צפון קלפורניה , אורגון - קריטר לייק 4-11/3/2013

4/3/13

הבוקר קמנו והחלטנו לנסות להזמין כרטיסים למופע של 
monster truck. אלו מעין ג'יפים על גלגלים מוגבהים שעושים כל מיני פעלולים. אנו מנסים להזמין למופע שמתקיים באורגון על גבול קליפורניה באחת הערים. לא פשוט להבין את כל הפרטים באינטרנט ולא פשוט להשיג מענה אנושי בטלפון שיוכל להסביר ולדבר איתנו, הכל נעשה במענה אוטומטי. לקח לנו די הרבה זמן להבין מי נגד מי ולהגיע אל משהו שעזר לנו להבין את רוב הפרטים. מפה לשם הבוקר נימרח לו ויצאנו לדרכנו בסביבות 11:00. הזמנת הכרטיסים ניווטה לנו בעצם את הדרך ואת היעד הבא בטיולנו.
פנינו אל כביש 128 המתחבר עם כביש 1. המסלול הזה מוקדש לגלית אחותי שנסעה בו לפני 12 שנים. מרגש להיות במקומות שהיא ומשפחתה עברו בהם... תחילה נסענו להצטייד בוולמארט בעיירה סמוכה, אך הסתבר שאין בו את כל המצרכים שניזקקנו להם. קנינו מה שיכולנו ויצאנו לדרך.

שוב אנו נוסעים בתוך גבעות ירוקות, שקדיות סגולות מרהיבות ביופין, פריחה צבעונית, מטעי תפוחים עומדים חשופים ומרמזים על תקופה אחרת בה בדיהם כופפים תחת עומס הפרי הבשל והמון, המון כרמים שמתפתלים על הגבעות, עולים ויורדים. יקבים עתיקים בבניינים יפים והמון חוות עם סוסים, כבשים. אט, אט, החל הכביש להתפתל יותר ויותר. לפתע השתנה תוואי הדרך והפך להיות מיוער.

מצאנו עצמנו נוסעים בתוך יערות סבוכים וחשוכים של עצי רדווד עצומים בגודלם. הדרך המרשימה הפכה רק יותר מרשימה כשהתחברנו אל כביש 1.
ניכנסנו ויצאנו מבין היערות לצידנו נהר זורם במי טורקיז. ממשיכים עם הסיבובים החדים כשלפתע מגיח האוקיאנוס אליו מתחבר הנהר. גשר קסום חוצה את המים ומתחתיו ניגלה קמפינג ירוק ויפיפה שמראהו המפתיע ומיקומו המשגע סוחט מאתנו קריאות התפעלות.

אני זוכרת את שם הקמפ וגם את התאור המפורט של אחותי אודות הדרך היפה וכיצד הוא ניגלה להם, כל כך מדוייק! כיוון שכך, היינו חייבים לרדת ולבדוק מה מציע הקמפ על אף שהשעה היתה רק 15:00 מוקדם עבורנו מכדי לעצור ולחנות. החלטנו שלא נישאר בקמפ אך בקשנו רשות לערוך חנייה קצרה לאוכל. הילדים שחקו במרחבים, אני הכנתי צהריים. לאחר הארוחה המשכנו.
הדרך הפכה יותר ויותר פראית ויפה. הכביש הפך צר ומצוקי, עד כי קטעים מסויימים היו ממש מפחידים. הים העוצמתי על מפרציו והסלעים שבמים, חייך אלינו מלמטה, מזמין להצטרף אליו. חופים עם דיונות חול עצומות בגודלן הפתיעו אותנו וכמובן השקיעה שהצטרפה אט, אט כדי להשלים את התמונה. 

באחת העיירות בדרך, קלטו עיננו על חלון של בית, דגל ישראל גדול. הסתובבנו חזרה כדי לבדוק במה מדובר, מה פתאום דגל ישראל? עצרנו את הקראוון לפני הבית ומייד יצא לקראתנו איש מבוגר. הוא סיפר שהוא ואשתו עברו לכאן רק לפני חודש והם מארגנים מקום שבו יוכלו להתכנס יהודי האזור. הוא הזמין אותנו להיכנס ומאוד התרגש. כשהרים את חולצתו התגלתה חולצה נוספת עליה היה כתוב באנגלית שהוא תמיד ובכל מקום עם ישראל. התגלה לפנינו בית קטן ופשוט, עמוס בכלי קודש, טליתות, כיפות, שופרים, 10 הדיברות ומה לא... חדר אחד מיועד למגורים, בחדר אחר הם החלו להתקין בית כנסת זעיר.

