מאוד הוא שכך. דרך אגב, זה שיורד פה גשם לא מבטל את העובדה שמרוב חום, ישנו בלילה עם מזגן!

10/12/12

נטע כמובן קם ראשון ומייד הבחין בבלונים, כולו מתרגש וצוהל. במהרה אחריו קמו כולם וגם אנחנו כמובן. קראנו ברכות, הדלקנו נרות, הרמנו את נטע, שרנו שירי יום הולדת וצפינו במצגת שכרמל ושקד הכינו לו. לקינוח, נטע קיבל קורקינט מיוחד שניתן לנסוע בו גם בעמידה וגם בישיבה. 

המטרה שיוכל לנסוע עם שקד וכרמל, כאשר הם רוכבים על האופנים. השמחה היתה רבה

ולאחר שיחות סקייפ, יצאנו שוב אל הים. הילדים ואני בים וענבל ששמח להיפטר מהחול והיתושים, נישאר להמשיך את הבלוג.

היה ניפלא בים.

פגשנו הרבה דגי פטיש, חול וכחול. הילדים בנו ללא לאות, קצת השתוללנו במים וחזרנו לארוחת בוהוריים, עייפים ומרוצים. לאחר המקלחות, נסענו להכיר את האי הסמוך שניקרא deer key. ערכנו כביסות במכבסה ציבורית{בקמפ אין מכבסה}, ערכנו כמה קניות ויצאנו לטייל קצת על האי.  התרשמנו מהבתים שעל המים. כל הבתים על כלונסאות{ידוע שיש פה בעיה רצינית בזמן סופות, כיוון שהאיים מאוד שטוחים}. ליד כל בית מעגן ליאכטה, ערסלים ודשא מטופח. חיים טובים.

( על פי דברי האנשים העלות 200,000 דולר , הבעיה היא האוריקנים !!! )

פגשנו גם איילים מתוקים וקטנים שמסתובבים ברחבי האי חופשי וללא מורא. לקראת שקיעה הם יוצאים בהמוניהם ללחך את העשב במדשאות הבתים.

חזרנו לארוחת ערב, הדלקת נרות וסופגניות מעולות, עם טעם של בית. עוד יום הסתיים. לילה טוב!

 

11/12/12

קמנו בבוקר בעצלתיים ליומנו האחרון על האי. גם את הבוקר הזה, איך לא, ניצלנו לבילוי בחוף הקטן והציורי שלנו. הפעם גם ענבל הצטרף ונהננו לבלות כולנו יחד. היום עד השעה אחת, אנו חייבים לעזוב את הקמפ ולכן לצערנו צריך להסתכל על השעון.{בדרך כלל הזמן במקומות הללו, הופך להיות מיותר לגמרי..}. השתכשכנו במים, צפינו בדג חתול גדול, בנינו ארמונות וברכות משוכללות, צילומים אחרונים, מקלחות ומתחילים להצפין חזרה.

בדרך עוברים שוב על כל הגשרים היפיפיים המקשרים את האיים. צופים בים הכחול על שלל הסירות והאוניות השטות בו, בשקנאים הענקיים היושבים על מעקות הגשרים, היאכטות הרבות, אופנועונים רבים מספור שטים על אופנועים כבדים, ללא קסדות, תיבות דואר וקישוטי רחוב בצורות הקשורות לים. מקסים!

אט, אט התקדמנו לקו החוף המזרחי של פלורידה, פוגשים בדרכנו את מיאמי ומיאמי ביץ'. גורדי שחקים ענקיים ומערכות גשרים עצומות מקבלים את פנינו ההמומות מהגודל והעוצמה, גם פקק ארוך מקדם פנינו כאומר "ככה זה באזור עירוני, לא כיף..." בפקק שחקנו לנו במשחקי ניחוש, ניסינו לנחש אם היושבים במכוניות לידנו הם ישראלים. הרי ידוע שרבע מתושבי מיאמי הם יהודים ורבים מהם ישראלים, אז השתעשענו לנו בניחושים...

