סן פרנסיסקו וכביש מספר 1 18-28/2/2013

18/2/13

היום אנו עוזבים את יוסימיטי.

מאוד קשה לנו לעזוב את הפארק המקסים והשובה הזה. היום בערב אמורה להתחיל כאן סופת שלגים, כך שבעצם זה זמן מצויין לומר שלום ותודה על מזג אויר ניפלא שקיבל כאן את פנינו. אנו קופצים אל החנות שבמרכז המבקרים כדי לקנות בד מיוחד לתליית סיכות הג'וניור רנג'ר של הילדים וממשיכים לתצפית אחרונה על מפל נבאדה והצוקים היפים, אותה תצפית בה עמדנו לראשונה כשהגענו אל העמק.

בדרך שקד וכרמל רבו על הכורסא היחידה בקראוון שמשום מה הכי נוחה להם. ענבל, אני ונטע ירדנו להנות מהנופים של המפלים והנהר השוצף בעוד הם מנסים לפתור ענינים. הענינים סודרו ויכולנו להמשיך הלאה אל התצפית, תצפית הפרדה מיוסימיטי. את המקום עזבנו בכביש מספר 140 שגלש מטה לצד הנהר הזורם שבו אשדות יפיפיות עם מים שוצפים ומקפצים. בדרך עברנו על פני גישרונים יפים והמון ירוק.

הכביש התחבר לנו אט, אט עם כביש מספר 49 שאותו בחרנו כיוון שהוא כביש הסטורי עליו עיירות כורים רבות של מחפשי הזהב. הכביש חוצה את הסיירה נבאדה, עולה לגבהים עצומים ויורד בירידות מתפתלות ותלולות. הסלעים מלאים במינראלים וצבעם הירוק בוהק למרחוק. הנוף הנישקף מתחת לפיתולים העולים, מדהים ביופיו.

סוף, סוף, מגיעים לאזור מישורי יותר של הכביש{כולנו כבר עם סחרחורת ובחילה}.  נוסעים ומידי פעם ניתקלים ברמזים להסטוריה החיה כאן בדמות בתים ישנים, קטרי רכבת עתיקים. עוצרים בסופר כדי להכניס משהו לבטן שמקרקרת מרעב. הקראוון מרוקן מאוכל לאחר הימים בטבע. שקד ואני יוצאות לקניות וחוזרות עם שלל, בין היתר קנינו מעין בצקים שניראים כפיצות טעימות. כולם שמחים עם האוכל שהבאנו ונטע ראשון נותן ביס ועוד אחד ולפתע צעקות רמות... מסתבר שהמאפים חריפים- לוהטים ולא ניתנים למאכל. הם ניזרקים לפח. אכזבה... ממשיכים בנסיעה  ומגיעים לעיירה שכוחת אל בשם:Chinese camp""  ניכנסים לתוכה ונוסעים בין הבתים העתיקים. אפשר ממש לחוש את החיים של אותם מחפשי זהב, כמו להיכנס לתוך סרט.

הדרך ארוכה ומייגעת ואנו מחליטים להתחבר לכביש 120 המהיר יותר ולהגיע למקום בו ניתן להתמקם לשנת לילה. לאחר זמן רב בדרכים אנו מוצאים מקדונלד ופיצה האט סמוכים זה לזה וכל אחד מאתנו מזמין לקראוון את הג'אנק פוד העדיף עליו. לאחר שאוכלים, הילדים משחקים ומוציאים קצת מרץ במשחקים של המקדונלד ואנו מתקשרים לקמפינגים בסאן פראנסיסקו, כדי למצוא לנו אחד למחר. לסיום היום, מחנים בוולמארט קרוב והולכים לישון. היה יום של נסיעות, מעייף ומתיש. גם ימים כאלה הטיול מכיל. לילה טוב.

19/2/13

הבוקר הפציע ואנו בדרכנו לסאן פראנסיסקו. את פנינו מקבל יום גשום וערפילי. אין זו הפתעה, ידענו זאת מראש. מזג האויר נעשה יותר גרוע, הגשם מתחזק והראות מיטשטשת. בכל זאת מצליחים להנות בין הטיפות והווישרים החורקים ומבלבלים עיניים. המוני שבשבות על גבעות ירוקות מברכות אותנו לשלום במהירויות עצומות.

תנועת המכוניות נעשית יותר ויותר כבדה, אנו מתקרבים אל העיר הגדולה. שרים "יושב בסאן פראנסיסקו על המים" ומוצאים את השיר ביוטיוב כדי שילווה את דרכנו. העיר מקבלת את פנינו בגשם סוער ופקקים. מסתבר שארעה תאונה ואנו תקועים. מגיעים לפתח הגשר הראשון שמתחבר אל העיר "bay bridge". אומנם לא גשר הזהב, אך בהחלט מרשים בפני עצמו. 

משלמים 6 דולר עבור המעבר בו וניכנסים אל העיר המובטחת, זו שמקושרת כל כך עם קרבות של מכוניות הדוהרות במעלה כבישיה התלולים בסרטי האקשן ועם גשר הזהב. הגשם מתחזק ולא מרפה ואנו מגיעים בשעת צהרים אל ה-"gold gate park" כדי להיכנס לאקדמיה למדע. מחפשים חניה, הכל עמוס. בסופו של דבר מוצאים אזור של חניית אוטובוסים. השומר מאשר לנו לחנות תמורת 8 דולר, אך אומר לנו שהאקדמיה עמוסה מאוד ולא בטוח שנימצא כרטיסים. אנו יודעים גם שהמוזאון ענק ועדיף להגיע בבוקר. החלטנו לנסוע לאכול ולהגיע ביום אחר. בדרך עצרנו בקמפינג שהזמנו. התמקמנו, עשינו ברורים, קיבלנו הסברים, ראינו את הברכה והג'קוזי{הכי חשוב} והמשכנו בנסיעה ארוכה, רק כדי לאכול בסוויט טומאטו, המסעדה האהובה עלינו. אכלנו וחזרנו לקמפ, עייפים מאוד.

20/2/13

החלטנו לנסוע דבר ראשון לראות את גשר הזהב. כולנו מצפים לפגישה עם הגשר ולא רוצים לדחות אותה יותר! בבוקר ניגשנו לברר במשרדי הקמפ כיצד ניתן להגיע אל הגשר. החלטנו לנסוע עם הקראוון ולקוות שלא ניתקל בבעיות חניה. הגענו אל הגשר מהצד של סאו פראנסיסקו, החננו בחנייה של אוטובוסים ושמרנו על הקראוון כל הזמן, כיוון שחניה כזו אינה חוקית. הצטלמנו וצילמנו את הגשר המרשים.