 ספר התורה של שקד

הם דיברו בהתרגשות רבה על ישראל ועל אלוהים וסיפרו לנו שעזבו עיר אחרת בשל קבוצה נאו נאצית שהתנכלה להם. הם עוזרים ונותנים אוכל למחוסרי בית. האיש המבוגר לא היה מעולם בישראל ועתה לא יכול כבר לבוא בשל בעיות בריאות. שקד, בפרץ רגשות פתאומי בקשה להעניק להם מתנה את ספר התורה החדש שלה שלקחנו איתנו מהארץ. הם מאוד התרגשו והודו לה על המחווה הניפלאה. הם אמרו לשקד שהנתינה ממלאת. זה נכון ואני מאוד גאה בה על הנתינה המיוחדת שלה.
{אורית, אם לשקד לא יהיה ספר תורה בימים הראשונים לחזרתנו, תדעי מדוע...}. לאחר החוויה המיוחדת הזו, מיפגש עם אנשים פשוטים, דלי אמצעים, המוצאים כוחות לעזור ולתת מעצמם לאחרים, המשכנו בדרכנו.
עצרנו בפארק מדינה יפה במטרה לישון בו, אך התברר שהוא סגור. המשכנו לנסוע, החושך החל לרדת אט, אט ומאוד לא רצינו להמשיך בנסיעה לילית בכביש המצוקי. בתחנת דלק שכמו נילקחה מימי הבהלה לזהב, שאלנו איש נחמד אם יש בהמשך קמפינג. הוא אמר שכן והתעקש להוביל אותנו אליו. הגענו למקום קסום! פארק מדינה, שומם, על שפת האוקיאנוס! רעש הגלים החזק והרבה חושך של טבע, ינעימו הלילה את שנתנו. אין מאושרים מאתנו. כיף לישון במקום פיראי ויפה שכזה. רעש הגלים מהווה מנגינה מרגיעה. הילדים כבר ישנים וענבל ואני יושבים בקידמת הקראוון בחושך, כוס קפה חם ביד, רעש הגלים והמוני כוכבים בשמים. רגעים קסומים! לילה טוב!

5/3/13

שנת הלילה היתה ערבה וטובה מתמיד. ככה זה כשישנים עם קולות מרגיעים של טבע.

התעוררנו די מאוחר, עשינו פאנקיקים {שקד כבר מומחית}, למדנו קצת ויצאנו אל הדרך היפה שתחילתה בצמוד לאוקיאנוס וההמשך הולך ומתרחק מהים, עמוק אל תוך יערות עבותים הלקוחים מן האגדות.
גשרים ציוריים חוצים נהרות בצבע טורקיז בוהק. די מהר אנו רואים שלטים שכתוב בהם: "נהיגה דרך עץ". פונים ונוסעים בעקבות השלטים ומגיעים לשמורה פרטית ובה אטראקציה, עץ רדווד ענק שדרך פתח בגזע שלו ניתן לנסוע. כמובן שלא עם קראוון, אך עם מכונית פרטית זה אפשרי בהחלט. אנו מחליטים לשלם ולהיכנס כדי לצפות בעץ ובמכוניות העוברות דרכו. נוסעים אט, אט בתוך יער עבות ומגיעים אל אגם יפה ואל העץ המדובר. מצלמים, מצטלמים ומביאים את האוטו על שלט של נטע כדי שיעבור דרך העץ.

 פנים העץ

אם הקראוון לא יכול, אז לפחות האוטו של נטע... נהנים, פורקים אנרגיות, אוכלים

וממשיכים הלאה לדרך שנקראת "דרך הענקים" מקבילה לכביש 101 החדש. הדרך עוברת עמוק, עמוק בתוך יערות רדוודים בהם עצים עצומים ומרשימים בגודלם. אחת האטראקציות בדרך, הוא עץ רדווד עצום בעל גזע חלול לחלוטין שיצרו ממנו בית על ידי תוספת דלת בכניסה. כשניכנסים ניתן להתרשם מגודלו ועוצמתו של העץ ומאפסותו של האדם!

כך המשכנו בדרכים המתעקלות בינות עצי הענק ויערות הגשם בעלי הצמחיה הסבוכה והירוקה. מיני שרכים, אזובים, שיחים ועצים בערבוביה צבעונית ולחה. הילדים קצת התעייפו מהעצים ואנו הגדולים ניצלנו זאת כדי לרדת מהאוטו לבדנו ולהנות מחורשות מדהימות עם עצים שלא ניגמרים, בעלי גזעים מפותלים ומיוחדים בצורותיהם.

בשלב מסויים החל לרדת גשם זלעפות, מה שלא הפריע לנו להמשיך בנסיעה. לאחר כ- 31 מייל של נסיעה בתוך יערות, התחברנו שוב אל כביש 101 ואל האוקיאנוס.
מצאנו מסעדה שנקראת : פיצה factory כדי לאכול. ניתקלנו בה כבר בעבר וזכרנו שהיא מעולה ולא יקרה. זוהי רשת מומלצת, מכינים הכל טרי במקום. משם המשכנו בדרכנו אל השמורה הלאומית של הרדווד. עצרנו קרוב לאוקיאנוס במעין קמפ שהוא שמורת מדינה ואין בו כלום חוץ מגביית כסף, אבל יש טבע ושקט נפשי וגם עוד קראוון לצידנו. הפעם יש לנו רעש של מים מסוג אחר, רעש של גשם שאמור על פי התחזית ללוות אותנו גם מחר. נקווה שיהיו לנו הפתעות והשמש תאיר פניה. בנתיים, לילה טוב!

