צפון קליפורניה - עצי ענק , מרוצי מכוניות וגייזר 1-3/3/2013

1/3/13

בבוקר העירו אותנו קולות של תנועת מכוניות די סואנת. הילדים לא הבינו היכן אנו נמצאים. הם הלכו לישון במקום אחד והתעוררו באחר.. התארגנו ויצאנו לכיוון הפארק הלאומי muir wood בו תכננו לטייל. הדרך שקדמה את פנינו היתה יפה להפליא. דרך הררית המטפסת ועולה בתוך יערות עבותים, משטחי ירוק, שקדיות בלבן וורוד ומרבדים של פריחה צהובה.

 האביב כבר כאן עם הפריחה והריחות המשכרים שלו, מזכיר כל כך את הבית. ידענו מראש שיש בפארק בעיית חניה ושאין חניה לקראוונים ואכן נאלצנו לחנות בצד הכביש. ארגנו ארוחת בוקר זריזה ויצאנו לטייל מצויידים בחוברות ג'וניור רנג'רס כמובן. ניכנסנו אל תוך יער מקסים עם עצי רד ווד עצומים בגודלם.

למדנו שישנם עצים שצומחים במשפחות. מספר עצים שמתפצלים מאותם השורשים ויש כאלה שצומחים לבד. התנסנו בציון גיל העצים על פי טבעות הגזע שלהם וגיל הענפים על פי מספר העלים בשרשרת. המסלול היה מקסים, כולו לצד נהר זורם ולכל אורכו שלטים עם הסברים. הסתבר לנו שגם הר דוודים בדיוק כמו הסאקויות זקוקים לשרפות שעוזרות להם להתרבות ביער. על פני הגזע שלהם יש חומר כימי מיוחד שמגן עליהם מפני שריפה ונותן לגזע שלהם גוון אדום. בדרכנו שמענו קולות רמים של ציפור וגילינו לשמחתנו שוב{כמו בסאקויה פארק},את הנקר אדום הראש מנקר לו בגזעים ועוד שני חברים נקרים. בסיום היום אמרה לנו הרנג'רית שזהו סימן למזל! אשרינו! כך טיילנו לנו ביער היפה. לילדים היה מצב רוח קופצני במיוחד והם רצו הלוך ושוב ובין לבין גם מילאו את החוברת שהיתה מצויינת ולימדה המון על הטבע סביבנו. חזרנו כדי לקבל סיכה ולהישבע אמונים לכל הפארקים והטבע בעולם כולו.

חלזון בננה

הגענו אל הקראוון מורעבים! הכנו ארוחה קלה ויאללה לדרך, מנסים להספיק להגיע למיפעל לסוכריות ג'לי בשם: jelly belly.

 בדרך מקדמים את פנינו המון פקקים המבשרים שסוף השבוע בפתח. על אף שמבחינת הזמנים יכולנו להספיק לסיור האחרון במיפעל, הפקקים עכבו אותנו והגענו בדיוק 10 דקות לאחר תחילת הסיור האחרון. פיספוס! קנינו כמובן סוכריות, שאבנו מידע חשוב להמשך הדרך מבחור נחמד שעובד במיפעל ונסענו להוציא אנרגיה בגן משחקים סמוך.

ערב ואנו בדרכנו לישון בוולמארט קרוב. הולכים לקנות עוף בגריל ועוד מיני פינוקים. מתמקמים. לילה טוב!