 דוגמא לקבל המחזיק את הגשר

נסענו לצד השני של הגשר ובו מצאנו בקלות רבה חניית חינם. הנצחנו את הגשר מכל זווית אפשרית ויצאנו לצעוד עליו. התיכנון היה לרכב על אופניים על הגשר, אך הצפיפות הרבה של הולכי רגל ורוכבים שיכנעה אותנו שעדיף לצעוד.

הלכנו עד העמוד הראשון ופסענו חזרה אל הקראוון לארוחה קלה והמשך דרכנו. מעל הגשר יש רכס הרים. ראינו אנשים נוסעים וצועדים עליו והחלטנו לנסוע גם אנחנו ולטפס על ההר. לאורך כל הדרך מפוזרות נקודות תצפית יפיפיות ומיפרצי חניה נוחים. הנוף הנישקף היה מהמם והגשר ניגלה בכל פעם ממרחק וזווית אחרת. הגשר כל כך מרשים שממש קשה להיפרד ממנו, אך באומץ רב ניפרדנו והמשכנו הלאה.

 תמונה זו מהטיול הזוגי שלנו - ללא הילדים

היתה שעת צהרים מוקדמת ולא ממש תיכננו מה לעשות. החלטנו לנסוע אל עבר ה-presidio  או ה-crissy field. זהו פארק גדול ממש על שפת הים שניתן לטייל בו. ערכנו טיול רגלי מקסים על שפת האוקיאנוס, צופים שוב בגשר הזהב. צעדנו בין יאכטות ושחפים, קיפצנו על סלעים ונהננו מהגלים העוצמתיים והמהפנטים.

 רכב על טעינת חשמל

 מגדלור ראשון של העיר

חזרנו אל הקמפינג לג'קוזי חם. האמת שרק הילדים העיזו לצאת בקור ערומים כשרק מעיל עליהם, אל הג'קוזי. אני לא העזתי להתפשט בקור ועוד יותר חששתי מהחזרה אל הקראוון רטובה לגמרי. שקד וכרמל כשמדובר במים לא מוותרים. יצאתי לשמור עליהם קופאת מקור. בג'קוזי פגשנו שני בחורים מדנמרק והתפתחה שיחה נחמדה. חזרנו למקלחות ולילה טוב.

21/2/13

היום אנו חוזרים ל-golden gate park. דבר ראשון אנו צועדים כדי לראות בופאלו שנימצאים כבר מאות שנים בפארק. הבופאלו היא חיה ענקית ומכוערת ולא ממש מענינת.

מיצינו די מהר והמשכנו חזרה אל הקראוון. בדרך עצרנו באגם שלצידו חנינו, אגם"chalet" . הילדים האכילו בשמחה את כמויות השחפים, יונים ועופות המים. לפתע קלטו עיננו סירות מרוץ קטנות המופעלות על ידי שלט ופועלות על דלק, שטות להן במהירות באגם.

כמובן שהן סיפקו תעסוקה לילדים ולענבל שהיו מהופנטים וכמעט שנשארו שם כל היום... 

משם המשכנו לאגם נוסף "stow lake" עליו חשבנו לשוט בסירת פדאלים. בהגיענו לאגם הסתבר לנו שהסירות מיועדות לארבעה אנשים בלבד ובאמריקה כמו באמריקה אין גמישות ולכן נאלצנו לוותר. המשכנו לתצפית על כל האזור ממיגדל שניצב  ב-de young museum. התצפית מהממת! המיגדל כולו עטוף בחלונות זכוכית ענקיים, כך שנידמה כאילו ממש מרחפים באויר. מרשים ומומלץ!

קפצנו בדרך שוב לאקדמיה למדע, לברר אם היא ניכללת בחברות חינם שלנו למוזאוני מדע. הסתבר לאכזבתנו שאין לנו כניסה חינם והמחיר מאוד יקר. החלטנו לוותר כרגע והמשכנו לצעוד לגן משחקים ענק שבו גם סחרחרה עתיקה. לצערנו היא היתה סגורה, אך הילדים מהר מאוד מצאו עצמם עסוקים ומבלים בגן הענק. הם טיפסו במיתקן חבלים, גלשו על אומגה, גלשו על קרטונים במורד מגלשת אבן מיוחדת ובעיקר שיחקו בחול עם חבר סיני חדש. היה כיף!

לאחר כשלוש שעות "גירדנו" אותם אל הג'קוזי שבקמפ. הם לג'קוזי ואנחנו לכביסות. חלוקה צודקת??

22/2/13

הלילה עבר עלינו בנדודי שינה. מים, חלומות רעים. כולנו לא ממש ישנו ודווקא הבוקר היינו חייבים לקום מאוד מוקדם כיוון שהזמנו מראש כרטיסים לסיור בכלא המפורסם אלקטרז.

אומנם שעת הסיור מאוחרת יחסית, אך לא ידענו להעריך כמה זמן יקח לנו להגיע ולא רצינו לאחר. בשמונה ורבע יצאנו אל הדרך. הגענו אל תחנת הרכבת, בה החננו את הקראוון המתפרש בשל גודלו על פני שלוש חניות, כל חניה 2 דולר, שלוש חניות 6 דולר. פיענחנו את המכונה והנפקנו קבלות. שלב ראשון עבר. בתחנה פגשנו איש נחמד שעזר לנו למזלנו לקנות כרטיסים. הוא לחץ על כל כך הרבה כפתורים שלא היה לנו סיכוי להצליח לבד. ניסינו לעקוב אחר השלבים, ללא הצלחה. מחר נימצא משהו אחר שיעזור לנו.. חשבנו לרדת בתחנה שהמליצו לנו בקמפ ולתפוס את ה- cabel car אך הבנו שנשלם מחיר מאוד יקר. ראינו שאנו יכולים להמשיך קרוב יותר ליעד שלנו עם הרכבת וללכת ברגל. לא ידענו אם תחנת הרכבת רחוקה או קרובה ליעד. תפסנו בחורה מקסימה שהסבירה לנו שהמרחק קרוב, היא יורדת באותה תחנה ותראה לנו בדיוק לאן ללכת. אנשים מקסימים, איזה כיף.. ירדנו בתחנה והאשה הנחמדה הדריכה אותנו. התחלנו לצעוד קרוב לקו המים, נהנים מהבנינים, הגשרים, האוקיאנוס והמולת העיר. קנינו לנו עוגות קינמון טריות והמשכנו לצעוד.