6/3/13

כל הלילה ירד גשם חזק ללא הפסקה. הלוואי שבארץ שלנו היינו זוכים לכמות גשם שכזו. התארגנו, למדנו ויצאנו לנסיעה לכיוון שמורת הרדווד הלאומית. הדרך חלפה על פני לגונות רגועות ויפות שנוצרו ממי הים ואם לא היה כל כך קר וגשום, אין ספק שהיינו עוצרים על חופיהן ונהנים לבלות שם זמן איכות. הגשם לא רצה להפסיק ולכן המשכנו בנסיעה רצופה אל השמורה. הילדים התעקשו להוציא את המטריות שעדיין לא זכינו להשתמש בהן בטיול, מתלהבים כמו בגשם החורפי הראשון בארץ.

רצנו, אצנו אל מרכז המבקרים, שם ראינו סרט יפה עם הסברים על עצי הרדווד שאת רובם כבר ידענו מהשמורות הקודמות. קיבלנו חוברות ג'וניור רנג'רס ויצאנו לחקור את האזור ובעיקר לנסות לראות elk  שזהו אייל צפוני שידענו שנימצא בשמורה. כבר בתחילת הנסיעה ניתקלנו בחבורה גדולה של איילים, מלחכת עשב. הם היו די רחוקים, אך מספיק קרובים כדי לשמח אותנו. מאוד רצינו לראות איילים זכרים עם קרניים, אך משום מה, לא היו קרניים לאיילים בחבורה. המשכנו לנסוע כשלפתע צדו עיני אייל בחצר בית. עצרנו מייד והחננו קרוב, קרוב אליו. גם לו לא היו קרניים, כניראה שזוהי נקבה.

תוך כדי הדרך, מלאנו את החוברות שהיו קלות ונחמדות למדי. הגענו למרכז מבקרים נוסף בתוך השמורה וניגשנו לתת את החוברות. הג'וניורית המקסימה במיוחד שאלה אותנו אם ראינו קרניים אצל האיילים ומשענינו בשלילה היא הסבירה לנו שעתה זו התקופה שהם משירים מעליהם את הקרניים ומצמיחים חדשות. כך ניפתרה תעלומת הקרניים, אך לא יכולנו לדעת בוודאות אם האיילים שפגשנו היו זכרים או נקבות.. הרנג'רית אמרה שרק אם מתקרבים ניתן לדעת. מי מתנדב?? 
היא לקחה אותנו לחדר סמוך והראתה לנו תופעה מדהימה, עץ רדווד מאובן, בן 60 מיליון שנים שבתוכו קרניים של אייל. האייל המסכן ניתקע בעץ עם קרניו, ראשו נישאר תקוע עד שמת וסביב הקרניים העץ המשיך להתפתח עד שמת גם הוא ברבות השנים. כך נוצר המאובן המיוחד הזה.

לאחר שנישבענו, קיבלנו סיכות, קנינו פטצ'ים וגם בובת דוב שחור רכה ופרוותית שתזכיר לנו את הדובים שעדיין לא זכינו לראות למרות שכולם מספרים שהם נימצאים.. יצאנו להמשיך בדרך. עננים נמוכים הנוגעים כמעט בקרקע כיסו את המרחבים וניראו כעשן סמיך. ראינו קבוצת איילים נוספת, בינהם אחד עם קרניים . הבחנו בעצים שענפיהם כוסו באזוב ירוק, מיוחדים במראם. המשכנו בנסיעה לעיר סמוכה שהיה כתוב שיש בה מוזאון מדע. המוזאון התברר כאכזבה. קטן ועלוב וגם הגענו כ- 45 דקות לפני סגירתו. יצאנו לטייל קצת על המזח, להאכיל את ידידנו השחפים

 התמונות צולמו על ידי שקד וכרמל

ואחר כך התנחמנו במקדונלד. שם גם התבשרנו תוך כדי שיחה עם בחור נחמד שרצה לעזור לנו, שהכביש בו אנו מתוכננים לנסוע, מושלג ואולי אפילו בלתי עביר. {כביש 299}. מיהרנו לצאת אל הדרך מופתעים מהדיווח. כבר בשלב די מוקדם של הנסיעה התחלנו לראות מראות של שלג בצידי הדרכים ועל המדרונות. הג'י פי אס הראה גובה נמוך של סביבות 500 מטר ובכל זאת בשטח היה שלג,כמה מוזר.. גשם החל לרדת שוב לאחר הפסקה קלה ומהר מאוד התחלף לשלג היורד בזעף וסערה. ירדנו בגובה, השלג נעלם, עלינו קצת ושוב הופיע שלג ובנתיים בין לבין נהר זורם תחתנו ונוף הררי ויפה.