2/3/13

קמנו לבוקר ניפלא! הילדים מבקשים לשבת ללמוד לאחר הרבה זמן שלא נמצא לכך מקום באנרגיה הטיולית שלנו. אולי בשל העובדה שהילדים חווים כל כך הרבה חוויות ושואבים כל כך הרבה מידע, אין להם כוחות ופנאי נפשי לשבת וללמוד. כשאנו חונים בסוף יום הם בעיקר רוצים לשחק ולהרגע. בבוקר גם לא מתחשק ללמוד.. יותר כיף לשחק באייפון בשקט. היום הם בקשו ללמוד. אני מאוד שמחה כי חשוב לי שלא יחוו תיסכולים כשנחזור לארץ. מצד שני אי אפשר לריב ולהפעיל כוח בנושא לימודים וברור שכשנחזור הם יכנסו לשיגרה והרגלים. בכל זאת, שוב אומר ששמחתי מאוד להתחיל את הבוקר בלמידה. אכלנו ארוחת בוקר, נסענו לחניית מיפעל הסוכריות וישבנו כולנו ללמוד. לאחר שעת למידה מצויינת ומהנה ניכנסנו אל המיפעל ועמדנו בתור לסיור.

כעבור 20 דקות החל הסיור. חילקו לנו כובעי טבחים מנייר. כולם חובשים בצייתנות חוץ מכרמל, נטע וענבל שמסרבים לחבוש. האיש בכניסה מתקשה לקבל את חוסר קבלת המרות שלנו. הוא מבקש שנחבוש כולנו את הכובע החשוב הזה. אנחנו ממשיכים ללא הכובע כמובן. בנתיים גם שקד ואני מסירות אותו.{לא נוח}. את החשיבות הרבה של הכובע הבנו חיש מהר... כשהסתבר לנו להפתעתנו שביום שבת המיפעל בכלל סגור. המכונות לא פועלות ואין כלל עובדים... אז כיצד עושים סיורים?? תמוה לא?? זו אמריקה! חבורת אמריקאים וחמישה ישראלים שנפלו ברשת, עומדים מול חלונות זכוכית ענקיים ומביטים בחללים הריקים ובמכונות העזובות שמולם. מהפנט ומרתק... עתה חשנו עוד יותר את גודל הפיספוס בעשר דקות של אתמול. אבל, לא בוכים על חלב שנישפך ומנסים להפיק את המירב מההסברים והסירטונים הקצרים וכמובן משלל הטעימות שחולקו לאורך כל הסיור. לכשהסתיים הסיור ענבל הרגיש צורך להעיר את עיני האחראים לעובדה שבשבת אולי כדאי לבטל את הסיורים או לפחות ליידע את האנשים לעובדה שהמקום ריק! האחראית אמרה לו מופתעת שאף פעם אף אחד לא התלונן על כך בפניה ושהיא תטפל בכך כמובן. כל כך מאפיין אמריקאים, לסייר במיפעל ריק, עם כובעים על הראש ולא להתלונן! קנינו עוד סוכריות ושוקולדים ויצאנו אל הדרך.

בתיכנון לנסוע בעמק סונומה, עמק היין והסיליקון עד עיירה שבה אפשר לצפות בגייזר מתפרץ.

אך אצלנו אף פעם אי אפשר לדעת מה יביא יום... אתמול גלשתי באינטרנט בחיפושי אחר מרוצי מכוניות שענבל מאוד רוצה לראות. מצאנו מרוץ מיוחד של מכוניות מסויימות לעוד שבוע. תוך כדי גם שמתי לב שבסונומה העיר יש המון סוגים של מרוצים, אך לא התייחסתי לכך יותר מידי, כי חיפשנו משהו מסויים. כשהגענו לסונומה בדרכנו אל הגייזרים, אמרתי לענבל שיש פה מרוצים והוא התלהב. בדקתי וראיתי שיש משהו גם היום. החלטנו לנסוע למסלול ולבדוק מה יש. כך, במקום להמשיך בתוכנית המקורית מצאנו עצמנו על מסלול המרוצים. הסתבר שאכן יש היום תחרויות. שילמנו 30 דולר וניכנסנו. עלינו אל הטריבונות וצפינו בחוויה מיוחד ומחרישת אוזניים. זוגות, זוגות של מכוניות מרוץ מכל הסוגים והמינים מתחרות על המסלול. סביבנו אנשים ובעיקר ילדים חבושים באוזניות מפאת הרעש הנוראי והבלתי ניסבל כמעט. נהננו להביט במתחרים ובעיקר במכוניות המהירות במיוחד שכדי לבלום את המהירות העצומה שלהן {כ- 400 קמ'ש} ניפתח מאחוריהן מיצנח. למדנו מהר מאוד לזהות את המכוניות הללו ולדעת לאטום אוזניים, כי אלו המכוניות המרעישות ביותר. לאחר כמה זמן אני פרשתי לקראוון כדי לחפש בשקט קמפינג להיום בלילה.