בדיוק בסוף הפקקים, ציפתה לנו המסעדה בה תכננו לערוך הפסקת אוכל. אכלנו והמשכנו בדרכנו שנוספה לה סופת ברקים שהצליחה להאיר את השמים באור יום ממש. מהר מאוד לסופת הברקים הצטרף גם גשם חזק מאוד, עד כי היה קשה לראות את הדרך.

כך, הגענו לאחר כשבע שעות נסיעה אל וולמארט סמוך ליעד הבא שלנו למחר, הלא הוא מרכז החלל על שם קנדי. על אף הגשמים העזים, הדרך עברה ניפלא ובקלות, הילדים ישנו בדרך והעסיקו עצמם, הים של הבוקר הביא עמו אנרגיות מרגיעות וטובות והאוכל מילא בזמן את קיבתנו.

עכשיו הולכים לישון. לילה טוב!

12/12/12

יצאנו לכיוון cape Canaveral אל מרכז החלל.

המרכז נימצא על אי שהוא גם שמורת טבע ולכן בדרך ניתן לצפות בציפורים מיוחדות וכמובן, כמה מקורי, בהמון תנינים. מרכז החלל עצמו, הוא מקום  מתוייר וממוסחר עד שהוא מזכיר קצת את וורלד דיסני על הפארקים שלו. התחלנו את היום בסיור מאוד מעניין אל תוך אתר השיגור, ראינו את קאני השיגור, את המבנה שבו מעמידים את המעבורות או הטילים עם הקאפסולות, לפני שמעבירים אותם אל קאני השיגור.

 צפינו במקום בו ניצב הקהל הצופה בשיגור ונוכחנו לדעת עד כמה הוא רחוק ממקום השיגור. אחר כך עצר האוטובוס והוריד אותנו במבנה שבו צפינו בסרט מאוד מעניין עם אפקטים על שיגור קפסולה לחלל. לאחר מכן ניכנסנו לאולם גדול, במרכזו ניצבה ברוב פאר והדר אפולו 8. הבנו כיצד משוגרות הקפסולות הללו וכיצד מתנתקים הטילים מהקפסולה בדרכה לחלל, עד שהיא נותרת לבדה בחלל. מדהים לראות כיצד יושבים האסטרונאוטים בתוך הקפסולה. הצפיפות נוראית, המושבים מאוד לא נוחים והתנוחה היא חצי שכיבה- חצי ישיבה, כך שהברכיים מגיעות לחזה. הם חנוטים בבגדים מסורבלים מהם יוצאים צינורות, ללא יכולת לזוז. כשרואים את כל זה מבינים עוד יותר מאיזה חומר מיוחד ובלתי ניתפס קורצו אותם אנשים שבוחרים לטוס לחלל. במרכז החלל צפינו בסרטים רבים מהם למדנו על החיים בחלל ואת סיפוריהן של משלחות אסטרונאוטים לאורך הסטוריית החלל. ראינו גם תמונות של המשלחת של אילן רמון, כמובן שהזלתי דמעות, איך לא? לסיום היום ניכנסנו למיתקן שמדמה שיגור קפסולה לחלל. זזנו, הורעדנו וישבנו בתנוחה מאוד לא נוחה בה נאלצים האסטרונאוטים לשבת במשך 4 שעות לפחות. אין ספק שהמתקן הבהיר לנו למעלה מכל ספק את מה שכבר ידענו קודם- אסטרונאוטים לא נהיה! האמת, מי בכלל יקבל אותנו.. היום היה עמוס וצפוף, עברנו מדבר לדבר בקצב מסחרר, המקום ניסגר בחמש וזה ממש לא מספיק!

 אפולו 8

 קפסולה לחלל

 זהו המרחק של הצופים בעת שיגור טילים לחלל

 אילן רמון ז"ל

 קני שיגור ...