החושך החל לרדת, צריך לחפש מקום לישון. אנשים נחמדים אמרו לנו שבהמשך הדרך יש rest area. החלטנו לבדוק ואולי לישון בו. במהלך כל הטיול לא יצא לנו לישון ב- rest area על אף שידענו שקיימת אפשרות שכזו. rest area הוא מקום על הדרך ממש שמיועד לעצירה, מנוחה. פעמים רבות יש בו מקלחות, מים למלא את הקראוון ואפילו dumping {ריקון ביוב}. נסענו ונסענו עד שהגענו לאזור קטן על הדרך שאין בו כלום {חשבנו על פי השילוט שזהו אזור המנוחה}. כמעט והסתובבנו חזרה כדי להתמקם בקמפינג, אלא שלפתע הגיעה מכונית עם הבחור שהיפנה אותנו אל אזור המנוחה. כניראה שהוא נסע אחרינו. הוא אמר לנו שהוא נמצא ממש בהמשך והוא מעולה. לאחר שעזר לנו, חזר חזרה. איזה מקסים ואיזה מזל! נסענו לאזור המנוחה שהתגלה כמאובזר ונעים, בין העצים. שמחים החננו את הקראוון לשנת לילה. הילדים החלו ליצור יצירות יפות ממדבקות וצבעים, לקרוא וללמוד.

לפתע ענבל הבחין בשועל יפיפה בקרבתנו ממש. התבוננו בו עד שהלך. איזה כיף בטבע! לילה טוב.

7/3/13

כל הלילה טיפטפו טיפות מהעצים על הקראוון והשמיעו קולות חזקים. נטע התעורר וחשש מהקולות. רק בבוקר פסקו הטיפטופים ועמם הדפיקות. רנג'רית שעברה במקום סיפרה לנו שבמצלמות המפוזרות לוכדים פעמים רבות מראות של דובים שמנסים לאכול מהפחים. חבל שלא זכינו לראות. שוב!. היום הזה האיר לנו פנים עם שמש זוהרת ושמים כחולים. המשכנו בדרך יפה כמו גלויה! הרים גבוהים ומושלגים, נהר פראי זורם לצידנו ובנקודה שהוא נעלם, מחליף את מקומו אגם מהמם ביופיו. עצירה ראשונה עשינו ליד הנהר שממש קרא לנו לעצור לחופו. ירדנו מטה, מטה להנות מזרימת המים, מראות הבדולח והזוהר, הסלעים המפוזרים ומזמינים לטיפוס והמציאות שהחוף מזמן תמיד, כמו המון צדפות ואבנים מרתקות.

לאחר זמן מה, חזרנו אל הקראוון כדי להמשיך. היופי לא חדל. המשכנו לטפס מעלה, מעלה ואז ירדנו אל צידם השני של ההרים כדי לפגוש את האגם העצום הנמצא בתוך ההרים המושלגים וניראה כלקוח מגלויה שעיבדו את צבעיה כדי שתהיה יפה יותר. 
ליד האגם גילינו פארק לאומי בשם:"whiskeytown nugget". ניכנסנו אל מרכז המבקרים שם פגשו אותנו שני זקנים חביבים. הם כל כך שמחו לבואנו, כניראה די שיעמם להם.. הזקנה ממש אימצה אותנו ומילאה עמנו את חוברות הג'וניור תוך כדי הסברים. בזכותה למדנו שבמקום בו ניצב עתה האגם, היתה פעם עיר בשם : "whiskeytown". היתה זו עיירת כורי זהב טיפוסית ומשנסתיימה הבהלה לזהב והעיירה נעזבה, עשו סכר שמטרתו לספק מים וחשמל לאזור והאגם שנוצר הציף את שרידי העיר. למדנו גם על החיים בתקופת הבהלה לזהב. אותם כורי זהב התרוששו מהר מאוד כיוון שביזבזו אותו לבלי הכר. לעומתם דווקא התעשרו מהר מאוד כל אותם נותני שרותים לכורים. אלה שפתחו חנויות וסיפקו להם מזון, ביגוד ועוד. היה מעניין ונעים, זכינו לפינוק צמוד בסופו קיבלו הילדים, גם סיכה וגם פטץ ובנוסף שקית עמוסה הפתעות.

המשכנו אל האגם, צפינו בסכר, צילמנו מכל כיוון אפשרי את העננים שהשתקפו במים, עד כי לא ניתן היה לדעת היכן המים והיכן השמים. עשינו הפסקת צהרים עם נוף אגם. בעודי מכינה צהרים, ירדו הילדים לדגום את החוף וחזרו מאושרים ועמוסי אבנים מיוחדות במינן. הם הרגישו אנרגיות מדהימות מהאבנים והחליטו לישון איתן מתחת לכרית בלילה כנגד חלומות רעים וכסגולה לשינה טובה. לאחר ארוחת הצהרים, לא יכלו הילדים להתאפק וירדו שוב אל החוף הפעם כדי למצות את החול והמים עד תום. היה כיף!