בשעה עשר בבוקר כבר התיצבנו ברציף 33, ממנו מפליגים לאלקטראז. חשבנו להקדים את הסיור שלנו, אך הסתבר שהכל נימכר ואין מקומות.{מזל שהזמנו מראש!]. הסיור שלנו יוצא רק ב- 11:30, כך שיש לנו זמן לטייל עוד. המשכנו לעבר pier 39. זהו רציף תיירותי, עמוס מסעדות וצבעוני. על המזח ניתן לצפות בהמוני אריות ים רובצים, צורחים ונילחמים זה בזה. השתעשענו במראות המצחיקים שלהם וחזרנו לרציף של הסיור שלנו.

עמדנו בתורים ארוכים ושקטים, עד עלייתנו להפלגה שלוקחת אל האי בו נימצא הכלא.

על האי ניגשנו לקבל חוברות ג'וניור רנג'רס. במודיעין ישב איש. שאלתי אותו אם כאן המודיעין והוא ענה "כן" ומעבר לכך לא הגיב, לא שאל במה אפשר לעזור, לא התקרב אל החלון כדי שנוכל לתקשר, כלום. היינו המומים.. לפתע מאחורינו הגיח איש נחמד ולבבי "אני עובד כאן, רק עכשיו הגעתי למישמרת, במה ניתן לעזור לכם?" האיש שישב בתוך המודיעין סיים משמרת ולכן לא טרח לעזור לנו, האיש  שעזר לנו, כרגע הגיע ועדיין לא הספיק להיכנס לתפקיד... מוזר... קיבלנו חוברת משותפת לכולנו ויצאנו אל הדרך העולה במעלה הגבעה אל תוך הכלא השמור. 

לקחנו אוזניות עם הסברים ועברנו בתוך הכלא.

ראינו את התנאים בהם חיו האסירים, צפינו בתאים מהם ברחו שלושת האסירים בסיפור הבריחה המפורסם שהונצח בספר ובסרט "הבריחה מאלקטרז". ראינו את החצר, למדנו על החיים בכלא, ניכנסנו לתאים וחשנו את התחושה הנוראית והמפחידה. דיברנו דרך האשנב באזור הביקורים וקראנו את ההוראות המחמירות לבאים לבקר את האסירים.

* כל התמונות מהכלא מוקדשות לאור טננבאום !!!

שמענו גם סיפורים מענינים על חיי משפחות הסוהרים שחיו גם הן על האי. היה מעניין. שמחנו לצאת לחופשי בסיומו של הסיור. שקד אמרה שהיא היתה בוחרת להתנהג יפה בכלא כדי לקבל תנאים טובים יותר, כרמל הסכים עמה. לאחר כמה דקות, שקד חשבה וציינה שאסיר בכלא חושב רק על בריחה, אין לו משהו אחר לעשות וגם אין לו מה להפסיד. תובנות... סיימנו את חוברת הג'וניור. קיבלנו סיכה וקנינו פטצ'ים של גשר הזהב דווקא. חזרנו בהפלגה אל העיר. המשכנו לצעוד שוב אל רציף 39 ואל ה-fishermans wharf. בדרך ניתקלנו בבחור שנוסע על האופנים הפוך. הוא יושב על הכידון ומפאדל לאחור. מדהים איזו שליטה מוחלטת הוא מפגין, עובר בין עמודים והכל בקלילות.  

ליד הfishermans wharf יש מוזאון מיוחד במינו שניקרא:

 "musee macanique" . המקום עמוס במכונות המופעלות על ידי מטבעות. רוב המכונות עתיקות ומיוחדות. יש גם מכונות מודרניות. חילקנו לילדים מטבעות והם בחרו אלו מכונות להפעיל. כל אחד בחר אחרות כדי שנוכל לצפות בכמה שיותר. בין לבין ראינו גם מכונות שאחרים הפעילו. המקום מרתק, מקורי ופותח פתח לעולם של פעם. זהו האנגר ענק שמרגישים בו כמו בעולם האגדות.

עברנו ממכונה למכונה וצפינו בהפתעה שהיא הכינה עבורנו. המכונות היפות ביותר היו, של בובה ענקית ושמנה שצוחקת כל הזמן. זוהי בובה שהוצבה באמת בגן משחקים בחוף המערבי של קליפורניה לפני עשרות שנים והועברה למוזאון ופסנתר שמנגן מנגינות יפיפיות וניתן לצפות בקלידים המרקדים שלו. מהפנט! התחלנו לחוש את רגלינו הכואבות לאחר יום שלם של הסתובבות ולכן מצאנו מקום לנוח ולאכול . ענבל ואני הזמנו מרק בשם "קאלם צ'אדר" שמוגש בתוך קדרת לחם טרי עגול. זהו מאכל מקומי שמוגש פה המון. המרק מעולה! הילדים אכלו כמובן שניצל וצ'יפס. שבענו ונחנו,

אנו מוכנים לצעוד חזרה את כל הדרך אל הרכבת. לגיוון אנו צועדים בתוך רחובות העיר ולא על קו החוף כפי שהגענו. העיר מהממת! 

בנינים עתיקים לצד חדשים בגבהים מרשימים. רחובות בשיפועים חדים, קרוניות חשמל עתיקות עליהן ניתלים אנשים והמולה צבעונית של עיר חיה ותוססת. שוב אנו על הרכבת, חוזרים אל הקראוון והקמפ. היה יום מקסים. לילה טוב!

23/2/13

הבוקר אנו קמים לאיטנו, מאפשרים לילדים קצת לשחק ולנו "להימרח" במיטה, כיוון שמצפה לנו יום ארוך מאוד, אנו עומדים לצפות במיצעד ענק ברובע הסיני. זהו המצעד הגדול ביותר מחוץ לסין והוא מציין את ראש השנה הסיני. ידענו שנחזור מאוחר בלילה והעדפנו שלא להתרוצץ משעה מוקדמת מידי בבוקר. בסביבות השעה עשר, נסענו לתחנתנו הראשונה והיא סימטה מדהימה ביופיה של ציורי קיר.