כל המכוניות הנ"ל הן מכוניות מרוץ מכל מיני קטגוריות :

 קראוון למכוניות

 דור העתיד

 הזנב מאחור מונע התרוממות הרכב לאחור

 הזנב מאחור מונע התרוממות לאחור

כשחזרתי התברר לי שהפסדתי המון חוויות. הילדים עטו עלי נירגשים וניסערים. הם טיילו עם ענבל מאחורי הקלעים של המסלול. שם מסתבר יש עיר עצומה של המוני משפחות ובודדים שבאו ליומיים להתחרות. הם הגיעו עם קראוונים עצומים המשמשים גם ללינה וגם לאיחסון המכוניות. בתוך הקראוונים יש להם ממש מוסכים ניידים בהם הם מחליפים חלפים וגלגלים ומתקנים מה שדורש תיקון.

 מאחורי הרכב שני מצנחים שחורים

 רכב משפחתי - האמא האבא והבת מתחרים ! לא הבנו אך הם נכנסים ויוצאים מהרכב .

הילדים הוזמנו לשבת באחת המכוניות וראו כיצד מעלים את המכוניות לקראוונים.

סביב המרוצים הללו יש הפנינג שלם המזכיר קצת משחק כדורגל או כדורסל גדול וחשוב. מדהים לראות משפחות שלמות כולל תינוקות רכים עם אוזניות נגד רעש על אוזניהם, אוכלים, משחקים, מעודדים במרוץ, ישנים ומעורבים.
לאחר מכן המשכנו קצת למסלול מרוצים סמוך, הפעם מעגלי. צפינו בשתי מכוניות מטורפות שהתאמנו במהירויות עצומות בסיבובים חדים. 

ענבל היה שמח להישאר עוד יום. אנחנו בהחלט מיצינו.

המשכנו אל העיר סנטה רוזה על שם התפוחים הידועים. הדרך היתה יפה וציורית והזכירה לי את הסיפור "דירה להשכיר" שפותח:" בעמק יפה בין כרמים ושדות..." נסענו בעמק ירוק ויפיפה בין כרמים קרחים הניראים כמו סרוגים על הגבעות. 

פה ושם השתבצו להם מרבדים ירוקים ממש בתוך ובין הכרמים והמראה שנוצר היה מרהיב. כבשים לבנות עם אף שחור פזורות מכל עבר, חוות סוסים ונוף כפרי ואינסופי.  

הגענו אל קמפינג זול להפליא בהתחשב בכך שיש בו כל מה שרק אנו צריכים והתמקמנו בו לשנת לילה, כביסות ועריכת הבלוג. לילה טוב.

3/3/13

הבוקר התעוררנו במצב רוח לכתיבת מכתבים. כרמל ניסח מכתב לנגה החברה שלו וזה היווה עבורו גם שעור עברית מצויין. שקד כתבה לכיתה שלה ונטע הכתיב לענבל מכתב לסבים ולסבתות. לאחר מכן הכרנו בקמפינג זוג מקסים. שניהם מורים שפרשו פרישה מוקדמת לגימלאות. בארה'ב מעודדים פרישה בגיל צעיר על ידי מתן סכום כסף נדיב במיוחד. מאז הם נהנים מהחיים ומטיילים בלי הפסקה. הם הגיעו לעמק היין כדי לעבור ביקבים, לטעום יינות ולהנות מארוחות טובות הכלולות בטעימות. התידדנו ושוחחנו, הזמן חלף בנעימים ורק בשעת צהריים מוקדמת יצאנו אל הדרך לכיוון calastoga עיירת יין ומרחצאות חמים שיש בה גייזר. 