מקלחות וממשיכים אל עבר עיר בשם redding שלולא כל הפתעות הדרך, כבר בטח היינו מגיעים אליה מזמן...

עצרנו בוולמארט לקניות וללינת לילה.

8/3/13

הבוקר קמנו ויצאנו לטייל על גשר מיוחד במינו בפארק "חוף הצבים" ברדינג. הגשר כולו עשוי זכוכית מעל נהר הסקרמנטו ובקצה שלו יש שעון שמש. צעדנו על הגשר, נהנים מהשמש החמימה, מחליטים להוריד את האופניים ולרכב לאורך הנהר.

בעודנו מהלכים, ניתקלנו במוזאון. ניכנסנו לברר במה מדובר והתברר שזהו מוזאון הסטוריה ומדע ויש לנו כניסה חינם עם הכרטיס שלנו. הילדים דרשו להיכנס וכך במקום טיול אופנים מצאנו עצמנו משוטטים במוזאון. החלק המעניין והחוויתי ביותר היה דווקא מחוץ למבנה המוזאון. יצאנו אל גשר עץ ארוך שהוביל אותנו אל חצר ענקית שבה מתקני עץ יפים ומתקן אחד מיוחד שבו תעלת מים ארוכה המובילה אל גלגל עץ המופעל בכוח המים. הילדים התמקמו ליד התעלה והקימו סכרים בעזרת ריבועי פלסטיק מיוחדים. הם ערכו ניסויים, הזיזו את הריבועים, שינו מיקומים ונהנו לצפות במים הגולשים ומפעילים את הגלגל. כך, זמן ארוך, ארוך, הם בילו בנעימים, עד אשר הגיעה חבורת ילדים קטנים שהחלו לפרק את הסכר שבנו.

החלטנו להמשיך לצפות בחיות אשר בפארק. טיילנו בין ציפורים טורפות, דורבן, שועל, עברנו בכלוב של תוכים צבעוניים שהיה סגור ולא ניתן היה להיכנס אליו, המשכנו אל אזור המחיה של הנשר ואפילו פגשנו  עץ רדווד עצום בגודלו.  בדרכנו חזרה כלוב התוכים ניפתח ועובדת המקום עסקה בהאכלתם. היא הזמינה אותנו להיכנס ולהאכיל. קיבלנו הסבר שלא לגעת בהם אלא לתת להם לנחות עלינו ולעשות כרצונם. קיבלנו צלוחיות האכלה קטנות והתוכים מייד החלו לעוט עלינו מכל עבר ולהתיישב על כל מקום בגופנו כאילו היינו עץ רב ענפים. על הראש, הידיים, הכתפיים. בין לבין הן גם, כמובן.. אתם יודעים.. לא כל כך היו מנומסות ו..עשו עלינו מה שעשו.. אנחנו התגלגלנו מצחוק.

זוג נוסף שניכנס עמנו היה די מזועזע ויצא מהר מהכלוב. אנחנו הוספנו להנות מהחוויה. כרמל התמסר במהירות אל התוכים, האכילם ללא הפסקה כשחיוך מרוח לו על הפנים. שקד ונטע התרגלו בגבורה גם לליכלוך וגם למגע התוכים על ראשם וידיהם. בתחילה אין מה לומר, זי די מבהיל שכל כך הרבה תוכים צובטים ומטפסים עליך, אבל אט, אט מתרגלים ויש בזה משהו מאוד נעים וכייפי. צילמנו המון תמונות ויצאנו מרוצים מהכלוב. הילדים משכו כמובן שוב לכיוון הסכר, בו בילינו עוד שעה ארוכה. לאחר מכן ניכנסנו אל המוזאון על מנת לבנות בקוביות שהם גילו בו.