החננו את הקראוון באחת השכונות הסמוכות והותרנו אותו עם שמירה צמודה של בחור כושי שניראה היה שעדיף למנות אותו כשומר מאשר שיגנוב לנו משהו.. כן, זו היתה שכונה מאוד לא סימפטית בלשון עדינה.. שכונה מאוד עניה, בתים צמודים כרכבת ארוכה מאוכלסים באוכלוסיה שחורה בלבד וטינופת בכל מקום, כולל בפתח הבתים ממש. לפנינו צעדה בחורה שזרקה שקית של חטיף לתוך גומה של עץ ברחוב, אשה מבוגרת יותר שאלה אותה מדוע היא עושה זאת? הצעירה ענתה לה שיש עוד כאלה באותו מקום... כך מצטבר לו זבל. איכס...

בכל אופן.. בקשנו אישור מיוחד מהבחור להחנות ליד ביתו והוא אישר לנו לזמן קצר בלבד. בכל מקרה לא היינו מנסים להעדר מהקראוון לזמן ארוך באזור הזה.. רצנו אצנו לצפות בציורי הקיר והמאמץ היה שווה ועוד איך. מסתבר שרוב הציורים הללו הם ציורי מחאה או כאלה שעוסקים במציאות. כמו ציור שעוסק במצב במקסיקו או ציור שמתאר את הוריקן קתרינה. הרחוב בו היינו הוא הרחוב הראשון בסן פרנסיסקו שהיו בו ציורי קיר, עתה ניתן למצוא ציורי קיר ממש בכל פינה.{למעונינים, ירידה 24 st}. בעודנו מתפעלים מהציורים, הצלחנו גם לדבר עם המשפחה ולאחל למיה המתוקה מזל טוב לגיל 5. מוזר, כולם חוגגים יום הולדת יחד ואנחנו בסן פרנסיסקו. אך לצערנו או שמחתנו זהו מצב זמני. משם המשכנו לחפש חניה בעיר. ענבל טוען שמי שלא מנסה לא מצליח.. אנחנו ניסינו ובכל זאת לא הצלחנו וחזרנו בבושת פנים אל תחנת הרכבת. בתחנה פגשנו בחור שסיפר לנו שהוא משתתף הערב במצעד הסיני הגדול. הוא יהיה אחד מ-73 אנשים שנושאים את הדראקון הגדול. וואו, זכינו לפגוש נושא דראקון, כבוד הוא לנו..  הגענו בשעת צהרים אל העיר והתחלנו לצעוד אל עבר הרובע הסיני.

הרובע היה עמוס באנשים ואך בקושי יכולנו ללכת. כשהפננו מבט לאחור נידהמנו מהמראה, אין רחוב, יש רק ראשים של אנשים. מסתבר שבשל המיצעד, הרובע מלא מתמיד. האוירה היתה תוססת ושמחה והצלחנו להנות מהחוויה. ניכנסנו לחנויות מיוחדות, התרשמנו מהאוכל הסיני- מוזר.. מה הם אוכלים? חיות מים מיובשות, מלפפוני ים קשים.. מיששנו, הבטנו, הרחנו ובעיקר צחקנו.. קנינו ענבים מעולים והמשכנו הלאה. עצרנו בחנות מתוקה עם המון מטפחות צבעוניות, לא התאפקנו וקנינו אחת משותפת לי ולשקד. הצעידה שלנו נימשכה.

יצאנו מהרובע הסיני, עוברים ברובע האיטלקי. נעצרים לקנות מכוניות משחק שמזכירות את הטיול שלנו לנטע וכרמל. ממשיכים הלאה והלאה, מביטים במבנים, במסעדות, ברחובות המתפתלים מעלה, מעלה בשיפועים מטורפים, בקרוניות העתיקות הנוסעות על חשמל במדרונות וכך בהליכה ארוכה ומהנה מגיעים לרחוב המפורסם "לומבארד"Lombard st.

 מוסך מכוניות איטלקיות בלבד

כדי להגיע אליו היינו צריכים לצעוד בשיפוע חד מאוד, אך זה היה שווה הכל! מימינו לא ראינו קטע כביש כל כך מפותל. לצפות בכלי הרכב שנוסעים ומתפתלים בו, זה מחזה מרשים, מפתיע ומשעשע.

חזרנו הפעם בירידה חדה אל הרובע האיטלקי כדי לנוח ולאכול פסטה ופיצה.{לאיטליה אנחנו כבר מוכנים, לסין קצת פחות..}. לאחר המנוחה הקצרה, מיהרנו לתפוס מקום ברחוב למיצעד הקרב ובא. השעה רבע לחמש, המצעד אמור להתחיל בשש. מצאנו מקומות צמודים לכביש. השוטרים אמרו לנו שכדאי למהר ולעמוד כי תוך כמה דקות הכל יתמלא. אז עמדנו, מנסים לברר אם המקומות טובים. נאמר לנו שמצויינים. העמידה היתה מעייפת. התברר שאנו עומדים באזור של סוף המיצעד ולכן ייקח זמן עד שההתרחשויות יגיעו אלינו. הילדים היו מקסימים וחיכו בסבלנות והנה.. מכוניות ואופנועי משטרה מגיעים בהבהובים צבעוניים וסירנות מחרישות אוזניים. המצעד מגיע אלינו. קבוצות, קבוצות, צועדות עם בגדים ואביזרים צבעוניים. רוקדות, קופצות ומה לא.. ילדים בכל הגילאים עם הורים שרצים אחריהם עם מים {מזכיר לנו קצת את יום העצמאות אצלנו}. קבוצות שמחופשות ומפעילות דראקוני ענק, מקסימים ומרהיבים בצבעוניותם והרבה עגלות מעוצבות ומיוחדות. בין לבין פיצוצים אדירים ומחרישי אוזניים של קפצונים. כך נהוג לעשות אצלהם שמח, לפוצץ כמויות של קפצונים וליצור המון עשן ורעש.{לא אהבנו..}. המצעד נמשך כשלוש שעות ואנו כבר היינו מותשים. הילדים סירבו לזוז, הם חיכו לדראקון העצום ביותר בו מופיע "החבר" שלנו מתחנת הרכבת.

הצלחנו לשכנע אותם לזוז למקום אחר, שם הושבנו אותם על שורת פחים גבוהה ונטע יכול היה לרדת מהכתפיים של ענבל ולענבל היה מזור, סוף, סוף.  המצעד הסתיים בקול רם של פיצוצים והמון עשן. התחלנו לצעוד לכיוון הרכבת, נדהמים מיעילות ניקיון הרחובות. מכונות הניקיון כבר פועלות במרץ וחלקים שלמים מבריקים ובוהקים בניקיונם. נהרנו אל הרכבת עם עוד המון אנשים שצפו במצעד זה עתה. היתה תחושה של אמצע יום ממש. חזרנו אל הקראוון. הילדים נירדמו מייד. ערכנו קניות ליליות בטארגט והלכנו לישון.