מעבורת חלל

13/12/12

כיוון שאתמול לא הספקנו לבקר גם בהיכל התהילה, מקום שבו מונצחים האסטרונאוטים שנפלו חלל וגם כל השאר, החלטנו שלא לוותר ולבקר בו היום. המקום ניפתח רק בשתים עשרה בצהריים, כך שידענו מראש שמצפה לנו בוקר רגוע. כניראה שהידיעה הזאת הובילה את הילדים להתעורר מאוחר מהרגיל וכך יצא שהתעוררנו כולנו בסביבות תשע וחצי מלאי כוחות. היכל התהילה הוא מקום מאוד מרשים ומומלץ מאוד לבקר בו, על אף שבכל מקום היה כתוב שניתן לוותר עליו, שמחנו מאוד שלא וויתרנו.

במקום מוצגים רבים הקשורים בהסטורית החלל, מיתקני הדמיה מעניינים ופינת כבוד לאסטרונאוטים. אנחנו היינו בטוחים שזוהי פינת הנצחה לכל האסטרונאוטים שמתו, הבנו מסיפורים שגם אילן רמון מקבל מקום של כבוד ולכן חיפשנו גם אותו בין שמות האסטרונאוטים. משלא מצאנו, שאלנו ןהתברר לנו שאלו שמות כל האסטרונאוטים, חלקם עם תמונה וחלקם ללא תמונה ולאו דווקא אסטרונאוטים שמתו. העובדת במקום הובילה אותנו לתמונות של אילן רמון עם הצוות שלו, אך מעבר לכך הוא לא מוזכר שם. היה ביקור מעניין וחוויתי.

לאחר שסיימנו להסתובב בהיכל וגם ראינו את המעבורת הענקית הניצבת בחוץ, נסענו לאכול , להתקלח ולבלות שוב בדאון טאון דיסני.

הפעם הקדשנו יותר זמן והסתובבנו בנחת ביו מופעי הרחוב השונים והחנויות הצבעוניות והמיוחדות. היה כיף.

14/12/12

היום התעוררנו לאטנו והתחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון הגבול עם אלאבמה. נסענו ונסענו ונסענו. עצרנו ב- rest area כדי לאכול ארוחת צהריים מאוחרת. בעודי מכינה ארוחה, הילדים חילצו עצמות ברכיבה על אופנים וקורקינט. בערב עשינו עוד עצירה להדלקת נרות וסופגניות. נטע הלך לישון. אנחנו, שקד וכרמל המשכנו להתקדם עוד קצת בעירנות עד לפנסקולה, עדיין בפלורידה, שם נלך מחר לראות מוזאון מטוסים של המראיינס שנמצא בבסיס צבאי. בנתיים, לילה טוב. דרך אגב, הזזנו את השעון ממש עכשיו שעה לאחור, כך שכעת אנו בהפרש של שמונה שעות מישראל!

15/12/12

פתחנו את היום שלנו במוזאון מטוסים.{כתוב בכל מקום שהמוזאון הוא חינם, אך לא כתוב שכל דבר בו עולה כסף, כמו סרט וסימולטור...}. ניכנסנו לסרט imax בנושא הצלה. הסרט היה מרתק! 45 דקות של סרט שמראה סיפורי הצלה בכל מיני מקומות בעולם, בעיקר בהאיטי ומציג את כל סוגי המשתתפים במבצעי הצלה עצומים כשרפות, רעידות אדמה, סופות. צפינו במסוקים, אוניות, נושאות מטוסים, מכבה אש. הצלה במדבריות עם סופות חול, הצלה ימית על ידי מסוקים ועוד. התוודענו אל הסיפורים האישיים של המצילים. הכל לווה בצילומים מדהימים ונדירים. סרט שבאמת לא רואים כל יום. לאחר מכן עלינו על סימולטור שמדמה טיסה. נחמד.. אנחנו כבר רוויי סימולטורים, אז קשה לרגש אותנו. לאחר מכן הסתובבנו במוזאון שמכיל עשרות רבות של מטוסים שעל רבים מהם ניתן לטפס ולהיכנס לתוכם.