כל ניסיונותנו להימנע מכך עלו בתוהו, הקוביות משכו אותם כמגנט ואנו מצאנו עצמנו יושבים, מחכים ומתפעלים משיתוף הפעולה המקסים ומחמם הלב בינהם. לאחר שעה נוספת, הצלחנו לשכנע אותם לפרק, לסדר ולנסוע לאכול.
נסענו למסעדת בופה מצויינת בשם: " home town".  מסעדות הבופה מאוד פופולאריות בארה'ב. יש בהן הכל, בשרים, סלטים, תוספות מכל הסוגים והמינים וקינוחים במגוון עצום, כולל שתיה חמה וקרה חופשי והכל במחירים מצחיקים. שווה! בסיום הארוחה יצאנו אל הדרך לכיוון אוראגון.
זהו, אנו ניפרדים מקליפורניה המקסימה בה בילינו חודש וחצי. נהננו מהערים היפות שבה, מהאוקיאנוס הפיראי, מבעלי החיים ומהפארקים הלאומיים על שלל אגמיהם, מפליהם ועצי הענק. התאהבנו בה עד עמקי נשמתנו, אבל צריך לעזוב ולהמשיך הלאה. 
היעד שלנו הוא עיר בשם Medford בה הזמנו כרטיסים למופע של משאיות מיפלצתיות "monster truck".  עלינו על כביש מהיר מספר 5 ולא ידענו שאנו עומדים לנסוע בדרך יפיפיה ומרשימה. כל הדרך ליוו אותנו אגמים ציוריים, נהרות וגולת הכותרת, הר sheste המושלג שנישא מעלינו במלוא תיפארתו ולובנו המבהיק, מציץ ונחבא, מלא הוד וגאווה. קריאות ההתפעלות לא חדלו, תיקתוקי המצלמה גם.

המשכנו לעלות עוד ועוד בגובה, סביבנו שלג מכל עבר וקר מאוד...

חששנו שנאלץ לבלות את הלילה בכפור, אך לפתע השלטים הורו על ירידות תלולות מאוד והתחלנו לרדת במהירות בגובה. הגענו אל Medford מצאנו וולמארט. וולמארט הוא השגרה שלנו , הילדים יודעים לזהות מרחוק אם זה וולמארט הכולל הכל הוא וולמארט ללא אוכל ,אז הנה כמה תמונות : 

ולילה טוב.

9/3/13

בוקר טוב! אנו בדרכנו למופע המשאיות. מחפשים את המקום. איש נחמד מוביל אותנו אל החניה ומצביע על הכניסה. יש לנו עוד זמן רב, אך רצינו למצוא ולחנות ברוגע. אכלנו ארוחת בוקר, יצאנו לשחק ולמדנו קצת, עד שהגיע הרגע! תור ארוך החל להשתרך בכניסה למקום. גם אנו עומדים בתור ונהנים להביט באנשים המגוונים העומדים לצידנו. הדבר הכי בולט הוא הקעקועים שמעטרים כאן את כולם, זקנים וצעירים, נשים וגברים, שמנים ורזים, לכולם יש קעקועים בכל מקום בגוף, אפילו בפנים! לקעקועים מצטרפים שלל ניקובים ונקבים חדשים. עגילים בכל מקום אפשרי גם במקומות שבישראל עדיין לא חשבו עליהם ואני מקווה שגם לא יחשבו עליהם, כי זה פשוט מגעיל! כל כך קשה להיות כאן מיוחדים ומקוריים. האמת שמי שלא מקועקע ונטול עגילים הוא המיוחד פה. אני, עם העגיל הפצפון באף שלי, ממש סתמית. מצד שני אני מרגישה לפחות קצת בחברה ככה.. סוף, סוף, הגיע זמן פתיחת השערים. המופע עצמו רק בעוד שעה אבל אנחנו קנינו כרטיסים שכוללים גם שיטוט בין המכוניות והכרות עם הנהגים. "pit party"  כיוון שלא היתה לנו מדפסת להדפסת הכרטיסים שהזמנו דרך האינטרנט, לקח לנו קצת זמן להסדיר את הענינים, אך בסופו של דבר ניכנסנו והתחלנו לשוטט בין המכוניות העצומות בגודלן והגבוהות כל כך עד כי נידמה שהן לקוחות מסרטי מדע בדיוני.

 המכוניות לפני המופע

לא ניראה הגיוני שמשהו מצליח לנהוג בדבר שכזה. איך בכלל עולים על המכוניות העשויות המון ברזל ומעט פלסטיק? אין שום דלת.. מסתבר שעולים מלמטה בין הברזלים. הכל ניראה הזוי לגמרי. השטח מרופד בחול ועליו רמפות העשויות ממכוניות צבועות ירוק זוהר, לקוחות ממגרש גרוטאות. גם מסלול האצה גבוה במיוחד מוכן לאופנועים שישתתפו במופע. הסתובבנו בין הנהגים והמכוניות, משועשעים וסקרנים. במכונית אחת יש מקום לשניים. זהו זוג, הבעל נוהג והאשה יושבת מאחוריו, מחזיקה חזק ומעודדת. כך הם נוסעים להם ממקום למקום לאורך כל השנה. אלו הם חייהם. חיים טובים כדבריהם! המופע החל וכמיטב המסורת האמריקאית, מתחילים מופע בהצדעה לחיילים ובשירת ההימנון. האופנועים עולים ומחממים את הקהל במופעי ראווה מטורפים. הם קופצים לגבהים מפחידים, עושים סאלטות באויר, נישכבים על האופנוע ומה לא..משוגעים !