תמונות של העיר . . . היפה ( לדברי נשות המשפחה ) ביותר בטיולינו בארה"ב :

24/2/13

בוקר טוב! יצאנו לנו להתפנק בג'אקוזי של הקמפינג. הפעם גם ענבל ואני מצטרפים לשמחת הילדים.
נהנים, מתפנקים, בין לבין מספיקים לעשות כביסות. מתקלחים, אוכלים ונוסעים אל כביש מספר 1 הצמוד לחופי האוקיאנוס כדי לנסוע בחלק שעדיין לא עברנו בו. גלי ענק מקדמים את פנינו, מתנפצים בפראות עם קצף לבן על הסלעים. חופים עצומים וגם קטנים וציוריים המתחבאים מבויישים בין הצוקים.

פריחה צהובה מהממת שמתחברת עם קו החוף וכחול המים. חגיגה.. עוצרים קצת להתהפנט מהמראות וממשיכים עד העיירה סנטה קרוז. עיירה יפה וציורית על שפת האוקיאנוס. אנו יורדים מהקראוון כדי לטייל על הטיילת המקסימה. צופים אל הים ומזהים אריות ים שוחים להנאתם. המון אנשים מטיילים עם הכלבים שלהם. חוף הים ממש הפך לחוף של כלבים.
אנו מאכילים את השחפים כהרגלנו שמתאספים במהירות ואוכלים בדאיה את פרורי הלחם. אשה נחמדה מתפעלת מהמראה. היא אף פעם לא ראתה שכך אוספים את השחפים. היא מספרת לנו על אהבתה ליהודים ועל כך שיש בעיירה קהילה אורתודוכסית גדולה. אנו ממשיכים כדי להשתעשע עם כלב לאברדור מתוק. בעליו זורק לו כדור והכלב מחזיר שוב ושוב. כרמל משחק עם הכלב ומתגלגל מצחוק. נטע ושקד מצטרפים גם הם. התחנונים לכלב משלנו כשנחזור גואים ועולים.. אנו מביטים בכלב המשעשע שמשחק עם הכדור על החוף. כמה מרץ הוא מוציא.. ממשיכים ומגלים עשרות גולשי גלים תופסים גלי ענק. המראה מהפנט.

איזה יופי, מדהים לצפות בגולש רוכב על גל ענק. על הדשא חבורה מתאמנת באומנויות קירקס. רוכבי אופניים, דייגים ובים דולפינים מקפצים. ממשיכים לאכול, שוב אוכל איטלקי.{אנחנו מתאמנים לאיטליה}. נוסעים על כביש 1 בקטע דרך שמתרחק מהים, עד הגיענו לוולמארט. לילה טוב.

25/2/13

היום פנינו אל מונטריי ואל כביש 17 המייל המפורסם. אין לנו תכנונים מוגדרים, ניזרום לנו וניראה כיצד יתפתח לו היום.

אנו מגיעים למונטריי, עיר יפה השוכנת על שפת האוקיאנוס הפראי. יאכטות רבות מקבלות את פנינו באזור ה- fishermens wharf. החניה מאוד יקרה והאזור ריק מאדם. ניראה שאין הרבה מה לעשות כאן ואנו ממשיכים לחקור את העיר בנסיעה לפני שמחליטים היכן לעצור. כמובן שבסופו של דבר חוף הים הוא שקורא לנו ומפתה אותנו לטייל לאורכו. עוצרים את הקראוון בחניה חינם ויורדים אל הצוקים המקסימים הפונים אל המים. האוקיאנוס מתנפץ בגלי ענק אל הצוקים. הגלים תופסים גובה ותאוצה, סובבים בצורות מגוונות סביב הסלעים והצוקים ואז מטיחים עצמם בעוצמה כמו מתאבדים אל הסלע. התוצאה היא קצף לבן ואינסופי וגעש רעש. אי אפשר לשבוע ממראות הגלים הנישברים אל הסלעים. בכל פינה או זווית הים ניראה רק יפה, פראי וסוחף יותר.

בעגלה יושב לו כלב בן 14 שנים !!!

בתוך כל יופי המים משתבצים גם שחפים, ברווזים, פיל ים אחד והמון כלבי ים. הנה ראש של כלב מתוק מציץ מתוך הגלים.. הופ, נעלם בצלילה אל תוך עומק הים.

הנה באופק שחף דואה מעל ברווז שמנער את כנפיו על אחד הסלעים ופיל ים בודד שלא ברור מהיכן הגיע משתזף לו בפינת חמד חולית של חוף.

לאחר שנהננו מהמראות האינסופיים החלטנו לנסוע לגן משחקים נחמד שקראנו עליו. קוראים לו "דניס האיום".  בחניה שליד הגן ניתקלנו בשלטים משעשעים: "החניה על אחריותך בלבד בשל סכנה של עצים נופלים" ו"החניה על אחריותך בשל סכנה של כדורים העלולים לפגוע ברכב". השלטים פה מכסים כל אפשרות של תביעה שיכולה להיות. לקחנו אחריות והחננו תחת העצים. שמנו פעמינו אל גן המשחקים עם השם המאיים.הילדים שמחו כמובן להוציא אנרגיה בגן, הרי לא צריך הרבה כדי לשמח ילדים.

המקום מאוד מושקע ויפה עם משחקים מגוונים שהושקעה בהם הרבה מחשבה בתיכנון. לאחר שהורגש מיצוי, המשכנו אל כביש 17 המיילים. רבות דובר על הכביש הנופי הזה שיש לשלם בכניסה אליו, כיוון שהוא יושב על אדמות פרטיות של עשירי קליפורניה. בכניסה משלמים 10 דולר ומקבלים מפה ובה מפורטות נקודות עצירה יפות. ניכנסנו אל הכביש שסלול ועובר בתוך שכונות העשירים על בתיהם או מדוייק יותר לומר אחוזותיהם המרשימות. הבתים יושבים על הצוקים משקיפים על הנופים המדהימים של האוקיאנוס. הדרך עוברת ביערות עם עצים בעלי גזעים עבים וענפים עבותים, ניכנסת ויוצאת מבין העצים ונושקת אל נופי הים הכחול. הדרך לא חידשה לנו הרבה והאמת שציפינו ממנה ליותר. הגענו אל העיירה כרמל. עיירה תיירותית וגם בה בתי עשירים. חופים יפים ורחבים שמפתים לרדת ולרחוץ בהם. לא מצאנו חניה מתאימה והתחשק לנו להמשיך בדרך. התחברנו בסיום 17 המייל שוב אל כביש מספר 1. הגענו אל שמורת פוינט לובוס. תכננו לטייל בה, אך כיוון שהשעה היתה כבר ארבע וחצי אחר הצהריים, החלטנו להמשיך הלאה ואולי לחזור אליה בהמשך. מסתבר שהיה לנו מזל גדול שהמשכנו בדרך. הדרך מנקודה זו החלה להיות מהממת ביופיה!!