 כל יום ראשון הכבישים מלאים בחבורות אופנוענים - השומן גולש והקעקועים גם כן

הגייזר שמתפרץ בתדירות קבועה וניקרא על שם הגייזר הגדול בyellow stone the old faithful.
בקיץ הוא מתפרץ כל 45 דקות למשך 2 דקות ולגובה 80 פיט (26 מטר), בחורף מתפרץ כל 15 דקות לגובה 70 פיט. מזג האויר משפיע על ההתפרצויות. הדרך המובילה אל הגייזר מרהיבה ביופיה. חלקה עובר ביערות ירוקים עם עצים עבותים בינהם שקדיות ורודות ועצים עם פריחה צהובה, בדרך המטפסת ועולה מול נוף הרים משגע שמציץ בין העיקולים. חלק מהדרך נהנה מנוף כפרי של גבעות ירוקות משובצות בכרמים, כבשים, עיזים, חזירים וסוסים. המון גדיים פיצפונים וטליים יונקים לצד אמותיהם המלקקות והמודאגות. מקסים. אנו מגיעים אל הגייזר, בטוחים שהוא מתפרץ כל 45 דקות כפי שקראנו, אך מסתבר לנו להפתעתנו הטובה שבחורף הוא מתפרץ כל 15 דקות, כך שלא ניצטרך לחכות הרבה זמן בין ההתפרצויות. הגייזר מצליח להרשים אותנו.

אזור ההתפרצות אפוף עשן חם ולח. לפני שמתחילה התפרצות ניתן לזהות שהיא מתקרבת על ידי האדים המתרבים וקולות הבעבוע ואז בעוצמה אדירה הוא מתפרץ לגובה, קצת יורד ושוב עולה, מחזה מיוחד ומדהים. כך ישבנו והבטנו בתופעת הטבע הנדירה הזו שוב ושוב, לא שבעים מהמראה. בין לבין הלכנו ללטף גדיים קטנטנים שהיו במיתחם.

ראו עז עם 4 קרנים


האמריקאים באים לצפות בתופעה הקשורה לעיזים. בזמן פחד ובהלה הן נועלות את רגליהן ונישכבות על הריצפה. כדי לבדוק זאת מחלקים מטריות בכניסה לאתר ואנשים מנסים להבהיל את העיזים על ידי פתיחת מטריה במהירות. אשה אחת בקשה מעובד המקום שיפתח עבורה את המטריה ואכן העיזים נישכבו על צידן. לאחר מכן היא המשיכה באובססיה לנסות ולהבהיל את העיזים עם המטריה שלה, אבל הן רק ברחו. עד רגע זה לא הבנתי מה הטעם בלהפחיד עיזים מסכנות, על אחת כמה וכמה שהן מניקות את הגדיים שלהן. אבל היה מוזר ומשעשע להביט באשה המטורללת הזו... רק לאחר שכבר גווענו ברעב עזבנו את המקום לטובת מסעדה איטלקית.

לאחר ששבענו, חזרנו אל הגייזר ושוב הבטנו בו מהופנטים.

איש נחמד נידב לנו מידע על יער של עצים מאובנים שכדאי לנו לראות. הסתבר שעברנו ממש בסמוך אליו בדרכנו אל הגייזר ולא ידענו שכדאי להיכנס ולראות. מדהים כמה דברים אנחנו מפסידים מחוסר מידע. אצנו רצנו להספיק אל יער המאובנים, אך משהגענו המקום כבר ניסגר. חזרנו אל הקמפינג בסנטה רוזה. אתמול הוא היה זול 25 דולר והיום, לא להאמין קיבלנו הנחה עם פספורט אמריקה ל- 12.5 דולר... באמת חינם! הגענו מוקדם, יש זמן לשחק, לריב, להרגע, לשוחח ו...לילה טוב.