אחריהם ניכנסו המשאיות שניסו לשמור על יציבות בנסיעה על הרמפות שמהר מאוד נימחצו עד עפר. מידי פעם היה נידמה שהנה המשאית מתהפכת, אך כולן התיצבו במהירות.

הרעש היה מחריש אוזנים. מזל שאשה נחמדה שישבה לפנינו נתנה לנו אטמים כדי לשים לילדים. בהמשך שקד אימצה את בתה הקטנה וישבה איתה בזמן המופע. מעבר למופע המרכזי האמריקאים תמיד מוסיפים לאוירה בעידוד המנחה לקריאות, רקיעות רגלים, דגלים, פטישים מרעישים וזריקת כדורים עם מספרי מזל אל הקהל. הכדור ניזרק אל מי שרוקד וקופץ הכי הרבה. האוירה מתחממת, רועשת שמחה ואנשים ממש משתגעים כדי לתפוס כדור מזל ולהשתתף בהגרלה. האמריקאים משתפים פעולה עם כל דבר  ומתלהבים כמו ילדים קטנים וזה מאוד משעשע.  נהננו מאוד והרגשנו שהמופע ניגמר מהר מידי.

נסענו לאכול שוב במסעדת הבופה. למרות שתיכננו לצאת לנסיעה לכיוון המקום הבא שבו נטייל, השעה התאחרה והחלטנו לישון שוב בעיר ולצאת לדרך מחר מוקדם.

עצרנו בתחנת דלק למילוי דלק בפעם הראשונה באוראגון. יש פה חוק שאוסר למלא באופן עצמי, חייבים לחכות למתדלק. הגיע לקראתנו בחור צעיר שהסביר לנו שמותר לתדלק עד 100 דולר בכל תידלוק, לכן, אם צריך למלא דלק ביותר מ-100 דולר, יש להתחיל את פעולת התידלוק כולה מהתחלה , כולל סגירת מיכל התדלוק ) ושוב למלא עד סכום של מקסימום 100 דולר. מוזר ומסורבל.. עבודת התידלוק לא נחשבת מאוד טובה, הוא מקבל משכורת של כ- 2500 דולר לחודש ומזה יורדים לו 60 דולר מיסים  !  הלוואי עלי!

היום בחצות מזיזים את השעון שעה קדימה. שעון הקיץ ניכנס לתוקף והימים שלנו יעשו ארוכים יותר.

10/3/13

תכננו לקום מוקדם ולנסוע ל- crater lake national park. ידענו שלפנינו נסיעה ארוכה ורצינו להספיק להגיע מוקדם. אך תיכנונים לחוד ומציאות לחוד. בדיוק הלילה הוזז השעון קדימה, כך ששבע בבוקר זה בעצם כבר שמונה לפי השעון החדש. בנוסף על כך דווקא היום , כרמל ונטע שבדרך כלל קמים יחסית מוקדם, החליטו לישון עד מאוחר והיה חבל לנו להעיר אותם. בקיצור, מפה לשם, יצאנו לדרך רק בסביבות תשע כששקד עדיין חורפת לה בנחת. הדרך אל הפארק היתה יפיפיה. אגמים, נהרות, במבי מתוק שמנסה לחצות נהר, מרבדים של ירוק עז. לפתע ניכנסנו אל תוך יער שלא ניגמר.

כבר נסענו ביערות הרדווד, אך יערות שכאלה לא חווינו מעולם. יערות שלא רואים את סופם. שני טורים של עצים, מסודרים כחיילים, באמצע הכביש ובאופק אור השמש החודר מבעד לרווח שנוצר בינות העצים. בעוד אנו נוסעים ומתפעלים מהשדרות הארוכות החל לצוץ שלג בצידי הכביש. אט, אט כמויות השלג הלכו וגדלו וגדלו וגדלו, גזעי העצים כבר היו טמונים עמוק באדמה וענפיהם קרסו תחת עומס השלג. נסענו כאשר משני צידנו חומות ענק של שלג שרק הלכו וגבהו ככל שהתקרבנו אל השמורה.

הקראוון שלנו התגמד לעומת גובה השלג שנערם בצידי הכביש. במקומות מסויימים נסענו ממש בתוך מינהרת שלג ללא יכולת לראות מה מעבר לפינה. מצאנו שלטים שבימים כתיקונם ניתן לראות אותם בולטים מעל פני השטח ועתה היו שקועים עמוק בשלג. המראות היו מופלאים, מן הסוג שלא ראינו מעולם. הכל לבן, עצים ירוקים מנוקדים בלובן בוהק, גזעים שעל חלקם התחתון גושי קרח שמעידים על גובה השלג, נוף של סרטים ממקומות קרים וקסומים עם מיזחלות שלג וסנטה קלאוס. הגענו אל פתח השמורה ומצאנו את הביתן שבו אמורים לשלם כניסה ולקבל מפות, קבור עמוק בשלג.