כל כולה מתפתלת בכביש צר על קצה הצוקים. נוף הפרא של האוקיאנוס מתחת, כרים של ירוק עם הרים פורחים מן העבר השני. פה ושם בתים תלויים להם בין ארץ ושמים, מביטים בזוויות המדהימות ביותר שניתן רק לדמיין אל האוקיאנוס. חופים חוליים, נהר זורם מתחבר אל הים הגדול וחוצה את משטחי החול של החוף, פרות רועות על כרי דשא עצומים המגיעים ממש עד קו החוף ואת הכל מתחילה אט, אט לצבוע שקיעה מרהיבה. זה כביש 1 לו ציפינו כל כך, תואם לדמיון הפרוע והטוב ביותר שלנו. 
מאושרים הגענו אל  "Pfeiffer big sur state park" פה נחנה בקמפינג לחניית לילה ומחר נטייל כאן בין עצי הred wood והנהר. הקמפינג שוכן ממש בתוך היער לצד הנהר ואנו מתאהבים בו מייד. יש עוד זמן לשחק ולהרגע, לאכול ו... לילה טוב.

26/2/13

התעוררנו לאחר שנת לילה מעולה בשקט ובחושך של הטבע. רק ציפורים ויללות תנים נישמעו. איזה כיף. בשמונה וחצי בבוקר נישמעה דפיקה על דלת ביתנו. באו להזכיר לנו שעלינו לשלם. ברור, אלא מה? התארגנו ונסענו לכניסה לשמורה לשלם ולקבל מידע על האזור. ביקשנו כמובן גם ג'וניור רנג'ר. האשה שקבלה פנינו אמרה שאין בתקופה זו את תוכנית הרנג'רים הצעירים. לפתע הופיעה מאי שם בחורה צעירה ונעימה ואמרה שהיא תנסה לארגן לנו משהו. בהמון רצון טוב היא הדפיסה 3 חוברות במיוחד עבורנו. יצאנו אל השטח. אכלנו ארוחת בוקר ממש על שפת הנהר ומלאנו את החוברות.

בין לבין קצת טיילנו ומצאנו לטאה אדומה. הילדים מייד אמרו שאדום מעיד על ארסיות, אז נזהרנו שלא לגעת. בסיום החוברות, קיבלו הילדים סיכות יפות. למדנו שעצי הרד ווד העצומים הם בני דודים של הסאקויה. בניגוד לסאקויות שזקוקות לקור ויובש, הרד ווד זקוקים להמון לחות ולכן נמצאים קרוב לאוקיאנוס. ככל שנצפין נוכל למצוא עצים רחבים וגבוהים יותר. המשכנו בנסיעה על כביש 1 המהמם! מסתבר שלכל האזור מכרמל ועד סאן סימיון קוראים big sur וזהו שטח פראי, עם מעט מאוד ציוויליזציה. קטע הכביש הזה הוא מופלא, פיראי, סוחף ויפה מאין כמוהו. הכביש צר, עולה ומתפתל בגבהים עצומים ממש על שפת המצוקים, עם מפרצי עצירה כדי שניתן יהיה לצלם ולהתעלף מהיופי.

אנו מתחילים לחוש את האביב בכל פינה. פריחה אדומה, צהובה וורודה משתלבת עם נופי הים. הדרך ניכנסת ויוצאת מיערות עבותים. כל יציאה מיער שכזה מלווה במיפגש מחודש עם הים שמזנק הישר אל פנינו. מקסים ומיוחד לראות אזורים בהם היער מגיע ממש עד קו המים. לאזור הזה קוראים אזור המיפגש בין אדמה לים. כל כך נכון. החופים בחלק זה של הכביש הם צוקיים ואין כמעט חוף חולי. גם את המעט שיש שוטפים הגלים העוצמתיים ועצומים במיוחד. גם האוקיאנוס עצמו זרוע איי סלע בגדלים שונים עליהם מתנפצים הגלים ומשפריצים לכל עבר. בעודנו נוסעים אנו מזהים בחור רכוב על סקיטבורד, באמצע ירידות הכביש המתפתל בתלילות, נוסע לו כאילו הכביש שלו. כל כך התלהבנו והתחלנו לצלם ולצלם.

 ענבל הציע לו שנגן עליו עם הקראוון שלנו, כדי שיוכל להמשיך לנסוע בבטחון בכביש, בנתיים כמובן נוכל לצלם. הבחור שמח והמשיך לנסוע בעוד אנו שומרים מאחור. בשלב מסויים הגיעה מכונית עם כל החברים שלו ואספה אותו. רק באמריקה אפשר לפגוש דברים מוטרפים שכאלה... הגענו אל פארק המדינה Julia Pfeiffer burns שם צעדנו בשביל קצר על מנת לצפות במפל מקסים בגובה 23 מטרים הנופל הישר אל תוך הים. את מי אנו פוגשים שוב, כך על הדרך? את אדון סקייטבורד וחבריו. איזו שמחה, חיבוקים, צחוקים, צילומים. 

מסתבר שהם 5 חברה מברזיל שמטיילים יחד. המשכנו להנות מהנוף עוצר הנשימה של המפל עם הצוקים והים. למדנו שב-1983 היתה התמוטטות של הסלעים באזור ובית שניצב כאן קרס. האזור שוקם וכביש 1 היה סגור שנה שלמה. לא נעים.. 

בכל מקום ישנם שלטים של סכנת קריסה ובחלק אחד של הכביש אף נתקלנו בעבודות שיקום. באותו השביל פגשנו גם זוג צרפתים שמטיילים חצי שנה על אופניים!! יש להם ציוד מאורגן ומדוגם על האופניים והם עוברים את כל הדרך כך וישנים באוהל. שיהיו בריאים...