באותו יום המוזאון היה עמוס באנשים שהסתבר שהגיעו כדי לפגוש את אחד האסטרונאוטים המפורסמים שבא לשוחח ולענות על שאלות. מאוחר יותר התברר לנו שהיום חונכים פה קאן שיגור של קפסולה  שהועמד אחר כבוד במוזאון  ומכאן כל החגיגה הגדולה. המשכנו בנסיעה לכיוון אלבאמה. בכניסה אל המדינה פגשנו בבתים קטנים ומאוד פשוטים והרבה מאוד שחורים ברחובות. אנחנו באמת בדרום!. עצרנו במרכז המבקרים של המדינה שם המליצו לנו על גנים בוטאנים שמוארים בצורה מאוד מיוחדת לקראת הכריסמס, בעיר mobile. לגנים קוראים: bellingrath gardens.  חשבנו שזו יכולה להיות אפשרות נחמדה לראות את הגנים, אך כמובן שלא ידענו עדיין לאן יובילנו היום. בנתיים החלה הבטן שלנו לקרקר והתחלנו לחפש פיצה האט. ניכנסנו אל mobile ותוך כדי חיפושי הפיצה שלנו ניכנסנו אל כל מיני שכונות בתוך העיר. בחלק מהשכונות ניתקלנו בבתים מפוארים וענקיים ובחלק אחר, בבתים מאוד דלים, קטנים ופשוטים. השכונות העניות יותר הכילו אוכלוסיה בעיקר שחורה. האזורים העשירים יותר הם אזורים של אוכלוסיה לבנה. ההבדלים מאוד ברורים! סוף,סוף הגענו אל סניף  פיצה האט שניתן לשבת לאכול בו. העובדים במקום מאוד התענינו בנו ושמחו לדעת שאנו מישראל. הם שאלו היכן אנו מתכננים לישון וכשענינו שבוולמארט מייד הציע אחד העובדים שנבוא לישון מתחת לבית שלו, כך יהיה לנו שקט יותר.{כמה יפה מצידו}. קיבלנו גם המלצה מאוד חמה לנסוע אל הגנים הבוטאנים לצפות באורות, לכן אכלנו מהר מהרגיל ונסענו אל הגנים. נסיעה של 20 דקות, התארכה לשעה בשל הפקקים הארוכים שהשתרכו בדרך אל הגנים. היום יום שבת, יומם החופשי של האמריקאים ומחר יום חופש נוסף וזו כניראה הסיבה לעומס. האמת שכמעט התייאשנו, אך בסופו של דבר הצלחנו להתאזר בסבלנות ובשעה 19:00 הגענו אל הגנים. החניה היתה עמוסה ולא היה לנו ברור כיצד נוכל להשחיל את הקראוון העצום שלנו, אבל כאן נכונה לנו הפתעה חביבה כאשר היפנו אותנו אל חנייה מיוחדת לאוטובוסים וקראוונים הנמצאת ממש, אבל ממש בפתח הגנים!! כך, באלגנטיות, דילגנו על כל שיירות המכוניות והחננו הכי קרוב שאפשר. מיוחסים! שילמנו{הרבה! כמו באמריקה} וניכנסנו אל הגנים. את הצמחים היה קשה לראות, חשוך מידי, אך האורות שפוזרו בתוך, על ובין הצמחים ומזרקות המים היו וואו אחד ענק.

טיילנו בין פרחים מאורות, צעצועים, תנינים, רכבות ומה לא, פשוט קשה לתאר את העבודה העצומה שהושקעה בתאורה המיוחדת שהושמה שם. יופי של סיומת לחג החנוכה.

היתה זו חוויה מיוחדת במינה! חזרנו אל הקראוון, הילדים למיטות, עייפים מאוד ואנחנו לנסיעה קצרה עד לוולמארט כבר במדינת מיסיסיפי. לילה טוב!