המראה כל כך הצחיק אותנו. על המיבנה שלט: הכניסה חופשית {אנחנו קבורים פה... סתאם...}. המשכנו להתקדם אל מרכז המבקרים שגם הוא ברובו היה קבור בשלג וקצת היה קשה לזהות אותו. בחניה היה שלט שמבקש להיכנס אל המרכז דרך מינהרת שלג בצידו. הזוי.. ניכנסנו דרך המינהרה שנבנתה בתוך השלג ומאפשרת מעבר אל תוך מרכז המבקרים הצפון עמוק, עמוק בתוך הלבן הזה. הדלתות במעברים הרגילים חסומות משלג וכך גם החלונות.

קיבלנו חוברות ג'וניור רנג'רס והסברים על המקום.

קריטר לייק, זהו אגם שנוצר בתוך לוע של הר געש. ההתפרצויות הוולקאניות הרבות שהתרחשו במקום גרמו להר שהפך ברבות השנים לחלול, לקרוס פנימה. נוצר חור ענק וריק שהתמלא עם השנים במי שלגים שנמסו. נוצר אגם עמוק מאוד ובעל מים נקיים במיוחד. ידענו שהשמורה הזו נחשבת ליפה ביותר בארצות הברית, אך לא יכולנו לתאר עד כמה המראות יפים, עד אשר ראינו אותם במו עיננו. בתקופה זו של השנה, רוב הדרכים אל האגם סגורות. יש אזור אחד ממנו ניתן לצפות אל היופי הנדיר הזה. כדי להגיע אל נקודת התצפית יש לטפס על 4 מטרים של שלג וללכת עד קצה המצוק. כך עשינו.. טיפסנו , טיפסנו, ו...

קריאות התפעלות רמות נישמעות מפי הילדים, אחר כך מפיו של ענבל, אני עדיין מדדה מאחוריהם והנה.. האגם במלוא הדרו גם לפני ואני פשוט בוכה מהיופי המהמם של אגם חצי קפוא, בתוכו אי ולקאני קטן מיזדקר, סביבו עצים ובוהק שלג ומעל שמים תכולים עם עננים משורטטים. העיניים לא מצליחות להבין את שרואות, המים מתערבבים עם השתקפות העננים, השמים והעצים סביב. העיניים לא שבעות מן המראות. כרמל רוצה להציב כיסא ולהביט באגם מבלי לזוז. שקד אומרת שזהו המקום הכי יפה שראתה והיא ראתה כבר המון מקומות יפים אפילו שהיא רק בת 10! היא אמרה שזהו מקום שאלוהים שוכן בו. לאחר כל המילים של הילדים, באמת אין לי מה להוסיף וגם בעצם לא ניתן לתאר במילים יופי שמימי שכזה. צעדנו בין נקודות התצפית שמעל האגם בתוך שלג עמוק שהגיע לנו עד הברכיים. זה היה מצחיק וגם רטוב.

הילדים השתוללו בשלג, אכלו שלג, ניסו לבנות בובת שלג וגלשו על הגלשן שקנינו בחולות הלבנים ועתה משמש להחלקת שלג.

רטובים, מרוצים וקפואים, חזרנו אל הקראוון כדי להחליף בגדים, לאכול ולמלא את חוברות הג'וניור שהיו קלות ומהנות. היה יום מדהים, חמים, שטוף שמש והילדים ממש קיבלו לחיים אדומות ובריאות. הגשנו את החוברות, קיבלנו סיכות וקנינו פטצ'ים, דבר שהפך כבר לנוהג. הרנג'רית שקיבלה אותנו, היתה אותה רנג'רית שהעניקה לנו סיכה בברייס קניון. היא זכרה גם אותנו והמיפגש היה נחמד. מסתבר שהרנג'רים עוברים משמורה לשמורה ומחליפים בינהם מקומות.

התחלנו לחזור חזרה. התלבטנו אם לנסוע בדרך אחרת או לחזור אל מדפורד שממנה הגענו. החלטנו שאין לנו מספיק שעות אור כדי לנסות דרך חדשה ונסענו בדרך המוכרת.

 בדרך ניכנסנו לפארק מדינה יפה בו גילינו מים ו dumping. התרוקנו והתמלאנו. בהמשך קלטו עיננו במבים מתוקים רועים באחו. עצרנו את הקראוון כדי להתבונן בהם והמשכנו אל עבר אגם מקסים.

ירדנו אל החוף ועקבנו אחר  להקת אווזי בר. בדרך עצרנו לתצפת על נהר יפיפה.

 תחנות דלק שנות ה ...

בדקנו קמפינגים בדרך, אך לא מצאנו את שחיפשנו, כביסה ואינטרנט ולכן וויתרנו ונסענו אל הוולמארט בו ישנו גם בלילה הקודם.  בדרך ניכנסנו שוב אל מסעדת הבופה הצמודה אל הוולמארט. 
היה טעים... 
לילה טוב.