 לצערנו מעבר לשביל הזה לא היו עוד מסלולי טיול ואנו המשכנו הלאה. באחת מנקודות העצירה, ירדתי לצלם ליד מסעדה שהמרפסת שלה יושבת על הצוק. לפתע אני שומעת שריקות ורואה ניפנופי ידיים מתלהבות... מי אלו?? נכון.. אדון סקייטבורד וחבריו. ממש רכשנו חברים טובים שמלווים אותנו בצמידות. המשכנו הלאה במטרה למצוא מקום לינה עם חוף ים חולי. ניכנסנו לקמפינג מקסים, מלא מדשאות ובין העצים. החלטנו שנישארים. אמרו לנו שיש חוף ים. שילמנו ויצאנו אל החוף שהסתבר כחוף שלא ניתן לשהות בו יותר מידי, כיוון שמי הים הגואים מכסים כמעט את כולו ומה שלא מכוסה מורכב מחלוקי נחל שכאלה.. על החוף ניתקלנו במעין אצות ענקיות עם פירות תלויים עליהן והמוני זבובונים סובבים סביבן. מוזר.. 

ניתן לראותן ככתמים שחורים גדולים נישאים על הגלים. עלינו חזרה ונסענו אל הקמפ. אכלנו וענבל והילדים התקינו מדורה למופת.

השמחה והאושר גאו כמו גלי הים העצומים. כמה צחוק ושמחה, חדווה ועשיה. כרמל אמר: הכי כיף לי, זה קמפינג מעולה! ונטע אמר: היה כיף במדורה! כך הסתיים לו יום של כיף. לילה טוב.

27/2/13

קמנו בבוקר אל הקמפינג המקסים הטובל במרבדי ירוק בתוך חורשת עצים קסומה. המקום שבו ציפורים כחולות עם ציצית על ראשן מזמרות להן, עשה לכולנו חשק להוציא כדור וצלחת מעופפת ולשחק במרחבים. אז זה מה שעשינו.. רצנו, קפצנו, צחקנו, מסרנו, בעטנו, השתוללנו...עד שאפסו כוחותנו.

יאללה, ממשיכים בנסיעה על כביש 1 עד סאן סימיון, לשם הגענו בנסיעתנו הראשונה על כביש 1, לפני שפנינו ליוסימיטי. הכביש ממשיך להיות יפיפה. באמצע הדרך מעכבים אותנו פתאום כעשרים דקות לרגל בניית גשר על הכביש. כשיש קראוון שום עצירה לא מפריעה. אפשר לאכול, לשתות, ללכת לשרותים, לשחק או לישון. הדקות חלפו מהר ואנו שוב בדרך. מתחילים להתקרב לסאן סימיון ולצד הדרך, על החוף, קולטות עיננו פיל ים נפיל, שוכב לו לבדו. מתקדמים עוד מטרים ספורים ומגלים מושבה שלמה של פילים. החננו על הכביש ויצאנו לחוות מיפגש קרוב יותר עם החיה הענקית הזו. 

הגענו ממש קרוב אל הפילים, כמעט במרחק נגיעה. המיפגש הבלתי אמצעי הזה, ממש בלב הטבע, תמיד מרגש מחדש. בפעם הקודמת צפינו בהם ממקום מסודר, הפעם היינו רק הפילים ואנחנו באמצע חוף מבודד ופיראי. שקד, נטע ואני ניפרדנו מהפילים די מהר. לא ממש "התחברנו"אל החיה המגושמת והגסה הזאת השוקלת בסביבות 5 טון! {הגורים נולדים במשקל 100 קילו!} ענבל וכרמל נותרו לעמוד לידם ולצלם עוד ועוד. ניפרדנו מהפילים והמשכנו עוד קצת אל מקום שידענו שנוכל למלא בו מים לקראוון וגם זכרנו שהיה בו חוף חולי יפה שניתן יהיה לבלות עליו. זכרוננו לא הטעה אותנו. צעדנו אל החוף המקסים, סביבו ברכות מים עם המון ציפורים. הילדים מייד החלו למצות את ניפלאות המקום שכלל, המון חול, מים ואבנים צבעוניות קטנות {כמו אלה שאנו קונים כדי לשים בעציצים..}. כשלוש שעות תמימות בנו בחול, שיחקו תופסת עם הגלים המפתיעים שאסור להפנות אליהם את הגב ונהנו מכל רגע.

על החוף בילתה גם קבוצת ילדי בית ספר שבאו לטיול של שבוע. בסיום הבילוי הכיפי חזרו כולם למקלחות, ארוחת צהריים והמשך הנסיעה על כביש 46 המתחבר אל 101. עזבנו לעת עתה את כביש החוף, כדי לחזור לכיוון סן פרנסיסקו. בדרך עשינו עצירת גלידת מקדונלד והמשכנו אל חנייה בוולמארט עם שומר חביב ומכניס אורחים. לילה טוב.

28/2/13

לאחר קניות בוולמארט, כולל הצלחה במציאת בושם לאחר ששלי ניגמר זה מכבר, המשכנו בדרכנו אל עבר פארק לאומי בשם muir red wood, קרוב לסן פרנסיסקו.

אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד וזה בעצם מה שכל כך כיף בטיול, ההפתעות הבלתי צפויות... בעודנו על כביש 101 עוצר אותנו פקק תנועה לרגל עבודות בכביש. הקראוון שהאט איפשר לנו לקלוט שלטים המורים על state park וכן להבחין בנהר עצום שעליו, כך נידמה הה לנו, קינים של בונים. בהחלטה של רגע החלטנו להיכנס לפארק ולראות מה יש בו. כבר בכניסה קלטו עיננו בחיות גדולות במים ובאשה עם מצלמה. ירדנו מהקראוון במהירות הבזק וניגשנו אל שפת המים. שמחה גדולה היתה לגלות חיות מתוקות להפליא בשם sea oters ובעברית: לוטרת ים. הלוטרה היא חיה מקסימה ששוכבת על גבה במים ומפצחת בעזרת אבנים שהיא מניחה על ביטנה, צדפות וסרטנים למאכל. עמדנו על גדת הנהר בנקודה שבה נוהגות לבוא כל יום בערך באותה השעה זוג לוטרות, כדי לאכול בלי הפרעה. יכולנו לגשת קרוב, קרוב אליהן ולהביט במראות המהפנטים והמרתקים.

הלוטרות ניכנסו לתוך צינור עבה מבטון, פיצחו את האוכל שלהן ויצאו לאכול אותו בחוץ על גבן. שתי הלוטרות הללו גילו שהן לא זקוקות לאבנים כדי לפצח, הן יכולות להשתמש בצינור הבטון. גאונות... איתנו היתה כל העת האשה עם המצלמה. היא ניגשה וישבה ממש על צינור הבטון של הלוטרות. מייד הבנו שמדובר פה באשה מיוחדת עם קשר מיוחד לחיות הללו. ובאמת התגלה לנו שהיא עוקבת אחר הלוטרות הללו 3 שנים. היא באה לפחות פעם בשבוע לצפות בהן וגומעת לשם כך 100 מייל {כ- 170 קילומטר}. היא פיתחה קשר מאוד מיוחד עם הנקבה שממש משחקת איתה ואף מאפשרת לה ללטף אותה. האשה סיפרה לנו המון עובדות מענינות על הלוטרה. היא אוכלת 3 פעמים ביום, כל ארוחה נמשכת בסביבות שעה וחצי. הן אוכלות כשליש ממשקל גופן שהוא בערך 30 קילו, כיוון שהן צריכות לשמור על חום גופן כל הזמן והאוכל מתעכל במהירות.

היא סיפרה לנו שאם נמשיך עוד קצת במעלה הכביש, נוכל לראות את אזור הזכרים המופרד מאזור הנקבות. לרוב הזכרים יש ראש לבן. ללוטרות כיס מיוחד על בטנן בו הן מניחות את האבנים לפיצוח האוכל. הסתבר שאנו ברי מזל כיוון שזוג הלוטרות הזה מגיע לשעה וחצי של אכילה במקום ואז נעלם במעמקי האוקיאנוס. אנו זכינו לצפות בו מהכי קרוב שאפשר. היה לנו מאוד קשה לעזוב את החיות השובות הללו. המשכנו במעלה הכביש כדי לפגוש ערות לוטרות שוחות להן על גבן בנהר. בעוד אנו מביטים בהן, אוזננו שומעות את הקולות המוכרים כל כך של אריות הים. מחפשים, מביטים והנה מרחוק על מזח הדייגים ערמת אריות שוכבת. כמובן שאנו נוסעים לעברם ובדרך מזהים מרחוק גם המון כלבי ים. עולים על הגשר הצמוד למזח ומסתכלים על ערמות האריות, השוכבים אחד על השני.

עולים, מוחצים, מחליקים. בינהם במים הלוטרות שעסוקות כל הזמן בפיצוח האוכל שלהן, וממעל המוני שחפים שמתאספים עם פרור הלחם הראשון שאנו מפזרים. גן חיות שלם שניגלה לנו כך במקרה והפך אותנו למאושרים בעולם ברגע אחד.{השמורה נמצאת מדרום לסנטה קרוז, מעגן סירות מימין ליד תחנת הכוח, בצמוד לגשר על הנהר. למקום קוראים   moss landing state park  הוא לא מצויין בספרים. אתר חובה!}.את התוכניות המקוריות שלנו להיום נידחה למחר, אלא אם גם מחר יצוץ לו משהו פתאום.. אנו ממשיכים בנסיעה, הפקק בנתיים ניפתח והכביש פנוי. מחליטים לעלות על כביש נופי יפה, מספר 9 מסנטה קרוז לכיוון סן פרנסיסקו. הכביש מתגלה כמקסים. כולו מתפתל ועולה בתוך יערות עבותים של עצי רד ווד . פה ושם עיירה תיירותית וציורית ניגלית לרגע ונעלמת חיש מהר לטובת הטבע. אנו מטפסים ועולים, מפרצי עצירה מגלים לנו ראשי עצים ואופק של אוקיאנוס. אופנועים חולפים אותנו בטיסה ורוכבי אופניים משתנקים לצידנו בעליה. שלטים המורים לחלוק את הדרך, עם ציור אופניים עליהם מחממים את הלב. הרעיון של לחלוק ולכבד מאוד בולט פה בדרכים ובאורחות החיים.מעין, חיה ותן לחיות.. כולם זה לצד זה, חיות, עצים, אנשים מכל הסוגים, קראוונים, מכוניות ספורט, טייל עם תרמיל על גב, רוכבי אופניים ואופנועי סטים חולקים את הדרך ואת הטבע בהרמוניה.

המהירות המותרת 20 מייל לשעה או 32 ק'מ לשעה.. מהירות צב.. אנו נוסעים ונהנים. הילדים צופים בנוף וב"בית קטן בערבה" לסרוגין והדרך עוברת בנעימים עד שמגיעים לעיירה בה עושים עצירת אוכל במסעדה שאנו אוהבים "עגבניה מתוקה". לאחר האוכל נוסעים לכיוון גשר הזהב בסן פרנסיסקו. אתמול שקד אמרה שמשהו מציק לה.. לא ראינו את גשר הזהב מואר בלילה. דבר כזה מציק לילדה ולא נעזור לה?? אז נסענו לכיוון הגשר לבדוק כיצד הוא ניראה בחושך. עומסי תנועה כבדים מאיטים את תנועתנו אל עבר המטרה. בסביבות שבע, לאחר שהתפעלנו כל הדרך מאורות העיר והתאורה על הגשרים סביב,

אנו מגיעים לגשר הזהב ועולים עליו. הגשר לאכזבתנו, לא מואר! בכל זאת נהנים מתצפית יפה ומצלמים.

ממשיכים לכיוון קמפינג בפארק מדינה בדרך שדיברנו איתו. מגיעים, אך לא מוצאים שום קמפינג, אלא סתם חניית מכוניות מוזרה. לא ממש הבנו, אך איזה איש תמהוני וגם הרנג'ר הסבירו לנו משהו על כך שזהו מקום חדש.. מוזר.. בטלפון לא נאמר לנו דבר. ניראה לנו מטופש לשלם 25 דולר על חניה. החלטנו להמשיך. מצאנו מקום ליד קראוון נוסף על אם הדרך והלכנו לישון.

אך עדיין לא הגיע קץ לתלאות הלילה שלנו. בשלב כלשהו

(שתיים עשרה בלילה )שמענו צעקות רמות ודפיקות על הקראוון שלנו. הרגשנו שעלינו לחפש מקום לינה אחר. התחלנו לנסוע לכיוון היעד של מחר. בדרך נתקלנו במלון גדול. בקשנו אישור לישון בחניה שלו. אישרו לנו בשמחה. עכשיו אפשר לומר "לילה טוב".